ארץ זבת חלב ודבש – איך לבשל בזול כשאתה עולה חדש (פוסט אורח)

*פוסט אורח*

התבקשתי לכתוב קצת על חווית האוכל של עולה חדש. להיכנס לתרבות אוכל חדשה זה לא סתם ללמוד לאהוב חומוס ולאכול סלט בבוקר. יש הרבה דברים שפשוט לא יודעים כשמגיעים לארץ זבת חלב ודבש - מה בכלל אפשר לקנות פה ומה אפשר להכין מזה? 
קודם כל, הבהרה: אני רק אוכל להעביר את החוויה האישית שלי. אבל מכל השיחות שהיו לי עם עולים חדשים אחרים אני מבינה שזו חוויה שחוזרת על עצמה. כתבתי את הטקסט הזה במו ידי אבל אני מודה לבעלת הבלוג שעזרה לי בעריכה קלה, כך שתוכלו להבין אותי למרות השגיאות בעברית. אני גם מודה לכם על הסבלנות והסובלנות בקריאה.


הופתעתי מהרבה דברים כשעליתי ארצה מקופנהגן (דנמרק) לפני כשלוש שנים. חלק מהדברים שהופתעתי מהם לא היה צפויים בכלל ובמרכז היה הקטע של האוכל.
לדעתי יש שני אתגרים לעולים חדשים: אחד, פשוט אוצר המילים – איך שואלים בשוק או בסופר "יש לכם..." כשאתה לא יודע את המילה העברית למאכלים הכי בסיסיים. ובאותו כיוון: איך לעזור במטבח – משהו שאני מאוד אוהבת – כשלא למדת באולפן את כל שמות הפועל הרלבנטיים?
האתגר השני הוא גם קשור להבנה, אבל לא הבנה מילית אלא יותר תרבותית: מה מקובל לבשל פה? אילו שילובים של אוכל יתקבלו בברכה ומה יתקבל בפרצוף עקום ותהייה לא ממש מנומסת בסגנון "אתם אוכלים את זה בדנמרק??". 


הפתרון לבעיות הללו הוא קודם כל, לדבר ולשאול בלי בושה וללא הפסקה. למזלי, רוב הפעמים קיבלתי הסברים טובים בחיוך גדול. אז אם מישהו שואל אתכם משהו כזה, כדאי לענות...
כמה דוגמאות:  
אני למדתי עברית באולפן באוניברסיטה, וכתוצאה מכך לא למדתי מילים של אוכל.  לכן, במשך החודשים הראשונים שלי כאן, בכל ארוחה הצקתי לכולם בשאלות של "איך אומרים את זה?" במקום לנהל שיחה נורמלית. היה כיף וגם טעים! 
המילה הראשונה שהבנתי שאני חייבת ללמוד הייתה ''כוסברה'' -  מפני שאני שונאת בשנאה עמוקה את טעמה, והיה חשוב לברר לפני כל ביס שלא הייתי בדרך לאכול כוסברה. 
אבל במקרים שאני מחפשת משהו ספציפי שלא נמצא מולי כרגע המצב יותר מורכב, כי אני לא יכולה פשוט להצביע על אותו הדבר. במקרים כאלה אני בדרך כלל נאלצת להציג הצגה קטנה. כשרציתי לקנות גבינת עיזים אפשר היה רק לפעות כמו עז. כן, אני אכן עמדתי ברמי לוי ופעיתי, כי היה חשוב לי לשים דווקא גבינת עזים על הפיצה. 

פיצה מעולה: רוטב עגבניות, גבינת עיזים, בצל אדום, עגבניות שרי וקצת זיתים שחורים
מה חבל שלא הספקנו לצלם לפני שהכל נטרף. אז קבלו כפיצוי תמונה של פיצה
עם גבינה צהובה, עגבניות שרי ובזיליקום טרי. הסוד לפיצה טעימה -
בצק מעשה בית שהעביר את הלילה במקרר

כמו שאתם רואים להסביר מה אתה מחפש זה לא תמיד קל. גם כי רוב הישראלים אומרים ''תגידי לי באנגלית'' אבל אין לי מושג איך קוראים לתבלינים באנגלית. אמנם למדנו אנגלית בבית ספר אבל זה היה שייקספיר ולא ספרי בישול. 
גם אוצר המילים והמושגים הקשורים לתהליך הבישול חשובים מאוד. אני רושמת ברשימה די ארוכה על המקרר מילים כמו ''קולפן'' ו''פריך'' ו''לקטוף'' ו'להרתיח''. הכי אהבתי את הערב שגילינו שבעברית אומרים ''לתת לו לעמוד'' (משהו עם רוטב או בצק) אבל בדנית אומרים ''לתת לו לשבת''. מצחיק איך מדברים שונה על אותו הדבר. 

שייקספיר היה שונא כוסברה ידוע

כמו שאמרתי מקודם, ההבדלים הם לא רק לשוניים, הם גם תרבותיים. רציתי יום אחד לאפות עוגה והלכתי לשוק כדי לקנות את התבלינים. הגעתי למוכר התבלינים וגיליתי שלא ידעתי מה לבקש ממנו. הוא היה מאוד סבלני ואני הסברתי שרציתי לאפות עוגה עם ''משהו מתוק וחום''. כמובן שהוא הציע לי קינמון אבל את המילה הזאת הכרתי, ולא רציתי קינמון. הוא התחיל לתת לי להריח כל מיני תבלינים חומים. קודם הוא הוציא לי קינמון כי הוא לא האמין שלא רציתי קינמון. אבל באמת ידעתי מה אני רוצה וזה לא היה קינמון. אחרי שהוא נתן לי להריח שלושה תבלינים חזקים כבר איבדתי את היכולת להריח לגמרי. מתוך ייאוש שלחתי הודעת הצילו לחברה משוודיה שדוברת דנית וכבר גרה כאן שנים. היא מבשלת נהדר אז ידעתי שהיא תכיר את המילה. כשקיבלתי את התשובה – הל – המוכר הסתכל עליי בהלם ואמר ''אבל הל שמים בקפה, לא אופים איתו!'. אפילו אחרי שכבר ידעתי מה אני רוצה (ואפילו אחרי שכבר קניתי את ההל!) הוא לא הפסיק לנסות לשכנע אותי שאני בעצם רוצה קינמון, כי פשוט לא אופים פה עם הל.

בעצם אני מבינה מאוד את התמיהה שלו, ומזדהה איתה, כי אני מרגישה את זה בעצמי: מה נסגר פה? למה לשים הל בקפה? למה להכין טחינה עם סילאן? (אגב, סילאן היה אחד מהמרכיבים ששמחתי להכיר, להתחיל לבשל איתו ולהמציא דברים חדשים – כמו עוף בסילאן, ג'ינג'ר ושום וגזר. גזר הולך נפלא עם הסילאן הזה) כיום אני בכיף מוסיפה כל מיני דברים לטחינה, כמו ישראלית טובה, אבל זה היה מוזר לי בהתחלה (טחינה עם יוגורט זה גם טעים מסתבר). 


בגלל הרגלי הבישול שרכשתי בדנמרק מולדתי, אני לפעמים מכינה אוכל שלא מוצא חן בעיני החברים שלי. ועכשיו, כל דבר מקורי או לא מוכר שטועמים אצלי, מתוייג כאוכל דני מסורתי. נחמד לפעמים להרגיש שאני נושאת הדגל של הבישול הדני בארץ ישראל, אבל אני ממש לא מבשלת בצורה דנית מסורתית. ולו רק מכיוון שאני שומרת כשרות והאוכל הדני המסורתי כמעט תמיד מכיל חזיר או פירות ים.

אוכל דני מסורתי אמיתי. צולם במטבח של ההורים שלי בביקור המולדת האחרון.
קוסמופוליטנים ביתיים. כי איפה שהוא בעולם עכשיו 5 בערב.

יש גם דברים שמפריעים לי פה בתרבות האוכל. בדנמרק השתדלתי לקנות מוצרים אורגניים. מוצרים אורגניים בארץ הם הרבה פחות זמינים והרבה יותר יקרים. גם ככה האוכל פה יקר יחסית למשכורת הממוצעת ומעציב שאני לא יכולה להרשות לעצמי לקנות אורגני, כמו שהייתי רוצה. אפילו כשהייתי סטודנטית תפרנית בקופנהגן אכלתי אוכל אורגני. 
אני מרגישה שיש פה באוכל גם יותר תוספים וחומרים משמרים. למשל: חלב. אני באמת לא מבינה למה החלב שלי פה יכול להיות טוב שישה ימים אחרי שפתחתי אותי. בדנמרק זה היה ארבעה. כך עם הרבה מאכלים – הם נשמרים יותר זמן מאשר בצפון אירופה, אף על פי שפה יותר חם. אני לא ממש מתלהבת מאכילת הכימיקלים שמאפשרים את השמירה הארוכה זאת. 


עוד הבדל בולט בין דנמרק לארץ, מה שמחזיר אותנו לנושא הבלוג, הוא – איזה אוכל הוא זול. בדנמרק חלב יחסית זול ושיבולת שועל – אפילו כשהוא אורגני – הוא ממש זול. לכן, בהתחלה, כשרציתי לחסוך כסף קניתי חלב, דגני בוקר ושיבולת שועל, והתכוונתי לאכול את הדברים ה"זולים" הללו בכל הארוחות. ברור שלא חסכתי כסף. השותפות שלי, שמהר הבינו שהייתי זקוקה לעזרה גם עם העברית וגם עם הקניות – הסבירו לי שזה לא חכם לקנות ''ארוחת בוקר אמריקאית''. מה שצריך זה ''ארוחת בוקר ישראלית''. ואכן, ביצה עין, סלט ירקות קטן ולחם יוצא הרבה יותר זול. שוב למדתי כמה חשוב להתייעץ עם תושבי המקום! ברור שיותר נוח וקל לאכול מה שאכלת בחו''ל אבל עדיף גם להכיר את האוכל המקומי.


יש הרבה אתגרים בעלייה לארץ – השפה, התרבות, משרד הקליטה... דווקא בתחום האוכל, חשבתי שילך חלק. לא ציפיתי לאתגרים בתחום כל כך פשוט. אני בעיקר התרגשתי מהמחשבה על סוּפרים מלאים באוכל כשר שאני יכולה לאכול. לא חשבתי על העובדה שעברית יומיומית של בישול לא לומדים באולפן. לא דמיינתי שבשלושת השנים הראשונות שלי בארץ אני אבשל עם מילון ולא עם ספר בישול. 
אבל אף על פי שהופתעתי, היה לי נורא כיף לגלות את המטבח הישראלי ולאט לאט לאמץ אותו. כמובן עם תבלינים דניים :) . לכן אני ממליצה לכל עולה חדש לצאת מהכיתה ומהבית ולרוץ לשוק, לעמוד במטבח בזמן הבישול ולהכיר את טעמי הארץ דרך הבטן.  
בטעבון ולבראיות!*

*גילוי נאות: כותבת הפוסט אכן יודעת לאיית בתיאבון ולבריאות