תוספת בצבעי הקשת

(הכותרת בערך מתחרזת לא? 
... טוב, לא באמת)

מחשבות על נושא הקשת:
מאוד אהבתי לצייר קשתות כשהייתי קטנה. זה היה הדבר הראשון שהייתי עושה כשהייתי מקבלת סט חדש של לורדים: לוקחים את הלורדים אחד אחד, פותחים ביראת כבוד, מציירים פסים דקים, אחד ליד השני, ומחזירים אותם בזהירות למקומם באריזה. אפשר למלא ככה דף שלם, ואפילו כמה דפים. במיוחד את דפי הפקס שאבא הביא הביתה מהעבודה, שאפשר היה לתלוש מהם את השוליים המחוררים. מובן שאם היצרן התבלבל ולא סידר מלכתחילה את הלורדים באריזה לפי צבעי הקשת, דאגתי גם לסדר אותם מחדש כראוי.

כשאמרו לי שאני מזל קשת התלהבתי, כי חשבתי שמדובר בקשת היפה שבשמיים ולא בדבר הזה שיורים איתו חיצים. לא עזר לי העניין שחילקו פעם מדבקות בבית ספר עם המזלות שלנו, ועל שלי הופיע קשת בענן. רק לא הבנתי למה האיש הזה עם הקשת והחיצים עומד מקדימה ומסתיר לי את המזל. מאז שגיליתי שמדובר בכלי הנשק ולא בתופעה המטאורולוגית המרהיבה התלהבותי מעניין המזלות הצטננה לחלוטין.

פעם כשתליתי כביסה החלטתי לתלות אותה לפי צבעי הקשת. לקח לי לפחות פי שתיים זמן, אבל הייתי גאה מאוד במעשה ידי. ממש לא רציתי לאסוף את הכביסה כשהיא התייבשה. או אז החלטתי שכשאני אהיה גדולה ויהיה לי בית משלי, אתלה תמיד את הכביסה לפי צבעי הקשת, וכל העוברים והשבים יתרשמו עד מאוד כשיראו את שובל הכביסה הצבעוני המתנפנף מהחלון עד למרפסת. בפעם הבאה שתליתי כביסה לא היה לי כוח והחלום ירד מהפרק. והיום ממילא אישי הוא זה שעושה כביסה.

למה אובססיית הקשתות הזאת? נראה לי שזה בגלל שאני תמיד רוצה לנסות הכל - את כל טעמי המסטיק, את כל הווריאציות על המתכון, את כל הכפתורים באפליקציה, ואת כל הצבעים של כל הטושים והלורדים בעולם. 


אחת התוספות האהובות עלי היא אנטיפסטי. קצת שמן זית וחום איטי מוציאים את המתיקות הטבעית מכל ירק. לא צריך כמויות מדוייקות, לא צריך לדקדק בזמני הבישול או בטמפרטורה . בשלב כלשהו הירקות יתרככו ויתבשלו. כל עוד אתם לא שוכחים אותם בתנור במשך כמה שעות ונותנים להם להתפחם (לא שזה קרה לי) אי אפשר לפספס.
 אילו ירקות שמים באנטיפסטי? כמעט את כולם:
עגבניות שרי, תפוחי אדמה, בטטות, דלורית, פלפלים, קישואים, חצילים, פלחי בצל, ראשי שום או שיני שום, פלחי כרוב...
צריך רק לוודא שכל ירק מקבל את כמות האפייה שמתאימה לו. ירקות קשים כמו גזר ובטטה צריכים יותר זמן אפייה מאשר קישואים ופלפלים נגיד. לכן אני אוהבת לאפות כל ירק באיזור מובחן בתבנית אפייה. כך אני יכולה להוציא את הירקות המוכנים מהתבנית, ולהחזיר לתנור את כל מי שצריך עוד זמן, בלי להתחיל לחטט בתוך ערימות של ירקות מעורבבים. אה, וגם בגלל שאם אופים אותם בנפרד אפשר אחר כך לסדר אותם בתבנית הגשה לפי צבעי הקשת. כמובן!
אני לא נותנת לכם כמויות מדוייקות במתכון הזה, אבל אפשר לשערך את הכמות לפי גודל וכמות הירקות. אם נכין אנטיפסטי מ-2 פלפלים, חציל, קישוא ובטטה, האנטיפסטי יספיק לכ-6 סועדים (כל ירק נותן מנה, חוץ מהחציל שנותן שניים).


אנטיפסטי ירקות בתנור
מבוסס על: הגרסא שלי למתכון מוכר
עלות: כעלות הירקות, 1-2 ש"ח למנה
כמות: לפי כמות הירקות, בערך מנה לכל ירק  (ו-2 מנות או יותר לירקות גדולים כמו חציל או כרוב)

מרכיבים:
ירקות על פי העדפותיכם (ראו דוגמאות לעיל)
1-2 כפיות שמן זית לכל ירק
פלפל שחור גרוס
מלח 
תיבול אופציונלי: שום כתוש, מחטי רוזמרין או ענף טימין

הוראות הכנה:
חותכים את הירקות לקוביות או פלחים. מעבירים כל פעם את הירק שחתכתם לקערה, מערבבים לתוכה את שמן הזית, ומסדרים את חתיכות הירק בתבנית אפייה (אפשר להעביר ישירות לתבנית ולהזליף מעל את שמן הזית אבל אז נוטים להשתמש ביותר שמן כדי לנסות ולכסות את כל הירקות).
גורסים מעל התבנית עם הירקות מעט פלפל שחור, וזורים מעל מעט מלח ואת התיבול אם משתמשים.
אופים בתנור בחום בינוני-גבוה, 190 מעלות, עד שהירקות שחומים ורכים, כ-40 דקות (זמן האפייה תלוי בסוג ובגודל הירקות שלכם, בחוזק התנור, וכו', כך שמדובר בהערכת זמן גסה מאוד). אם יש לכם ירקות שדורשים זמני אפייה שונים, הוציאו את הירקות המהירים יותר כשהם מוכנים, והחזירו את היתר להמשך האפייה.