מהזעם עד למרק לבבות הארטישוק

הזעם
בהסתכלות ראשונה הקמפיין של בנק לאומי "מליון סיבות טובות" עצבן אותי מאוד. בקמפיין הם מבקשים מהציבור להצביע עבור העמותות האהובות עליו, והבנק יעניק מליון שקלים לפופולריות ביותר.

הרצון שלהם להיראות נדיבים ומעורבים חברתית כשבסופו של יום, מדובר בקמפיין פרסומי יעיל וחסכוני, לא עושה לי טוב. בקמפיין האחרון שלהם לאומי הוציאו כ-10 מליון שקלים. פה הם מוציאים מיליון וקצת, ובתמורה כל העולם ואחותו מעביר הלאה את המיילים שלהם, שולח לינקים לאתר שלהם, ועושה להם לייק בפייסבוק בחינם. הם מקבלים הרבה יותר חשיפה תמורת הרבה פחות כסף רק בגלל ההתעטפות באצטלת הנדיבות.

עצבן אותי גם העמימות הקלה בהסבר התחרות וחלוקת הכסף. הרבה מהמצביעים ומעבירי המיילים לא מבינים שהמליון האלה שלאומי נותנים צריכים להתחלק בין 50 עמותות. אף עמותה לא מקבלת בעצמה מליון שקלים. המקום הראשון יקבל 200,000 שקל, מקומות 15 ומטה יקבלו 10,000 בלבד, מה שבקושי יכסה את ההוצאות של יצירת סרט התדמית שהיה צריך להגיש בשביל להשתתף בתחרות (שלא לדבר על העמותות שלא יזכו ובכל זאת צריכים לשלם על הסרט שיצרו).

בלהט זעמי כי מוצדק הוא, כתבתי פוסט ארוך, עצבני וציני ("מליון סיבות טובות להיות הפראיירים של לאומי". נושך אה?) על איך שלאומי מנצלים אותנו ומנסים להיראות נחמדים מכפי שהם. אבל אז דיברתי עם חברה שלי, שבעצמה עובדת בעמותה קטנה, וקיבלתי זווית אחרת על העניין - הזווית של העמותות עצמן.

ההארה
חברתי האירה את עיני לכך שהפרסום במקרה הזה הוא דו כיווני. לא רק בנק לאומי מקבלת פרסום בחינם כשאנחנו מצביעים באתר, גם העמותות מקבלות פרסום, ולא הייתי מודעת למידה שבה הפרסום הזה משמעותי עבורן. עמותה קטנה ופחות מוכרת יכולה רק לחלום שאלפי אנשים מכל הארץ יצפו בסרט התדמית שלה מדי יום. לרוב העמותות אין משאבים לקמפיין פרסום רחב היקף, ולחשיפה המתאפשרת דרך הקמפיין של לאומי יש ערך לא פחות מהזכייה הכספית. גם אם העמותה לא תזכה בכלל, יתכן והתרומות יגדלו קצת, ייתכן ויהיו עוד מתנדבים, או הצעות מעניינות לשיתוף פעולה.

עמותה קטנה מחפשת חסות מסחרית

התגובה האוטומטית שלי לחסויות מסחריות במבצעי צדקה למיניהם עד כה תמיד הייתה די מזלזלת. אם העניים/חולים/חתולי הרחוב כל כך חשובים לכם אז תתרמו את הכסף שלכם בשקט ולכו הביתה. אל תרכבו להם על הגב. אם אתה שולח ילדים חולים ליום כיף, זה נחמד מצידך. אבל כשאתה לוקח ילדים חמודים ומחייכים בכסאות גלגלים, מלביש אותם בחולצות עם הלוגו שלך ושולח אותם להצטלם עם המנכ"ל, אז אתה כבר מנצל אותם כדי להיראות טוב. יש הרבה חברות גדולות בישראל שתורמות כסף לכל מיני ארגונים בלי לגזור מזה קופון פרסומי. למה יש חברות שפשוט לא מבינות את ערך הצניעות? (חשבתי לעצמי).
אבל לאחר השיחה הזאת אני מבינה שהעניין לא כל כך ברור. כאמור, הפרסום עושה טוב גם לעמותות. מישהו שיראה את התמונה ההיפוטטית דלעיל בעיתון עם הילדים המחייכים וכסאות הגלגלים והלוגואים והמנכ"ל ידע לא רק שנותנת החסות קיימת אלא גם שהעמותה קיימת. ואולי הוא יתרום להם כסף, או יציע את שירותיו, או ייעזר בעצמו בשירותי העמותה? אולי דווקא החברות שנותנות כסף בשקט לא עושות מספיק, כי הן לא משתמשות בכוח ובמוכרות שלהן כדי לקדם את העמותה אליה הם תורמות?


דיברנו גם על השיח שקמפיין פרסום/צדקה שכזה יוצר והשפעתו על החברה. בין ההתכתבויות האישיות והמקצועיות, הלינקים לסרטונים ביו טיוב, ושאר השטויות שמגיעים אלי למייל, משתרבבים פתאום מיילים עם שמות של כל מיני עמותות שממש צריכות את הקול שלי. יש דיבור על דרכים שונות בהם אנשים בחרו להשפיע על החברה לטובה ועל הארגונים שהם הקימו כדי לעשות את זה. זה לא שכל תושבי ישראל יתרמו עכשיו את כל רכושם לצדקה, אבל השיח שנוצר סביב הקמפיין הזה הוא הרבה יותר משמעותי מאשר שהיה נוצר סביב עוד פרסומת עם קומיקאי או בחורה מפוטשפת (שורש: פ.ט.ש.פ). 


חוסר ההחלטיות
בסופו של דבר לא יצאתי עם מסקנות חד משמעיות לגבי רשעותו או נפלאותו של הקמפיין הזה.
צריך לשפוט קמפיינים של פרסום/צדקה באופן מורכב. צריך לשאול מה מקבל הצדקה מרוויח, והאם הוא מרוויח משהו בעל ערך מלבד הכסף עצמו. צריך לשאול מה הדימוי שהחברה התורמת מנסה ליצור לעצמה ועד כמה היא מבוססת במציאות. באופן מוקצן - לא משנה כמה ימי כיף מרלברו תעשה במחלקת האונקולוגיה, זה לא יהפוך אותה לחברה טובה או מוסרית יותר.
בסופו של דבר, כשאני אתקל בקמפיינים כגון אלה אני אנסה לבחון את ערך התרומה הכולל לארגון המקבל, לעומת ההטבות (פרסום, מיתוג חיובי, וכו') לחברה הנותנת. 


המוּדעוּת
אנחנו כצרכנים צריכים להיות מודעים לכלי הזה- Cause Marketing, ובכלל, לכלים שעומדים לרשותם של מפרסמים. קמפיינים פשוטים של טלויזיה ושלטי חוצות זה מה זה ניינטיז. הפרסום היום נהיה אינטראקטיבי יותר, הוא משלב יותר מדיומים, והוא חודר לנו הרבה יותר לחיים. רק בשבוע האחרון ראינו הדגמה יפה לכך בבלוגיית האוכל הישראלית. ניהליזם קולינרי כתבה (היטב, כהרגלה. ואם אתם לא קוראים אותה, עשו זאת.) על התוכן השיווקי הידוע לשמצה - כשהפרסומות לא מסודרות יפה במרווחים בין חלקי התוכנית, אלא חודרות לתוכנית עצמה. מצד שני, בישול בקצב הסלסה הלכה למפגש עם חברת ביטוח, סיפרה על הקמפיין החדש שלהם בבלוג שלה ועוררה את זעמם של כמה מגיבים. האם היא הייתה צריכה לזרוק את הסושי והשמפניה (והעידו רוזנבלום) שלהם מכל המדרגות? אני לא יודעת (אני גם לא יודעת עד כמה זה רעיון טוב להעיף את עידו רוזנבלום מכל המדרגות, במיוחד לאחר ניתוח (רפואה שלמה!)). 

אמת בפרסום

יש בי חלק שמאוד רוצה להיות בלוגרית בפרופיל גבוה שמקבלת מוצרים חינם. ומה זה אם לא עוד שיטת פרסום שמנסה לפרוץ את גבולות שלט החוצות והפסקת הפרסומות ולחדור לעולם ה"תוכן"?
נראה לי שאין מנוס (ופה כמדומני שאני חולקת על ניהליזם קולינרי). הפרסום יחדור לעולם התוכן שלנו, ואנחנו נצטרך רק להיות מתוחכמים מספיק כדי לזהות אותו. הוא יהיה בסרטונים המצחיקים שאנשים ישלחו לנו במייל, בתוכניות שאנחנו רואים בטלוויזיה, במבצעי תרומה/פרסום שבטוח יצברו פופולריות, בקלטות לילדים, בפייסבוק, בטוויטר, ובטח בעוד מלא מקומות שטרם העלינו על דעתנו. במעט מהמקרים רגולציה יכולה אולי לעזור, כמו במקרים של פרסום לילדים ופרסום בתוך מהדורת החדשות, אבל ההרגשה שלי היא שמהרוב לא נוכל להימנע. כמו שאי אפשר לדרוש ממפרסמים לחזור לימים בהם פרסומת היה תמונה של המוצר ושורת נימוקים לוגיים לשימוש בו, כך לא נוכל לדרוש מהמפרסמים לעוף לנו מעולם התוכן ולהסתגר ב-ד' אמותיו של הפסקת הפרסומת. זה פשוט לא יעבוד. מפרסמים ייצרו תוכן עם פרסום בפנים ואנשים יצרכו אותו. 
מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה להיות צרכנים נבונים, וללמד את הסביבה שלנו להיות כאלה. נצטרך להתרגל לעולם שכבר איננו שחור לבן, בו פרסומת ותוכן הן שתי ישויות נפרדות. נצטרך לשפוט כל תוכן שאנחנו נחשפים אליו לגופו ולנסות לאמוד את מיקומה בסקאלה - את מידת הפרסום שבו לעומת מידת התוכן. נצטרך להיות צינים וספקנים הרבה יותר - כשמישהו ממליץ לנו על מוצר (או סתם משתמש בו בצורה גלויה), נצטרך תמיד לחשוב מה הם מניעיו. ייתכן שנצטרך גם לשכלל את הגישה שלנו לחברות המפרסמות. לא כל חברה שמצטלמת עם ילדים נכים היא בהכרח נצלנית חסרת לב, ולא כל מוצר חינמי שמקבל ביקורת בבלוג הוא פסול. 


הקישור
פן תחשבו שסתם כתבתי מלא על נושא שלא קשור בכלל לבלוג, רק אומר בקצרה שצרכנות נבונה, והבנה מורכבת של תכנים פרסומיים הם הכרחיים למי שמנסה לבשל (ולחיות) בזול. אני מקווה להרחיב על כך בפוסטים בהמשך.


הרעב
יש לכם עוד מקום בכלל לאוכל?
אם כן, קבלו מרק ירקות קצת שונה, בה תחתיות ארטישוק ואפונה ירוקה ממלאים את מקומם של ירקות השורש והקטניות המקובלים. המרק משלב יפה את חמיצות ומליחות הארטישוקים עם המתיקות של העגבניות. בחורף, כשהעגבניות לא בשיאן, עדיף להשתמש בעגבניות שרי, שמצליחות יותר לשמור על מתיקות, אבל לא חובה. האפונה יכולה להיות מקופסת שימורים, אבל יותר נחמד כשהיא קפואה (או טריה, אם אתם מצליחים למצוא). 

מרק לבבות ארטישוק 
מבוסס על: מתכון מהספר האהוב עלי Mooswood Restaurant Daily Special
כמות: 4 - 6 מנות
עלות: כ-15 ש"ח

מרכיבים:
1 כף שמן זית
1 בצל בינוני פרוס דק
4 שיני שום כתושות
2 ענפי סלרי, כולל העלים, קצוצים
1 קופסא ארטישוקים משומרים מסוננים (4-5 לבבות ארטישוק) חתוכים לשמיניות
1 כוס עגבניות שרי קצוצות או עגבניה בינונית בשלה, קצוצה.
2 כוסות אפונה - טריה, קפואה או משומרת
8 כוסות ציר ירקות (אפשר להחליף עם מים ואבקת מרק בצוק העיתים)
1 כף מיץ לימון
2 כפות בזיליקום טרי קצוץ (או 1/2 כפית בזיליקום יבש)
1 כפית מלח
1/4 כפית פלפל שחור
אופציונאלי, להגשה: גבינת פרמזן מגוררת, פטרוזיליה קצוצה

הוראות הכנה:
מחממים בסיר את השמן, ומטגנים את הבצל והשום בחום בינוני כ-5 דקות או עד שהם מתחילים להשחים. מערבבים מדי פעם.
כשהבצל זהוב מוסיפים את הסלרי והארטישוק ומטגנים 5 דקות נוספות. מערבבים מדי פעם.
מוסיפים את העגבניות והאפונה ומבשלים 5 דקות
מוסיפים את הציר או המים + אבקת מרק, מיץ הלימון, הבזיליקום, המלח והפלפל, מעלים את החום לבינוני גבוה ומבשלים כ-10 דקות.
מגישים חם עם פרמזן ו/או פטרוזיליה אם רוצים.

אייריש קרים בייתי, לא רק לבחורות

אייריש קרים נתפס כמשקה של בחורות. בקבוק אייריש קרים יראה הרבה יותר במקום במסיבת רווקות צווחנית מאשר בבר מעושן מלא קאובויים גבריים נכון?
אני פה כדי להגיד לכם - אל תקנו את הסקסיזם האלכוהולי הזה! אמרו לא לג'נדר טייפקאסטינג של משקאות! אייריש קרים זה טעים לכווולם! איך אפשר לא לאהוב אייריש קרים? יש בזה שמנת וסוכר ווניל וקפה ואלכוהול... 
מגדרי כל העולם התאחדו ושתו אייריש קרים!
תודה.

אפילו חתולים אוהבים אייריש קרים

היתרון בלהכין אייריש קרים בעצמך (מלבד החיסכון במחיר, הטריות, האיכות, והעובדה שכל חבריך ימותו עליך ויחשבו שאתה שיא המגניב), הוא שניתן לשלוט על כמות וסוג האלכוהול. אם אתם מביני עניין, ומעריכים אלכוהול איכותי, השתמשו בויסקי האהוב עליכם, והתנסו בשילובים שונים. <זהירות סטייה מהנושא> כמו החברים של אבא שלי שיש להם מנהג טיולים קבוע- מישהו מביא איתו תערובת ויסקי כלשהי, והיתר צריכים לנחש מאילו סוגים של ויסקי הוכנה התערובת. פן תחשבו שמדובר בחבורת שתיינים בזויה, יש לציין ראשית כי מדובר בטיולים רגליים מאומצים, לפחות 20 ק"מ ליום. שנית, הם לעולם לא שותים לפני 10 בבוקר, כי ג'נטלמן אמיתי לא שותה לפני 10. אפילו אם הוא התחיל את המסלול ב5:30 לפנות בוקר. <סיום סטייה מהנושא> אם אתם לא מביני עניין באלכוהול יתר על המידה, או סתם קמצנים, אפשר להשתמש באלכוהול זול יותר, אם ממילא לא תרגישו יותר מדי בהבדל. ואם אתם לא מתים על אלכוהול באופן כללי ורוצים משקה קצת פחות אלכוהולי, אפשר בהחלט להוריד את המינון. אני עונה על 2 הקריטריונים האחרונים, ולכן כיום, לאחר כמה וכמה התנסויות, אני מורידה את המינון ב-40% ושמה חצי ויסקי חצי וודקה. עד כה לא נרשמו שום תקריות שליליות לאור ערבוב סוגי אלכוהול, אבל לרוב מדובר כאמור, במינון מאוד קטן, כשכל אחד גם ככה שותה כוסית בקושי.


אז בפעם הבאה שמזמינים אתכם למסיבת יומולדת, במקום לקנות לבעל השמחה עציץ, או רב מכר כלשהו, רקחו עבורו אייריש קרים בייתי. טעים, מקורי, חסכוני וקל. 

אייריש קרים ביתי

מבוסס על: מתכון מאתר allrecipes.com
כמות: כ-3-4 כוסות, כלומר, סביבות הליטר. תלוי כמה ויסקי שמים.
עלות: כ-14.5 ש"ח ללא האלכוהול (פחות מ-2 כוסות של אלכוהול זול וזבלי יכולים לעלות לכם פחות מ-10 שקל, אבל ברור שהשמים הם הגבול למי שרוצה להשקיע, אז קצת קשה לתת פה הערכה מדוייקת).

מרכיבים:

מיכל שמנת להקצפה

פחית חלב מרוכז ממותק (אפשר בדרך כלל למצוא בסופר ליד מוצרי האפייה או מוצרי הקפה)

2/3+1 כוס ויסקי (אני מורידה מינון ל-3/4 כוס בלבד)

כפית קפה נמס

2 כפות סירופ שוקולד

כפית תמצית וניל

½ כפית תמצית שקדים (לא חובה, אבל נותן טעם מיוחד)

הוראות הכנה:

לערבב את כל המצרכים בבלנדר במשך חצי דקה או עד שהתערובת אחידה.

לאכסן מכוסה היטב (רצוי בבקבוק דקורטיבי) במקרר.

יאמי.

פערים, וקארי מחמם עם עדשים, גזר ותפוחים

לבושתי צפיתי במאסטר שף. אין לי תירוץ טוב. אני לא יודעת אם זה העייפות, חוסר הרצון לחשוב יותר מדי לאחר יום עבודה, או השילוב הנודע של 5% רעב ו-95% עצלות שגורם לך להעדיף צפייה בהכנת אוכל שנראה מעולה בטלוויזיה על פני הכנת אוכל רגיל בעצמך. לו הייתי משקיעה יותר בצילחות, יכול להיות שלא הייתי צריכה להזיל ריר על תוכניות בישול, אבל כאמור, במצב של 95% עצלות אין ממש כוח לקום מהכורסה ולעשות שיפונאד לעלעלי ירק רעננים.

בכל מקרה, אז ראיתי מאסטר שף. באחת המשימות על המתמודדים הוטל להכין מנה עם מגבלה כספית - 30 ש"ח בלבד. יש לציין שהם נתבקשו להכין מנה אחת ויחידה, לא ארוחה, ולא למשפחה שלמה.

שוד ושבר! כמה תלונות! איזו משימה קשה! "איך אנשים אוכלים ככה?" תהו לעצמם המתמודדים הדשנים. רציתי להרביץ לשאננים הללו עם סטייק פאלש פילה קפוא (רחמנא ליצלן טפו טפו!).

<כדי לא להעליב את רבבות קוראי שלבטח יש ביניהם לפחות מתמודד מאסטר שף אחד (או לפחות שכן, מכר או בן דוד חמישי של מתמודד), לא כולם דיברו ככה. ניכר היה אצל חלק מהמתמודדים שבישול תחת מגבלה כספית היא התמודדות יומיומית עבורם, והם מוזמנים לדלג על שלב הביקורת ישירות למתכון.>
אכן היה אתגר בקניית כל המוצרים מאפס מבלי להסתמך בכלל על תבלינים או מוצרי בסיס קיימים במזווה, מה שמותר ואף רצוי שהבשלן החסכן הביתי יעשה. וזה היה כמובן אמור להיות גורמה, "מנה של מאסטר שף" (הציניות עברה?) שתגרום לשופטים לשחרר לפחות משפט פסבדו פיוטי אחד אודות מצבו הנפשי של הירק שבישלו או של המתמודד, לכשבישל אותו. בסדר, קיבלתי. אבל בחיאת, כזה הלם? כזאת מסכנות על שלושים שקל? היה נראה שחלקם באמת לא הבינו שעבור הרבה אנשים בישראל 30 שקל לארוחה אחת לבנאדם אחד זה סבבה עד כדי לוקסוס, וזה העציב אותי.
אני לא נוטרת טינה לאנשים עם כסף. אני מאמינה בזכותו של אדם לעבוד קשה, להרוויח בוכטות  וליהנות מפרי עמלו. אבל הנתק הזה, הבורות הטוטאלית שהפגינו חלק מהמתמודדים לגבי מציאות חייו של ישראלי ממוצע עם משפחה, משכורת, ושכירות ממוצעים, הפתיעה אותי. בחישוב גס - אם במשפחה בת 5 נפשות כל אחד אוכל בסכום של 30 שקל לאורך כל היום (לא לארוחה אחת בלבד), המשפחה תוציא 4500 ש"ח על אוכל לחודש. זה יותר מ-50% ממשכורת ישראלית ממוצעת! איך בדיוק 30 ש"ח למנה אחת זו חיסכון או קמצנות?

נראה לי שהמושג הקלישאתי "פערים חברתיים" נטבע כדי לתאר מציאות כזו. כשיש אנשים שפשוט לא מודעים למציאות היומיומית שלי ושל רבבות ישראלים אחרים שמנסים לחסוך, מרצון או מכורח המציאות.
אלי, עזור לי ולמשפחתי להתפרנס ברווחה ובנחת. עזור לי להכיר בשפע שזכינו לו, ולזכור את אלה שמסתפקים, או שנאלצים להסתפק, בהרבה פחות ממה שיש לנו.

כדי לבטא את הסלידה שלי מעניין ה"אוי 30 שקל זה כלום" אני מביאה היום מתכון זול באופן קיצוני. קטניות, פרי, קצת ירקות בסיסיים, וזהו. אבל ראו איזה פלא - הקארי טעים, משביע, ובריא. המתכון הזה טוב לסוף אמצע השבוע - אחרי שהשאריות משבת נגמרו אבל לפני שרעננו את המלאי בסופר. כשכל מה שיש למקרר להציע זה איזה תפוח או שנים מסכנים וכמה גזרים מוזנחים, ובכל זאת יש צורך באוכל טרי, חם ומחמם, זה המתכון שלכם. איכות התבשיל תלויה בעיקר באיכות התבלינים שלכם. אם יש לכם תערובות גאראם מסאלה וקארי טובות אתם מסודרים. כפי שכבר אמרתי בעבר שלל תבלינים איכותיים הם דרך זולה להפוך את האוכל שלכם לטעים, ומגוון יותר.
רק עשו לי טובה (טיפ מס' 6), השתדלו לקנות את התבלינים שלכם בשוק. המחירים שם נמוכים בעשרות אחוזים, המגוון הרבה יותר גדול, התערובות איכותיות ומעניינות יותר, ואולי הכי חשוב, אתם יכולים לשלוט בכמות. אין סיבה לקנות צנצנת קימל ב-10 שקל אם אתם משתמשים בקימל פעם בעשור. 

קארי עדשים, גזר ותפוחים

מבוסס על: מתכון מהבלוג Cheap Healthy Good שכבר הזכרתי בעבר, עם שינויים שלי. הם התבססו על מתכון מהבלוג בעל השם הנפלא:

Yeah, that vegan S***

כמות: מנה עיקרית ל-3-4 סועדים

עלות: כ-10 שקלים

מרכיבים:

1 כף שמן זית 

1 בצל קטן קצוץ

4 שיני שום קצוצות

1 כף שורש ג'ינג'ר טרי, קצוץ או מגורר

2 תפוחים קטנים חתוכים לקוביות

2 גזרים קטנים פרוסים לרצועות בעזרת קולפן

1+1/2 כפיות גאראם מסאלה

1 כפית אבקת קארי

1+1/2 כוסות עדשים כתומות

2 כוסות מים

מלח לפי הטעם (אני הוספתי 1/2 כפית)

הוראות הכנה:

מחממים בסיר על חום בינוני את השמן, מוסיפים את הבצל, השום והג'ינג'ר, ומטגנים עד שהבצל מתחיל להיות שקוף. מערבבים מדי פעם.

מוסיפים את התפוחים, הגזר, והתבלינים ומטגנים 1-2 דקות.

מוסיפים את העדשים המים והמלח, מערבבים ומכסים.

מנמיכים את האש לבינוני נמוך ומבשלים כ-20-25 דקות עד שהעדשים והתפוחים רכים.

קארי זה עוד אחד מהמאכלים האלה שהם קצת פחות פוטוגנים

חיתוכיות לכבוד חנוכה

תמיד כשמדברים על אוכל מסורתי לחנוכה, מקומו של מאכל החנוכה האמריקאי המסורתי נפקד. תמיד מזכירים את הלביבות, הסופגניות, הספינג', אבל מה עם החנוכה קוקיז הא? מה יותר מתאים לחנוכה מעוגיות חמודות ומקושטות בצורת חנוכיה וסביבון? מלבד העובדה שלהרבה אנשים אין חותכני עוגיות בצורות התואמות לחגי ישראל (תצויין לשבח חמותי האהובה שמכינה עוגיות "עצי ט"ו בשבט" עם חותכן עץ האשוח שלה) ייתכן שהסיבה היא מקור המנהג. ברור לכולם שהחנוכה קוקיז נובעות מקנאת כריסטמס.
מתחילת נובמבר, אם לא לפני, כל המרחבים הציבוריים בארה"ב נצבעים באדום-ירוק-לבן. אורות קטנטנים נשזרים בעצים, החנויות מעצבות חלונות ראווה מרהיבים, והמגזינים מלאים במתכונים לשלל עוגיות לכבוד הכריסטמס. ברור שהיהודים גאים במורשתם הדתית והתרבותית, אבל בכל זאת, קשה להתמודד עם מתקפת הכריסטמס האינסופית. במיוחד שהכל כל כך יפה וחורפי ומנצנץ (יש לי חיבה מטרידה כמעט לדברים מנצנצים).
אז מה עושים? נותנים לילדים מתנות בכל יום מימי החנוכה, כדי להראות שיותר שווה להיות יהודי. אפשר גם לקשט את הבית בקישוטי חג של מגני דוד וסביבונים ופכי שמן. ואפשר להכין את אותן העוגיות, רק בהתאמה תמטית. כי עם כל הכבוד ללטקעס (ויש כבוד!), הן לא המאכל האסטטי ביותר עלי אדמות.
אם כן, אני בזאת מגישה לכם לכבוד החג מתכון פשוט וקל לחיתוכיות (עוגיות סוכר מגולגלות). כיאה לחג החנוכה, ולקו הבלוג הקבוע, את החיתוכיות מכינים עם שמן, וללא חמאה או מרגרינה, כך שהן גם פרווה ומתאימות לרגישים ללקטוז. הרי לכם עוד עוגייה ללא מרגרינה לאוסף.
הציפוי הצבעוני שאתם רואים בתמונות הוא ציפוי של רויאל אייסינג- תערובת של אבקת סוכר, מעט אבקת חלבון, ומעט מים. את אבקת החלבון אפשר לקנות בחנויות לציוד קונדיטוריה, או, אם אין לכם בעיה עם ביצים לא מבושלות, יש שלל מתכונים ברשת לרויאל אייסינג עם חלבונים מביצה רגילה.
אם אין לכם כוח להתעסק עם רויאל אייסינג, זה מובן לגמרי (זו אכן התעסקות). אפשר להכין ציפוי מאבקת סוכר ומים בלבד, אפשר להזליף עליהן שוקולד מומס, ואפשר סתם לקשט עם סוכריות צבעוניות. כדי שהסוכריות לא תיפולנה, מפזרים סוכריות מעל העוגיות ועוברים עליהם עוד פעם פעמיים עם המערוך כדי לדחוף אותן לתוך הבצק.
אני מצרפת בסוף את המתכון המקורי באנגלית, יען כי אני מגישה את התמונות שלי לטייסטספוטינג. אם אכן יקבלו את תמונתי, אני רוצה לספק מתכון גם לגולשים שאינם דוברי עברית. הסיכויים קלושים, אבל אפשר לקוות.
החזיקו לי אצבעות!

חיתוכיות פרווה
מתוך: The Complete American Jewish Cookbook
עלות: כ-6 שקלים
כמות: כ-60 עוגיות, תלוי בגודל כמובן.

מרכיבים:
4 כוסות קמח
2 כפיות אבקת אפייה
1/2 כפית מלח
2 ביצים
3/4 כוס שמן
1/4 כוס מים (אמא שלי מחליפה את המים במיץ תפוזים לגיוון)
1 כוס סוכר
גרידה מלימון אחד (אני לא השתמשתי)
2 כפיות מיץ לימון
1 כפית תמצית וניל

הוראות הכנה:
מערבבים את הקמח, אבקת האפייה והמלח.
מוסיפים את יתר המרכיבים ומערבבים עד שהתערובת אחידה וחלקה. אפשר לעשות את זה ביד, אבל יותר קל במיקסר.
מרדדים את הבצק על משטח מקומח לעובי של כחצי ס"מ.
קורצים צורות מהבצק עם חותכנים, ומקשטים בסוכריות אם רוצים.
מניחים בזהירות את העוגיות בתבנית משומנת ואופים בחום בינוני, 180 מעלות, 10-15 דקות (תלוי בתנור שלכם). שימו לב להפוך את התבניות באמצע האפייה (קדימה-אחורה ולמעלה-למטה) כדי שהעוגיות תאפינה באופן אחיד.
מקררים את העוגיות ואם רוצים מקשטים בשוקולד מומס או רויאל אייסינג (מתכון לרויאל אייסינג יגיע בעוד יום יומיים אם יש ביקוש).

Parve Sugar Cookies

Recipe from: The Complete American Jewish Cookbook

Ingredients:

4 cups all purpose flour

2 tsp. baking soda

1 tsp. salt

2 eggs

3/4 cup vegetable oil

1/4 cup water

1 cup sugar

Grated rind of 1 lemon

2 tsp. lemon juice

1 tsp. vanilla 

Method:

Mix flour, baking powder and salt.

Combine and mix thoroughly with remaining ingredients until smooth (it's easiest to do this with a stand mixer, but it can be mixed by hand).

Roll out the dough on a floured surface to a 1/4 inch thickness. 

Cut with cookie cutters and sprinkle with sprinkles if desired.

Bake on greased cookie sheets at 350 degrees for 10-15 minutes until golden. Make sure to flip the baking sheets top to bottom and back to front half way through so the cookies will bake evenly.

Decorate with royal icing, if desired. I used this recipe.

Yield: about 60 cookies, depending on the size of your cookie cutters.

לפני

ואחרי

טראפלס שוקולד, ברי ותפוז - יקר אבל שווה את זה

סלחו לי קוראי, אבל מדי פעם בא לי לצאת מהריבוע. הטראפלס שיתוארו להלן יקרים, לא משביעים, לא בריאים, והערכים התזונתיים שלהם פתטיים. אבל הם טעימים ומיוחדים מאוד, במיוחד לחובבי שילוב המתוק עם המלוח. לא יכולתי שלא לשתף. כאמור, יקר, אבל שווה את זה.


טראפלס זה טעים. אין על כך עוררין. קשה להפוך שוקולד ושמנת ללא טעימים. אבל לא הייתי גוררת אתכם עד לבלוג שלי כדי לספר לכם שערבבתי שוקולד עם שמנת.
הטראפלים האלה הם סיפור אחר לגמרי. התוספת של גבינת ברי מעניקה מרקם קטיפתי, הופכת את הטעם למלא ומורכב יותר ומוסיפה לבסוף עקצוץ עובש קטן. התפוז, חבר משכבר הימים הן של הברי והן של השוקולד, מחבק אותם יחד והופך אותם לאחים לנשק בקרב על הלשון שלכם. אתם הולכים להפסיד בקרב הזה. אז וותרו מראש והתמסרו למתקפת הטראפלס.
(כנראה שזה לא היה מהנסיונות היותר מוצלחים שלי לתאר אוכל. תמיד כשאני מנסה אני מגלה שאין לי מספיק מילים. למה יש לנו כל כך הרבה מילים לצבעים וכל כך מעט מילים לטעמים וריחות?)


המתכון שהתבססתי עליו עושה שימוש בקממבר ולא בברי, אבל לצערי לא הצלחתי להשיג קממבר עד לתאריך ההגשה של הטראפלס (ואיכשהו לא היה נראה לי שיסכימו לדחות בשביל זה את המסיבה שעבורה הוכנו). בצר לי, החלפתי את הקממבר בגבינת ברי ולא התאכזבתי. כשאניח ידי על קצת קממבר אכין ואשווה. אם למישהו מקוראי בא גם להכין את המתכון המקורי ולשתף חוויות אשמח.


טוב, שפכתי מספיק ביטים בתיאור מאכל שמדבר היטב בעד עצמו. הכינו ולא תתאכזבו.


טראפלס שוקולד, ברי ותפוז
מבוסס על: מתכון של The Creative Pot עם שינויים שלי
כמות: 20-25 טראפלים
עלות: כ-24 שקלים


מרכיבים:
1/2 כוס שמנת מתוקה
100 גרם גבינת ברי
200 גרם שוקולד מריר (איכותי, ברור שאיכותי) שבור לקוביות
גרידה מתפוז אחד
אבקת קקאו לגלגול הטראפלס


הוראות הכנה:
מחממים את השמנת בסיר קטן עד לרתיחה. בזמן שהשמנת מתחממת מורידים מהברי את מעטפת העובש החיצוני.
מוסיפים את הברי, מערבבים עד שהיא נמסה לתוך השמנת, ומורידים מהאש. אם התערובת לא חלקה לגמרי, לא נורא. גושי גבינה קטנים רק מוסיפים לקסמם של הטראפלס.
מוסיפים לתערובת את השוקולד ומערבבים עד שהוא נמס לתוך השמנת והתערובת אחידה.
מערבבים פנימה את גרידת התפוז ומעבירים למקרר לכמה שעות להתמצקות.
לוקחים כפיות גדושות מהתערובת המקוררת, מגלגלים אותם לכדורים בידיים, ומגלגלים כל כדור בקקאו לציפוי.
מאחסנים בכלי אטום במקרר. 

מי שמאמין לא מפחד להנביט עדשים

כיף לגדל דברים בבית. במיוחד כאלה שלא דורשים ציוד מיוחד. כאלה שקל לגדל וקשה להרוג ושבסוף אפשר לאכול אותם (יתרונות שלצערי לא מאפיינים הרבה מצמחי הבית ובטח שלא את רוב חיות המחמד. כלומר, יכול להיות שאתם סוברים שכן, אבל אז אתם בבלוג הלא נכון. תזכרות לעצמי: לבדוק את הביקוש לבלוג חדש- "מעבר לעוף"? "פירורים ופרווה"? "מבשלים עם מיצי"?).
בכל מקרה, אני הולכת להסביר פה משהו שאולי יראה לכם סופר מסובך. אתם עשויים לחשוב שזה תהליך ארוך מדי, שמצריך מלא הכנה, התעסקות וציוד מיוחד, שרק פריקים של בישול ו/או בריאות עושים. אבקשכם בכל לשון של בקשה להתעלם ממחשבות אלו ולהמשיך לקרוא. אם זה עדיין נראה לכם מסובך מדי בסוף הפוסט, תקבלו את כספכם בחזרה.

בפוסט זה תלמדו איך להכין נבטוטים ביתיים מעדשים ירוקים.
נבטוטים הם קטניות מיובשות שהונבטו, ושבמרכולים אוהבים למכור במחיר שגבוה במאות אחוזים מעלות ההכנה הביתית. להנביט, משמעו באופן לא מדוייק, לשכנע זרעים או קטניות להתחיל להצמיח שורשים. כדי לשכנע אותם, כל מה שצריך לעשות הוא לספק להם סביבה לחה, מנוקזת ומאווררת. 


איך עושים את זה בתכלס'?
בקיצור נמרץ: משרים עדשים במשך 12 שעות. אז מניחים אותם בכלי מנוקז ושוטפים אותם פעמיים ביום עד שהם מוכנים. זהו. 

ביתר פירוט, ועם לוח זמנים שמניח שאתם מתחילים ביום א' בערב:

יום א' בערב:

עדשים לפני
ההשרייה הראשונה.

עדשים אחרי ההשרייה הראשונה.
תראו איך הם תפחו.

1. אוספים ציוד: צנצנת (עדיף זכוכית) בגודל בינוני, גומייה, וכיסוי חדיר למים- בד, או רשת.

אפשר להשתמש בכל בד לא צפוף מדי - פיסת טי שרט ישנה, או סמרטוט נקי. אני השתמשתי בחתיכת מטלית לא משומשת (לשטוף לפני אם יש עליו ריח של חומרי ניקוי כמו בשלי). אם אתם משתמשים בבד, נקבו חורי אוורור בבד בעזרת קיסם או מזלג (קל יותר לנקב כשהבד מתוח). שומרים את הכיסוי והגומיה למחר.

2. משרים: מניחים כוס עדשים ירוקות בצנצנת ומכסים במים. נותנים להם לשבת בחוץ לא מכוסים בסביבות 12 שעות.

צנצנת הפוכה בהטיה. המים מתנקזים לתוך
הטאפרוור ולא נוזלים לכל מקום
(צנצנת עם נטיות הפוכות?)

יום ב' בבוקר:
1. שוטפים: מרוקנים את מי ההשרייה, ושוטפים את העדשים: ממלאים את הצנצנת במים, מנערים קלות ומרוקנים את המים. חוזרים על הפעולה פעם-פעמיים.

נבטוטים כמעט מוכנים מדגמנים
את הסידור של הכיסוי והגומיה

2. מרכיבים ומשרים: מאתרים את הכיסוי שהכנו, שמים על פתח הצנצנת ומקבעים עם גומיה. הופכים את הצנצנת ומניחים הפוך, בהטיה קלה במקום שלא אכפת לכם שיתרטב קצת. לדוגמא, בתוך קופסת טאפרוור כשהצנצנת נשענת קצת על הדופן.
בזאת סיימתם את העבודה הקשה. עכשיו כל שנותר הוא לתת להם 2 דקות צומי פעמיים ביממה...

נבטוטים מוכנים!

יום ב' בערב, יום ג' בבוקר, יום ג' בערב, יום ד' בבוקר, יום ד' בערב:
שוטפים את העדשים כפי שהסברתי לעיל, ומעמידים חזרה את הצנצנת הפוכה בהטייה עד לפעם הבאה.
תוך יממה בערך אתם תראו שהעדשים מתחילים להנביט זנבות קטנים, ובערך יומיים לאחר מכן כבר יהיו לכולם זנבות באורך 2-3 ס"מ.


יום ה' בבוקר:
בשלב זה, הנבטוטים מוכנים. נותר רק לשטוף אותם בפעם האחרונה ולאחסן אותם במקרר, שם הם ישרדו בערך שבוע.

טוב, זה היה הרבה מלל. כדי לתאר כמה פעולות מאוד פשוטות. אני מקווה שהתמונות עזרו.

לסיכומו של עניין בתום כמה ימים תהיה לכם צנצנת נאה של נבטוטים בעלות אפסית. כעת אפשר להוסיף את הנבטוטים לכמעט כל מאכל. השימושים האהובים עלי:
- לשים אותם במרק (עדיף מרקים סמיכים יותר שהם לא ישקעו כולם לקרקעית) כאלטרנטיבה פריכה ובריאה לשקדי מרק .
- להוסיף אותם לפסטה או אורז עם רוטב, מה שהופך את המנה למשביעה ו"ארוחתית" יותר. וטעימה יותר כמובן. לאחרונה אכלתי אורז עם רוטב עגבניות ונבטוטים במשך יומיים רצוף בערך.
- להכין מהם סלט מרענן אבל ממלא יותר מאשר סתם סלט ירקות פשוט, או סתם לאכול אותם כמו שהם, אולי עם קצת מלח ולימון.
אפשר כמובן גם להוסיף אותם למוקפצים ותבשילים אחרים, אבל האמת היא שעוד לא יצא לי לעשות את זה. עד שאני נזכרת שאני רוצה לנסות להוסיף אותם, הנבטוטים בדרך כלל נושנשו עד כלות .
אז הנה לכם כיוון התחלתי לשימוש בנבטוטים- סלט קל להכנה. ראו זאת כהשראה לכל היותר. אפשר להחליף את המלפפונים בעגבניות (זה היה התכנון המקורי שלי פה אבל העגבניות התגלו ברגע האמת כבעלות מצב צבירה נוזלי), בפלפל, או במה שבא לכם. אפשר להחליף את הבזיליקום בפטרוזיליה, כוסברה, נענע, בצל ירוק וכו'. בקיצור, קחו את המתכון והתאימו אותו אליכם. אם אתם עולים על שילוב טעים במיוחד, אשמח לשמוע.

סלט נבטוטים ירוק

מרכיבים:

2 מלפפונים
1.5 כוסות נבטוטים
12 עלי בזיליקום קצוצים גס
2 כפות מיץ לימון
כפית שמן זית
מלח ופלפל שחור גרוס לפי הטעם (אני שמתי קצת יותר מרבע כפית מלח ו-8 סיבובים ממגרסת הפלפל)

הוראות הכנה:
חותכים את המלפפונים לקוביות קטנות ומניחים בקערת הגשה.
מוסיפים את יתר המרכיבים, מערבבים קלות ומגישים קר.

בראוניז ללא מרגרינה ותרגיל מחשבתי-לשוני

בראוניז הם נכס צאן ברזל במטבח שלי. הם המתכון הראשון שהכנתי, והמתכון שהכנתי הכי הרבה פעמים מאז. בראוניז הם השמלה השחורה הקטנה של המטבח- הם יראו נפלא בכל מקום עם קצת סטיילינג מתאים. אפשר לאפות אותם בתבנית עגולה, לשים קצפת וסוכריות מעל ולקרוא לזה עוגת יומולדת. אפשר לערבב לתוכם 3 סוגי שוקולד ולרפא לב דואב. אפשר להזליף עליהם שוקולד לבן, לפזר כמה פולי קפה מצופים שוקולד, להגיש עם אספרסו ולהיראות מתוחכמים. אפשר להגיש עם גלידה ורוטב שוקולד ולטפוח לעצמך על השכם שהכנת בבית "סאנדיי" שעולה 35 שקל למנה בבית קפה. בראוניז תמיד יתקבלו בשמחה ומעטים האנשים שלא אוהבים אותם (בני הדודים שלי לא אוהבים, אבל הם גם לא אוהבים שוקולד. כן, אנחנו מטפלים בזה, אבל הרופאים אומרים שאסור לפתח תקוות שווא).

יש לבראוניז אחלה תרגום לעברית- חומיות, אבל איכשהו זה לא תפס מספיק בשביל ליצור את אותו האפקט. בראוניז זה משהו שוקולדי ועשיר, נגיס, נימוח ומושחת, כמעט בוצי. חומיות נשמע לי כמו משהו יבש ועל גבול הדיאטטי שחתוך לריבועים קטנים מדי. אך מכיוון שאני אוהדת שרופה (גם אם לא המיומנת ביותר) של השפה העברית ומעדיפה להעשיר אותה כשאפשר, אנסה להשתמש במינוח העברי. רק תעשו לי טובה והצטרפו אלי לתרגיל מחשבתי- כשאני כותבת "חומיות", תחשבו חום-עמוק-עשיר-שוקולד-ממממ...

בסדר?

תודה.

כמו בכל מאפה לדעתי, חומיות (ממ... שוקולד-עמוק-עשיר.... ממ...) הן הרבה יותר טעימות עם חמאה. אבל מכיוון שרוב האפייה שלי מתבצעת עבור ארוחות שבת בשריות, החמאה לרוב יורדת מהפרק. בימים עברו הייתי מחליפה את החמאה במרגרינה כדי לקבל חומיות (ממ... וכו') פרווה, אך לא עוד! מצאתי מתכון מעולה עם שמן שמנפק חומיות פאדג'יות (למילה הזו יש תרגום?), מושחתות, וזולות יחסית. ההחלפה של המרגרינה בשמן, ושימוש בקקאו ולא בשוקולד בהחלט חוסכים כמה שקלים. זה נשמע קצת, אבל אם אפשר לחסוך בלי להקריב בכלל בטעם לדעתי זה שווה את זה. ולשם כך נתכנסנו פה הלא כן?

השימוש בשמן גם חוסך לכם את שטיפת הקערה בה הייתם ממיסים את השוקולד והמרגרינה. הידד למתכוני קערה אחת בלבד!

חומיות (בראוניז) ללא מרגרינה

מבוסס על: מתכון באתר allrecipes של הגולשת Trish

עלות: בערך 7 ש"ח

כמות: תבנית מלבנית בינונית (בערך 25 חומיות) 

מרכיבים:

¾ כוס קקאו

½ כפית סודה לשתיה

1/3 כוס שמן

½ כוס מים רותחים

2 כוסות סוכר

2 ביצים

1/3 כוס שמן (כן, שוב)

1ו-1/3 כוסות קמח

1 כפית תמצית וניל

¼ כפית מלח

הוראות:

מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים תבנית מלבנית בינונית.

בקערה גדולה מערבבים את הקקאו והסודה.

מוסיפים את השמן (הראשון) והמים הרותחים ומערבבים עד שהעיסה מסמיכה ומתאחדת.

מערבבים פנימה את הסוכר, הביצים, והשמן (השני).

מערבבים פנימה את הקמח, הווניל והמלח.

משטחים בתבנית ואופים 35-40 דקות, או עד שקיסם הננעץ בעוגה יוצא נקי.

מקררים וחותכים לריבועים.

רעיונות ושכלולים:

להוסיף לבצק שוקולד קצוץ מכמה סוגים שרוצים, או אגוזים, או חמוציות, או עדשים (הסוכריות, לא הקטניות), או גרידת תפוז, או תמצית מנטה... להזליף מעל העוגה שוקולד מומס (הכי יפה שוקולד לבן), או לקשט באבקת סוכר, או קצפת, או גלידה...

(הייתי כותבת ו/או במקום סתם או, אבל כל הסלשים האלה עושים כואב בעין. הבנתם שאפשר לשלב בין כמה אופציות כן?)

שלג על בראוני

שיר אשיר לארטישוק הירושלמי

ארטישוק ירושלמי מצוי. בחיי שלא עיבדתי את התמונה
הזאת מעבר להרחבת הרקע והוספת הכיתוב.

כל פוסט בנושא ארטישוק ירושלמי פותח באותו המבוא המסביר את שמו, מוצאו, למה הוא לא באמת ירושלמי, וכולי וכולי. לצערכם, אני גם מרגישה צורך לעשות זאת. למזלכם, כדי שזה יעבור בטוב, אעשה זאת בשיר.
מוכנים?

שיר אינפורמטיבי על הארטישוק הירושלמי/ ב. בזול

הארטישוק הירושלמי הוא בכלל לא ארטישוק,
זה כתוב בוויקיפדיה, אתם מוזמנים לבדוק.

הארטישוק הירושלמי הוא סוג חמניה,
שכונה על ידי יהדות מרוקו "בטטה קסביה".

שמה Helianthus tuberosus בקהילה המדעית,
ו-"חמנית הפקעות" בשפתינו, העברית.

הוא נקרא Girasole כשהתגלה לראשונה,
מילה באיטלקית שמשמעה חמניה.

מ-Girasole ל-Jerusalem השם בסוף שובש,
אך בין הירק לירושלים אין קשר של ממש.

"ולמה ארטישוק?" אתן שואלות את עצמכן?
לזה אחראי בחור בשם סמואל דה שמפלן.

שמפלן, חוקר וקרטוגרף, יישב את קנדה,
ושלח הביתה לצרפת ת'פקעת שגילה.

טעמו, ציין שמפלן, דומה לארטישוק,
ומאז אותו מקרה השם החל לדבוק.

המסקנה, כמו שאמרו בסאות' פארק, היא ברורה,
גם כאן, כמו תמיד, יש להאשים את קנדה.

תודה רבה על ההקשבה.
עכשיו שהבהרנו עובדות אלה ניתן לעבור לגופו של עניין.
אח... ארטישוק ירושלמי! השורש הנפלא שטעמו כטעם פרי האהבים של ארטישוק ותפוח אדמה. הוא טעים ומורכב יותר מהשני, ונוח לאכילה יותר מהראשון. מראהו שורשי ומוזר (אמא שלי אומרת שהם נראים כמו חייזרים, וכפי שראיתם לעיל, טענה זו איננה חסרת בסיס) אך מביני העניין יודעי הסוד ידעו תמיד לנוע לכיוון ערימת הפקועות מרוגבות העפר שמופיעה מעת לעת בסופר בעונת החורף.
אם אתם לא מאוכלי הארטישוק הירושלמי, זה הזמן להתחיל. גשו לערימה הזו כשהיא מופיעה במחלקת הירקות, וטלו לכם כמה שורשים. וודאו שהם קשיחים למדי ובעלי מראה בריא, לא מקומטים, מיובשים, רכים או רופסים. ברגע שתקלפו אותם (את הבלוטות הגדולות אפשר להוריד ולקלף בנפרד), הם יהיו הרבה פחות מפחידים. כעת, אפשר להשתמש בהם בכל מאכל במקום תפוחי אדמה - מרקים, תבשילים, וכו'.
אני הכי אוהבת ארטישוק ירושלמי בסלט פשוט שאמא שלי נוהגת להכין, שנותן לחמנית הפקעות את זכות הדיבור.

סלט ארטישוק ירושלמי
מבוסס על: מתכון של אמא (היי אמא!)
עלות: כ-8 שקלים
כמות: כמשתתפת במנת סלטים תספיק ל- 4-6 סועדים

מרכיבים:
כ-700 גרם ארטישוק ירושלמי
1-2 כפיות שמן זית עדין
שן שום קצוצה דק
חופן עלי פטרוזיליה קצוצים
מלח ופלפל שחור גרוס, לפי הטעם

הוראות הכנה:
מקלפים את הארטישוקים וחותכים למטבעות בעובי של 1-2 ס"מ, מניחים בסיר, מכסים במים ומביאים לרתיחה.
מבשלים עד שהארטישוקים רכים יותר ונגיסים, אבל לא נימוחים, 10-20 דקות. שפדו אחד על מזלג כדי לראות אם הטקסטורה נכונה.
מסננים את הארטישוקים מהמים ומקררים לטמפרטורת החדר.
מוסיפים את יתר המרכיבים ונותנים לסלט לנוח קצת במקרר למיזוג טעמים (כשעה לפחות).
מגישים קר או בטמפרטורת החדר.

There's a sunchoke waiting in the sky
He'd like to come and meet us
But he thinks he'd blow our minds

טעים הרבה יותר מ-gagh

רסק תפוחים ביתי - לחץ גסטרונומי מתון

מי שנמצא עם אצבע על דופקו של בלוגיית האוכל העולמית לא יכל שלא לשים לב לכך שברוב העולם עכשיו סתיו, והבישול בהתאם. הבלוגים מלאים בתמונות של מרקים ותבשילי קדירה מהבילים, מאפים חמימים, ומתכוני דלעת לרוב (אפויים, מטוגנים, מאודים, מפוסלים, במאפינס, בעוגיות, בעוגות גבינה, במוס... די! די כבר!). קצת באסה לקרוא תיאורים מפליגים של שתיית סיידר מבושם תוך צפייה בעלווה האירופאית האדמומית-זהובה, ואחר כך לדדות לעבודה תחת שמש קופחת ועצים מיובשים. 

אמנם הלילות קצת קרים יותר. לא היה שרב ממש כבר שבועיים שלושה. אבל אני רוצה גשם! לא סתם גשם מעאפן שהוא לא ממש גשם כמו שהוא פשוט אחוזי לחות גבוהים במיוחד. אני רוצה גשם אמיתי, שידפוק על גגות רעפים אדומים של עיירות מנומנמות. שייצור שלוליות שילדים סמוקי לחיים בשם גרטה והאנס יוכלו לקפצץ בהם ולאחר מכן לחזור לביתם ולשתות שוקו חם ליד האח הבוער. עולם הפנטזיות הסתווי שלי ארי למדי. אני יודעת.

ובאמת שאתם לא רוצים לראות את התמונה
עם המזלג (גגלו donut hole bleeding eye
אם כן)

עד שזה יקרה, כל שנותר לי לעשות הוא להתפלל, לבשל, לקוות, ולהודות לאל הטוב שלפחות לא ניחנו בצורך לאומי להכין אוכל של ליל כל הקדושים. טרנד הדלעת-בהכל שהוזכר לעיל עדיף ללא שום ספק על פני קאפקייקס בצורת עכבישים ומומיות, עוגות בתי קברות שגפיים מבצבצות מתוכן, וחורי דונאטס בצורת עין עם מלית תות כך שידממו כשדוקרים אותם עם מזלג. מה לא בסדר איתכם אמריקאים מוזרים???

בתחום הבישול והתקווה, אולי קצת רסק תפוחים ביתי יביא את השינוי המיוחל? אולי אם כולנו נשנס את מותנינו, נדליק את כירותינו ונפעיל קצת לחץ גסטרונומי מתון מזג האוויר יתאפס על עצמו והסתיו/חורף יגיעו? 
מלבד הרצון שלי להשפיע על מזג האוויר בעזרת אוכל, ההשראה לרסק התפוחים הגיעה מערימת תפוחים ברשת שנמכרו במחיר חיסול של 3 שקל לקילו. מה שמביא אותנו לטיפ מס' 5: פירות וירקות שבאים בשקית או ברשת לרוב זולים יותר מאלה שבאים בתפזורת. תפוחים הם דוגמא מצויינת. מחירם לרוב סביבות 8 שקלים לקילו. אבל בשקית ארוזה, מחירם בדרך כלל סביבות ה-5 שקל לקילו, ולפעמים פחות.


רסק תפוחים הוא מאכל צנוע ומתחשב שמקבל באהבה כמעט כל סוג של תפוחים, כך שאינכם צריכים לדאוג לזן ספציפי. המתכון הזה דורש הכנה מינימלית -אפילו לא צריך לקלף את התפוחים. הרסק יוצא צ'אנקי (איך אומרים את זה בעברית? גושישי?? בעחס. נשמע רע) למדי, בהתאם לגודל החתיכות שתחתכו. אם אתם רוצים מחית חלקה, טחנו הכל בבלנדר בסוף ההכנה. ולמקרה שלא תשימו לב, המתכון לא כולל תוספת סוכר, אז זה בריא וכל זה.
אם כך, רכשו לכם שק תפוחים והתקינו לכם מרקחת שיעשה לסתיו קצת דוגמא אישית. 


רסק תפוחים 
מבוסס על: מתכון של ג'יימי גרין כפי שפורסם בבלוג Cheap Healthy Good (שהוא בכלל בלוג מומלץ)
כמות: 4-6 מנות
עלות: כ-6 שקלים (ללא הצימוקים)


מרכיבים:
1 ק"ג תפוחים מכל סוג
1/2 כוס צימוקים (לא השתמשתי)
1/2 1 כפות מיץ לימון
1 כפית קינמון
1/2 כפית ג'ינג'ר טחון
1/2 כפית אגוז מוסקט
קורט אבקת צ'ילי (לא השתמשתי. אבל בהחלט אנסה בפעם הבאה)
קורט מלח


הוראות הכנה:
חותכים את התפוחים לחתיכות בגודל של קוביית משחק בערך. אפשר יותר, אפשר פחות. לא קריטי.
תוך כדי החיתוך הוסיפו מדי פעם לקערת התפוחים קצת ממיץ הלימון כדי למנוע מהתפוחים החתוכים להשחים.
מעבירים את התפוחים לסיר בינוני ומחממים על אש בינונית. מערבבים מדי פעם כדי שהחום יגיע לכל התפוחים.
כשהתפוחים מתחילים לשחרר קצת נוזלים (תוך כמה דקות) מוסיפים את הצימוקים והמלח.
מבשלים 20-30 דקות ומערבבים מדי פעם עד שהתפוחים מגיעים לרמת המושיות (מחיתיות?) המועדפת עליכם. אם העסק נראה שהוא מתייבש יתר על המידה מוסיפים חצי כוס מים. 
מוסיפים את הקינמון, הג'ינג'ר, אגוז המוסקט, והצ'ילי, מתקנים תיבול אם צריך, ומורידים מהאש.
מגישים חם או קר.

ואם בתפוחים עסקינן, הנה ענן תגיות שבניתי למתכונים באתר.
אוהבים? גשו ל-tagxedo ושחקו עם האתר. הוא מגניב.