מי שמאמין לא מפחד להנביט עדשים

כיף לגדל דברים בבית. במיוחד כאלה שלא דורשים ציוד מיוחד. כאלה שקל לגדל וקשה להרוג ושבסוף אפשר לאכול אותם (יתרונות שלצערי לא מאפיינים הרבה מצמחי הבית ובטח שלא את רוב חיות המחמד. כלומר, יכול להיות שאתם סוברים שכן, אבל אז אתם בבלוג הלא נכון. תזכרות לעצמי: לבדוק את הביקוש לבלוג חדש- "מעבר לעוף"? "פירורים ופרווה"? "מבשלים עם מיצי"?).
בכל מקרה, אני הולכת להסביר פה משהו שאולי יראה לכם סופר מסובך. אתם עשויים לחשוב שזה תהליך ארוך מדי, שמצריך מלא הכנה, התעסקות וציוד מיוחד, שרק פריקים של בישול ו/או בריאות עושים. אבקשכם בכל לשון של בקשה להתעלם ממחשבות אלו ולהמשיך לקרוא. אם זה עדיין נראה לכם מסובך מדי בסוף הפוסט, תקבלו את כספכם בחזרה.

בפוסט זה תלמדו איך להכין נבטוטים ביתיים מעדשים ירוקים.
נבטוטים הם קטניות מיובשות שהונבטו, ושבמרכולים אוהבים למכור במחיר שגבוה במאות אחוזים מעלות ההכנה הביתית. להנביט, משמעו באופן לא מדוייק, לשכנע זרעים או קטניות להתחיל להצמיח שורשים. כדי לשכנע אותם, כל מה שצריך לעשות הוא לספק להם סביבה לחה, מנוקזת ומאווררת. 


איך עושים את זה בתכלס'?
בקיצור נמרץ: משרים עדשים במשך 12 שעות. אז מניחים אותם בכלי מנוקז ושוטפים אותם פעמיים ביום עד שהם מוכנים. זהו. 

ביתר פירוט, ועם לוח זמנים שמניח שאתם מתחילים ביום א' בערב:

יום א' בערב:

עדשים לפני
ההשרייה הראשונה.

עדשים אחרי ההשרייה הראשונה.
תראו איך הם תפחו.

1. אוספים ציוד: צנצנת (עדיף זכוכית) בגודל בינוני, גומייה, וכיסוי חדיר למים- בד, או רשת.

אפשר להשתמש בכל בד לא צפוף מדי - פיסת טי שרט ישנה, או סמרטוט נקי. אני השתמשתי בחתיכת מטלית לא משומשת (לשטוף לפני אם יש עליו ריח של חומרי ניקוי כמו בשלי). אם אתם משתמשים בבד, נקבו חורי אוורור בבד בעזרת קיסם או מזלג (קל יותר לנקב כשהבד מתוח). שומרים את הכיסוי והגומיה למחר.

2. משרים: מניחים כוס עדשים ירוקות בצנצנת ומכסים במים. נותנים להם לשבת בחוץ לא מכוסים בסביבות 12 שעות.

צנצנת הפוכה בהטיה. המים מתנקזים לתוך
הטאפרוור ולא נוזלים לכל מקום
(צנצנת עם נטיות הפוכות?)

יום ב' בבוקר:
1. שוטפים: מרוקנים את מי ההשרייה, ושוטפים את העדשים: ממלאים את הצנצנת במים, מנערים קלות ומרוקנים את המים. חוזרים על הפעולה פעם-פעמיים.

נבטוטים כמעט מוכנים מדגמנים
את הסידור של הכיסוי והגומיה

2. מרכיבים ומשרים: מאתרים את הכיסוי שהכנו, שמים על פתח הצנצנת ומקבעים עם גומיה. הופכים את הצנצנת ומניחים הפוך, בהטיה קלה במקום שלא אכפת לכם שיתרטב קצת. לדוגמא, בתוך קופסת טאפרוור כשהצנצנת נשענת קצת על הדופן.
בזאת סיימתם את העבודה הקשה. עכשיו כל שנותר הוא לתת להם 2 דקות צומי פעמיים ביממה...

נבטוטים מוכנים!

יום ב' בערב, יום ג' בבוקר, יום ג' בערב, יום ד' בבוקר, יום ד' בערב:
שוטפים את העדשים כפי שהסברתי לעיל, ומעמידים חזרה את הצנצנת הפוכה בהטייה עד לפעם הבאה.
תוך יממה בערך אתם תראו שהעדשים מתחילים להנביט זנבות קטנים, ובערך יומיים לאחר מכן כבר יהיו לכולם זנבות באורך 2-3 ס"מ.


יום ה' בבוקר:
בשלב זה, הנבטוטים מוכנים. נותר רק לשטוף אותם בפעם האחרונה ולאחסן אותם במקרר, שם הם ישרדו בערך שבוע.

טוב, זה היה הרבה מלל. כדי לתאר כמה פעולות מאוד פשוטות. אני מקווה שהתמונות עזרו.

לסיכומו של עניין בתום כמה ימים תהיה לכם צנצנת נאה של נבטוטים בעלות אפסית. כעת אפשר להוסיף את הנבטוטים לכמעט כל מאכל. השימושים האהובים עלי:
- לשים אותם במרק (עדיף מרקים סמיכים יותר שהם לא ישקעו כולם לקרקעית) כאלטרנטיבה פריכה ובריאה לשקדי מרק .
- להוסיף אותם לפסטה או אורז עם רוטב, מה שהופך את המנה למשביעה ו"ארוחתית" יותר. וטעימה יותר כמובן. לאחרונה אכלתי אורז עם רוטב עגבניות ונבטוטים במשך יומיים רצוף בערך.
- להכין מהם סלט מרענן אבל ממלא יותר מאשר סתם סלט ירקות פשוט, או סתם לאכול אותם כמו שהם, אולי עם קצת מלח ולימון.
אפשר כמובן גם להוסיף אותם למוקפצים ותבשילים אחרים, אבל האמת היא שעוד לא יצא לי לעשות את זה. עד שאני נזכרת שאני רוצה לנסות להוסיף אותם, הנבטוטים בדרך כלל נושנשו עד כלות .
אז הנה לכם כיוון התחלתי לשימוש בנבטוטים- סלט קל להכנה. ראו זאת כהשראה לכל היותר. אפשר להחליף את המלפפונים בעגבניות (זה היה התכנון המקורי שלי פה אבל העגבניות התגלו ברגע האמת כבעלות מצב צבירה נוזלי), בפלפל, או במה שבא לכם. אפשר להחליף את הבזיליקום בפטרוזיליה, כוסברה, נענע, בצל ירוק וכו'. בקיצור, קחו את המתכון והתאימו אותו אליכם. אם אתם עולים על שילוב טעים במיוחד, אשמח לשמוע.

סלט נבטוטים ירוק

מרכיבים:

2 מלפפונים
1.5 כוסות נבטוטים
12 עלי בזיליקום קצוצים גס
2 כפות מיץ לימון
כפית שמן זית
מלח ופלפל שחור גרוס לפי הטעם (אני שמתי קצת יותר מרבע כפית מלח ו-8 סיבובים ממגרסת הפלפל)

הוראות הכנה:
חותכים את המלפפונים לקוביות קטנות ומניחים בקערת הגשה.
מוסיפים את יתר המרכיבים, מערבבים קלות ומגישים קר.

בראוניז ללא מרגרינה ותרגיל מחשבתי-לשוני

בראוניז הם נכס צאן ברזל במטבח שלי. הם המתכון הראשון שהכנתי, והמתכון שהכנתי הכי הרבה פעמים מאז. בראוניז הם השמלה השחורה הקטנה של המטבח- הם יראו נפלא בכל מקום עם קצת סטיילינג מתאים. אפשר לאפות אותם בתבנית עגולה, לשים קצפת וסוכריות מעל ולקרוא לזה עוגת יומולדת. אפשר לערבב לתוכם 3 סוגי שוקולד ולרפא לב דואב. אפשר להזליף עליהם שוקולד לבן, לפזר כמה פולי קפה מצופים שוקולד, להגיש עם אספרסו ולהיראות מתוחכמים. אפשר להגיש עם גלידה ורוטב שוקולד ולטפוח לעצמך על השכם שהכנת בבית "סאנדיי" שעולה 35 שקל למנה בבית קפה. בראוניז תמיד יתקבלו בשמחה ומעטים האנשים שלא אוהבים אותם (בני הדודים שלי לא אוהבים, אבל הם גם לא אוהבים שוקולד. כן, אנחנו מטפלים בזה, אבל הרופאים אומרים שאסור לפתח תקוות שווא).

יש לבראוניז אחלה תרגום לעברית- חומיות, אבל איכשהו זה לא תפס מספיק בשביל ליצור את אותו האפקט. בראוניז זה משהו שוקולדי ועשיר, נגיס, נימוח ומושחת, כמעט בוצי. חומיות נשמע לי כמו משהו יבש ועל גבול הדיאטטי שחתוך לריבועים קטנים מדי. אך מכיוון שאני אוהדת שרופה (גם אם לא המיומנת ביותר) של השפה העברית ומעדיפה להעשיר אותה כשאפשר, אנסה להשתמש במינוח העברי. רק תעשו לי טובה והצטרפו אלי לתרגיל מחשבתי- כשאני כותבת "חומיות", תחשבו חום-עמוק-עשיר-שוקולד-ממממ...

בסדר?

תודה.

כמו בכל מאפה לדעתי, חומיות (ממ... שוקולד-עמוק-עשיר.... ממ...) הן הרבה יותר טעימות עם חמאה. אבל מכיוון שרוב האפייה שלי מתבצעת עבור ארוחות שבת בשריות, החמאה לרוב יורדת מהפרק. בימים עברו הייתי מחליפה את החמאה במרגרינה כדי לקבל חומיות (ממ... וכו') פרווה, אך לא עוד! מצאתי מתכון מעולה עם שמן שמנפק חומיות פאדג'יות (למילה הזו יש תרגום?), מושחתות, וזולות יחסית. ההחלפה של המרגרינה בשמן, ושימוש בקקאו ולא בשוקולד בהחלט חוסכים כמה שקלים. זה נשמע קצת, אבל אם אפשר לחסוך בלי להקריב בכלל בטעם לדעתי זה שווה את זה. ולשם כך נתכנסנו פה הלא כן?

השימוש בשמן גם חוסך לכם את שטיפת הקערה בה הייתם ממיסים את השוקולד והמרגרינה. הידד למתכוני קערה אחת בלבד!

חומיות (בראוניז) ללא מרגרינה

מבוסס על: מתכון באתר allrecipes של הגולשת Trish

עלות: בערך 7 ש"ח

כמות: תבנית מלבנית בינונית (בערך 25 חומיות) 

מרכיבים:

¾ כוס קקאו

½ כפית סודה לשתיה

1/3 כוס שמן

½ כוס מים רותחים

2 כוסות סוכר

2 ביצים

1/3 כוס שמן (כן, שוב)

1ו-1/3 כוסות קמח

1 כפית תמצית וניל

¼ כפית מלח

הוראות:

מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים תבנית מלבנית בינונית.

בקערה גדולה מערבבים את הקקאו והסודה.

מוסיפים את השמן (הראשון) והמים הרותחים ומערבבים עד שהעיסה מסמיכה ומתאחדת.

מערבבים פנימה את הסוכר, הביצים, והשמן (השני).

מערבבים פנימה את הקמח, הווניל והמלח.

משטחים בתבנית ואופים 35-40 דקות, או עד שקיסם הננעץ בעוגה יוצא נקי.

מקררים וחותכים לריבועים.

רעיונות ושכלולים:

להוסיף לבצק שוקולד קצוץ מכמה סוגים שרוצים, או אגוזים, או חמוציות, או עדשים (הסוכריות, לא הקטניות), או גרידת תפוז, או תמצית מנטה... להזליף מעל העוגה שוקולד מומס (הכי יפה שוקולד לבן), או לקשט באבקת סוכר, או קצפת, או גלידה...

(הייתי כותבת ו/או במקום סתם או, אבל כל הסלשים האלה עושים כואב בעין. הבנתם שאפשר לשלב בין כמה אופציות כן?)

שלג על בראוני

שיר אשיר לארטישוק הירושלמי

ארטישוק ירושלמי מצוי. בחיי שלא עיבדתי את התמונה
הזאת מעבר להרחבת הרקע והוספת הכיתוב.

כל פוסט בנושא ארטישוק ירושלמי פותח באותו המבוא המסביר את שמו, מוצאו, למה הוא לא באמת ירושלמי, וכולי וכולי. לצערכם, אני גם מרגישה צורך לעשות זאת. למזלכם, כדי שזה יעבור בטוב, אעשה זאת בשיר.
מוכנים?

שיר אינפורמטיבי על הארטישוק הירושלמי/ ב. בזול

הארטישוק הירושלמי הוא בכלל לא ארטישוק,
זה כתוב בוויקיפדיה, אתם מוזמנים לבדוק.

הארטישוק הירושלמי הוא סוג חמניה,
שכונה על ידי יהדות מרוקו "בטטה קסביה".

שמה Helianthus tuberosus בקהילה המדעית,
ו-"חמנית הפקעות" בשפתינו, העברית.

הוא נקרא Girasole כשהתגלה לראשונה,
מילה באיטלקית שמשמעה חמניה.

מ-Girasole ל-Jerusalem השם בסוף שובש,
אך בין הירק לירושלים אין קשר של ממש.

"ולמה ארטישוק?" אתן שואלות את עצמכן?
לזה אחראי בחור בשם סמואל דה שמפלן.

שמפלן, חוקר וקרטוגרף, יישב את קנדה,
ושלח הביתה לצרפת ת'פקעת שגילה.

טעמו, ציין שמפלן, דומה לארטישוק,
ומאז אותו מקרה השם החל לדבוק.

המסקנה, כמו שאמרו בסאות' פארק, היא ברורה,
גם כאן, כמו תמיד, יש להאשים את קנדה.

תודה רבה על ההקשבה.
עכשיו שהבהרנו עובדות אלה ניתן לעבור לגופו של עניין.
אח... ארטישוק ירושלמי! השורש הנפלא שטעמו כטעם פרי האהבים של ארטישוק ותפוח אדמה. הוא טעים ומורכב יותר מהשני, ונוח לאכילה יותר מהראשון. מראהו שורשי ומוזר (אמא שלי אומרת שהם נראים כמו חייזרים, וכפי שראיתם לעיל, טענה זו איננה חסרת בסיס) אך מביני העניין יודעי הסוד ידעו תמיד לנוע לכיוון ערימת הפקועות מרוגבות העפר שמופיעה מעת לעת בסופר בעונת החורף.
אם אתם לא מאוכלי הארטישוק הירושלמי, זה הזמן להתחיל. גשו לערימה הזו כשהיא מופיעה במחלקת הירקות, וטלו לכם כמה שורשים. וודאו שהם קשיחים למדי ובעלי מראה בריא, לא מקומטים, מיובשים, רכים או רופסים. ברגע שתקלפו אותם (את הבלוטות הגדולות אפשר להוריד ולקלף בנפרד), הם יהיו הרבה פחות מפחידים. כעת, אפשר להשתמש בהם בכל מאכל במקום תפוחי אדמה - מרקים, תבשילים, וכו'.
אני הכי אוהבת ארטישוק ירושלמי בסלט פשוט שאמא שלי נוהגת להכין, שנותן לחמנית הפקעות את זכות הדיבור.

סלט ארטישוק ירושלמי
מבוסס על: מתכון של אמא (היי אמא!)
עלות: כ-8 שקלים
כמות: כמשתתפת במנת סלטים תספיק ל- 4-6 סועדים

מרכיבים:
כ-700 גרם ארטישוק ירושלמי
1-2 כפיות שמן זית עדין
שן שום קצוצה דק
חופן עלי פטרוזיליה קצוצים
מלח ופלפל שחור גרוס, לפי הטעם

הוראות הכנה:
מקלפים את הארטישוקים וחותכים למטבעות בעובי של 1-2 ס"מ, מניחים בסיר, מכסים במים ומביאים לרתיחה.
מבשלים עד שהארטישוקים רכים יותר ונגיסים, אבל לא נימוחים, 10-20 דקות. שפדו אחד על מזלג כדי לראות אם הטקסטורה נכונה.
מסננים את הארטישוקים מהמים ומקררים לטמפרטורת החדר.
מוסיפים את יתר המרכיבים ונותנים לסלט לנוח קצת במקרר למיזוג טעמים (כשעה לפחות).
מגישים קר או בטמפרטורת החדר.

There's a sunchoke waiting in the sky
He'd like to come and meet us
But he thinks he'd blow our minds

טעים הרבה יותר מ-gagh

רסק תפוחים ביתי - לחץ גסטרונומי מתון

מי שנמצא עם אצבע על דופקו של בלוגיית האוכל העולמית לא יכל שלא לשים לב לכך שברוב העולם עכשיו סתיו, והבישול בהתאם. הבלוגים מלאים בתמונות של מרקים ותבשילי קדירה מהבילים, מאפים חמימים, ומתכוני דלעת לרוב (אפויים, מטוגנים, מאודים, מפוסלים, במאפינס, בעוגיות, בעוגות גבינה, במוס... די! די כבר!). קצת באסה לקרוא תיאורים מפליגים של שתיית סיידר מבושם תוך צפייה בעלווה האירופאית האדמומית-זהובה, ואחר כך לדדות לעבודה תחת שמש קופחת ועצים מיובשים. 

אמנם הלילות קצת קרים יותר. לא היה שרב ממש כבר שבועיים שלושה. אבל אני רוצה גשם! לא סתם גשם מעאפן שהוא לא ממש גשם כמו שהוא פשוט אחוזי לחות גבוהים במיוחד. אני רוצה גשם אמיתי, שידפוק על גגות רעפים אדומים של עיירות מנומנמות. שייצור שלוליות שילדים סמוקי לחיים בשם גרטה והאנס יוכלו לקפצץ בהם ולאחר מכן לחזור לביתם ולשתות שוקו חם ליד האח הבוער. עולם הפנטזיות הסתווי שלי ארי למדי. אני יודעת.

ובאמת שאתם לא רוצים לראות את התמונה
עם המזלג (גגלו donut hole bleeding eye
אם כן)

עד שזה יקרה, כל שנותר לי לעשות הוא להתפלל, לבשל, לקוות, ולהודות לאל הטוב שלפחות לא ניחנו בצורך לאומי להכין אוכל של ליל כל הקדושים. טרנד הדלעת-בהכל שהוזכר לעיל עדיף ללא שום ספק על פני קאפקייקס בצורת עכבישים ומומיות, עוגות בתי קברות שגפיים מבצבצות מתוכן, וחורי דונאטס בצורת עין עם מלית תות כך שידממו כשדוקרים אותם עם מזלג. מה לא בסדר איתכם אמריקאים מוזרים???

בתחום הבישול והתקווה, אולי קצת רסק תפוחים ביתי יביא את השינוי המיוחל? אולי אם כולנו נשנס את מותנינו, נדליק את כירותינו ונפעיל קצת לחץ גסטרונומי מתון מזג האוויר יתאפס על עצמו והסתיו/חורף יגיעו? 
מלבד הרצון שלי להשפיע על מזג האוויר בעזרת אוכל, ההשראה לרסק התפוחים הגיעה מערימת תפוחים ברשת שנמכרו במחיר חיסול של 3 שקל לקילו. מה שמביא אותנו לטיפ מס' 5: פירות וירקות שבאים בשקית או ברשת לרוב זולים יותר מאלה שבאים בתפזורת. תפוחים הם דוגמא מצויינת. מחירם לרוב סביבות 8 שקלים לקילו. אבל בשקית ארוזה, מחירם בדרך כלל סביבות ה-5 שקל לקילו, ולפעמים פחות.


רסק תפוחים הוא מאכל צנוע ומתחשב שמקבל באהבה כמעט כל סוג של תפוחים, כך שאינכם צריכים לדאוג לזן ספציפי. המתכון הזה דורש הכנה מינימלית -אפילו לא צריך לקלף את התפוחים. הרסק יוצא צ'אנקי (איך אומרים את זה בעברית? גושישי?? בעחס. נשמע רע) למדי, בהתאם לגודל החתיכות שתחתכו. אם אתם רוצים מחית חלקה, טחנו הכל בבלנדר בסוף ההכנה. ולמקרה שלא תשימו לב, המתכון לא כולל תוספת סוכר, אז זה בריא וכל זה.
אם כך, רכשו לכם שק תפוחים והתקינו לכם מרקחת שיעשה לסתיו קצת דוגמא אישית. 


רסק תפוחים 
מבוסס על: מתכון של ג'יימי גרין כפי שפורסם בבלוג Cheap Healthy Good (שהוא בכלל בלוג מומלץ)
כמות: 4-6 מנות
עלות: כ-6 שקלים (ללא הצימוקים)


מרכיבים:
1 ק"ג תפוחים מכל סוג
1/2 כוס צימוקים (לא השתמשתי)
1/2 1 כפות מיץ לימון
1 כפית קינמון
1/2 כפית ג'ינג'ר טחון
1/2 כפית אגוז מוסקט
קורט אבקת צ'ילי (לא השתמשתי. אבל בהחלט אנסה בפעם הבאה)
קורט מלח


הוראות הכנה:
חותכים את התפוחים לחתיכות בגודל של קוביית משחק בערך. אפשר יותר, אפשר פחות. לא קריטי.
תוך כדי החיתוך הוסיפו מדי פעם לקערת התפוחים קצת ממיץ הלימון כדי למנוע מהתפוחים החתוכים להשחים.
מעבירים את התפוחים לסיר בינוני ומחממים על אש בינונית. מערבבים מדי פעם כדי שהחום יגיע לכל התפוחים.
כשהתפוחים מתחילים לשחרר קצת נוזלים (תוך כמה דקות) מוסיפים את הצימוקים והמלח.
מבשלים 20-30 דקות ומערבבים מדי פעם עד שהתפוחים מגיעים לרמת המושיות (מחיתיות?) המועדפת עליכם. אם העסק נראה שהוא מתייבש יתר על המידה מוסיפים חצי כוס מים. 
מוסיפים את הקינמון, הג'ינג'ר, אגוז המוסקט, והצ'ילי, מתקנים תיבול אם צריך, ומורידים מהאש.
מגישים חם או קר.

ואם בתפוחים עסקינן, הנה ענן תגיות שבניתי למתכונים באתר.
אוהבים? גשו ל-tagxedo ושחקו עם האתר. הוא מגניב.

בישול בזול לא יהיה המאסטר שף הבא של ישראל

מאז שהתוכנית מאסטר שף החלה בשידוריה אני חיה בפחד מתמיד שצוות שופטי התוכנית יגיע אלי הביתה ויבצע בי לינץ', לאחר משפט שדה זריז שימצא אותי אשמה בפשעים נגד הקולינריה.

מה לא עשיתי? השתמשתי באבקת מרק ("אפילו קצת זה יותר מדי" אומר לי חיים כהן בעצב). בישלתי מספרי בישול ("מה חשבת לעצמך??" מסננת מיכל אנסקי מבין שפתיים חשוקות, עיניה רושפות אש וגיצים). השתמשתי בקופסאות שימורים, ופעם אפילו הכנתי קציצות מ"מוצר בשר מעובד טחון בתוספת חלבון מהצומח" (טוב זה באמת היה טעות). רפי אדר יקשור אותי למקרר עם סינר המאסטר שף שבידו, ואייל שני יזעק לתוך אזני את זעקת הפטרוזיליה עד שנפשי תרד ביגון שאולה.
אני יודעת שאני על הכוונת שלהם. זה רק עניין של זמן.

אגב, אם אתם תוהים לעצמכם מדוע אני משחיתה את זמני בצפייה בתוכנית ריאליטי, תנוח דעתכם- אינני עושה זאת לעיתים תכופות. אבל המקרה דנן הוא מקרה מיוחד. אני מחכה לאריאלה מבישול בקצב הסלסה שתפציע על המסך שלי ובחינניות השובה שלה תקרע לכולם את הצורה.

עדויות מפלילות במזווה

בכל מקרה, בהינתן שאני חיה על זמן שאול, הבה נתפרע עם מרכיב שבטוחני שהייתי מקבלת עליו קיטונות בוז מצוות השופטים. המתכון של היום הוא מתכון פשוט עם שדרוג- קוגל תפוחי אדמה (או פשטידה אם תרצו), שמוסיפים לו באמצע שכבה של סלמי. כן, סלמי. מוצר בקר מעובד שקונים בסופר ושאת תוכו מי ישורנו.
אבל טעים.
יש לי חבר טוב שטוען שכל דבר טעים, טעים יותר עם סלמי (קביעה זו הביאה אותו לפיתוח המתכון הידוע שלו - פשטידת בשר עם בשר ובשר). אני לא בטוחה שאני מסכימה עם כוללנותה של קביעת הסלמי - לצורך העניין, גלידת סלמי מהווה הפרכה טובה - אבל במקרה זה הקביעה מוכיחה את עצמה. קוגל פשוט ובלתי מזיק, הופך בתוספת סלמי לכמעט-עיקרית מהסוג שמיישרים כל הזמן. ואגב סלמי, הרי לכם טיפ מס' 4: אם אתם מאוכלי הנקניקים והסלמי, שימו לב שבהרבה מקרים יצא לכם זול יותר לקנות נקניקים במעדנייה ולא באריזות סגורות.
נוסף על הסלמי, הוספתי לקוגל גם קצת גזר, למתיקות, וכדי שתוכלו לראות בחושך כשאייל שני בא לדקור אתכם בלילה עם פילה דג קפוא מהפריזר שלכם.


קוגל תפוחי אדמה וגזר עם סלמי
מבוסס על: מתכון של גיורא שמעוני שפורסם באתר about.com עם תוספות שלי.
כמות: מספיק כתוספת ל6-8 סועדים
עלות: בערך 16 שקלים

מרכיבים
4 תפוחי אדמה בינוניים
3 גזרים בינוניים
1 בצל בינוני
3 ביצים
1/4 כוס שמן
2 כפות קמח
כפית מלח
חצי כפית פלפל שחור טחון
100-200 גרם סלמי (בהתאם למידת הסלמיות הרצויה)

הוראות הכנה:
מחממים תנור לחום בינוני- גבוה, 200 מעלות.
מגררים גס את תפוחי האדמה, הגזר והבצל במעבד מזון או פומפיה.
נותנים לירקות לנוח ולהגיר נוזלים 3-5 דקות ובינתיים מערבבים בקערה גדולה את הביצים, השמן, הקמח, המלח והפלפל. בנוסף, חותכים את הסלמי לחתיכות של 2X2 ס"מ בערך, ושומרים בצד.
סוחטים את הירקות המגוררים מעודפי הנוזלים, ומערבבים לתוך הקערה.
שופכים מחצית מהתערובת לתבנית קטנה-בינונית משומנת.
מפזרים את הסלמי ששמרנו בצד מעל התערובת באופן אחיד, ומכסים ביתר התערובת.
אופים ללא כיסוי במשך כשעה או עד שהפשטידה שחומה ויפה.

סלמי מציץ מבין החרכים

כך תשרדו את משבר העגבניות, ותבשיל עדשים ועוף בתיבול הודי

ימי שרב כבדים היו בקיץ. חלקים גדולים מיבולי הפירות והירקות נפגעו. מחירם של העגבניות, המלפפונים, ועוד כמה וכמה גידולים, עלה בעשרות אחוזים.
על כן, תושבי המדינה החליטו, באופן שקול ורגוע, שבמקום להתגמש קצת עד שהענף יצליח להתאושש, עדיף להיכנס להיסטריה רבתי. התקשורת כהרגלה ניפנפה בחדווה בלהבות, כשהיא מנפקת כותרות מזדעזעות מהמצב הנפשע; כותרות אדומות וזועקות, כאילו בזות באדמימותן לעגבניות הירקרקות בסופר שעולות כעת פי 2 מעיתון יומי.


אבל אנחנו פה ב"בישול בזול" שומרים על קור רוח נכון?
(כולם: נכון!)
אנחנו לא ניתן לשרב, למחירים, ולהיסטריה המלובה לעלות לנו לראש, נכון?
(כולם: נכון!!)
כולנו אנשים יחודיים בעלי אופי ורצון עצמאי נכון?
(כולם: נכון...?)
יופי!

אז המפתח, כפי שציינתי לעיל הוא גמישות. ככל שתיטיבו למעט בצריכה ולמצוא אלטרנטיבות זולות יותר, כך תצאו עם יותר כסף בכיס.

שלב ראשון: אתם לא באמת צריכים לאכול עגבניות ב-12 שקל לקילו, או בכלל. בואו ניכנס לפרופורציה- אבותינו (מי מבינינו שאינו ממוצא נייטיב-אמריקאי) הצליחו לשרוד את אלפי השנים לפני גילוי אמריקה וייבואה של העגבנייה לעולם הישן, ללא אף עגבניה (ראו תמונה לעיל). אני מאמינה שמי שרוצה יוכל לשחזר את המעשה ההירואי הזה גם היום, לפחות לתקופה קצרה. אז בואו נחגוג כמו ב-1492! רטרו קולינרי באקסטרים ווהו!

פוחדים שתמותו מצפדינה או בריברי ללא סלט ישראלי? אתם לא. רק תוודאו שאתם מוצאים כמה תחליפי ירק ראויים. גוונו בפירות ובירקות שעדיין עולים פחות מ-10 שקל לקילו, והגוף שלכם לא ירגיש דבר. לנוחיותכם, אתמול כשעשיתי קניות עשיתי רשימה של כל הירקות והפירות שעולים פחות מ-10 שקל לקילו: דלורית, בצל, פומלה, פומלית, אשכולית, תפוזים, בננות, תפוחים, לימון, חסות למיניהן, גויבה, תירס טרי, סלק, תפו"א, כרוב, קישואים, חציל, גזר, סלרי, פלפל, וכן, גם מלפפונים ועגבניות (אם כי העגבניות באמת היו ירוקות). אתם עדיין חושבים שתמותו ממחסור בויטמינים?
יצויין שאת הקניות שלי אני עושה ב"רמי לוי", אני לא יודעת מה המצב ברשתות אחרות.

לא השתכנעתם? חייבים עגבניות? למזלכם, עגבנייה היא הירק הפופולרי ביותר לשימור. יש לכם בסופר עשרות מ"ר של נדל"ן מדפים המוקדשים לעגבניות משומרות למיניהם. לא כמו טרי? נכון. אבל עדיף מכלום. רכשו לעצמכם כמה קופסאות של עגבניות בתצורות שונות, הכינו מרק עגבניות, רוטב עגבניות, תבשילי עגבניות... האמינו לי, אתם תתגעגעו פחות.
ואל תבלעו את מסע ההפחדות נגד פחיות שימורים מרושעות עם כימיקלים מרושעים, בלי להשתמש בקצת חשיבה ביקורתית. בני אדם משמרים אוכל מימים ימימה, ואין שום דבר רע אינהרנטית באוכל משומר. אם אתם דואגים לבריאותכם, פשוט קראו את רשימת המרכיבים. בעגבניות הקצוצות שקניתי אתמול היה: עגבניות, מים, מלח, ורסק עגבניות. זהו. שום טריסודיום פוספט, מגנזיום גלוטמט או E-314159265.

אנחנו רגועים יותר עכשיו? יופי.

אז המתכון של היום, שבימים טרופים אלו יעשה שימוש בעגבניות משומרות, הוא מתכון אידיאלי לאנשים שקצרים בזמן וכסף, אבל שעדיין רוצים ארוחה אמיתית, משביעה ובריאה. יש פה ירקות, עדשים, קצת עוף, ותיבול הודי שלא מהעולם הזה, שהופך כמה מרכיבים צנועים לארוחה עם אמירה. רשימת התבלינים פה ארוכה למדי, אבל אל תיבהלו. מה שאין לכם, פשוט וותרו, והוסיפו קצת אקסטרה ממה שכן יש. כל תת קבוצה של התבלינים המוזכרים תנפיק גם היא אחלה תבשיל. כמובן שאני ממליצה כן לנסות ולהשיג את כל התבלינים. שימוש בתיבול מעניין זו דרך מצויינת וזולה יחסית להפוך מרכיבים פשוטים לארוחות מעניינות שכיף לאכול (טיפ מס' 3).
תבשיל עדשים ועוף בתיבול הודי

מבוסס על: מתכון של Petrina Verma Sarkar שבפורסם ב-about.com עם כמה וכמה שינויים שלי
עלות: כ-18 שקלים
כמות: יספיק למנה עיקרית לכ-5 סועדים.

מרכיבים
3 כפות שמן לטיגון
1 כפית זרעי כמון (אם אין אפשר לוותר)
2 בצלים בינוניים קצוצים
1 כף ג'ינג'ר טרי קצוץ
3 שיני שום קצוצות
2 כפות כוסברה יבשה (האבקה, לא הטרייה)
1 כפית כמון
1/2 כפית כורכום
1 כפית אבקת צ'ילי (אני השתמשתי בפפריקה חריפה)
1 כפית גראם מסאלה
1/2 כפית מלח
4 עגבניות קצוצות, או פחית עגבניות קצוצות משומרות
1 קישוא
200 גר' חזה עוף חתוך לקוביות
1 כוס עדשים כתומות
2 וחצי כוסות מים

הוראות הכנה
בסיר שיכול להכיל את כל הכבודה שהוזכרה לעיל מחממים את השמן על חום בינוני ומטגנים את זרעי הכוסברה עד שהם משנים את צבעם, 2-3 דקות.
מוסיפים את הבצל ומטגנים עד שהבצל מתחיל להזהיב.
מוסיפים את השום והג'ינג'ר ומטגנים דקה
מוסיפים את התבלינים: כוסברה עד מלח ומטגנים תוך ערבוב 3-4 דקות עד שהריח מתחיל לעלות מהם. זהירות לא לשרוף אותם!
מוסיפים את העגבניות, העוף והקישוא, ומטגנים 2-3 דקות.
מוסיפים את העדשים והמים, מביאים לרתיחה, ומבשלים מכוסה עד שהעדשים רכים, כחצי שעה, אולי יותר (לא נורא אם מבשלים יותר מדי. ככה זה יותר אוטנטי).
מגישים בקערות עם אורז לבן.

סקסיזם, גוגל, ועוגיות ג'ינג'ר ללא מרגרינה

לפני שנתחיל קוראי היקרים, אציג בפניכם אתגר. מצאו את ההבדלים בין 2 הכותרות הללו, אחד מקורי, ואחד משופץ (כנראה בעקבות תגובות נזעמות מצד הקוראים):

Google's Marissa Mayer, vice president of search user experience and design, has failed to transform Google search into a streamlined product.

Google's Marissa Mayer, vice president of search product and user experience, might be cute, but she has failed to transform Google search into a streamlined product.

הצלחתם? לא? טוב, אתן לכם רמז: אחד מהם ענייני, ואחד מצמצם אישה חכמה ומוצלחת (הרבה יותר משכותב המאמר הנלוז אי פעם יהיה) לסך תווי פניה וצבע שיערה.

בעעכס. רטרו במובן המאוד גרוע של המילה. חשבתי שהפסיקו כבר לייצר את סוג הסקסיזם הזה.

אמנם זה לא פורסם באתר ענק ורב השפעה, אבל עדיין. בא לי לדקור את הכותב בעין עם הדיפלומה שלי. או שמא אדקור אותו בעין עם הכתבה המבשרת על מכירתו של הסטארט אפ המוצלח והמהפכני שיזמתי בטריליונטאלפים כסף. טרם יצרתי סטארט אפ שכזה, אבל יש דברים ששווה להשקיע עבורם, כמו דקירת גברים סקסיסטים בעין.

ולך מריסה, אם את מחפשת מחליפה שלחי לי אימייל (הוי הלוואי). ואם לא בא לך להרצות באיזה אוניברסיטה או לעבוד ב-Oracle, את יכולה להשתלט במקומי על הבלוג. שמעתי שאת מכינה אחלה קאפקייקס.

אז אפרופו גוגל, פלטפורמת בלוגר -ששייכת לגוגל ושעליו נמצא הבלוג הזה- מאפשר לי לראות את מילות החיפוש שהביאו אנשים לבלוג. שמתי לב שהרבה (יחסית, כן? מד הפופולריות שלי טרם הגיע לאלף היטים, וחצי ממה שיש שם זה רק אני משחקת עם העיצוב וטוענת את הדף שוב ושוב) מגיעים לפה בגלל חיפושים כמו "אפייה עם שמן" ו-"עוגיות ללא מרגרינה". כשאני חיפשתי דברים כאלה, לפני שפתחתי את הבלוג, לא ממש מצאתי תוצאות רלוונטיות. מתכון פה ושם, קצת דיונים בפורומים, אבל לא מאגר מרוכז ומאיר עיניים.

אז זאת אחת מהשאיפות שלי פה בבלוג. אם אתם רוצים לאפות בשמן בגלל סיבות בריאותיות, חסכניות, כשרותיות, כי יש לכם מניות במפעל לייצור שמנים, או כל סיבה שלא תהיה, אני רוצה ליצור פה כתובת שלא תגרום לכם להרגיש מוגבלים באופציות. אחלו לי בהצלחה.

לשם כך, נלך היום על עוד מתכון לעוגיות עם שמן וללא חמאה ומרגרינה - עוגיות ג'ינג'ר (זנגויל), הקרוייות באנגלית Ginger Snaps. מדובר בעוגיות נגיסות, כהות ומבושמות. מביני עניין יודעים שבג'ינג'ר סנאפ המסורתי יש כמובן גם מולסה, תוצר לוואי בתהליך יצירת הסוכר. למולסה יש טעם מורכב, עמוק, מתוק וקצת מריר, כמו החום בסוכר חום בחזקת 10. אבל, קצת קשה למצוא מולסה בסופר השכונתי, וגם אם כן תמצאו, לא בהכרח תרצו לקנות בקבוק שלם (ולא זול) בשביל מתכון אחד. לכן, ניסיתי להכין את המתכון עם סילאן, (שאת זה כבר באמת כדאי שיהיה לכם בבית) ונחלתי הצלחה. אמנם העוגיות לא מסורתיות לגמרי, אבל הן דומות מאוד למקור ונחמדות מאוד בפני עצמן.

אם כן, לעבודה.

עוגיות ג'ינג'ר ללא מרגרינה

מבוסס על: מתכון מבלוג בשם Sweet Pea's Kitchen (שלקח את זה מבלוג אחר שלא נותן מקור), עם שינויים שלי

כמות: כ-35 עוגיות

עלות: כ-6.5 שקלים 

מרכיבים:

2 כוסות קמח

2 כפיות סודה לשתיה

2 כפיות קינמון

2 כפיות ג'ינג'ר

1 כפית ציפורן טחונה

1/4 כפית מלח

1 כוס סוכר חום

1/4 כוס סילאן (מולסה במקור, אם יש לכם, השתמשו במולסה)

2/3 כוס שמן

1 ביצה

סוכר לבן לגלגול העוגיות (יוצא לי בין חצי כוס לכוס)

הוראות הכנה:

מערבבים בקערה את 6 המרכיבים הראשונים: קמח - מלח.

בקערה נפרדת טורפים במרץ (או במיקסר) את יתר המרכיבים, *לא כולל* הסוכר הלבן לגלגול. 

מערבבים את התערובת הראשונה לתוך השנייה, עד שהתערובות מתאחדות לבצק.

מכסים את הקערה ומקררים במקרר, לפחות 20 דקות.

מחממים את התנור ל-180 מעלות, חום בינוני, ומשמנים קלות כמה תבניות אפייה.

יוצרים כדורי בצק בגודל שבין מסטיק עגול לאגוז מלך, מגלגלים כל כדור בסוכר הלבן עד לציפוי, ומניחים בתבנית עם מרווחים בין העוגיות, שיהיה להם לאן להתרחב קצת.

אופים 8-10 דקות, בהתאם למידת הפריכות הרצוייה. יותר זמן=עוגיות פריכות יותר.

תנו לעוגיות להתקרר במשך כמה דקות לפני שאתם מורידים אותם מהתבנית.

עוגיה

עוגיה ולהקתה

ראנט על אוכל בריאות ושעועית אדומה בסגנון פרסי

עשיתם לאחרונה סיבוב בחנות טבע? אתם יודעים, החנויות שמוכרות קפסולות, אצות, קמחים מוזרים, ושלל תחליפי אוכל טעים המנסים להידמות למקור במידות הצלחה משתנות. על אף החיבה שאני רוכשת לאוכל מוזר, מעניין וחדש, דבר אחד משותף לרוב המוצרים שם שאינו לרוחי- הם יקרים לאללה. הקונים עשויים עוד לחשוב שאוכל בריא זה רק לעשירים. כשמשוטטים בין המקפיאים עמוסי הקרטיבים ללא סוכר לבן ומדפי השמנים האטריים (אפשר לעשות שמן מפסיפלורה?? איך??), מתחילים להרגיש את הסאבטקסט. אם אתה לא מוציא על האוכל שלך הרבה כסף כנראה שלא אכפת לך מהבריאות שלך. 

אבל אוכל בריא זה לא רק אצות שקונים בחנויות טבע. זה לא לא רק עוגיות שנראות בדיוק כמו המקור אבל עולות פי 5 כי יש בהם כוסמין ותחליפי סוכר. אוכל בריא זה בראש ובראשונה, הרבה ירקות, פירות, דגנים וקטניות. כמובן שזה לא הכל. יש הרבה פילוסופיות לגבי תזונה נכונה, שכל אחת בונה הרים ומגדלים של תיאוריות ופרטי פרטים של חוקים. אבל נראה לי שהקביעה לעיל תהיה מוסכמת על רוב האסכולות.

ואם אני אקנה את כולם ביחד, זה עדיין יעלה פחות
ממאק רויאל אחד בארץ. 

לדעתי, בישראל מצבנו טוב יחסית. הרי מה האוכל הזול ביותר שניתן למצוא בסופר? ירקות ופירות בסיסיים, דגנים וקטניות. יש לנו הרבה ירקות שאפשר לקנות בפחות מ-5 שקל לקילו דרך קבע. רוב הקטניות והדגנים עולים פחות מ-10 שקל לקילו, ומספיקים למספר מכובד של ארוחות. אם מוסיפים גם מוצרי חלב בסיסיים, ביצים ולחם (שמחיריהם נשלטים כולם על ידי הממשלה), בכלל מצבנו טוב.
ישנם מקומות בעולם בהם יש יותר אמת בחיבור בין בריאות לכסף באוכל מאשר פה. במקומות מסויימים בארה"ב, עם דולר ביד, אתה יכול לבחור בין המבורגר, לתפוח. אני מודה לאל שאני לא חיה במקום שמאלץ אותי להחליט החלטות כאלה (כי אם יד על הלב, סביר להניח שברוב המקרים הייתי הולכת על ההמבורגר).
אז יכול להיות שאוכל בריאות מספק ריכוז גבוה יותר של ויטמינים וסיבים. יכול להיות. אבל קשה לי להאמין שלתת לילד סוכריה על מקל אורגנית מסירופ אגאבה עדיף בהרבה על פני לתת לו סוכריה על מקל מהמכולת פלוס עוד קצת סלט בארוחת הערב.
אוקי זהו. תודה שהקשבתם. 


אז המתכון של היום יהיה מתכון זול במיוחד, בעל מרכיבים צנועים, אך בריאים. כמדומני שהמרכיב העיקרי במתכון זה לא קיבל תדמית של סופר-מגה-אוכל-בריאות רק בשל מערכת יחסי ציבור כושלת. לא ברור לי מה הסיפור עם קטניות - יש בהם סיבים, ויטמינים, חלבונים, וכמות שומן אפסית. הם ממלאים, מקבלים באהבה הרבה שילובים וטעמים, קיימים כמעט בכל סוגי המטבחים בצורות שונות, והם זולים לאללה, אבל קשה להגיד שהציבור אץ-רץ לסופר לרכוש סטוקים ואוכל אותם בכל ארוחה. אצלי המכשול העיקרי עם קטניות הוא ההכנה מראש- צריך להשרות ללילה לפחות ואז לבשל כמה זמן, זה באמת מציק. אבל אפשר להתמודד עם זה על ידי:
1. תכנון מראש.
2. קניית קטניות משומרות. פחות זול מלהכין בעצמך, אבל עדיין זול.
3. שימוש בקטניות שלא דורשות הכנה מראש, כמו עדשים.
אני מנסה לשלב את שלושת דרכי ההתמודדות הללו בנסיונותי לאכול יותר קטניות.
במתכון הבא כנראה תצטרכו לעשות שימוש בשיטה הראשונה- לתכנן ולהכין מראש. שעועית אדומה מצריכה זמן בישול ממושך, אז אלא אם כן אתם מגלים חברה שמוכרת שעועית אדומה משומרת נטו, בלי כל מיני רטבי צ'ילי וכאלה, תיאלצו לבשל אותה בעצמכם.


וככה מבשלים שעועית אדומה (מקבלים 4 כוסות):
1. יותר מיום לפני ההכנה של התבשיל, מודדים כוס וחצי שעועית יבשה לתוך כלי ומכסים אותה בהרבה מים.
2. משרים את השעועית במים במשך 24 שעות, מתישהו באמצע מחליפים את המים.
3. מסננים, שמים בסיר, מכסים בהרבה מים חדשים ומבשלים מכוסה על אש נמוכה 2-3 שעות עד שהשעועית מתרככת. וודאו שהשעועית תמיד מכוסה במים במהלך הבישול. 


לוקח זמן, אבל זמן ההכנה האקטיבי, וכמות הצומי שהשעועית צריכה הם אפסיים.
כעת, כשבידיכם שעועית מבושלת אתם יכולים להכין שעועית אדומה בסגנון פרסי, מבושמת בתבלינים והדרים. המתכון, כאמור, טוען שהוא בסגנון פרסי, אבל אני לא יכולה לשפוט כי לצערי אין לי מספיק נסיון עם המטבח הזה. עם קוראי הפרסים הסליחה אם לא מדובר בשיא האוטנטיות.


שעועית אדומה בסגנון פרסי
מבוסס על: מתכון מתוך Vegetable Heaven של Mollie Katzen, עם שינויים קלים מאוד שלי
עלות: בערך 10 שקלים
כמות: יספיק ל- 3-4 מנות בתור עיקרית, ל- 6-8 בתור תוספת


מרכיבים:

1 כף שמן זית לטיגון
1 בצל קטן קצוץ
2 שיני שום קצוצות
3/4 כפית מלח
3/4 כפית כמון
קמצוץ קינמון
3/4 כוס מיץ תפוזים (למי שמתכוון לסחוט- הייתי צריכה 2 תפוזים לשם כך)
מיץ מחצי לימון (ליים במקור, מי שיש לו, תפאדל)
1 כף רסק עגבניות

1/4 כפית גרידת לימון 

1/4 כפית גרידת תפוז 

4 כוסות שעועית אדומה מבושלת (1.5 כוסות יבש)
פלפל חריף טרי קצוץ לפי הטעם (אני השתמשתי ב-3 ס"מ מהפלפל)




הוראות הכנה:

מטגנים את הבצל בשמן במשך 5 דקות על חום בינוני.
מוסיפים את השום, המלח, הכמון והקינמון מנמיכים טיפה את האש, ומטגנים עוד 5 דקות.
מוסיפים את מיץ התפוזים, מיץ הלימון, ורסק העגבניות ומערבבים. מורידים את האש לחום נמוך, ומבשלים 10 דקות.
מוסיפים את הגרידות, השעועית המבושלת והפלפל החריף, מערבבים בעדינות ומביאים לרתיחה. מבשלים מכוסה במשך 20 דקות.
משהים כמה שעות כדי לתת לטעמים להתמזג ומגישים חם עם אורז לבן, או שמים בפיתה עם ירקות וטחינה לסנדוויץ מקורי.

התמונות לא משהו היום. עמכם הסליחה.

בשר בזול - רנדנג מלזי

אני כשואפת לבשל בזול נמצאת בדילמה- בהיותי נשואה לקרניבור וחובבת בשר לא קטנה בפני עצמי. בשר הוא אחד מחומרי הגלם היקרים ביותר שאפשר לבסס עליו ארוחה. כל דבר- ירקות, לחם, דגנים, קטניות, מוצרי חלב יהיה זול בהרבה. נכון, יש גם מוצרי חלב לא זולים, אבל אף אחד לא אוכל 250 גרם גבינת קממבר לארוחת ערב. סטייק 250 גרם לעומת זאת זה סביר לחלוטין.
אצלנו בבית כשאנחנו מבשלים בשרי, מדובר לרוב בעוף או הודו. הם זולים בהרבה מבשר בקר, ויש עליהם יותר מבצעים. אני מקווה בהמשך להקדיש לנושא כמה וכמה פוסטים.
אבל הפעם אני רוצה לדבר על בשר בקר דווקא. בשלב הזה של חיינו בשר בקר לרוב לא יפציע על שולחננו יותר מפעם בחודש. אבל לפעמים יש חג, או אירוע, או אורחים שצריך להרשים, או שסתם נמאס מעוף. לצערי אני לא הולכת לחשוף בפניכם קצב סודי בשוק שמוכר אנטריקוט ב-20 שקל לקילו (אבל אם אתם מכירים אחד כזה אנא ספרו לי עליו). ממה שראיתי מוצרי בשר נמכרים לרוב במעל 30 שקל לקילו, כאשר יש כמה נתחים שאפשר להשיג בקצת פחות מ-30. כאשר קונים נתחים לא יקרים מדי, ויודעים למתוח קצת את המנה, אפשר לאכול בשר בלי למשכן את הבית.

לולקאטס מגלים אחריות צרכנית

הרשו לי רק להבהיר, כשאני מדברת על נתחים זולים, אני לא מתכוונת לבשר שקונים בדוכן פיראטי בסמטה חשוכה בשוק, כזה שתעודת ההכשר המהודרת שהאחיין הדפיס בוורד מנסה לפצות על החוסר בפיקוח של משרד הבריאות. לא ולא. אם אתם קונים סטייק ב-20 שקל ומשלמים 500 שקל על האמבולנס, לא חסכתם כסף. כוונתי היא לנתחים פחות פופולרים, שלפי כוחות השוק, עולים פחות. עד היום התוודעתי לשני נתחים כאלה, שאפשר למצוא גם בפחות מ-30 שקל לקילו: בשר מס' 3 - חזה בקר, ובשר מס' 2 - צלעות.

לרוב נתחים אלו משמשים להכנת תבשילי קדירה, צלי ברוטב, ושאר מטעמי בישול ארוך שיש בהם הרבה נוזלים שמרככים את הבשר. תבשילי קדירה זה דבר גאוני. זורקים כמה מרכיבים לסיר, נותנים לחום ולזמן לעשות את שלהם, ומקבלים כמעט ארוחה מלאה, טעימה ומשביעה גם את הנפש. מדובר גם בחסכון לא קטן, מכיוון ש"מותחים" את הבשר עם כל התוספות לקדירה- ירקות, קטניות וכו'. אמנם בכתיבת שורות אלו אני עדיין מרגישה את החמסין (לפחות בשניות בהם המאוורר עושה את יתר הסיבוב שלו בחדר ולא מכוון ישירות עלי), אבל השמועה אומרת שהסתיו יתחיל בקרוב, גג עוד חודשיים שלושה. ומה מתאים לערב סתווי דמיוני אם לא קדירה מהבילה שהתבשלה לה לאיטה?
אז קבלו את הגרסא שלי לתבשיל ה"רנדנג" המלזי/אינדונזי. התבססתי על מתכון של מארק ביטמן מהניו יורק טיימס, אז אני לא יודעת עד כמה המתכון הזה אוטנטי, אבל הוא מעניין - קצת חריף, קצת חמוץ עם קרמיות של קוקוס שמעדן את הכל.
למתכון שלו הוספתי כמה ירקות, שיספגו גם הם את הטעמים ויהפכו את המנה לארוחה כמעט שלמה. צריך להוסיף רק אורז לבן.

רנדנג - קדירת בשר בחלב קוקוס וירקות
מבוסס על: המתכון של מארק ביטמן כפי שפורסם בניו יורק טיימס, עם שינויים שלי.
כמות: מספיק לכ-5 סועדים
עלות: כ-36 שקלים

מרכיבים:
800 גרם בשר בקר המתאים לתבשילי קדירה (אני השתמשתי במס' 2- צלעות)
2 פלפלי שאטה מיובשים (לא היה לי, השתמשתי ברבע פלפל חריף חי, כי אנחנו לא מתים על חריף)
3 שיני שום
2 ס"מ שורש ג'ינג'ר קלוף
1 כף אבקת צ'ילי (השתמשתי בכפית וחצי פפריקה חריפה, כאמור, לא מתים על חריף)
מיץ וגרידה מ-2 לימונים
2 כפות שמן לטיגון
פחית חלב קוקוס
מים בגובה של חצי מהפחית של חלב הקוקוס לעיל
2 בצלים בינוניים פרוסים
בטטה חתוכה לקוביות בינוניות
3 גזרים חתוכים לאותו הגודל של הבטטות

הוראות הכנה:
מפשירים את הבשר מבעוד מועד אם הוא קפוא, וחותכים לקוביות של 4 ס"מ בערך.
קוצצים דק דק את הפלפלים החריפים, השום, הג'ינג'ר וגרידת הלימון, מעבירים לקערה קטנה ומערבבים פנימה את מיץ הלימון ואבקת הצ'ילי. לחלופין, אפשר לטחון את כל הנ"ל במעבד מזון עד לקבלת מחית.
מחממים את השמן בסיר גדול על חום בינוני- גבוה ומטגנים את תערובת התבלינים במשך 2 דקות, עד שהיא נהיית ארומתית.
מוסיפים את הבשר, מטגנים ומערבבים מדי פעם עד שהוא משחים ונוצר בסיר קצת רוטב.
מוסיפים את הבצל, מטגנים 2-3 דקות נוספות ומערבבים מדי פעם.
מוסיפים את חלב הקוקוס והמים ומביאים לרתיחה.
מוסיפים את הבטטה והגזר, מביאים לרתיחה, ומורידים את האש לבינונית-נמוכה.
מבשלים מכוסה עד שהבשר והירקות מבושלים, לפחות שעה, ואולי אף שעתיים. ערבבו מדי פעם ובדקו את מצב הבשר עם מזלג.
מורידים את המכסה ומבשלים עד שהרוטב מקבל גוון בז'-קרמל ומגיע למידת הסמיכות הרצויה לכם.