בשבילו זה דני, בשבילך זה חומרים מייצבים

כל מי שבתור ילד הארון שלו בחדר היה מצופה במדבקות של דני שירים את היד.
אני שונאת אתכם.
לי לא היה קיר או לוח או דלת של מדבקות דני. דני הרשו לי לאכול רק לעיתים רחוקות, וככשסוף סוף אכלתי דני וזכיתי במדבקה הנכספת, אזי הדבקתה על קירות או ריהוט היה אסור בתכלית האיסור.
אולי בגלל זה מאולם לא נהייתי אכלנית נלהבת של מעדנים ויוגורטים למיניהם. היוגורט שהכי אהבתי היה זה עם תוספת פצופצי שוקולד, כשאת היוגורט עצמו אכלתי כלאחר יד, בעיקר מתוך רגשות אשמה.
בערך בגיל 8 הבנתי שאני בעצם לא אוהבת בכלל את הדני עצמו, ושהרבה יותר אפקטיבי לבקש מאמא מדבקות שלא מצורף אליהם מעדן חלב במרקם מטריד. השנים עברו, ואוסף המדבקות שלי גדל (על אף העובדה שעדי מג'1 טרם החזירה לי את שתי המכתביות שהבטיחה לי תמורת שתי מדבקות דובי של ליסה פרנק שסבתא שלי קנתה לי מאמריקה. כן עדי, אם את קוראת את זה, אני עדיין זוכרת). 


בשלב כלשהו גיליתי שאפשר להכין פודינג, הרבה יותר טעים מדני, בבית.
את המתכון הפשוט של מולי קאצן הכנתי עשרות פעמים, כשרציתי משהו קרמי ומתוק, כמעט ללא רגשות אשמה (אני גאה לספר שמאז שהתחלתי לבשל בשנות העשרה לחיי, פיתחתי חסינות הולכת וגוברת לרגשות אשמה שמקורם באוכל, עד שכיום אני חסינה בפניהם כמעט לגמרי). הפודינג הוא בטעם Butterscotch, טעם שאין לו תרגום טוב לעברית. אליבא דוויקיפדיה, באטרסקוטץ' מתאר את הטעם שנוצר מערבוב של סוכר חום וחמאה. דומה לקרמל אבל לא בדיוק. סוכרחומאה?
בכל מקרה, כשהתחלתי לשלם לעצמי על האוכל גיליתי שלהכין מעדני חלב בבית זה כל כך הרבה יותר זול מלקנות אותם שזה מגוכח.


אז בפעם הבאה שמתחשק לכם מעדן, קחו 5 דקות והכינו בעצמכם. אתם שולטים במה יש בפנים, בתוספות, בכמויות הסוכר. ותארו לעצמכם, מעדן חלב שאשכרה עשוי ברובו מחלב! בלי מחומרים מייצבים, חומרים מתחלבים, ויתר התרכובות המפחידות בדני. נראה אתכם מחכים לאכול את זה עד שזה יתקרר.



פודינג ביתי מהיר - Butterscotch Pudding 
מבוסס על: מתכון מתוך הספר Vegetable Heaven (של יוצאת מוסווד, מולי קאצן)
עלות: כ-3 ש"ח
כמות: 3-4 מנות

מרכיבים
2 כוסות חלב (לא משנה איזה אחוז)
3 כפות סוכר חום
15 גרם חמאה (אופציונאלי)
קמצוץ מלח
1 כפית תמצית וניל
3 כפות קורנפלור

הוראות הכנה: בסיר קטן על חום בינוני, מחממים את כל המרכיבים למעט הקורנפלור.
כשהתערובת חמה אבל לא רותחת, שמים את הקורנפלור בקערית ומערבבים פנימה מעט מתערובת. מוסיפים בהדרגה עוד כמה כפות מתערובת החלב, ואז שופכים את תכולת הקערית חזרה לסיר.
מביאים את הפודינג כמעט עד לרתיחה תוך כדי ערבוב. כשהפודינג מתחיל לרתוח מורידים לחום נמוך ומבשלים תוך כדי ערבוב עד שהפודינג מסמיך ונהיה מבריק יותר. אל תדאגו, זו לא איזו הנחיה אמורפית. אתם לא תפספסו את זה - הטקסטורה משתנה לגמרי. זה לוקח בערך 5 דקות מהרגע שהפודינג מגיע לנקודת הרתיחה.
מורידים את הפודינג מהאש ומעבירים אותו לקערת הגשה או לקעריות אישיות.
אם אתם רוצים, אתם יכולים כבר עכשיו לאכול את מעשה ידיכם. אם אתם מעדיפים פודינג קר, קררו אותו עד לטמפ' החדר, אז כסו אותו בנילון נצמד והעבירו למקרר.
המהדרין יפזרו מעט סוכר חום מעל הפודינג לפני ההגשה.

בואו לא נתחיל אפילו עם האלטרנטיבות העבריות למילה פודינג. טוב?

המילה רפרפת לא נשמעת לי מתאימה, הפודינג לא אוורירי מספיק.
והמילה רביכה נשמעת פשוט בעע.

איך לחסוך כסף עם מוצרים בפיקוח ולזניה במייקאובר

הפוסט היום הוא אולי הפוסט החשוב ביותר שהעליתי עד כה. מוצרים בפיקוח מחיר, מכירים? אם לא, אמנם אתם בחברה טובה, אבל כדאי שתכירו. מוצרים בפיקוח יכולים לחסוך לכם הרבה כסף בהוצאות האוכל. ההגיון פשוט - ישנם כמה מוצרי יסוד שמחיריהם מפוקחים על ידי המדינה. המדינה קובעת מחיר מקסימלי למוצרים אלה ובכך מקלה במקצת על חייהם וכיסם של השכבות החלשות/אנשים עם פחות כסף*. 


מוצרי היסוד שבפיקוח הם:
לחם, מלח, חלב, אשל, גיל, שמנת חמוצה, חמאה, גבינה צהובה, וביצים. 
קוטג' כבר לא בפיקוח, אפשר לזהות לפי המחיר המאמיר.


איך מתחילים לחסוך? קודם כל, הולכים לאתר של משרד התמ"ת וקוראים בעיון את הרשימה המפורטת של המוצרים בפיקוח. לאחר שהעפתם מבט על הרשימה המלאה, אתם מוזמנים לעיין בטיפים שלי לניצול פוטנציאל החיסכון הטמון במוצרים בפיקוח. לא התייחסתי כאן לכל המוצרים שברשימה, אלu תובנות שמבוססות על דפוסי הצריכה שלנו, אבל נראה לי שהם יהיו רלוונטיים להרבה מקוראי. כל סעיף פה זכאי בפני עצמו להדגשת הטיפים הקבועה, אבל אני מרחמת על העיניים שלכם. אם כך נתחיל:


טיפ מס' 9: חלב בשקית זול יותר מחלב בקרטון: 3.67 ש"ח לעומת 4.43 ש"ח. חלב במיכל פלסטיק של 2 ליטר לא בפיקוח בכלל ולרוב עולה בסביבות ה-6 ש"ח לליטר (12 ש"ח למיכל). חלב בשקית היא דרך קלה לחסוך, במיוחד אם אתם שותים כמה ליטרים לשבוע. ואל תגידו לי שזה מתקלקל יותר מהר. השקיעו בקליפ חזק, העבירו את החלב לבקבוק זכוכית מעוצב עם ציורים חינניים של פרות, שמרו אותו בחלק הפנימי הקר יותר של המקרר... מי שבאמת רוצה למצוא פתרון מוצא.

טיפ מס' 10: רק חלב 1% ו-3% רגילים נמצאים בפיקוח. חלב בטעם וניל, חלב בטעם של פעם, חלב על הבוקר ושאר שטויות כגון אלה נועדו להוציא מכם יותר כסף. מחירם כפול לפחות ממחיר חלב רגיל. אל תעשו את זה. אתם יכולים גם לערבב מעט תמצית וניל וסוכר לתוך החלב שלכם בעצמכם אם אתם מתעקשים.

טיפ מס' 11: נסו לאכול יותר אשל וגיל. אתם לא חייבים לוותר על כל מוצרי החלב והממרחים שלכם אם זה יגרום לכם לעגמת נפש, אבל נסו פעם אחת להחליף את הקוטג' ליד החביתה בלבן. בחייאת, זה עולה פחות משקל וחצי ליחידה (והקוטג' עולה 7 ש"ח לפחות...). העולם לא יתפוצץ אם מדי פעם תבחרו באלטרנטיבה הזולה יותר, ועכשיו אתם יודעים שאכן קיימת אלטרנטיבה כזאת. בונוס: מלבד החיסכון אתם מרוויחים גם שיק נוסטלגי לא מבוטל.

טיפ מס' 12: השתמשו בשמנת חמוצה. באפייה, בבישול, להקרמה... אני עוד בתחילת התהליך אבל אני בחיפוש מתמיד אחר מתכונים שעושים שימוש בשמנת חמוצה על פני גבינות ומוצרי חלב יקרים יותר. כבר בפוסט הזה תקבלו אחד.

ולבסוף הטיפ הכי חשוב. טיפ מס' 13: קנו גבינה צהובה במעדנייה!!!!
קוראי הקבועים, אתם מכירים אותי. אתם יודעים שקשה יהיה להאשים אותי בשימוש יתר בסימני קריאה, ואני בספק אם תמצאו שניים או יותר ברצף בכל הבלוג שלי. כן כן, גם בסימני קריאה אני חסכנית. חרגתי ממנהגי הפעם בכדי להדגיש בפניכם את חשיבות העניין. גבינה צהובה נמצאת בפיקוח מחירים כשהיא נמכרת בחריץ. לא כשהיא נמכרת פרוסה, מופרדת בניירות וארוזה באריזת פלסטיק מיוחדת לסגירה חוזרת ולשמירה על הטריות. אריזת "חיסכון" של 400 גרם גבינה צהובה פרוסה עולה לרוב מעל 30 ש"ח, כלומר, הגבינה נמכרת ב-75 ש"ח לקילו. באריזה שאיננה אריזת חיסכון היא עולה אף יותר. המחיר לגבינה בפיקוח לעומת זאת היא סביבות ה-40 ש"ח לקילו. אם תקנו 400 גרם גבינת גלבוע פרוסה במעדנייה, תשלמו 15.70 ש"ח לכל היותר. אין שום סיבה לשלם כמעט פי שתיים על אריזה מעוצבת וכמה ניירות מפרידים.

אלה היו כמה טיפים פרטניים מאוד, אבל אפשר לתרגם אותם ל-2 כללי אצבע ברורים:
1. רק מה שברשימה של משרד התמ"ת בפיקוח. כל שכלול באריזה, בעיצוב, בטעם וכד', יעלה לכם יותר.
2. נסו לחפש מתכונים שמכילים מוצרים בפיקוח. אם אתם בקטע, נסו גם לשחק עם המתכונים שיש לכם כך שיעשו יותר שימוש במוצרים זולים יותר.

זהו. זאת כל התורה.
וכעת למתכון, שמגוייס היום כדי להדגים יישום של כלל האצבע השני.

היום אנחנו נעשה מייקאובר ללזניה האהובה, אך היקרה, בין היתר בעזרת מוצרים בפיקוח.
ראשית, הבה נעריך את מחירה של הלזניה הקלאסית:
500 גרם עלי לזניה- 10 ש"ח.
1 פחית של 800 גרם עגבניות מרוסקות - 7 ש"ח
200 גרם גבינת מוצרלה - 13 ש"ח
100 גרם גבינת פרמזן- 8 ש"ח
1 חבילה גבינת ריקוטה - 13 ש"ח
שנמשיך? כבר עברנו את ה-50 שקל ונראה לי שהבהרתי את הנקודה שלי.
עכשיו אל תבינו אותי לא נכון. לזניה עשויה כמו שצריך היא נפלאה. קרמית וטעימה ונימוחה ובהחלט כיף להתפנק ולהכין אותה מדי פעם. אבל בפוסט הזה אנחנו ניקח את הלזניה ונהפוך אותה למשהו שאפשר להכין מתי שמתחשק, בלי לגמור את תקציב האוכל השבועי.

בואו נעבור סעיף סעיף:
עלי לזניה - חברה' תחזיקו חזק, אנחנו נפתרים מעלי הלזניה. חבילה של 500 גרם פסטה אפשר לקנות גם ב-3-4 ש"ח אם לא מתעקשים על צורה מסויימת. כמעט תמיד יש משהו במבצע.
רוטב עגבניות - אלא אם כן אנחנו בשלהי משבר עגבניות, יותר זול (וטעים) לקנות עגבניות ולקצוץ אותם בעצמנו. שימו לב שאפילו לא התייחסתי לשימוש ברוטב קנוי, שזה גם הרבה יותר יקר, גם הרבה פחות טעים, ובגדול מהווה עבורי מעשה שלא ייעשה.
גבינה למלית - יעירו פה מנוסי הלזניות בצדק, שלא חייבים להכין לזניה עם ריקוטה. כדי להוריד משמעותית את העלויות אפשר להכין מלית של רוטב בשמל, שמכיל סך הכל חלב עם קצת חמאה וקמח. מכיוון שאני מהאסכולה שמאמינה שאין דבר כזה קרמי מדי, החלטתי להעשיר את הרוטב עם שמנת חמוצה, ביצה וגבינה צהובה. עכשיו יש לנו רוטב גבינה עשיר, ראוי לשמו, ועשוי כמעט כולו ממוצרים בפיקוח.
גבינה לציפוי - מוצרלה ופרמז'ן, שניהם עולים פי 2 עד פי 3 מגבינה צהובה. בצער רב וביגון קודר אני מעיפה אותם מהמתכון ומחליפה אותם בגבינה צהובה מגוררת שנקנתה במשקל במעדנייה. ברמי לוי אפשר לקנות אותה ב-3.80 ש"ח למאה גרם.

זהו, סיימנו. עם החלפות האלה קיבלנו מתכון זול הרבה יותר, אבל עדיין באותו סגנון - שכבות פסטה עם רוטב עגבניות מלא טעם, רוטב גבינה קרמי ונימוח, וקראסט זהוב של גבינה מעל. 
והנה המתכון.

לזניה בזול - מאפה פסטה עם רוטב עגבניות וגבינות
מאת: בישול בזול (מתכון שלי לגמרי! ווהו!) 
עלות: כ-27 ש"ח
כמות: יספיק לכ-12 מנות (יותר אם זו לא העיקרית היחידה)


מרכיבים
1-2 כפות שמן זית
2 בצלים בינוניים קצוצים
2 שיני שום קצוצות
4 עגבניות גדולות מאוד ועסיסיות, קצוצות
3 כפות רסק עגבניות
1/2 כפית טימין (מיובש)
1 כפית אורגנו (מיובש)
1/2 כפית מלח
כמה סיבובים ממגרסת הפלפל


1 חבילת פסטה במשקל 500 גרם (רצוי זיטי או פנה, אבל אפשר כל צורה)

25 גרם חמאה
2 כפות קמח
2 כוסות חלב
1 מיכל שמנת חמוצה
1/4 כפית אגוז מוסקט
1/2 כפית מלח
1 ביצה
300 גרם גבינה צהובה מגוררת

הוראות הכנה
מכינים את רוטב העגבניות: מטגנים בשמן זית את הבצלים על חום בינוני, עד שהם נהיים שקופים. מוסיפים את השום ומטגנים עוד 2-3 דקות.
מוסיפים את העגבניות, הרסק, ויתר התבלינים (טימין, אורגנו, מלח, פלפל), מערבבים, ומביאים לרתיחה. מורידים לאש לנמוכה ומבשלים מכוסה 20-30 דקות.


בזמן שהרוטב מתבשל מכינים את הפסטה: מרתיחים מים ומבשלים את הפסטה 2 דקות פחות ממה שמצויין על האריזה. הפסטה צריכה להיות קצת פחות מאל דנטה (כי היא תתבשל עוד בתנור בנוזלים של הרטבים). מסננים את הפסטה ושומרים בצד.

מכינים רוטב גבינה: בסיר קטן על חום בינוני ממיסים את החמאה. כשהיא נמסה ומתחילה לבעבע מוסיפים את הקמח ומטגנים תוך כדי בחישה כ-2 דקות עד שמתקבל צבע חום בהיר.
מוסיפים בהדרגה את החלב לסיר, תוך כדי בחישה נמרצת, ומנסים להימנע מהיווצרות גושים. מביאים לרתיחה (ממשיכים לערבב מדי פעם), מרתיחים 2 דקות ומורידים מהאש.
מערבבים פנימה את השמנת החמוצה, המלח ואגוז המוסקט, ונותנים לתערובת להתקרר מעט (לא לדאוג אם יש גושים של שמנת. החום ימיס אותם בסופו של דבר). כשהתערובת מגיעה לטמפרטורה שלא תמיס את הגבינה מערבבים פנימה את הביצה ו-200 גרם מהגבינה המגוררת  (את היתר שומרים כדי לפזר למעלה).

מרכיבים את המאפה: בתבנית גדולה מפזרים חצי מרוטב העגבניות. מעל מפזרים חצי מהפסטה ומעל חצי מרוטב הגבינה. מוסיפים מעל את יתר הפסטה, אז את יתר רוטב העגבניות ואת יתר רוטב הגבינה. לבסוף, מפזרים מעל את 100 גרם הגבינה הנותרים.
מניחים את התבנית בחצי התחתון של התנור ואופים בחום בינוני- 180 מעלות, כחצי שעה עד שהגבינה נמסה ומבעבעת.

*המושג שכבות חלשות נשמע לי פטרוני משהו בהקשר הזה, שכן לדעתי הבחירה לחיות בצניעות ו/או "מתחת לאמצעים" יכולה בהחלט להצביע גם על חוזק, או סתם הגיון בריא. אבל אני כותבת בלוג על בישול בזול. זה לא אמור להפתיע אתכם.

מי צריך דירה כשיש תפוחי אדמה?

הגיע כבר הזמן להעלות מתכון לתפוחי אדמה. בישול בזול פה, לא?
תפוח אדמה נראה כמו ירק משמים קצת, אבל ההיסטוריה שלו מרתקת - ירק קל לגידול, שמספק פי 2 עד 4 קלוריות מדגן שגדל באותו כמות שטח, פורץ לאירופה ומשנה הכל. מעכשיו, לא צריך שטחי חקלאות נרחבים כדי להתפרנס, מספיק לחכור פיסת אדמה קטנה, ובה לגדל תפוחי אדמה שיספיקו למשפחה שלמה. תפוח האדמה אחראי באופן אישי לגידול מאסיבי באוכלוסיית אירופה בתחילת המאה ה-19, פשוט כי פתאום נהיה הרבה יותר קל לא למות מרעב. מסופר ש-אקר אחד, כ-4050 מ"ר, של תפוחי אדמה, וחלב מפרה אחת, הספיקו להאכיל משפחה אירית ממוצעת.
חשבו על זה. יש לכם אדמה, פחות מ-70 על 70 מטר, ופרה, ואתם מסודרים. מי צריך דירת 3 חדרים במרכז במליון וחצי שקל?

עזבו אותי באמאש'כם

נשמע טוב מדי? זה אכן המצב. מה שידוע לנו היום על החשיבות של גיוון גנטי לא היה כל כך ברור אז. אם כולם באירלנד מגדלים בדיוק את אותו הזן העשיר בקלוריות של תפוחי אדמה, מספיקה מחלה אחת שתחריב את מקור המזון של כולם ותיצור רעב המוני. ואכן, הכימשון הגיע, והפך את תפוחי האדמה לעיסה ספוגית ומסריחה בעודם באדמה. כך נוצר רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד, בו מתו מאות אלפים, אם לא מליון איש. 
חרב פיפיות, תפוח האדמה הזה. משעמם הוא לא.
למי שמתעניין, מומלץ לקרוא את The Botany of Desire של מייקל פולן, שם הוא מדבר על הקשר של ארבעה צמחים להיסטוריה ולחברה האנושית - תפוחים, טוליפים, תפוחי אדמה וקנאביס. טיפה פופוליסטי, בהתאם לז'אנר המדע הפופולרי, אבל קריאה מעניינת ומהנה.


ולמתכוננו. 

המתכון הפעם הוא לתפוחי אדמה בסגנון יווני, עוד מתכון של מוסווד, מהספר השני שלהם. המתכון הזה הוא ללא שום ספק מתכון תפוחי האדמה האהוב על משפחתי. הוא פשוט, רשימת המרכיבים קצרה והמכלול עולה על סך מרכיביו. הבישול הארוך מסמיך את הרוטב והופך את תפוחי האדמה לרכים ונימוחים, מה שעשוי לגרום לכוויות בלשון והיעלמויות בלתי מוסברות של אחוזים ניכרים מהמנה עוד לפני ההגשה. עוד בונוס הוא ריח השום, הלימון והאורגנו הנפלא שמתפשט בבית (שעל פי הספר יגרום לכם לפרוץ בריקוד יווני אתני כלשהו). 

תפוחי אדמה יוונים
מבוסס על: מתכון מתוך הספר New Recipes from the Moosewood Restaurant
עלות: כ-10 שקלים 
כמות: יספיק כתוספת ל-6 סועדים


מרכיבים:
6 תפוחי אדמה בינוניים
1/2 כוס מיץ לימון (סחוט טרי זה נפלא, אבל אם אין לכם כוח אפשר בהחלט מבקבוק)
1/3 כוס שמן
1 כף שמן זית
2 כפיות מלח
1/2 כפית פלפל שחור 
1 וחצי כפיות אורגנו (יבש)
2 שיני שום כתושות או קצוצות
בערך 3 כוסות מים חמים


הוראות הכנה:
מקלפים את תפוחי האדמה וחותכים לקוביות.
מערבבים בתבנית גדולה עם יתר המרכיבים, חוץ מהמים. אם נשאר לכם מקום בתבנית ואתם במוזה, אפשר להוסיף גם בצל פרוס.
מוסיפים מים חמים, עד 3/4 מגובה תפוחי האדמה (הכמות המדוייקת תלויה בגודל התבנית שלכם).
אופים (לא מכוסה) בתנור בחום גבוה - 250 מעלות, כשעה וחצי. מדי פעם מערבבים את התפו"א, ומוסיפים קצת מים אם הם מתייבשים יותר מדי.

עוגיות שוקולד ללא מרגרינה

אכליני לאלתר

במעקב האובססיבי והלא פתטי בכלל שלי אחרי מקורות התנועה של הבלוג, שמתי לב שיש לי הרבה היטים מחיפושי עוגיות שוקולד ללא מרגרינה/עם שמן. הם מגיעים (כהתפשרות?) למתכון של עוגיות השוקולד צ'יפס ללא מרגרינה, אבל לא ראוי למנוע מהמחפשים את מבוקשם. אם כך, כהמשך השירות שלי לציבור בתחום, מוגשות לכם בזאת עוגיות שוקולד עם שוקולד צ'אנקס, אפויים עם שמן, ללא חמאה או מרגרינה. כזכור לכם, שוקולד צ'יפס קנויים זה למי שאוהב להוציא יותר כסף, ו/או למי שאוהב את הטעם של שומן צמחי מוקשה חלקית, לכן זה צ'אנקס ולא צ'יפס. 
בעוגיות האלה אני ממליצה לנסות ולתפוש את הנקודה הקסומה הזאת בדיוק בין לא אפוי לפריך. זמן אפייה מדוייק יניב עוגיות פאדג'יות ומושחתות. זמן אפייה ארוך יותר יניב עוגיות פריכות, שזה סבבה אם אתם בקטע של פריכות. זמן אפייה קצר מדי עשוי להניב סלמונלה. סתם שתדעו.

רק בקשה אחת אחרונה - שמישהו בבקשה ימצא מונח עברי ראוי למילה צ'אנקס. גושים לא נראה לי מתאים, וגושישים נשמע כמו מינוח ביולוגי לא מפתה בעליל.


עוגיות שוקולד עם צ'אנקס שוקולד ללא מרגרינה
מבוסס על: מתכון כשמצאתי בפורום שאומר שהוא ממגזין בשם Binah עם עיבודים ושינויים שלי
עלות: כ-9 שקלים
כמות: כ-50 עוגיות 


מרכיבים:
1/2 כוס שמן
1/2 כוס סוכר לבן
1/2 כוס סוכר חום
1/4 כוס קקאו
2 ביצים
1 כפית וניל
כוס וחצי קמח
1/2 כפית סודה לשתייה
1/2 כפית מלח
1 חבילת שוקולד מריר קצוצה (100 גרם)


הוראות הכנה
מחממים את התנור לחום בינוני- 180 מעלות.
מערבבים את כל המרכיבים למעט השוקולד עד שהתערובת חלקה, במיקסר או ביד.
מוסיפים את השוקולד הקצוץ.
מסדרים כפות גדושות מהבצק בתבנית משומנת קלות ואופים בחום בינוני 7-10 דקות עד שהן אפויות מבחוץ אבל עדיין רכות מבפנים (כלומר, לא שחומות מדי. זה קצת עניין של ניסוי וטעייה עד שמזהים את הזמן המדוייק שמתאים לתנור ולטעם שלכם).

מרק קרם ברוקולי סודי

קשה לי לתאר בכותרת את המרק הזה. מצד אחד, הוא קרמי וטעים ויפה. מצד שני, ההקרמה נעשית בעזרת מרכיב סודי (ששש!!) כך שהמרק לא מכיל מוצרי חלב - הוא טבעוני, פרווה למהדרין, ובריא מאוד. ניתן להגיש אותו לרגישים ללקטוז, לשומרי כשרות בארוחה בשרית או חלבית, לטבעונים, לדיאטטים, וכמובן, סתם לאנשים רגילים. מצד שלישי, רוב האנשים לא בדיוק מתחילים להזיל ריר למשמע התיאורים "פרווה" או "טבעוני" בכותרות של מתכונים ופוסטים. מכיוון שלא רציתי להבריח קוראים פוטנציאלים, החלטתי להשתמש בטריק הידוע והמסריח קמעה - לשים את המילה "סודי" בכותרת. זה תמיד עובד. תודו - אם הייתי מעלה פוסט בשם "מתכון מפתיע לקרח" או "קורנפלקס עם חלב, המתכון הסודי" לא הייתם קוראים? אני הייתי קוראת. בכל מקרה, אם תחושו אכזבה בסוף הפוסט תוכלו לפנות אלי ולקבל את כספכם בחזרה.

הופתעתי לגלות לאחרונה שלברוקולי יש עונה. אני בבורותי חשבתי שלפעמים אפשר להשיג, לפעמים לא, וזה תמיד יקר. אבל בשבועות האחרונים, לשמחתי כי רבה, ראיתי גם בשוק וגם ברמי לוי ברוקולי ב-6 שקל לקילו. זה נפלא! זה מרגש! ברוקולי הוא ירק כל כך יפה ובריא וטעים. הפרחים שלו נראים כמו עצים קטנים עם עלווה מוריקה ופסטורלית. הוא גם טעים מאוד, עם טעם רענן אבל לא חריף או עשבי מדי, שלא לדבר על ערכיו התזונתיים מרקיעי השחקים. בקיצור, אני לא צריכה להסביר לכם שיש מליון סיבות טובות לאכול ברוקולי. 


החלטתי לחגוג את הגילוי המרגש שלי במרק שהתכוונתי להכין כבר מלא זמן. אתם בטח כבר מתפוצצים מסקרנות בגלל הסוד שהבטחתי, אז הבה ואקל עליכם. הסוד פה הוא שמשתמשים בשיבולת שועל כדי להסמיך את המרק. נשמע מוזר, אבל זה עובד. לא אשלה אתכם, אין פה את הטעם החלבי שנותנים חלב או שמנת, אבל המרק יוצא סמיך וקרמי ולא מימי ורדוד כמו שמרקי ירקות לפעמים יוצאים. המרק הזה רענן, קליל, אבל לא דליל או חסר טעם, וכאמור, פרווה, טבעוני, דיאטטי וכו'. אם נמאס לכם קצת מקדירות חורף מהבילות (טעים טעים, אבל לא תמיד יש זמן לישון אחר כך שעתיים), זה המרק בשבילכם.


מרק קרם ברוקולי פרווה/טבעוני
מבוסס על: מתכון מתוך הספר האהוב The Moosewood Restaurant Daily Special 
עלות: כ-10 שקלים (תלוי במחיר הברוקולי. ותבדקו מה המחיר! לרוב הוא סביבות ה-17 שקל לקילו, ואז המרק קצת פחות זול...)
כמות: 5-6 מנות


מרכיבים:
1 כף שמן
1 בצל גדול
2 ענפי סלרי ללא עלים
2 שיני שום
1/2 כפית מלח
2 ראשי ברוקולי בינוניים או 1 גדול
1/2+4 כוסות ציר ירקות או מים
1/3 כוס שיבולת שועל מהיר הכנה (אם יש לכם רק שיבולת שועל שלא מהיר הכנה השתמשו בקצת פחות מחצי כוס ורסקו אותו בבלנדר במשך 15 שניות)
1 כף שמיר טרי קצוץ (לא היה לי שמיר טרי, במתכון טוענים שאפשר מיובש, אני העדפתי להשתמש בבזיליקום טרי)
1 כף מיץ לימון (אני השתמשתי ב-3 כפות בערך)
1/2 כפית פלפל שחור טחון (אני השתמשתי בכמה סיבובים הגונים ממגרסת הפלפל)


הוראות הכנה:
קוצצים גס את הבצל, הסלרי והשום. מניחים בסיר יחד עם השמן והמלח ומבשלים מכוסה על חום בינוני במשך כעשר דקות.
בינתיים שוטפים את הברוקולי, וקוצצים אותו. שומרים בצד בערך 2 כוסות של פרחים קטנים.
כשהירקות בסיר מתרככים, מוסיפים את הברוקולי, למעט הפרחים ששמורים בצד, ו-4 כוסות ציר או מים. מכסים, מביאים לרתיחה ומבשלים 5 דקות.
מוסיפים לסיר את שיבולת השועל, ומערבבים. מבשלים כעשר דקות נוספות, עד שהמרק מסמיך והירקות רכים,  ומכבים את האש.
מוסיפים לסיר את השמיר, מיץ הלימון והפלפל השחור, וטוחנים בבלנדר מוט (או מעבירים לבלנדר וטוחנים בנאגלות).
בסיר קטן נפרד, מביאים לרתיחה את 1/2 הכוס הנוספת של המים או הציר, מוסיפים את הפרחים ששמרנו בצד ומאדים 2-3 דקות עד שהם ירוקים מאוד ורכים-פריכים.
מערבבים את הפרחים ומי האידוי לתוך המרק הטחון (אפשר לשמור חלק מהפרחים להגשה אם רוצים).
מגישים מעוטר פרוסות לימון דקות, שמיר או עירית קצוצים, ושבבי פרמז'ן, אם הסועדים מאפשרים זאת.

שגרה ומרק דלורית צלוי

החיים שלי עכשיו משעממים למדי לצופה מבחוץ. מה שנקרא בפי חובבי הקלישאות שגרה מבורכת. עובדים, כותבים, קוראים, מדברים, מתכסים בשמיכות ובסוודרים. מתרצים אי עשיית ספורט בקור ובגשם דמיוני. נשארים ערים עד מאוחר (שוב) ומבטיחים שמחר הולכים לישון בזמן (באמת). עושים שבת ומתאוששים. כרגיל.
אני מוצאת שזה הזמן שבו העשייה העקבית מתבצעת. פתאום עובר חודש ומגלים שהפרוייקט המאסיבי בעבודה באמת התקדם. ליד חלק מהמטלות ברשימה שנראתה אינסופית אפשר כבר לסמן וי. זאת התקדמות שקטה, לא מלאת אקשן, אבל מספקת.
עבורי, העניין בתקופה הזאת מגיע מדברים קטנים. חברויות שנרקמות בשיחה ובעשייה, יריבויות שלבסוף נמצאות בתוכן כמה נקודות פשרה, כישורים חדשים שרוכשים, גם אם הם לא מרשימים במיוחד. כפי שאתם יכולים להבין אני חובבת את החורף, עם הצמיחה המוצנעת שלו.
המנה שבעיני מתאימה להלך הרוח הזה היא מרק דלורית צלוי. לכאורה מרק כתום ככל המרקים הכתומים, אבל במקום לטגן ו/או להרתיח את הירקות, צולים אותם, כמעט בשלמותם, בתנור. הצלייה נותנת למרק טעם מיוחד, מתוק ועמוק יותר ממרק כתום רגיל. רק לקראת סוף ההכנה הירקות מגיעים לסיר, שם הם מרוסקים עם תוספת נוזלים, מחוממים, וזהו. זמן ההכנה של המרק הוא קצת יותר ארוך ממרק כתום רגיל, אבל הזמן האקטיבי הוא פחות או יותר זהה. לדעתי שווה את זה. ואל תיבהלו מאורך ההוראות. משום מה יצאו לי הרבה מילים בנסיון להסביר תהליך מאוד פשוט. ההוראות בקצרה: משמנים את הירקות וצולים אותם, אז מעבירים לסיר, מוסיפים ציר ותבלינים, טוחנים ומרתיחים. זהו.
המתכון הזה הוא מהספר האהוב עלי The Moosewood Restaurant Daily Special, שמכיל מתכונים נפלאים למרקים וסלטים למיניהם. בספר ממליצים להגיש את המרק בעיטור של עלי מרווה מטוגנים. מה אומר? זה לא עשה לי את זה. העלים נראים יפה בצלחת, מריחים מצויין בטיגון בחמאה, אבל המרקם והטעם המרוותי החזק לא היו לרוחי. אני לא יודעת אם פישלתי במשהו או שסתם לא היה טעים לי. אם אתם חושבים שיש סיכוי שתאהבו אתם מוזמנים לנסות ולדווח איך יצא (ולהסביר לי מה עשיתי לא בסדר).
ודבר קטן אחרון - בספר אומרים להשתמש בתור נוזל בציר או במיץ תפוחים. אני התשמשתי בציר כשהכנתי, וכך גם רשמתי במתכון. אם מישהו רוצה לנסות עם מיץ תפוחים במקום הציר (או המים ואבקת המרק רח"ל), ולספר על החוויה, אשמח. אעשה את זה בעצמי מתישהו.


מרק דלורית צלוי (עם אופצייה למרווה מטוגנת)
מבוסס על: מתכון מתוך הספר The Moosewood Restaurant Daily Special
כמות: 4-6 מנות
עלות: כ-14 שקלים


מרכיבים:

3 דלוריות קטנות או 2 גדולות
6 שיני שום לא מקולפות
2 בצלים גדולים קלופים וחתוכים לרבעים
3 כפות שמן זית
1/4 כוס מים
3 כוסות ציר ירקות (בצר לכם אפשר להשתמש במים ואבקת מרק)
1/2 כפית טימין יבש
1/4 כפית אגוז מוסקט
1 כפית מלח
כמה סיבובים ממגרסת הפלפל


הוראות הכנה:
מחממים את התנור ל-200 מעלות.
משמנים תבנית גדולה, שיכולה להכיל את כל חצאי הדלורית, בכף שמן זית.
חוצים את הדלוריות לאורך, מנקים מגרעינים, ודוקרים את הקליפה בכמה מקומות עם סכין או מזלג. משמנים את הצד הפנימי (את הבשר) של הדלוריות בכף שמן זית ומניחים בתבנית כשהקליפה כלפי מעלה והצד המשומן כלפי מטה. 
מחביאים את שיני השום בתוך החללים של חצאי הדלוריות, משמנים את רבעי הבצלים בכף שמן זית נוספת ומניחים בתבנית.
מוסיפים את המים לתבנית, מכסים בנייר אלומיניום ואופים בתנור במשך 50 דקות.
מורידים את האלומיניות ואופים 5-10 דקות נוספות עד שכל הירקות רכים. 
כשהירקות מתקררים מספיק בשביל שיהיה אפשר לגעת בהם בלי לשרוף את האצבעות, לוקחים סיר בינוני ומעבירים אליו את הירקות הצלויים: את בשר הדלוריות שמפרידים מהקליפה עם כף, את שיני השום שמחלצים מקליפותיהם בעזרת לחיצה, ואת הבצלים שמעבירים לסיר בשלמותם. אם נותרו מיצים בתבנית מוסיפים גם אותם לסיר.
מוסיפים את יתר המרכיבים לסיר: ציר ירקות, טימין, אגוז מוסקט, מלח, פלפל, וטוחנים עם בלנדר מוט (אם אין בלנדר מוט אפשר לטחון הכל בבלנדר רגיל, בנאגלות, ואז להעביר לסיר). 
מביאים לרתיחה, מרתיחים כדקה, ומגישים חם.
אפשר להגיש עם מרווה מטוגנת: חותכים 20 עלי מרווה טריים לפסים אלכסוניים, ומטגנים ב-2 כפות חמאה עד שהעלים נהיים כהים ומתחילים להסתלסל.

עוגת תפוזים במקום פירות יבשים

לא נעים. עוד מעט ט"ו בשבט ועוד לא מצאתי מתכון סופר ט"ו בשבט-י להעלות לבלוג. איזה חוסר מקצועיות. הבעיה היא שיש לי הרבה מתכונים שאני רוצה להעלות שצריכים עוד מקצה שיפורים אחד או שניים לפני שאהיה מוכנה לעמוד מאחוריהם. בפעם הבאה אפצה אתכם עם כל שבעת המינים טוב? בט"ו בשבט הבא, עוף ביין וסילאן על מצע תבשיל חיטה ושעורה עם זיתים, תאנים צלויות וגרגרי רימון. או משהו כזה.
מה שאני כן יכולה לעשות עכשיו זה לתת כמה טיפים ורעיונות לט"ו בשבט ברוח בישול בזול, ובסוף מתכון פירותי, אני הרי לא יכולה לתת לכם לצאת בידים ריקות לגמרי.

אז נתחיל.
בשלנים זולים יקרים, אל תקנו טונות של פירות יבשים. חלאס. זה מנהג שעבר זמנו. אכן, אבותינו ואמותינו שחיו בגלות נאלצו להסתפק במעט פירות יבשים מארץ הקודש שיובאו בדרך לא דרך לכבוד בט"ו בשבט. אבל אנחנו חיים בארץ הקודש. כשתלכו לסופר השבוע רוב הירקות והפירות שתקנו יהיו תוצרת מקומית. איך אבותיכם היו מקנאים בכם! 

הוא הגיע אל הארץ בדרכים עקלקלות

אני יודעת שזה מקובל. אני יודעת שמנהג החג להניח על השולחן צלחת חגיגית עמוסה באננס מיובש, פפאיה מסוכרת, פקאן סיני ועד כהנה וכהנה פירות שנשתבחו בהן ארצות שאינן ארץ ישראל. אבל אם אתם רוצים לצאת בזול, המעיטו בכמות, וותרו על העניין לגמרי, או החליפו את הפירות היבשים היקרים בפירות טריים זולים הרבה יותר. לא נראה לי שמישהו ירגיש בחסרונם של הצ'יפס בננה (מישהו אוכל את הדבר הזה בכלל?) כשמולו פלטה עמוסה פלחי פירות הדר טריים. אם בכל זאת מתקבלות תלונות על מחסור בפירות מיובשים ופיצוחים, היישירו מבט למתלונן והבהירו לו בזעם עצור בקושי, כי אינכם קונים פירות מיובשים ממדינות אויב. בונוס: הכינו את משפחתכם מבעוד מועד ובקשו מהם לזמזם את התקווה תוך כדי המונולוג האידיאליסטי שלכם.
אם אתם בכל זאת קונים פירות מיובשים, זה הזמן לעשות השוואת מחירים. יש כמה חברות שמייצרות ומוכרות פירות יבשים, ובחלק מהסופרים יש גם איזור שמוכר אותם בתפזורת. לפעמים יש הפרשי מחיר גדולים בין האופציות השונות. שווה להשקיע עוד דקה או שניים לחשב מה עדיף.

עכשיו שסיימנו עם הנו נו נו אפשר לעבור למתכון, בו תקבלו עוגה שלמה בעלות פחותה מזו של חבילת פקאן סיני. מדובר בעוגת התפוזים וקוקוס המוכרת- עוגה רכה ומלאת טעם שלא נס ליחה. את הוורסיה הזו של המתכון לקחתי מהבלוג soul food שאני מאוד מחבבת, בגלל הצילומים היפים, המתכונים המעניינים,  ובגלל חיה, כותבת הבלוג, שהיא כל כך נעימה ומפרגנת. בפוסט המקורי ב-soul food יש קצת יותר השקעה בקישוט העוגה, שנראית מאוד יפה מכוסה בסרטי קליפת תפוז זהובים. לי לא היה מספיק זמן (ונגמרו לי התפוזים), אז הסתפקתי בפיזור תערובת של קוקוס ומעט קליפת תפוז מגורר מעל העוגה. גשו לפוסט המקורי אם אתם חפצים בציפוי מושקע יותר.
עוד טיפ אחד: אם אתם מגישים את העוגה גם לקוקוסופובים (תסביך מצוי למדי, קוקוסופוביה) ואתם רוצים להתחשב, פזרו את ציפוי הקוקוס רק על חצי מהעוגה. ארטיסטי משהו, אבל הרבה יותר אנשים יאכלו ככה מהעוגה (ולפחות אצלי הם לא שמו לב/הוטרדו מהקוקוס בבצק עצמו).

עוגת תפוזים וקוקוס
מבוסס על: מתכון בבלוג soul food, עם שינויים קלים
עלות: כ-15 ש"ח
כמות: עוגה אחת גדולה. הספיק אצלנו לקינוח ב-2 ארוחות מרובות משתתפים.

מרכיבים:
לעוגה:
6 ביצים
3/4 כוס סוכר
קליפת לימון מגורדת מלימון שלם
קליפת תפוז מגורדת מ- 2 תפוזים
1 כפית תמצית וניל
1 כוס שמן
1 כוס מיץ תפוזים
1 כוס שבבי קוקוס
1 ו 1/2 כוסות קמח
1 ו 1/2 כפיות אבקת אפייה

לסירופ:
1 כוס מיץ תפוזים
1/2 כוס סוכר

לציפוי:
1/3 כוס שבבי קוקוס
קליפת תפוז מגורדת מתפוז אחד

הוראות הכנה:
מכינים את העוגה:
מפרידים את הביצים, כשאת החלבונים שמים בקערת המיקסר.
מקציפים את החלבונים עם מחצית מכמות הסוכר לקצף יציב מאד, מעבירים לקערה נקייה ושומרים בצד.
מקציפים את החלמונים עם שאר הסוכר , עד שהתערובת חלקה, תפוחה ובצבע צהוב בהיר. מוסיפים לתערובת את גרידת הלימון, גרידת התפוז ותמצית הוניל ומערבבים.
מוסיפים את השמן ומיץ תפוזים לסירוגין עם הקוקוס, הקמח ואבקת האפייה ,לתערובת החלמונים, תוך כדי ערבוב. מערבבים רק עד שהתערובת חלקה.
מקפלים בעדינות את תערובת החלמונים לתוך החלבונים המוקצפים ששמרנו בצד, ב-2 נאגלות (כלומר, מקפלים פנימה חלק מהתערובת, ואז את היתר).
מעבירים את הבלילה לתבנית משומנת, או תבנית סיליקון, עם חור באמצע , בנפח 10 כוסות בערך (אני הכנתי באחד מתבניות הסיליקון-עם-חור הסטנדרטיות).
אופים בחום של 175 מעלות ,עד שהעוגה זהובה וקיסם הננעץ בעוגה יוצא יבש , כ-45 דקות עד שעה.
נותנים לעוגה להתקרר במשך רבע שעה, ומחלצים אותה לצלחת.

מכינים את הסירופ:
מבשלים את המיץ והסוכר בסיר קטן על אש בינונית עד שהתערובת מצטמצמת מעט והופכת לסירופ. זה יקח 10-20 דקות.

מרכיבים את העוגה:
יוצקים את הסירופ החם מעל העוגה וגם מעט בצלחת כדי שהנוזלים יספגו בבסיס העוגה.
מערבבים את הקוקוס עם גרידת התפוז ומפזרים מעל העוגה.

מאחורה ניתן לראות את החלקה העירומה המיועדת לקוקוסופובים

ריבת בננה וקלמנטינה, המפתח ל-PB&J הטעים בתבל

המושג "פירות העונה" בדרך כלל מתקשר לנו לאפרסקים, דובדבנים, שזיפים ושאר פירות קיץ שטופי שמש, אבל גם לחורף יש פירות שאפשר לשמוח בהם. בחורף הקלמנטינות, התפוזים, הפומלות, ושאר ההדרים פורצים לשוק, עסיסיים, מזמינים, וזולים למדי. שמתי לב בשבועות האחרונים שמשום מה, גם הבננות זולות מאוד עכשיו. 


עם קלמנטניות ב-5 שקלים לקילו, ובננות באף פחות, קרץ לי מתכון של עודד רז שקראתי ב-ynet לריבת בננות וקלמנטינות. מעולם לא הכנתי ריבה בבית <אישי היקר מעיר שזו טעות, ומזכיר שבגיל 16 הכנתי ריבה מתותי עץ שאני וחברה שלי קטפנו. ביום אביבי אחד עטינו על עצמינו סרבלים, הצטיידנו בסלסלות, ואצנו רצנו לעץ ליד הסניף ללקט תותים. מייד החלנו למלא את סלסלותינו מטוב הארץ כשאני נוזפת נמרצות בחברתי על כל תות שהעזה להגניב לפיה במקום לסלסלה. חזרנו הביתה שמחות ועליזות והכנו ריבת תותי עץ מגעילה למדי שרק אבא שלי הסכים לאכול, כנראה מרחמים. סליחה על הסטייה מהנושא בשם היושר העיתונאי>.
איפה היינו? אה כן, מעולם לא הכנתי ריבה (אכילה), אבל המתכון הזה פשוט, ברמת סיבוך של רוטב עגבניות בערך, רק שבננות יותר קלות לחיתוך מעגבניות. כיאה לבישול בזול, המתכון הזה מנפק כמות נכבדת של ריבה, בעלות פחותה מזו של צנצנת קטנה של ריבה מעאפנה.
עשיתי כמה שינויים במתכון, בעיקר מכיוון שלא התחשק לי לחשב כמה זה 400 גרם סוכר בכוסות, ומכיוון שהיה לי צנצנת סילאן בארון שרציתי לסיים. בסוף קיבלתי מרקחת בננות וקלמנטינות עם סילאן ווניל. המרקחת מתוקה, אבל לא מתוקה מדי, ובעלת טעם מורכב ומלא. נראה לי שהכנתי בעזרתה את כריך הפינאט באטר אנד ג'לי (הלא הוא ה-PB&J) הטעים בעולם - לחם דגנים מלא ונגיס, ריבה/מרקחת בננתית וסמיכה, ופינאט באטר כמובן.
וואו. חובה לחובבי הז'אנר.

שימו לב, המתכון מנפק כמות גדולה - לא הצלחתי לדחוס את כולה לתוך צנצנת הסילאן הריקה שנותרה לי. אם אתם לא בטוחים שתאהבו, הכינו חצי מתכון. בנוסף, מכיוון שלא מתעסקים פה עם עיקור צנצנות (ריבה פשוטה כאמור), את הריבה צריך לשמור במקרר.


מרקחת בננות וקלמנטינות עם סילאן ווניל
מבוסס על: מתכון של עודד רז כפי שפורסם ב-ynet, עם שינויים שלי.
עלות: כ-10 שקלים
כמות: יותר מצנצנת גדולה

מרכיבים:
5 בננות
מיץ מ-3 קלמנטינות
1 כוס סילאן
מיץ מלימון אחד
1 כפית תמצית וניל

הוראות הכנה:
פורסים 4 מהבננות לפרוסות, ואת האחרונה לרבעי פרוסות (כלומר חוצים את הבננה לאורך, אז חוצים כל חצי לאורך, ואת הרבעים הללו פורסים.)
מניחים בסיר קטן על אש קטנה-בינונית את 4 הבננות הפרוסות (את הבננה ברבעי פרוסות שומרים לסוף), מיץ הקלמנטינות, הסילאן ומיץ הלימון, ומביאים לרתיחה.
מבשלים כחצי שעה ובוחשים מדי פעם.
מוסיפים את הוניל ואת רבעי פרוסות הבננה ומבשלים 10 דקות נוספות.
מעבירים (לאחר קירור) לצנצנת נקייה ושומרים במקרר.

בגנות הקמח התופח ופשטידת קישואים

שמישהו יסביר לי את העניין הזה של קמח תופח. ב"שופרסל ישיר" לצורך ההדגמה (נוח לחפש שם מחירים באינטרנט), מחירו של קילו קמח לבן רגיל ממותג שופרסל הוא 5 שקלים. לעומת זאת, קילו קמח תופח, מאותו המותג, עולה 8.5 שקלים. כלומר, אנשים משלמים 70% יותר כדי שמישהו יחליף להם כמה כפיות מהקמח שבאריזה באבקת אפייה.
אני בטוחה שקוראי בלוג זה, אנשים נבונים וצרכנים ממולחים עד האחרון שבהם, לא עושים דבר כזה. אבל לשם הפרוטוקול אכבד אתכם בטיפ מס' 8: אל תקנו קמח תופח, זה בזבוז כסף מוחלט. החליפו קמח תופח בקמח רגיל ואבקת אפייה. על כל כוס קמח תופח במתכון, השתמשו בכוס קמח רגיל וכפית אבקת אפייה. לדוגמא, אם במתכון עושים שימוש בכוס וחצי קמח תופח, משתמשים בכוס וחצי קמח רגיל וכפית וחצי אבקת אפייה. אין פשוט מזה. 

פשוט אמרו לא.

ואם בדברים פשוטים עסקינן, נביא היום מתכון פשוט לפשטידה פשוטה.
היום קוראי היקרים, פשטידת קישואים, לא בשרית (לצמחונים בארוחה בשרית), לא חלבית (לרגישים ללקטוז בארוחה חלבית), מתאימה כתוספת לכל ארוחה או כעיקרית קלה. אני מוצאת שאנשים שאינם אוהדי ירקות נוטים להיות יותר פתוחים לרעיון של ירקות בפשטידה. "אם אנחנו אוכלים ירקות, לפחות אלה ירקות שמישהו התעלל בהם קצת קודם" או משהו כזה. מכיוון שחשוב לי שכל אורחי יאכלו לפחות מנת ירק אחת (פולניות? שתלטנות? דפוסי התנהגות אמהיים אינסטינקטיביים?), פשטידה כזו היא תוספת טובה.
בטח יש לכם מתכון דומה, ווריאציות של המתכון הזה מסתובבות כמעט בכל בית בישראל. הנה הוורסיה המועדפת עלי.


פשטידת קישואים (פרווה)
מבוסס על: מתכון מהאתר matkontov.co.il, עם שינויים קלים שלי
כמות: מתאימה ל-12 אנשים לפחות כתוספת, ל-8 כעיקרית (בערך, כן?).
עלות: כ-13 שקלים (תלוי במחיר הקישואים)


מרכיבים
1 ק"ג קישואים (כ-5 קישואים בערך)
1 בצל
3 ביצים
1/2 כוס שמן
1.5 כוסות קמח
1.5 כפיות אבקת אפייה
1/2 כפית מלח
כמה סיבובים ממגרסת הפלפל


הוראות הכנה
קוצצים את הבצל, ומגרדים את הקישואים על פומפייה גסה (לא מקלפים אותם). 
סוחטים את הקישואים מהמים המיותרים (אם אתם שוכחים זה לא סוף העולם, מנסיון), ומערבבים עם הבצל.
מוסיפים את יתר המרכיבים, מערבבים עד שהתערובת אחידה ומעבירים לתבנית בינונית-גדולה.
אופים בחום בינוני - 180 מעלות, עד שהפשטידה מזהיבה, 30-50 דקות (תלוי בתנור).

קונפי עגבניות שרי ואיחול

אני מאוד אוהבת את הרעיון של מנת סלטים. כל מיני מטעמים קטנים, שנותנים למרכיב או שנים לככב, נוחתים על השולחן. אפשר להתרכז במה שאוכלים, לחשוב על הצבע, הטעם והמרקם, ולא רק לבלוס בהיסטריה.

הכנת סלטים מרגיש גם כמו בישול בקטנה - כולה חתכתי כמה ירקות, והוספתי מנה שלמה לארוחה (יש לציין שלפחות עבור חתכנים איטיים כמוני, שלוקח להם חצי שעה להכין סלט בודד, מדובר בתפישה כוזבת).

היום מובא בפניכם מתכון אידיאלי לחובבי מנות הסלטים - קונפי עגבניות שרי. הקונפי מרכז בתוכו תמצית עזה של טעמים - עגבניות, שמן זית, יין אדום, שום...

אחרי בישול של כשעה מקבלים מרקחת של אבני חן אדומות ושמנמנות, משובצות בשיני שום שנהביים. כולם שוחים בשמן זית זהוב ומיץ עגבניה כתום-אדום שמנוקד במעט טימין, ובזרעי העגבניות שהצליחו לברוח מכלאם (כן כן, אני עדיין מנסה לשפר את כישורי כתיבת האוכל שלי. תצטרכו לסבול עד שאשתפר).

אוסיף גם שקל מאוד להכין את הקונפי הזה, ולא צריך לחתוך שום דבר (חוץ מקצוות שיני השום אבל זה לא נחשב).

2 טיפים אחרונים:

1. נא להגיש עם חלה, או לפחות לחם כלשהו שיספוג את המיצים המרוכזים.

2. אל תעמדו מעל הסיר ותשאפו עמוק מיד לאחר הוספת היין. במקום ריח משכר תקבלו פשוט אדי אלכוהול לפנים. סתם, כאילו... זה נראה לי לא חכם. לא שהייתי עושה את זה.

ועכשיו לאיחול.

לא התכוונתי להעלות את הפוסט הזה עכשיו, אבל היום חבר יקר התקשר אלי כדי לבשר לי בשורה טובה מאוד. לפני זמן מה,כשהכנתי את הקונפי לפוסט הזה, הוא הגיע אלי ודיבר איתי על בחורה, כשהקונפי בעבע ברקע. עכשיו הם מתחתנים, ואני לא יכלתי לבטא בטלפון את כל השמחה, האושר והדברים הטובים שרציתי לאחל להם, שרק יושבים אצלי בתור גוש בבטן ועקצוץ בעיניים. אז M&M (אפשר לקרוא לכם M&M?) אני כל כך שמחה בשבילכם. שיהיה לכם המון המון טוב ביחד.

ובחזרה למתכון.

יש הרבה מתכוני קונפי שמסתובבים ברשת, המתכון הזה מבוסס על זכרונות עמומים שלי ממתכון שהכנתי פעם, ועל חלק ממתכון של אלומה בליליוס שפורסם ב-ynet, שעזר לי קצת לשחזר כמויות.

קונפי עגבניות שרי

מבוסס על: בין היתר בהשראת מתכון של אלומה בליליוס שפורסם ב-ynet.

כמות: יספיק למלא צלוחית סלטים בערך 3 פעמים

עלות: בערך 8 שקלים. תלוי במחיר העגבניות וטיב היין.

מרכיבים:

רבע כוס שמן זית

חבילה קטנה של עגבניות שרי (400 גרם פלוס מינוס)

10 שיני שום קלופות

קמצוץ טימין (טרי זה כמובן נפלא, אבל מיובש זה גם אחלה)

רבע כוס יין אדום

½ כפית מלח

½ כפית פלפל שחור גרוס

הוראות הכנה:

מחממים בסיר את שמן הזית ומוסיפים את שאר המרכיבים.

מבשלים מכוסה על אש קטנה מאוד במשך 30 דקות, אז מסירים את המכסה ומבשלים עוד בערך 30 דקות. אפשר פחות. אפשר יותר. מה שבא לכם.

מסתבר שצילום אל תוך סיר עושה אדים על עדשת המצלמה. אופס.

לקטים אורבנים ועוף בדובדבנים, יין אדום ורוזמרין

רוזמרין. על הכוונת של הלקטת האורבנית

מאז שקראתי את הספר שבט דוב המערות, ידעתי שאני רוצה להיות ציידת לקטת כשאהיה גדולה. טוב, לא סתם ציידת לקטת. למעשה, רציתי להיות אֵיילה. הוי איילה, אשת קרו-מגנון שגודלה על ידי ניאנדרטלים וספגה את הטוב משתי העולמות. כך, באופן הגיוני לחלוטין היא המציאה את המחט, השימוש הרפואי בתפרים, הסבון, ביות זאבים וסוסי פרא, 2 כלי נשק, יצירת אש בעזרת פיריט וצור, והחזייה. סוף סוף מודל נשי ראוייה לחיקוי.


לצערי, לא נשארו יותר מדי מרחבים בעולם בהם אפשר לחיות כציידת לקטת. במקום לצוד ממוטות אני נאלצת לקנות חזה עוף בסופר. במקום לחצות את היבשת עם זאב ושני סוסים מבוייתים, אני עושה קטעים משביל ישראל בימי שישי וחופשים. אבל לפחות אני יכולה ללקט.


אל תטעו לחשוב שאני חיה בכפר פסטורלי בלב הטבע מוקפת בחורש טבעי. לא ולא. אני חיה בעיר. אבל גם בתוך סביבה אורבנית, לקטת טובה מוצאת מה ללקט. יש חמצוצים שגדלים באביב, יש עצי פרי מכל מיני סוגים, כל אחד ועונת ההבשלה שלו. יש שיחי פסיפלורה בכל מקום, ויש גם עשבי תבלין. צריך רק לדעת לזהות אותם.


היום נתחיל ברוזמרין. שיחי רוזמרין נמצאים בכל מקום בעיר. בגינות ציבוריות ,בירכתי בניינים, במטר על מטר של ירק באמצע מעגלי תנועה, באמת לא חסר. אליבא דוויקיפדיה הרוזמרין נפוץ כצמח נוי בזכות עמידותו בפני יובש וזיהום אויר (זה אומר הרבה לגבי האמון של הגננים העירוניים ביכולת שלנו לשמור על הסביבה). שיח רוזמרין נראה כמו... רוזמרין, נו, כמו זה שקונים בסופר. יש לו ענפים עם עלים מחטיים שהם ירוקים כהים מלמעלה ובהירים יותר מלמטה. קחו המון ענפים כאלה, חברו אותם לצורת שיח, הוסיפו מדי פעם פרחים כחולים-סגולים בהירים ועדינים, וכך נראה שיח רוזמרין. כשאתם באים לקטוף רוזמרין לשימושכם האישי, מומלץ לקטוף את הקצוות הצעירים והירוקים יותר של הענפים. ותיזהרו מדבורים. הן גם אוהבות רוזמרין מדי פעם. ועכשיו לתמונות להמחשה (סליחה על האיכות הלא מזהירה):

הנושא הומחש כראוי?
(כולם: כן!)
מעכשיו אתם לא קונים יותר רוזמרין בסופר כשאפשר להשיג אותו בחינם?
(כולם: כן!)
אז כולם ביחד-
טיפ מס' 7: רוזמרין לא קונים, רוזמרין מלקטים!
מצויין. נעבור למתכון.


במתכון של היום תוכלו לעשות שימוש בענפי הרוזמרין שקטפתם כדי ליצור רוטב מבושם וחגיגי לעוף. המתכון עושה שימוש בכרעיים, אבל אתם יכולים להשתמש ברוטב עם כל עוף שאתם נוהגים לאפות בתנור - שוקיים, ירכים, עוף שלם מפורק, וכו'. יצויין שכרעים אינם הדרך החסכנית ביותר לצרוך בשר עוף, כי במשקל העוף כלולים גם העצמות שלא נאכלים. זאת בניגוד לחזה עוף לדוגמא, שאותו אוכלים כמעט בשלמותו. עם זאת, לפעמים נמאס מחזה עוף, ולפעמים יש מבצעים - השבוע ראיתי כרעיים במגה ב-20 שקל לקילו (יש פה אנשים בקהל שמכירים מקומות שמוכרים בפחות?). המחיר לא זיל הזול, אבל סביר - כ-8 שקלים לסועד.
המתכון הזה פשוט מאוד להכנה, טעים וחגיגי, ומכיל 5 מרכיבים בלבד (טוב 8, אם סופרים שמן לטיגון, מלח ופלפל). 


כרעי עוף ברוטב דובדבנים, יין אדום ורוזמרין
מבוסס על: מתכון שהגתה חברתי האהובה שרושקה, בחורה עם טעם טוב באופן כללי, ובאוכל בפרט.
כמות: מתאים ל-5 סועדים בחישוב של כרע (ירך+שוק) לכל סועד
עלות: כ-40 שקלים


מרכיבים:
2 בצלים פרוסים
כף שמן לטיגון
חצי צנצנת דובדבנים חמוצים משומרים (כולל המיץ)
1/3 כוס יין אדום
5 כרעי עוף מפורקים
3-4 ענפי רוזמרין
מלח
פלפל


הוראות הכנה:
מטגנים את הבצלים בשמן עד שהם מתחילים להשחים.
מסדרים בתבנית את הכרעיים, שופכים מעליהם את חצי צנצנת הדובדבנים, היין, והבצלים המטוגנים. מחביאים את ענפי הרוזמרין מתחת לכרעים ומפזרים מעט מלח ופלפל.
אופים, לא מכוסה, בתנור בחום בינוני - 180 מעלות, עד שהעוף מוכן ומשחים מעט, בין 50 דקות לשעה וחצי (תלוי בעוצמת התנור שלכם ובמה עוד מתבשל שם מלבד העוף).

ועוד מאכל לא ממש פוטוגני - עוף!