יום שלישי, 29 בנובמבר 2011

מיכאלנג'לו נסיכת הפיצה ועוד שלל קינוחים טעימים


אתמול היה לי יומולדת. בשבת שחלפה חגגנו אני וחברי בתחרות הקינוחים המסורתית, רעיונו (הגאוני) של אישי היקר. כל חברינו באים אלינו עם קינוחים ומתחרים על תואר חביב הקהל בתחום הטעם והפרזנטציה, ועוד מגוון קטגוריות כמו "פרס אל גור לקינוח הסביבתי/ירוק", "פרס סטודיו C לקינוח המושחת ביותר" ו- "פרס צבעי הרוח ע"ש פוקהונטאס, לשימוש יצירתי בצבעי מאכל". היה כיף וטעים ואני מתה על החברים שלי, למקרה שזה לא היה ברור. 
עכשיו, שלושה ימים לאחר האירוע המרגש, הכלים עדיין בכיור, אני עדיין קצת חולה, וכמובן שכעת תורו של האיש להיות עם דלקת ריאות. אבל מצד שני המקרר שלנו מפוצץ בשלל קינוחים טעימים, אז בסך הכל, החיים די טובים עכשיו.


הנה כמה מהלהיטים, ממי מחברי ששלח לי את המתכון לפני העלאת הפוסט (אזהרה: רוב העוגות פה אינן בדיוק ברוח בישול בזול):


* עוגת סופלה שוקולד ומוס ריבת חלב, על בסיס המתכון הזה של קרין גורן, כשממרח החלבה הוחלף בממרח ריבת חלב.
סורי על האיכות הפייסבוקית

עוגת מוס פררו רושה של מיקי שמו עם קצת שינויים: נוטלה במקום ממרח נוגט, פירורי וופלים של לואקר במקום הקורנפלקס, ומוס משמנת ושוקולד בלבד. אם אתם רוצים את רשימת השינויים המלאה פנו אלי.
אין תמונה, סורי, אבל היה טעים. האמינו לי.


* זוכת פרס "שיואו זה כזה כאילו, פרס לרלוונטיות תרבותית", עוגת הלייק:
עוגת שוקולד עם פודינג שוקולד ומוס שוקולד לבן מעל. הכיתוב מריסז פינאט באטר קאפס מומסים.
ולאופת העוגה לא היה כוח להקליד את המתכון :)
אם כבר הזכרנו לייק, זה הזמן להזכיר לכם לעשות לי לייק בפייסבוק. למה? כי יש לי שם כל מיני הגיגים שלא עולים לבלוג, וחוץ מזה שזה סוג של ליטוף אגו. נכון שאתם רוצים ללטף לי את האגו?


* העוגה שזכתה בבחירת הקהל בתחום הפרזנטציה, שהוכנה על ידי אחותי המוכשרת/פסיכית:
היא בניגוד אלי יודעת לצלם... תודה אחות שגרמת לי להיראות רע.
היא קוראת לזה Who's Your Daddy Cake. המתכון מפה. אזהרה: המתכון ממש לא תואם בישול בזול...


* הקינוח שזכה בבחירת הקהל, "דאבלין מס", או כפי שכונה על ידי אחד השופטים - פויקה חלבי. לצערי אין לי תמונה, אבל מתכון דווקא יש:
מרכיבים
1 מתכון בראוניז מפה (האופה אצלי החליפה את החמאה בשמן)
1/4 מתכון עוגיות שוקולד צ'יפס מפה
1 מתכון פודינג שוקולד מפה
1 שקית שברי טופי אנגלי לאפייה, או 1 חבילת סוכריות טופי של וורטרס קצוצים
2 חבילות שמנת להקצפה 
1 וחצי כפות אייריש קרים 
הוראות הכנה
מכינים את הבראוניז, העוגיות והפודינג על פי ההוראות, מקציפים את הקצפת, ומקפלים לתוכה את האייריש קרים.
חותכים את הבראוניז לקוביות 2X2 ס"מ, ומרפדים איתם את התחתית של קערת זכוכית גדולה ויפה.
מפוררים מעל חצי מכמות העוגיות, מעל שופכים חצי מכמות הפודינג, מסדרים מעל חצי מכמות הקצפת, ומפזרים מעל הכל חצי משברי הטופי (שומרים מעט לעיטור בסוף).
חוזרים על כל השכבות הנ"ל עם כמויות המרכיבים שנותרו ומעטרים בשברי הטופי ששמרנו.


המתכון הוא יותר בתחום ה"יקר אבל שווה את זה" מאשר בתחום הבישול בזול, אבל מי שעיניו בראשו יכול להבין שמדובר בקינוח יוצא דופן ששווה לנסות לפחות פעם אחת...


מה שיש לו על הראש זה כתר. לא מצנפת. כתר.
אה, והוא נסיכה, לא כלה.
* כאמור, עוגת מיכאלנג'לו נסיכת הפיצה - עוגת השוקולד הבחושה שהועלתה כבר לבלוג פוסלה לצורה איכשהו דומה לשמלה, אליה נדחף בובת המיכאלנג'לו האהובה על כולנו, והעוגה כולה צופתה בהררים של קרם חמאה פשוט (עם נגיעות של קרם שנצבע כתום, כיאה לנסיכת הפיצה). נראה לי שהתחלנו פה טרנד של עוגות קרוס דרסינג, בה בובות אלימות עם שרירי פלסטיק מנופחים נדחפים לתוך עוגות ומצופים בשכבות קרם דמויות מלמלה. לכו איתי חבר'ה. זה לגמרי הדבר הבא בתחום עוגות היומולדת. ואתם יכולים להגיד שקראתם את הפוסט שהצית את השיגעון.


נכון שהחברים שלי מוכשרים??


ברוח הקינוחים המושחתים, אציע גם אחד משל עצמי ברוח בישול בזול - מוס שוקולד קלאסי, של כוהנת הקינוחים האמריקאית Maida Heatter (אין לי מושג אפילו איך לכתוב את שמה בעברית...) .

יש למתכון הזה פלוסים ומינוסים. המינוס העיקרי הוא הוא שיש בו ביצים חיות. אם זה מפריע לכם, אם אתם מבשלים לנשים בהריון, תינוקות, או אנשים שמסיבה כלשהי המערכת החיסונית שלהם חלשה, עברו הלאה. המתכון כולל גם הפרדת ביצים, הקצפה וקיפול, אז המתכון הזה הוא לא למתחילים טריים לגמרי במטבח. אם אתם יודעים להפריד ביצה, ואתם יודעים מה זה לקפל, לכו על זה. אם הפרדות וקיפולים עושים לכם פיק ברכיים, אולי כדאי למצוא מתכון אחר.
אם עוד לא הברחתי אתכם, דעו לכם שהמתכון הזה באמת נהדר. הוא פרווה ומתאים לרגישים ללקטוז, והוא לא כולל תחליפי סויה וריץ' למיניהם, אז אין פה שום התפשרות על הטעם. יש בו מעט מרכיבים, שמתחברים ביחד למוס קסום וקטיפתי. אם יש לכם אורחים פלצנים שאתם צריכים להרשים, ואין לכם כוח להכין איזה טורט רב שכבתי או טריקולד מטורף, רכשו לכם שוקולד איכותי, ביצים טריות ומובטח לכם שכולם יהנו.
מכיוון שבישול בזול פה, ההסתמכות על ביצים במקום על שמנת גם מורידה מעט את המחיר, בטח ביחס לקינוחים אחרים בסגנון.


אצלנו בבית מכינים את המתכון הזה כבר שנים. כל פעם שצריך להכין משהו מרשים מהר לפני שבת - מוס שוקולד. לכן על אף הכבוד שאני רוחשת למתכוניה של Maida, בעקבות שנים של הכנה יש לי שני שינויים קטנים למתכון המקורי. אני מקווה שהיא תסלח לי.
ראשית, אני נעזרת במיקרוגל להמיס את השוקולד, במקום לעשות זאת בסיר על הגז.
שנית, אני עושה שינוי בסדר הפעולות: Maida מבקשת שקודם נקציף את החלמונים עם השוקולד, אז נשטוף את המקציף ונקציף את החלבונים. אני שונאת להפסיק באמצע ההכנה כדי לשטוף ולייבש דברים. מצאתי גם שכשאני מקציפה חלבונים עם מיקסר, אפשר בקלות לעבור את גבול הקצפת היתר ולקבל קצף קשיח מדי, שקשה לקפל לתוכו את החלמונים והשוקולד. הרבה פעמים יש גם יותר מדי חלבון בתחתית הקערה שלא הוקצפה בכלל. הפתרון המשולב שמצאתי לכל הבעיות הללו הוא הקצפת החלבונים קודם במיקסר, אבל לא עד הסוף. אני משאירה את הקצף קצת יותר מדי רך, ומעבירה אותו לקערה נפרדת. אז אני מקציפה מהר את החלמונים והשוקולד, ואת ההקצפה הסופית של החלבונים אני עושה עם מקצף, ביד. ככה אין סכנה להקצפת יתר, ונשאר הרבה פחות חלבון לא מוקצף בתחתית הקערה (וגם לא צריך לעצור באמצע ולשטוף את המקציף).
לבסוף, שינוי של אבא שלי. שדרוג למעשה - מקפלים לתוך המוס גם כפית או שתיים של ליקר דובדבנים, או כל ליקר אהוב. מומלץ!


מוס שוקולד של Maida Heatter
מבוסס על: מתכון מתוך הספר Maida Heatter's Book of Great Chocolate Desserts
עלות: כ-15 ש"ח
כמות: 8-10 מנות (תלוי בגודל הכוסיות שלכם)


מרכיבים
225 גרם שוקולד מריר, שבור לקוביות
1 כף קפה נמס
1/3 כוס מים רותחים
5 ביצים מופרדות
קורט מלח


הוראות הכנה
מעבירים את השוקולד לקערה ומחממים במיקרוגל כ-40 שניות עד שהוא מתחיל להתרכך. מערבבים את הקפה במים הרותחים ושופכים מעל השוקולד. מערבבים את תערובת השוקולד עד שכל השוקולד נמס והתערובת חלקה. אם יש בתערובת גושי שוקולד גדולים שלא נראה שהם ימסו, אפשר להחזיר את התערובת למיקרוגל לפולסים של 30 שניות, ואז לחזור לערבב. מניחים בצד להתקרר כ-5 דקות.
בינתיים, מקציפים את החלבונים עם המלח עד שמתקבל קצף רך מאוד. מעבירים את הקצף לקערה נפרדת. 
מעבירים את החלמונים לקערת המיקסר ומקציפים 3-4 דקות, עד שהן בהירות ותפוחות מעט. מורידים את מהירות ההקצפה לנמוכה ומוסיפים בהדרגה את תערובת השוקולד. עוצרים מדי פעם כדי להוריד עם מרית את מה שנדבק לדפנות הקערה ומקציפים רק עד שהתערובת אחידה. 
מקציפים את החלבונים ששמרנו בצד עם מקצף ידני עד שמתקבל קצף רך ולא יבש, אבל יציב.
מקפלים רבע מהחלבונים המוקצפים לתוך תערובת השוקולד, אז מקפלים פנימה עוד רבע. לבסוף, מקפלים חזרה את תערובת השוקולד לתוך יתר קצף החלבונים. מקפלים רק עד שהתערובת אחידה.
שופכים בזהירות את המוס לתוך כוסיות הגשה, מכסים ומעבירים למקרר ל-3 שעות לפחות.
עדיף לאכול ביום ההכנה או יום למחרת. ביום למחרת הטקסטורה היא פחות קרמית וקצת יותר ספוגית, שתי האופציות טעימות :)

רואים את המרקם האוורירי?

תוך כדי בליסה


יום שני, 21 בנובמבר 2011

קדירת בשר למתחילים

עדיין חולה. כמעט שבוע. היום גיליתי שזה דלקת ריאות. כיף. לפחות השמש יצאה היום. הכביסה מיום חמישי סוף סוף התייבשה כמו שצריך.
אני אוהבת חורף. אני רק קצת מתקשה להרגיש את זה כרגע. אני עסוקה בלהרגיש את הגרון שלי יבש ומגרד ואת גלי החום והקור של השפעת הדלקת הארורה הזו. למי מכם שמרגיש כמוני, או שסתם צריך משהו מהביל ומשביע כדי לחמם את הלב ולהבריח את הוירוסים, החידקים ושאר המזיקים הפוטנציאלים, זה הפוסט בשבילכם. 


היום, מתכון פשוט מאוד לקדירת בשר עם ירקות וגריסים. אם אף פעם לא בישלתם בשר, המתכון הזה הוא מקום טוב להתחיל בו. הוא לא דורש טכניקות מסובכות, והוא מאוד סלחני בכל הנוגע לזמנים ולשינויים במרכיבים.
אני עושה פה שימוש בשריר הזרוע - בשר מספר 8, המצריך בישול ארוך בנוזלים (לכן הרבה משתמשים בו לחמין). הנתח הזה הוא נתח פחות "נחשב", למעשה הוא מהזולים שיש, אבל אל דאגה, הבישול האיטי מרכך אותו ומוציא ממנו טעם בשרי ועשיר. לא חייבים להשתמש בבשר מס' 8, אפשר להשתמש בכל נתח המתאים לבישול ארוך בנוזלים: מספר 2 (צלעות), מספר 3 (חזה), מספר 10 (צוואר), וכדומה.
אני מצוותת פה את הבשר עם שלל ירקות חורף - תפוח אדמה, בטטה, גזר, לפת, וסלרי. לבדם הם ירקות צנועים למדי, אבל ביחד, בבישול ארוך יחד עם הבשר, מתקבל נזיד עשיר בטעם ובויטמינים.
הכמויות פה במתכון מאוד נזילות. אפשר יותר ירקות אם יש לכם עוד מקום בסיר. אפשר להגדיל או להקטין את נתח הבשר. אפשר להוסיף או להחסיר ירקות מהרשימה לפי העדפותיכם ולפי מה שיש במקרר. כל עוד הכל מתבשל מספיק זמן ויש לכם מספיק מים בסיר, די מובטח שיצא לכם משהו טעים.
עוד נקודה אחרונה לגבי סגירת הבשר. מתכונים שכתובים כמו שצריך יגידו לכם קודם לטגן את הנתח כמה דקות מכל צד - מה שנקרא "לסגור" את הנתח, אז להוציא אותו לצלחת, לטגן את הבצל, ואז להוסיף חזרה את הבשר עם הנוזלים. לפעמים אני עושה את זה, אבל כשאין לי כוח, אני מטגנת את הבצל שלוש ארבע דקות, אז מזיזה אותו לצידי הסיר, מוסיפה את הבשר באמצע, וככה אני מטגנת את הבשר ואת הבצל בו זמנית. זו לא הסגירה הכי טובה, אבל נו, אף אחד לא באמת ישים לב. כשבאמת אין לי כוח אני מוותרת על סגירת הבשר לגמרי, ורק מטגנת את הבצל ואז מוסיפה את הנוזלים והבשר, בלי לסגור אותו בכלל. בגלל שמדובר בקדירה בבישול ארוך זה לא כזה מורגש. אתם מוזמנים לבחור את רמת ההשקעה או העצלנות שמתאימה לכם. 
בתיאבון ולבריאות!


קדירת בשר, ירקות וגריסים
מאת: בישול בזול
עלות: כ-40 ש"ח
כמות: כ-10 מנות


מרכיבים:
3 כפות שמן
2 בצלים פרוסים
1 ק"ג בשר מס' 8 (שריר הזרוע), או נתח אחר המתאים לבישול ארוך כמו מספר 2, 3, או 10
מים לכיסוי
1 כפית מלח
1/8 כפית פלפל אנגלי
1/4 כפית פלפל שחור גרוס
3 שיני שום קצוצות גס
1 עלה דפנה
3 גבעולי סלרי
2 גזרים
2 תפוחי אדמה
1 בטטה
1 לפת 
3/4 כוס גריסי פנינה 
1 כף קורנפלור (אופציונלי)


הוראות הכנה:
מחממים את השמן בסיר גדול על חום בינוני ומטגנים את הבצל כמה דקות עד שהוא מתרכך ומתחיל להזהיב. 
מוסיפים את הבשר (אפשר לסגור אותו לפני כן, אבל לא חובה, ראו הערה לעיל), ומים כדי שהבשר יהיה מכוסה עד 3/4 גובהו בנוזלים. מוסיפים את המלח, הפלפל האנגלי, הפלפל השחור, השום ועלה הדפנה, מכסים, ומביאים לרתיחה. מורידים את החום לנמוך ומבשלים מכוסה שעה וחצי. לפחות פעם אחת במהלך הבישול הפכו את נתח הבשר, כדי שכולו יתבשל בתוך המים, לפחות חלק מהזמן.
בזמן שהבשר מתבשל מכינים את הירקות: קולפים את הגזר, תפוחי האדמה, הבטטה והלפת, מפרידים את העלים מגבעולי הסלרי, וחותכים את כל הירקות לקוביות גדולות. את עלי הסלרי קוצצים גס ושומרים בנפרד.
לאחר שהבשר התבשל שעה וחצי, מוסיפים את כל הירקות לסיר, מפזרים מעל את עלי הסלרי הקצוצים, ומבשלים עוד חצי שעה.
מוסיפים לסיר את הגריסים. השתדלו "להטביע" את הגריסים ברוטב, שהם לא סתם ישבו על איזה חתיכת ירק ולא יהיו במגע עם המים. מבשלים עוד שעה לפחות, עד שמזלג נכנס לבשר בקלות.
אם אתם רוצים להסמיך עוד את הרוטב אפשר לעבות אותו עם קורנפלור בסוף: שמים את הקורנפלור בקערה, ומערבבים פנימה בהדרגה כמה כפות מהרוטב. מטפטפים את תערובת הקורנפלור חזרה לסיר תוך כדי ערבוב (קצת קשה כשיש גושי בשר וירקות אבל השתדלו), נותנים לתבשיל לרתוח עוד דקה, ומכבים את האש.


כשהתבשיל התקרר מעט, מחלצים את גוש הבשר מהסיר, חותכים אותו לפרוסות או לחתיכות, ומחזירים את החתיכות לרוטב. באותו הזדמנות נסו גם לדוג החוצה ולזרוק את עלה הדפנה.


מגישים חם עם אורז או פרוסות של חלה שיספגו את הרוטב העשיר.


לא יכלתי להתאפק מלהוסיף לתמונה את החלה הדוגמנית ש-ל' וא' הביאו לנו לשבת
היה טעים :)

יום שלישי, 15 בנובמבר 2011

לא בוכים על בצל שנחתך



מה הדבר הכי מגוחך שעשיתם כדי לא לבכות תוך כדי חיתוך בצל? גפרור בפה? לקרר את הבצל בפריזר? פפט. חסרי דמיון שכמותכם. הריני מתכבדת להציע בפניכם עוד שתי שיטות למניעת בכי תוך כדי חיתוך בצל.
לא, כמובן שהן לא עובדות. אבל הן תשעשענה את סובביכם. אז קבלו אותן בסדר מגוכחות עולה:
1. שנורקל - באמצע פריסת כמות בצל אינסופית למרק בצל, נשברתי, עליתי לשירותים והרכבתי את השנורקל שאחותי הייתה משחקת בו באמבטיה כשהייתה קטנה. זה לא ממש עזר, גם לא יכלתי לראות כלום כי לא הצלחתי להרכיב את השנורקל מעל המשקפיים (הטריק הזה שרואים יותר טוב דרך השנורקל רק עובד מתחת למים וגם זה לא עוזר מספיק למשקפופרים כבדים כמוני). מה שכן יכולתי לראות טושטש במהירות על ידי אדי דמעותי שטרם שככו.
2. ניילון נצמד - לאחר הכשלון הצורם של הנסיון הקודם, לפני תחילת החיתוך, לקחתי לי גליל של ניילון נצמד וליפפתי אותו מסביב לראשי, מעל למשקפיים כמובן. נראיתי כמו סוג של מומיה, וגם זזתי בתנועות מגושמות של מומיה, כי, למקרה של ידעתם, רואים קצת מטושטש מבעד כמה שכבות ניילון. הניסוי הזה הופסק טרם הצלחתי להתנסות בחיתוך יותר מדי, כי אמא שלי חזרה הביתה וצעקה עלי שאני אחתוך לעצמי את האצבעות, ולמה לעזאזל גמרתי לה גליל שלם של ניילון נצמד?!


מאז אני פשוט חותכת וסובלת. מקבלת את הייסורים באהבה, כמחיר שצריך לשלם תמורת קסמי הבצל.
מה איתכם קוראי היקרים? יש לכם איזה טריק שבאמת עובד?
אם כן, תצטרכו אותו למתכון של היום - מרק בצל.



כמה פעמים קרה לכם שהכנתם מרק בצל - קילפתם ופרסתם בצלים עד שלא יכלתם לראות מרוב דמעות , קירמלתם את פרוסות הבצל בסיר ברזל יצוק, ערבבתם באהבה עם כף עץ ובסבלנות אין קץ, אבל ברגע שהוספתם מים למרק... הממ... דלוח. בצל מקורמל זה אולי הדבר הכי טעים בעולם, זה בטח הריח הכי טעים בעולם, אבל אין לו מספיק כוח להחזיק סיר שלם של מרק בעצמו. לכן, מתכונים קלאסיים למרק בצל יבקשו מכם להשתמש בציר בתור נוזל, במקום במים, כדי שיהיה למרק איזשהו עמוד שדרה של טעם בסיסי. מתכונים קצת פחות קלאסיים יבקשו מכם להוסיף מעט אבקת מרק במקום. 
ציר זה דבר נפלא. לו הייתי מנהלת מטבח של מסעדה, אין ספק שהייתי דואגת שיהיה לנו סטוק של ציר איכותי בפריזר. אבל מכיוון שיש לי רק מקפיא ביתי ממוצע, שאני צריכה אותו לדברים יותר חשובים (גלידה! טוב נו, לא באמת. בעיקר שאריות + עוף קפוא), אני לא מכינה ומקפיאה ציר.
לאחרונה חיטטתי בספרו של מארק ביטמן החכם מכל בשלן, והגעתי למתכון שלו למרק בצל. שמחתי לראות שהוא הציע רעיון שחשבתי עליו בעצמי, ואפילו ניסיתי בכמה מתכונים אחרים, אבל לא ידעתי אם הוא באמת "בסדר". האיש הציע שאם אין ציר, אפשר להכין תוך כדי. הרי ציר זה סך הכל מים מורתחים עם כמה ירקות בסיסיים - בצל, גזר, סלרי וכדומה - עלה דפנה, אולי עוד איזה תבלין או שניים. אם ממילא המרק צריך לרתוח, במקום להכין ציר בנפרד אפשר להוסיף את רכיבי הציר למרק המתבשל, לתת להם להעניק לו מטעמם, ולדוג אותם החוצה בסוף.
אז היום חברים, מרק בצל עם טעם. עשיר, עמוק, מורכב, מלא רבדים. גייסתי את הכל הטריקים, הן של ביטמן והן של מוסווד (שמהספר שלהם אני מכינה בדרך כלל מרק בצל), כדי לתחזק את המרק הזה. יש בו מרכיבי ציר שמוסיפים בשלב הרתיחה - גזר, סלרי, עלה דפנה, פלפל שחור ואנגלי, ויש גם שחקן חיזוק בדמות פטריית שיטאקה מיובשת שתיתן עוד קצת טעם אומאמי. יש פה טימין וחרדל ושום, יש פה יין לבן, וקצת סויה כדי לתת קיק אחרון של טעם. 
הגישו חם עם קרוטונים או טוסטים, וגבינה מגוררת. המהדרין (ואלו שיש להם קערות שיכולות להיכנס לתנור, כלומר, לא אני), ירכיבו מראש קערות של מרק עם טוסט וגבינה מגוררת ויתיכו הכל בתנור במצב גריל במשך 2-3 דקות. שימו לב שאם אתם מוותרים על הגבינה ומשתמשים בשמן זית במקום חמאה, המרק הוא פרווה וטבעוני.
ורק הערה אחת אחרונה, לא מומלץ להשתמש בסיר עם ציפוי מונע הדבקה (טפלון ודומיו) למתכון הזה. יקח לכם פי 3 זמן לקרמל את הבצל.


מרק בצל עשיר, ללא אבקת מרק
מבוסס על: שילוב של שתי מתכונים למרק בצל, מתוך How to Cook Everything Vegetarian של מארק ביטמן, ומתוך The Moosewood Cookbook 
עלות: כ-9 ש"ח (למרק בלבד, לא כולל גבינה וטוסטים)
כמות: כ-6 מנות


מרכיבים:
3 כפות שמן זית, 45 גרם חמאה, או שילוב
1 כפית מלח
4 בצלים פרוסים דק
1/2 כפית טימין יבש
1/2 כפית אבקת חרדל
6 כוסות מים
1 גזר קלוף חתוך ל2-3 חתיכות
1 ענף סלרי חתוך ל-2-3 חתיכות
4 שיני שום קצוצות
1 פטריית שיטאקה מיובשת
1 עלה דפנה
מעט (1/8 כפית) פלפל שחור גרוס
מעט (1/8 כפית) פלפל אנגלי
4 כפות יין לבן
2 כפות רוטב סויה


הוראות הכנה:
מחממים את השמן ו/או החמאה בסיר על חום בינוני, מוסיפים את הבצל והמלח ומטגנים כ-10 דקות. מערבבים מדי פעם. 
מוסיפים את החרדל והטימין, מכסים, ומבשלים על חום נמוך כ-20 דקות, כדי לתת לבצלים להתחמם כהוגן ולשחרר מיצים. מגלים את הסיר (כדי שהנוזלים שהבצלים שיחררו יתאדו) וממשיכים לבשל על חום נמוך, עד שהבצלים כהים ומקורמלים, כ-15 דקות נוספות. אורך שלב הקרמול ישתנה בהתאם לגודל הסיר והחומר שממנו הוא עשוי, אופי הבצלים, חום האש... השתמשו בעיניים ובאף כדי לדעת מתי הגעתם אל הארץ המובטחת של הבצל המקורמל. מערבבים מדי פעם תוך כדי תהליך הקרמול, כדי לוודא שהבצלים לא נדבקים לתחתית הסיר. 
כשהבצלים חומים ומקורמלים ותופסים פחות מ-10% מהנפח ההתחלתי שלהם, מוסיפים את המים, הגזר, הסלרי, השום, פטריית השיטאקה, עלה הדפנה, הפלפל והפלפל האנגלי. מביאים לרתיחה, ומבשלים על חום בינוני 30 דקות, עד שהגזר מרוכך.
מוסיפים את היין הלבן והסויה ומבשלים 10 דקות נוספות.
לפני ההגשה, דגים החוצה את הגזר, הסלרי, הפטרייה ועלה הדפנה (לא באמת חייבים לדוג החוצה את הירקות, הם גם טעימים, אבל זה לא חלק ממרק בצל קלאסי. אבל בכל מקרה את עלה הדפנה אי אפשר לאכול). מגישים עם טוסטים או קרוטונים, וגבינה מגוררת.







יום רביעי, 9 בנובמבר 2011

עוף אין לנו גז

אין לנו גז כבר שבוע. זה מעצבן. מאוד. מצד שני, ידעתם שאפשר להכין אורז בתנור? וחביתה במיקרוגל? עכשיו אני יודעת שכן והועשרתי בכך מאוד!
ואפרופו, אם אתם שרופים על חביתות מטוסים, דעו לכם שכבר לא צריך לחכות עד לטיול הבא כדי ליהנות מהחוויה הקולינרית המרוממת הזו. הטעם הנהדר והמרקם המפתיע שמצליח להיות בו זמנית גם אוורירי מדי וגם צמיגי להפליא, נמצא בהישג ידכם! 
כל שעליכם לעשות הוא להכין את בלילת החביתה האהובה עליכם ולבשלה במיקרוגל במקום על הגז. אם אתם רוצים ממש לשחזר את החוויה, השאירו את החביתה בחוץ במשך הלילה. למחרת, עטפו את החביתה  לסירוגין ב-3 שכבות נייר כסף ו-4 שכבות פלסטיק, הניחו את כל הכבודה בחמגשית, וחממו בתנור במשך כחצי שעה, עד שהחמגשית חמה מספיק כדי לגרום לכוויות מדרגה שנייה. את החביתה יש לאכול כשאתם קשורים לכיסא בתוך מעלית של בניין רב קומות. 


נראה לי שהגעתי לתחתית החבית בעולם הבישול ללא כיריים כשהכנתי מעין פשטידה מפסטה בת שבוע (שהוכנה על ידי השרייה כפולה במים רותחים מהקומקום. איכשהו אף אחד לא ממש אכל את זה כשזה הוגש לראשונה), מעט עוף טחון מופשר במיקרו, בצל ירוק ורסק עגבניות. רציתי שזה יהיה סוג של לזניה בשרית. הטעם היה לא רע, אבל המראה... בואו נגיד שאני בחיים לא אעלה את זה לבלוג ולו רק בגלל שטרם הומצא הסטיילינג שיכול לגרום לתבשיל שנראה כאילו מישהו כבר עיכל אותו, להיראות טוב.

אח הגז הגז... למה אנשים עדיין משתמשים בבלונים? הרי ברור שזה יגמר באמצע הבישולים לשבת. זה מחוייב סטטיסטית. אם 80% מהשימוש בגז נעשה תוך כדי בישול לשבת, כשאתה מחליט להשתמש בבלוני גז אתה פחות או יותר חותם לעצמך "טוב, מתישהו בשנה הקרובה בישולי השבת שלי הולכים להיהרס לחלוטין ואאלץ להגיש לאורחים שלי אוכל נא". איזו מחשבה מרגיעה על העתיד. 
וגם אם הבלון לא נגמר בערב שבת או חג, אלא סתם באמצע הכנת ארוחת צהריים, הרי אין באמת זמן נוח לגמור את הגז. זה תמיד יהיה באמצע הבישול, אחרת כבר היית מכבה את האש! להלן טבלה קטנה שייצרתי שממחישה את מידת הנוחות שבסיום הגז בכל נקודה במהלך הבישול.
לחצו להגדלה


אז... כבר סיפרתי לכם שנגמר לנו הגז?
כן? אה אוקי.

אז אם אין גז, וצריך לאכול (ולא רוצים לאכול חביתות מטוסים או פשטידות זה-יתערבב-בבטן- וככה-זה-יראה-לכשזה-יקרה), מכינים קציצות אפויות. גם בריא, וגם חסכוני בזמן.

המתכון של היום הוא סוג של שילוב יצירתי בין שני מתכונים. הראשון, שנתן לי את רעיון המסגרת, הוא מתכון שראיתי בבלוג "תנסו את זה בבית" לקציצות עוף אפויות עם בורגול, במקור של פיליס גלזר. אגב, הפוסטים ב-"תנסו את זה בבית" נכתבים גם בעברית וגם באנגלית, אז אם יש לכם חברים שאינם דוברי/קוראי עברית אבל מחפשים מתכונים בסגנון ישראלי, תפנו אותם לשם. לו היה לי שקל על כל פעם שאמרו לי "אה, אבל את כותבת בעברית? אני עדיין לא ממש קוראת טוב בעברית" אז היו לי לפחות איזה 10 שקל. מומלץ.
המתכון השני, שהיווה את ההשראה ה"טעמית", הוא מתכון לקציצות בשר, בורגול ואגוזי מלך מהבלוג AZ Cookbook, בלוג אוכל אזרבייג'אני סופר מגניב. ממש מעניין לקרוא שם ולהיחשף לעולם שונה אך דומה של טעמים. בטח עוד אזכיר את הבלוג פה בעתיד.
וכך נראית הקציצה שלנו: יש בה עוף טחון ובורגול מבושל שנועד "למתוח" את העוף ולהוסיף לקציצה סיבים תזונתיים בריאים. יש שם גם אגוזי מלך קלויים, שנטחנים יחד עם פטרוזיליה ושום, וגם כמון ופפריקה חריפה שנותנים לנו עולם טעמים מעניין ושונה. כדי להשלים את הקציצה אנחנו מגישים אותה על מצע של גמבות קלויות מעושנות ומתוקות, וכמות נדיבה של טחינה עשירה וחמצמצה.
אפשר להגיש את הקציצות כעיקרית או כמנת פתיחה חדשה וצבעונית. אז סדרו לכם צלחת גדולה עם טחינה, פזרו בה את הקציצות ופיסות של גמבה קלויה, קשטו בפטרוזיליה, ותראו שהכל יעלם, ומהר. אפילו שזה בריא, ואפילו שזה אפוי ואפילו שיש בזה בורגול. 
המתכון מנפק כמות גדולה של קציצות. אם אתם מעט סועדים ואתם לא אוהבים להקפיא שאריות הכינו רק חצי כמות. ואל תיבהלו מאורך המתכון, חצי ממנו זה הסברים למתחילים על איך קולים פלפלים ואיך מתנהג בורגול מבושל.

קציצות עוף ובורגול אפויות על מצע פלפל קלוי וטחינה
מאת: בישול בזול
עלות: כ-35 ש"ח
כמות: 36 קציצות, 8-10 מנות

מרכיבים
לקציצות:
1 כוס בורגול דק (ג'ריש)
1 ורבע כוסות מים רותחים
1 כוס אגוזי מלך (כ-80 גרם)
קצת פחות מרבע צרור פטרוזיליה
2 שיני שום
קמצוץ מלח
1/2 כפית כמון (טעמי הכמון והפפריקה החריפה עדינים מאוד. 
אם אתם אוהבים טעמים חזקים שימו כפול)
1/4 כפית פפריקה חריפה
1/2 כפית מלח
700 גרם עוף טחון
1 בצל מגורר וסחוט
1 ביצה
2 כפות רסק עגבניות
3 כפות שמן זית


להגשה:
2-3 פלפלים אדומים (חשבו שגמבה אחת מספיקה לכ-4 מנות)
כמות נכבדת של טחינה, רצוי ביתית
פטרוזיליה


הוראות הכנה
בקערה גדולה וחסינת חום מניחים את הבורגול, שופכים מעל את המים הרותחים, מכסים בצלחת ונותנים לבורגול לספוג את המים במשך 20 דקות.
בינתיים, קולים את אגוזי המלך בתבנית בתנור, או על מחבת יבשה (להוראות מעט יותר מפורטות לקלייה בתנור ראו במתכון בסוף הפוסט הזה).
כשהאגוזים מתקררים מעט, טוחנים אותם במעבד מזון יחד עם הפטרוזיליה, השום, וקמצוץ המלח, למחית אחידה אך עדיין גרגרית מעט, ולא חלקה לגמרי.
כשהבורגול סיים לספוג את כל המים, מערבבים פנימה את הכמון, הפפריקה החריפה ואת חצי כפית המלח (אם זו הפעם הראשונה שאתם מכינים בורגול, אתם תראו שכשהבורגול מסיים לספוג את המים הגרגרים עדיין דחוסים למדי, אבל ברגע שמערבבים אותו הוא פתאום תופס נפח. זה בסדר.). 
מוסיפים לבורגול את העוף הטחון, תערובת האגוזים והפטרוזיליה, ואת הבצל, הביצה ורסק העגבניות. מערבבים עם מזלג או עם הידים עד שהתערובת אחידה.
נותנים לתערובת הקציצות לנוח במקרר כחצי שעה.


בזמן שתערובת הקציצות נחה מכינים את הפלפלים הקלויים. שוטפים את הפלפלים, חוצים, מוציאים את הגרעינים ומניחים על תבנית אפייה משומנת מעט. קולים בתנור בחום גבוה, 200 מעלות, עד שהעור של הפלפלים משחיר (ברובו) ומתחיל להתקלף מהבשר. הופכים את התבנית פעם או פעמיים כדי שהפלפלים יקבלו חום אחיד. כשהפלפלים מוכנים, מעבירים אותם מיד לכלי אטום (כמו קערה מכוסה בצלחת או ניילון) ונותנים להם להזיע שם עד שאפשר לגעת בהם בלי להיכוות באצבעות. כשהפלפלים התקררו מספיק מקלפים מהם בעדינות את העור השרוף. לא נורא אם הם מתפרקים קצת תוך כדי. זה קורה.


כשמוכנים להרכיב את הקציצות, מניחים את שמן הזית בקערה קטנה, ומשתמשים במעט ממנה לשמן את התבנית/תבניות - תבנית אחת גדולה, או שתיים בינוניות. יוצרים מהתערובת קציצות עגולות בגודל כדור פינג פונג בערך, ומשמנים תוך כדי את האצבעות בשמן מדי פעם,כדי שהקציצות יקבלו מעטה דק של שמן זית.
מסדרים את הקציצות בתבנית ואופים בחום בינוני, 180 מעלות, במשך כ-25 דקות, או עד שהקציצות מזהיבות קצת. 


מגישים את הקציצות חמות, על מצע הטחינה, עם קרעי פלפלים קלויים ועלי פטרוזיליה.


אני רק רוצה להוסיף שאני ממש גאה בעצמי שעשיתי סטיילינג סביר.
לא קל לעצב ולצלם אוכל שהוא ברובו... ובכן... מאוד בז'.


אה, וערפדי חתיכי מוסר כי נבצר ממנו להגיע לפוסט הזה ושהוא מתנצל.
אולי בשבוע הבא.


יום שלישי, 1 בנובמבר 2011

עוגיות תמרים מגולגלות ושירת דכדוך גרועה


בא לי לכתוב משהו מצחיק. משהו סופר קורע שכולם ישתפו בפייסבוק לכל החברים וישלחו לכולם במייל. בא לי שאנשים רנדומליים שחוש ההומור שלי נגע בהם פתאום יחזרו לפה להגיב ולהגיד כמה אני מצחיקה וכותבת נהדר.
לרוב כשיש לי רצון כזה הוא נובע מתוך דכדוך מסויים ואמונה בכך שאם רק היו מעריכים אותי יותר הכל היה יותר טוב. מיותר לציין שזה לא בדיוק המיינד סט המתאים לכתיבה משעשעת. זה יותר מתאים לכתיבת שירי דיכאון סתומים בדפדפת שורות, מעוטרים בציורים של כוכבני פופ ו/או ערפדים ובמספרי העמודים שיש ללמוד לבוחן בשבוע הבא. 
הנה, כמו זה:


אני לא באמת יודעת לצייר ערפדים
זה קצת אחרי זמני. אנחנו היינו
יותר בקטע של הבקסטריט בויז.
ללא כותרת / ביזול
הכאב שלי נושך
כמו ערפד צמא דם
באפלת לבי
האפל


אני היחידה שמבינה
צעקה שמנסרת את הלילה
זר ורדים נבול 
למה כולם שונאים אותי???


וואו. לא יאומן כמה כתיבה של שירה גרועה מעודדת אותי. הנה, בואו נעשה עוד אחד:


ללא כותרת/ ביזול
רגשות מכים בי 
כמו גלים
עלי חוף בלי מציל
שהייתי נכנסת בו למים
כדי לא לצאת חננה
אבל רק עד הברכיים


טוב חלאס. אני לא צריכה לזרוק עליכם את רגשות המלכנוליה שלי. זה אפילו לא ברמה של דכאון. סתם דכדוך קל. בואו נעבור לאוכל. אולי זה יעודד אותי. אולי אני אכתוב שירה גרועה על אוכל. זה ממש יעודד אותי. הנה:


טיילור לאוטנר או שמא אייל שני?
עוגיות תמרים מגולגלות/ביזול
עוגיות
מגולגלות
כמו שבלולים ללא חוליות
ממרח תמרים דבק בהם
גרידת לימון 
כמו שבבים של אושר זהוב
נחבא 
אצור בפנים 
ואבקת הסוכר
דבק בשפתי
ובאצבעותיי


טוב. נראה לי שהתעודדתי מספיק כדי לעבור למתכון. אז היום, כאמור, עוגיות תמרים מגולגלות. עוד עוגייה בסדרה המתמשכת של עוגיות הפרווה, על בסיס שמן, ללא מרגרינה. המתכון הזה הצריך כמה איטרציות עד שמצאתי את יחס המרכיבים שהתאים לי. השתמשתי בסוכר רגיל במקום סוכר וניל, ובכמות קצת יותר גדולה. הורדתי בכמות השמן שראיתי במתכונים אחרים כי הבצק הרגיש לי שמנוני מדי, ושיחקתי עם כמויות הנוזלים. לבסוף, הוספתי גרידת לימון למילוי, כי מעטים המתכונים בעולם שגרידת לימון לא עושה להם טוב.
בסופו של דבר מתקבלות עוגיות ריחניות, חמודות, פריכות מבחוץ ורכות מבפנים. המתכון הוא לא מתכון גדול, הוא מנפק כ-24 עוגיות, אז אם אתם מכינים אותם למסיבה או אירוע רב משתתפים ייתכן שכדאי להכין מתכון כפול.


עוגיות תמרים מגולגלות
מאת: בישול בזול
עלות: כ-5 ש"ח
כמות: כ-24 עוגיות


מרכיבים:
לבצק:
1 ו-3/4 כוסות קמח
1/4 כוס סוכר
1/2 כפית אבקת אפייה
1 ביצה
1/3 כוס שמן
2 כפות מים


למילוי:
5 כפות ממרח תמרים (אפשר יותר אם אתם אוהבים שכבה עבה יותר של מילוי)
גרידה מלימון אחד
קינמון


לעיטור:
אבקת סוכר


מערבבים בקערה את כל חומרי הבצק, רק עד שהתערובת אחידה (אני מתחילה עם מזלג ומסיימת עם הידיים). מחלקים את הבצק ל-2. מרדדים כל חלק למלבן דק על משטח מקומח.
מערבבים את ממרח התמרים עם הגרידה ומורחים חצי מהתערובת על כל עלה בצורה אחידה (אם אתם שומרים את ממרח התמרים במקרר והוא קשה לערבוב אפשר לחמם אותו לכמה שניות במיקרוגל).
מפזרים מעל העלה המרוח מעט קינמון, ומגלגלים את העלה לרולדה.
מניחים את הרולדות על תבנית אפייה וחורצים פרוסות עם סכין חדה - לא עד הסוף, שהרולדה לא תתפרק, חצי דרך נגיד.
אופים כ-20 דקות ב-180 מעלות (חום בינוני) עד שהרולדות מפיצות ריח נהדר ומתחילות להשחים טיפה.
חותכים את הפרוסות שחרצנו ברולדות עד הסוף כדי לקבל עוגיות נפרדות (רצוי לעשות את זה מיד אחרי שהרולדות יוצאות מהתנור, או לפחות כשהן עוד חמות, כדי להקטין את הסיכוי שהעוגיות יתפרקו בחיתוך).
כשהעוגיות מתקררות בוזקים מעל מעט אבקת סוכר אם רוצים.


אני מתנצלת על הפוסט ההזוי הזה חברים. אני באמת במצברוח מוזר.