זכרונותי מהיפרכל - סול עם שעועית לבנה ברוטב זיתים ויין לבן

אתם מכירים את ההורים האומללים שנאלצים לדחוף עולל צווח בעגלת קניות לאורך כל הסופר, כשהם מנסים להשתלט על השניים מחוץ לעגלה שמנהלים מלחמת גרילה רבת נפגעים, ותוך כדי כל זה גם לקנות משהו? 
אמא שלי הצליחה להימנע ממצבים כאלה הודות לשילוב מוצלח של חיבה לסוכר ואובססיביות כללית בקרב צאצאיה. 


הכיצד? 
להיפרכל, הסופר האהוב מימי ילדותי, היה אי מטמון קסום במרכזו, ובו סוכריות גומי, ממתקים, אגוזים מצופים בשוקולד ושלל מתוקים שובי לב. אמא שלי הייתה משאירה אותנו שם עם הוראות ברורות - לכל אחת מותר למלא שקית במאה גרם בדיוק של ממתקים לבחירתה. אזי היינו שולפות כל אחת שקית ירוקה משובצת ומתחילות בתהליך המתוק והמייסר. איך מצמצמים את כל העושר שנפרש לנגד עינינו לכדי מאת הגרמים הנבחרים שילוו אותנו הביתה? תוך כדי שאנחנו התלבטנו, אמא שלי הייתה עושה את קניותיה בנחת, סמוכה ובטוחה שנישאר בדיוק איפה שהשאירה אותנו. הרי שום כוח בעולם לא יכול היה להזיז אותנו באמצע תהליך הבחירה. 

וכך בררנו לנו את ממתקינו, שוקלות ומחליפות ושוקלות שוב במשקל הקטן שריחף בפינה מעל הממתקים, תלוי בשרשרת מתכת דקה. כמה מחשבה השקענו בעניין! כל שקד מצופה נבחן בכובד ראש וכל נחש גומי נבדק לעומק. מה אני רוצה יותר? שאלנו את עצמנו, פקאן סיני עטוף בשוקולד לבן, או שמא ג'לי בצורת תות? מה יענה באמת על צרכי הבסיסיים ביותר? מה יעשה אותי מאושרת יותר? מה יעניק את הרווח הרגשי הגבוה ביותר ביחס למשקלו בגרמים?
אל לנו לשכוח את הסיכונים הכרוכים בבחירות כאלה. אגוז לוז בשוקולד חלב עשוי היה להתגלות כממתק שומשום מצופה. רק עין מנוסה יכלה להבחין ביניהן וגם היא לא הצליחה לפעמים. ואוי לה לאותה עין שלא השכילה להבדיל ונאלצה לצפות באכזבה בגוש שומשום מרוייר שנירק מבין שפתיים, כשחמשת הגרמים היקרים הולכים לאבדון. וטרם הזכרתי את ההימור המחושב שבבחירת ממתקים עטופים בנייר מטאלי מבריק. האם הם יהיו ממולאים בקרמל או נוגט, או שמא בליקר מגעיל שיזל על האצבעות?


לרוב היינו לקראת סיום כשאמא הייתה חוזרת עם עגלה עמוסה. לאחר מעט דחיקות מצידה, דילגנו בשמחה אל הקופות, קומצות באגרופינו את שקיות הקסם שצפנו בחובן את פרי עמלנו.


אח... היפרכל. זוכרים שהם היו עושים את "שבוע אמריקה"? במשך שבוע היה אפשר לקנות אוריאוז וגלידת פרזידנטס צ'ויס וראפלז? פעם אלה היו מוצרים נדירים, מהאולד קאנטרי שמתענגים עליהם רק לעיתים רחוקות.


הסיבה לכל הנוסטלגיה ההזויה הזאת היא חוברת מתכונים של היפרכל שחמותי היקרה נתנה לי לפני כמה חודשים. קצת מגוכח לדבר על נוסטלגיה כשהחוברת יצאה בשנת 2001 - לא בדיוק מדובר בעידן המסוזואי. אבל זכור לי שבכיתה ז' נתקפנו בנוסטלגיה עזה בזכרנו את הפרקים של שאלתיאל קוואק בהם צפינו כשהיינו ילדים קטנים בכיתה ו'. אז יחסית אני במצב טוב. 
בכל מקרה, החוברת הזו אהודה מאוד בבית הורי, ושמחתי לקבל עותק משלי. אמנם רק שלושה מתכונים מתוכה נמצאו ראויים להכנה אצלנו, אבל השלושה האלה נחלו הצלחה מרובה.

החוברת המיוחלת

הפוסט של היום הוא הגרסא שלי לאחד מהם. המתכון המקורי הוא לדג נסיכת הנילוס עם רוטב זיתים ויין לבן. את הדג שיניתי לסול, דג עדין וטעים, אבל במחיר נוח יותר - מדי פעם רואים אותו ב-20 ש"ח לקילו (יצויין שאני קונה דגים קפואים בסופר. אין לי מושג מה מחירי הדגים בשוק - דוכני הדגים מפחידים אותי. אם מישהו מקוראי רוצה להתנדב לעשות לי סדנת איך קונים דגים בשוק, תבוא עליו הברכה). בנוסף, שיניתי קצת כמויות ברוטב, . לבסוף, הורדתי את כמות הדג, והוספתי למנה שעועית לבנה מבושלת עם רוזמרין ועלה דפנה, כדי להוסיף עוד רובד של טעמים למנה, וכדי "למתוח" אותה קצת ולחסוך קצת כסף. המנה נשמעת אולי מעט מסובכת אבל היא מכילה בסך הכל שלושה חלקים קלים להכנה. את הדגים מקמחים ומטגנים במעט שמן, את השעועית משרים ומבשלים, והרוטב גם פשוט - רק כמה דקות על האש, וללא סיבוכים. 


סול עם שעועית לבנה ברוטב זיתים ויין לבן
מבוסס על: מתכון מתוך חוברת מתכונים של חברת היפרכל, מפברואר 2001 (לא ראיתי שם קרדיטים יותר מדוייקים...)
כמות: 5 מנות
עלות: כ-18 ש"ח


מרכיבים:
1 כוס שעועית לבנה מושרית ללילה
עלה דפנה
2 ענפי רוזמרין טריים (זוכרים איפה מוצאים אותם?)


5 מנות פילה דג סול (500 גרם)
בערך חצי כוס קמח
מלח ופלפל
כמה כפות שמן לטיגון


1/3 כוס יין לבן יבש
3 שיני שום פרוסות
1/4 כוס מיץ לימון
2 כפות שמן זית
1/2 כפית טימין יבש (למי שיש טרי, במתכון המקורי כתוב שצריך כף)
1 כוס זיתים שחורים ו/או ירוקים, לא מגולענים


הוראות הכנה:
מסננים את השעועית ממי ההשרייה, ומניחים בסיר עם עלה הדפנה, ענפי הרוזמרין, ומים בגובה של כמה ס"מ מעל השעועית. מבשלים עד שהשעועית רכה, כשעה. מוסיפים עוד מים תוך כדי בישול אם גובה המים יורד מתחת לגובה השעועית. כשהשעועית מוכנה מסננים אותה ממי הבישול, מוציאים את עלה הדפנה וענפי הרוזמרין ושומרים אותם בצד.
בזמן שהשעועית מתבשלת מכינים את הרוטב - בסיר קטן מביאים לרתיחה את היין והשום. מוסיפים מיץ לימון, שמן, טימין וזיתים שחורים ומבשלים חמש דקות.
לבסוף, מכינים את הדגים - מנגבים את הדגים במגבת נייר (אם הם רטובים הקמח יהפוך לעיסה ויהיה קשה לצפות אותם), מערבבים בצלחת את הקמח המלח והפלפל, ומצפים את הדגים בתערובת הקמח.
מטגנים את הדגים כמה דקות מכל צד עד שהם מעט זהובים, ובשר הדג אטום, אבל לא יבש. הקפידו לתת לדגים מרווח - אל תצופפו אותם יותר מדי במחבת.
להגשה, עורמים על הצלחת מהשעועית, מעל מניחים פרוסת דג, ומעל הכל יוצקים כמה כפות מהרוטב.

ובהשוואה למקור...

איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את הקטניה

אישי שאל אותי הרגע על מה אני הולכת לכתוב. 

"נראה לי שעל סלט השעועית שהכנתי", עניתי לו.

"אווו..." הייתה התשובה הצינית (בליווי גלגול עיניים קל).

כן אני יודעת. קטניות זה לא נושא מלהיב כל כך. אבל הוא חשוב לאנשים שמנסים לחסוך כסף על אוכל. קטניות הם מאכל בריא ומשביע, שמספק ויטמינים, מינרלים, וחלבונים זולים יותר מאלה הבאים מן החי. הם מהמאכלים האלה שדיאטנים אוהבים להמליץ עליהם (אני לא יודעת אם זה נחשב אצלכם כיתרון או כחיסרון) ואפשר להיות יצירתיים איתם ולקחת אותם לכל מיני כיוונים קולינריים.

איכשהו, לא יוצא לי (ונראה לי שלרוב האנשים שלא מאלה שמכינים מילקשייקים עם אצות), לאכול מספיק קטניות. לוקח הרבה זמן לבשל אותם, וצריך להשרות אותם לפני, ועד שהם מוכנים כבר מאבדים את ההשראה. אז אני בחיפוש מתמיד אחר מתכוני קטניות מעניינים שידרבנו אותי (ואתכם) לבשל אותם יותר. אולי מאגר מגוון של מתכונים למאכלי קטניות טעימים וזולים ידרבנו אותי להשתמש יותר בשקיות האלה באחורי המזווה, ולא רק לעמוד נכלמת וחסרת אונים מול תוכחתם השקטה.

בהתאם לזאת, הנה לכם מתכון לסלט שעועית אדומה מפוצצת בטעמים, גרסא צמחונית למאכל גאורגי בשם לוביו, או מז'אווה לוביו לפי וויקיפדיה. השעועית ואגוזי המלך נותנים טעם אדמתי מורכב, הפטרוזיליה והכוסברה - טעם ירוק מרענן, הבצל נותן מעט פיקנטיות ומעל הכל חומץ יין אדום שקושר הכל ביחד (הזהרתי אתכם שתיאלצו לסבול את נסיונותי הנואשים עד שאלמד כתיבת אוכל טובה מהי). הסלט יכול להוות תוספת, או ארוחה בפני עצמה, במיוחד אם מגישים אותה על מצע חסה ועלי בייבי, עם תוספת של מעט פטה או בולגרית מלמעלה.

לוביו, סלט שעועית אדומה

מבוסס על: מתכון מתוך Moosewood Restaurant Daily Special

עלות: כ-9 ש"ח

כמות: יספיק לכ-6 סועדים כתוספת, ולכ-3 כעיקרית

מרכיבים:

1 כוס שעועית אדומה יבשה, מושרית ללילה

חופן גבעולי פטרוזיליה קצוצה (צריך להתקבל בערך רבע כוס קצוץ)

חופן גבעולי כוסברה קצוצה (כנ"ל)

3 שיני שום כתושים או קצוצים דק

1/2 בצל אדום קצוץ דק

3/4 כוס אגוזי מלך (בערך 75 גרם)

2 כפות שמן זית

3 כפות חומץ יין אדום

1/2 כפית מלח

1 כפית כוסברה יבשה טחונה

כמה סיבובים נדיבים ממגרסת הפלפל

הוראות הכנה:

מסננים את השעועית ממי ההשרייה ומבשלים במים בגובה של כמה ס"מ מעל השעועית, עד שהשעועית רכה, שעה עד שעה וחצי. מוסיפים עוד מים תוך כדי הבישול אם גובה המים יורד מתחת לגובה השעועית. כשהשעועית מוכנה מסננים אותה ממי הבישול.

לקראת סוף הבישול של השעועית מכינים את יתר המרכיבים. 

קולים את אגוזי המלך על מחבת יבשה או בתבנית בתנור במשך כמה דקות. שימו עליהם עין. הם עוברים ממצב לא מוכן למצב פחמי מהר מאוד.

קוצצים את העשבים, הבצל והשום (אמרתי לכם איך ברשימת המרכיבים), וכשהם מתקררים קוצצים גס את אגוזי המלך הקלויים.

מערבבים בקערה את השעועית המסוננת, עם יתר המרכיבים ומשהים חצי שעה לפחות כדי לתת לטעמים להתמזג.

מיני אזני המן עם פטנט קטן

מיני אוזני המן. כי אפשר לצלם אותם עם אנשי לגו.

אוזני המן היו רעיון טוב בתיאוריה, עוגיה מקופלת יפה סביב מלית באמצע שנותנת טעם וצבע. מאוד חמוד ואסטטי. אבל מתישהו איבדנו את הדרך. אולי היה זה התיעוש והייצור המסחרי - העלייה בפופולריות של אוזני המן קנויות על פני אלה המתוקנות בידיים אוהבות עם כוס זכוכית וריבה (במלעיל). כיום קשה למצוא אנשים שממש אוהבים אוזני המן.

קודם כל, יש את עניין הגודל. לרוב אוזני המן הם פשוט מאסת בצק ענקית וטפלה שיכולה לשמש לכל היותר כתופסת מקום בסלסלת משלוח המנות, כדי שלא נצטרך לבזבז עליה עוד כיפכיף. לא באמת מצפים שאדם אחד יאכל אוזן המן שלמה מרצונו החופשי.

ואז יש את עניין המילוי. כל עוד המילוי צבעוני, סביר להניח שמדובר בריבה כלשהי ושהאוזן פחות או יותר ראויה למאכל. אבל ברגע שנכנסים לתחום המליות הכהות אזי המציאות נהיית מעורפלת ומתעתעת. האם מדובר במלית תמרים יבשושית? או שמא מלית אגוזים מתוקה מדי? אתה מפתח תקוות - אולי מדובר במלית שוקולד? כן, אני כמעט בטוח שזה שוקולד! ואז, מה גדול מפח הנפש כאשר מגלים שהמלית היא לא יותר מאשר מלית פרג גרגרית ונבזית.

רכבת ההרים הרגשית-קולינרית הזאת איננה לטעמי.

לכן, הפוסט היום יהיה על מיני אוזני המן. גודל שמתאים הרבה יותר למה שאוזן המן אמור להיות לדעתי. הגודל הזה מאפשר לאדם יחיד לאכול אוזן המן שלמה בכוחות עצמו, ואולי אפילו כמה.
אהא! אתם בטח אומרים לעצמכם. אנחנו יודעים למה לא עושים מיני אוזני המן. מציק לקרוץ כל כך הרבה עיגולים ולשחרר אותם מהבצק המרודד. זה יקח מלא זמן. עדיף כבר לעשות מעט אוזני המן גדולים ולסגור ת'בסטה. מדובר פה בלא יותר מאשר עוד בלוגרית שרוצה לשכנע אותנו לכלות את זמננו בפרוייקטים חמודים אך חסרי תכלית.

אכן, המצקצקים בלשונם צודקים. הכנת מיני אוזני המן דורשת יותר עבודה. אבל יש לי פטנט שיקל עליכם להקטין את אזני ההמן שלכם, ושיקרוץ במיוחד לבעלי מטבחים קטנים. יודעים מה? אתם יכולים להשתמש בפטנט גם אם אתם לא מכינים מיני אוזני המן. איך אני איתכם?

אצלי במטבח אין הרבה שטח עבודה. אוסף המילים "מרדדים על משטח מקומח" עושה לי עקצוצים. לכן החלטתי לנסות קיצור דרך שמנוצל רבות להכנת עוגיות בגודל אחיד - גלגול והקפאה. למה שזה לא יעבוד על אוזני המן חשבתי לעצמי? ואכן זה עבד, השמחה הייתה רבה, ועכשיו אני פה כדי להפיץ את הבשורה - אפשר להכין אזני המן בלי להתעסק ברידוד ומערוכים ומשטחים מקומחים ובכך לחסוך הרבה זמן ועצבים. ווהו!

וכך עושים: מכינים את הבצק, מגלגלים אותו לגליל בעובי הרצוי, ומקפיאים כמה שעות. אחרי שהגלילים קשים, מוציאים אותם מהפריזר ופורסים מהם עיגולי בצק עם סכין.לא משנה אם הפרוסות לא עגולות לגמרי, לא שמים לב אחרי שמקפלים. אם הפרוסות ממש נמעכות או נקרעות אפשר לסדר אותן קצת עם האצבעות. את הפרוסות מסדרים בצפיפות על תבנית האפייה שלכם (הם יתפסו חצי מהשטח אחרי הקיפול), ומשם ממשיכים כרגיל - מוסיפים מלית, מקפלים ואופים. חסל סדר משטחים מלאי קמח ושאריות בצק בכל מקום. רק דבר אחד אחרון, קמחו בנדיבות את התבנית שלכם. עיגולי הבצק שיושבים ומחכים למלית הם דביקים, וקשה לקפל כמו שצריך אם עיגולי הבצק מחליטים להידבק לתבנית.

אם כך, נעבור למתכוננו. המתכון של היום הוא מתכון סטנדרטי לבצק אוזני המן, וכיאה לסדרת העוגיות ללא מרגרינה שאני מטפחת פה, המתכון פרווה, ומבוסס על שמן. כמובן שאתם לא חייבים להשתמש במתכון שלי כדי להשתמש בפטנט שהצגתי לעיל. בטוחני שלקוראי יש שלל מתכונים מוצלחים משלהם באמתחתם. אבל אם אתם מחפשים מתכון פשוט, טעים, וקלאסי לאזני המן, זה המתכון שלכם.

חודש טוב!

אוזני המן (ללא מרגרינה)

מבוסס על: מתכון מהבלוג Kosher Persian Cooking
עלות: כ-7 ש"ח (תלוי בעלות המילויים)
כמות: כ-75 אוזני המן קטנים, או כ-45 בגודל רגיל.

מרכיבים

2 ביצים
2/3 כוס סוכר
1/2 כוס שמן
3 כפות מיץ תפוחים או מים
1 כפית תמצית וניל
1 כפית אבקת אפייה
3 ו-1/3 כוסות קמח
מילויים לאזני ההמן: ריבה, חלבה, ממרח תמרים וכד'.

הוראות הכנה

טורפים את הביצים עם הסוכר (אפשר ידנית, עם מזלג או מטרפה). טורפים פנימה את השמן, אז את המיץ והוניל.
מערבבים פנימה את אבקת האפייה ואת הקמח בהדרגה, מערבבים רק עד שהתערובת אחידה.
מחלקים את הבצק לשנים ומגלגלים כל חלק לגליל בקוטר הרצוי של עיגולי הבצק שלכם.
עוטפים את הגלילים בנילון נצמד ומקפיאים במשך מספר שעות. אנחנו רוצים שהבצק יהיה קשיח מספיק כדי שאפשר יהיה לפרוס אותו בלי למעוך את הגליל, אבל שלא יהיה קשה מדי, שלא נצטרך להיאבק כדי לנסר ממנו חתיכות.

פורסים את גלילי הבצק לעיגולים ומסדרים על תבנית אפייה מקומחת בנדיבות (אין צורך להשאיר רווחים גדולים, אחרי הקיפול ייווצרו רווחים). שמים מעט מלית במרכז כל עיגול בצק ומקפלים לצורת אוזן המן. אל תתפתו לשים יותר מדי מלית, זה גורם להם להיפתח באפייה.
אופים 10-15 דקות, עד שהעוגיות רק מתחילות להזהיב, בתנור שחומם מראש בחום בינוני – 180 מעלות. 

קח חמודי. חג שמח.

אוזן ההמן כולה שלי! נומנומנום.

אחי, אפשר ביס?
טוב... למה לעזאזל התחפשת?

אוזן המן! יאמי!
אחי בחיאת! אמנם פורים אבל שים לפחות מכנסיים.

בשבילו זה דני, בשבילך זה חומרים מייצבים

כל מי שבתור ילד הארון שלו בחדר היה מצופה במדבקות של דני שירים את היד.
אני שונאת אתכם.
לי לא היה קיר או לוח או דלת של מדבקות דני. דני הרשו לי לאכול רק לעיתים רחוקות, וככשסוף סוף אכלתי דני וזכיתי במדבקה הנכספת, אזי הדבקתה על קירות או ריהוט היה אסור בתכלית האיסור.
אולי בגלל זה מאולם לא נהייתי אכלנית נלהבת של מעדנים ויוגורטים למיניהם. היוגורט שהכי אהבתי היה זה עם תוספת פצופצי שוקולד, כשאת היוגורט עצמו אכלתי כלאחר יד, בעיקר מתוך רגשות אשמה.
בערך בגיל 8 הבנתי שאני בעצם לא אוהבת בכלל את הדני עצמו, ושהרבה יותר אפקטיבי לבקש מאמא מדבקות שלא מצורף אליהם מעדן חלב במרקם מטריד. השנים עברו, ואוסף המדבקות שלי גדל (על אף העובדה שעדי מג'1 טרם החזירה לי את שתי המכתביות שהבטיחה לי תמורת שתי מדבקות דובי של ליסה פרנק שסבתא שלי קנתה לי מאמריקה. כן עדי, אם את קוראת את זה, אני עדיין זוכרת). 


בשלב כלשהו גיליתי שאפשר להכין פודינג, הרבה יותר טעים מדני, בבית.
את המתכון הפשוט של מולי קאצן הכנתי עשרות פעמים, כשרציתי משהו קרמי ומתוק, כמעט ללא רגשות אשמה (אני גאה לספר שמאז שהתחלתי לבשל בשנות העשרה לחיי, פיתחתי חסינות הולכת וגוברת לרגשות אשמה שמקורם באוכל, עד שכיום אני חסינה בפניהם כמעט לגמרי). הפודינג הוא בטעם Butterscotch, טעם שאין לו תרגום טוב לעברית. אליבא דוויקיפדיה, באטרסקוטץ' מתאר את הטעם שנוצר מערבוב של סוכר חום וחמאה. דומה לקרמל אבל לא בדיוק. סוכרחומאה?
בכל מקרה, כשהתחלתי לשלם לעצמי על האוכל גיליתי שלהכין מעדני חלב בבית זה כל כך הרבה יותר זול מלקנות אותם שזה מגוכח.


אז בפעם הבאה שמתחשק לכם מעדן, קחו 5 דקות והכינו בעצמכם. אתם שולטים במה יש בפנים, בתוספות, בכמויות הסוכר. ותארו לעצמכם, מעדן חלב שאשכרה עשוי ברובו מחלב! בלי מחומרים מייצבים, חומרים מתחלבים, ויתר התרכובות המפחידות בדני. נראה אתכם מחכים לאכול את זה עד שזה יתקרר.



פודינג ביתי מהיר - Butterscotch Pudding 
מבוסס על: מתכון מתוך הספר Vegetable Heaven (של יוצאת מוסווד, מולי קאצן)
עלות: כ-3 ש"ח
כמות: 3-4 מנות

מרכיבים
2 כוסות חלב (לא משנה איזה אחוז)
3 כפות סוכר חום
15 גרם חמאה (אופציונאלי)
קמצוץ מלח
1 כפית תמצית וניל
3 כפות קורנפלור

הוראות הכנה: בסיר קטן על חום בינוני, מחממים את כל המרכיבים למעט הקורנפלור.
כשהתערובת חמה אבל לא רותחת, שמים את הקורנפלור בקערית ומערבבים פנימה מעט מתערובת. מוסיפים בהדרגה עוד כמה כפות מתערובת החלב, ואז שופכים את תכולת הקערית חזרה לסיר.
מביאים את הפודינג כמעט עד לרתיחה תוך כדי ערבוב. כשהפודינג מתחיל לרתוח מורידים לחום נמוך ומבשלים תוך כדי ערבוב עד שהפודינג מסמיך ונהיה מבריק יותר. אל תדאגו, זו לא איזו הנחיה אמורפית. אתם לא תפספסו את זה - הטקסטורה משתנה לגמרי. זה לוקח בערך 5 דקות מהרגע שהפודינג מגיע לנקודת הרתיחה.
מורידים את הפודינג מהאש ומעבירים אותו לקערת הגשה או לקעריות אישיות.
אם אתם רוצים, אתם יכולים כבר עכשיו לאכול את מעשה ידיכם. אם אתם מעדיפים פודינג קר, קררו אותו עד לטמפ' החדר, אז כסו אותו בנילון נצמד והעבירו למקרר.
המהדרין יפזרו מעט סוכר חום מעל הפודינג לפני ההגשה.

בואו לא נתחיל אפילו עם האלטרנטיבות העבריות למילה פודינג. טוב?

המילה רפרפת לא נשמעת לי מתאימה, הפודינג לא אוורירי מספיק.
והמילה רביכה נשמעת פשוט בעע.

איך לחסוך כסף עם מוצרים בפיקוח ולזניה במייקאובר

הפוסט היום הוא אולי הפוסט החשוב ביותר שהעליתי עד כה. מוצרים בפיקוח מחיר, מכירים? אם לא, אמנם אתם בחברה טובה, אבל כדאי שתכירו. מוצרים בפיקוח יכולים לחסוך לכם הרבה כסף בהוצאות האוכל. ההגיון פשוט - ישנם כמה מוצרי יסוד שמחיריהם מפוקחים על ידי המדינה. המדינה קובעת מחיר מקסימלי למוצרים אלה ובכך מקלה במקצת על חייהם וכיסם של השכבות החלשות/אנשים עם פחות כסף*. 


מוצרי היסוד שבפיקוח הם:
לחם, מלח, חלב, אשל, גיל, שמנת חמוצה, חמאה, גבינה צהובה, וביצים. 
קוטג' כבר לא בפיקוח, אפשר לזהות לפי המחיר המאמיר.


איך מתחילים לחסוך? קודם כל, הולכים לאתר של משרד התמ"ת וקוראים בעיון את הרשימה המפורטת של המוצרים בפיקוח. לאחר שהעפתם מבט על הרשימה המלאה, אתם מוזמנים לעיין בטיפים שלי לניצול פוטנציאל החיסכון הטמון במוצרים בפיקוח. לא התייחסתי כאן לכל המוצרים שברשימה, אלu תובנות שמבוססות על דפוסי הצריכה שלנו, אבל נראה לי שהם יהיו רלוונטיים להרבה מקוראי. כל סעיף פה זכאי בפני עצמו להדגשת הטיפים הקבועה, אבל אני מרחמת על העיניים שלכם. אם כך נתחיל:


טיפ מס' 9: חלב בשקית זול יותר מחלב בקרטון: 3.67 ש"ח לעומת 4.43 ש"ח. חלב במיכל פלסטיק של 2 ליטר לא בפיקוח בכלל ולרוב עולה בסביבות ה-6 ש"ח לליטר (12 ש"ח למיכל). חלב בשקית היא דרך קלה לחסוך, במיוחד אם אתם שותים כמה ליטרים לשבוע. ואל תגידו לי שזה מתקלקל יותר מהר. השקיעו בקליפ חזק, העבירו את החלב לבקבוק זכוכית מעוצב עם ציורים חינניים של פרות, שמרו אותו בחלק הפנימי הקר יותר של המקרר... מי שבאמת רוצה למצוא פתרון מוצא.

טיפ מס' 10: רק חלב 1% ו-3% רגילים נמצאים בפיקוח. חלב בטעם וניל, חלב בטעם של פעם, חלב על הבוקר ושאר שטויות כגון אלה נועדו להוציא מכם יותר כסף. מחירם כפול לפחות ממחיר חלב רגיל. אל תעשו את זה. אתם יכולים גם לערבב מעט תמצית וניל וסוכר לתוך החלב שלכם בעצמכם אם אתם מתעקשים.

טיפ מס' 11: נסו לאכול יותר אשל וגיל. אתם לא חייבים לוותר על כל מוצרי החלב והממרחים שלכם אם זה יגרום לכם לעגמת נפש, אבל נסו פעם אחת להחליף את הקוטג' ליד החביתה בלבן. בחייאת, זה עולה פחות משקל וחצי ליחידה (והקוטג' עולה 7 ש"ח לפחות...). העולם לא יתפוצץ אם מדי פעם תבחרו באלטרנטיבה הזולה יותר, ועכשיו אתם יודעים שאכן קיימת אלטרנטיבה כזאת. בונוס: מלבד החיסכון אתם מרוויחים גם שיק נוסטלגי לא מבוטל.

טיפ מס' 12: השתמשו בשמנת חמוצה. באפייה, בבישול, להקרמה... אני עוד בתחילת התהליך אבל אני בחיפוש מתמיד אחר מתכונים שעושים שימוש בשמנת חמוצה על פני גבינות ומוצרי חלב יקרים יותר. כבר בפוסט הזה תקבלו אחד.

ולבסוף הטיפ הכי חשוב. טיפ מס' 13: קנו גבינה צהובה במעדנייה!!!!
קוראי הקבועים, אתם מכירים אותי. אתם יודעים שקשה יהיה להאשים אותי בשימוש יתר בסימני קריאה, ואני בספק אם תמצאו שניים או יותר ברצף בכל הבלוג שלי. כן כן, גם בסימני קריאה אני חסכנית. חרגתי ממנהגי הפעם בכדי להדגיש בפניכם את חשיבות העניין. גבינה צהובה נמצאת בפיקוח מחירים כשהיא נמכרת בחריץ. לא כשהיא נמכרת פרוסה, מופרדת בניירות וארוזה באריזת פלסטיק מיוחדת לסגירה חוזרת ולשמירה על הטריות. אריזת "חיסכון" של 400 גרם גבינה צהובה פרוסה עולה לרוב מעל 30 ש"ח, כלומר, הגבינה נמכרת ב-75 ש"ח לקילו. באריזה שאיננה אריזת חיסכון היא עולה אף יותר. המחיר לגבינה בפיקוח לעומת זאת היא סביבות ה-40 ש"ח לקילו. אם תקנו 400 גרם גבינת גלבוע פרוסה במעדנייה, תשלמו 15.70 ש"ח לכל היותר. אין שום סיבה לשלם כמעט פי שתיים על אריזה מעוצבת וכמה ניירות מפרידים.

אלה היו כמה טיפים פרטניים מאוד, אבל אפשר לתרגם אותם ל-2 כללי אצבע ברורים:
1. רק מה שברשימה של משרד התמ"ת בפיקוח. כל שכלול באריזה, בעיצוב, בטעם וכד', יעלה לכם יותר.
2. נסו לחפש מתכונים שמכילים מוצרים בפיקוח. אם אתם בקטע, נסו גם לשחק עם המתכונים שיש לכם כך שיעשו יותר שימוש במוצרים זולים יותר.

זהו. זאת כל התורה.
וכעת למתכון, שמגוייס היום כדי להדגים יישום של כלל האצבע השני.

היום אנחנו נעשה מייקאובר ללזניה האהובה, אך היקרה, בין היתר בעזרת מוצרים בפיקוח.
ראשית, הבה נעריך את מחירה של הלזניה הקלאסית:
500 גרם עלי לזניה- 10 ש"ח.
1 פחית של 800 גרם עגבניות מרוסקות - 7 ש"ח
200 גרם גבינת מוצרלה - 13 ש"ח
100 גרם גבינת פרמזן- 8 ש"ח
1 חבילה גבינת ריקוטה - 13 ש"ח
שנמשיך? כבר עברנו את ה-50 שקל ונראה לי שהבהרתי את הנקודה שלי.
עכשיו אל תבינו אותי לא נכון. לזניה עשויה כמו שצריך היא נפלאה. קרמית וטעימה ונימוחה ובהחלט כיף להתפנק ולהכין אותה מדי פעם. אבל בפוסט הזה אנחנו ניקח את הלזניה ונהפוך אותה למשהו שאפשר להכין מתי שמתחשק, בלי לגמור את תקציב האוכל השבועי.

בואו נעבור סעיף סעיף:
עלי לזניה - חברה' תחזיקו חזק, אנחנו נפתרים מעלי הלזניה. חבילה של 500 גרם פסטה אפשר לקנות גם ב-3-4 ש"ח אם לא מתעקשים על צורה מסויימת. כמעט תמיד יש משהו במבצע.
רוטב עגבניות - אלא אם כן אנחנו בשלהי משבר עגבניות, יותר זול (וטעים) לקנות עגבניות ולקצוץ אותם בעצמנו. שימו לב שאפילו לא התייחסתי לשימוש ברוטב קנוי, שזה גם הרבה יותר יקר, גם הרבה פחות טעים, ובגדול מהווה עבורי מעשה שלא ייעשה.
גבינה למלית - יעירו פה מנוסי הלזניות בצדק, שלא חייבים להכין לזניה עם ריקוטה. כדי להוריד משמעותית את העלויות אפשר להכין מלית של רוטב בשמל, שמכיל סך הכל חלב עם קצת חמאה וקמח. מכיוון שאני מהאסכולה שמאמינה שאין דבר כזה קרמי מדי, החלטתי להעשיר את הרוטב עם שמנת חמוצה, ביצה וגבינה צהובה. עכשיו יש לנו רוטב גבינה עשיר, ראוי לשמו, ועשוי כמעט כולו ממוצרים בפיקוח.
גבינה לציפוי - מוצרלה ופרמז'ן, שניהם עולים פי 2 עד פי 3 מגבינה צהובה. בצער רב וביגון קודר אני מעיפה אותם מהמתכון ומחליפה אותם בגבינה צהובה מגוררת שנקנתה במשקל במעדנייה. ברמי לוי אפשר לקנות אותה ב-3.80 ש"ח למאה גרם.

זהו, סיימנו. עם החלפות האלה קיבלנו מתכון זול הרבה יותר, אבל עדיין באותו סגנון - שכבות פסטה עם רוטב עגבניות מלא טעם, רוטב גבינה קרמי ונימוח, וקראסט זהוב של גבינה מעל. 
והנה המתכון.

לזניה בזול - מאפה פסטה עם רוטב עגבניות וגבינות
מאת: בישול בזול (מתכון שלי לגמרי! ווהו!) 
עלות: כ-27 ש"ח
כמות: יספיק לכ-12 מנות (יותר אם זו לא העיקרית היחידה)


מרכיבים
1-2 כפות שמן זית
2 בצלים בינוניים קצוצים
2 שיני שום קצוצות
4 עגבניות גדולות מאוד ועסיסיות, קצוצות
3 כפות רסק עגבניות
1/2 כפית טימין (מיובש)
1 כפית אורגנו (מיובש)
1/2 כפית מלח
כמה סיבובים ממגרסת הפלפל


1 חבילת פסטה במשקל 500 גרם (רצוי זיטי או פנה, אבל אפשר כל צורה)

25 גרם חמאה
2 כפות קמח
2 כוסות חלב
1 מיכל שמנת חמוצה
1/4 כפית אגוז מוסקט
1/2 כפית מלח
1 ביצה
300 גרם גבינה צהובה מגוררת

הוראות הכנה
מכינים את רוטב העגבניות: מטגנים בשמן זית את הבצלים על חום בינוני, עד שהם נהיים שקופים. מוסיפים את השום ומטגנים עוד 2-3 דקות.
מוסיפים את העגבניות, הרסק, ויתר התבלינים (טימין, אורגנו, מלח, פלפל), מערבבים, ומביאים לרתיחה. מורידים לאש לנמוכה ומבשלים מכוסה 20-30 דקות.


בזמן שהרוטב מתבשל מכינים את הפסטה: מרתיחים מים ומבשלים את הפסטה 2 דקות פחות ממה שמצויין על האריזה. הפסטה צריכה להיות קצת פחות מאל דנטה (כי היא תתבשל עוד בתנור בנוזלים של הרטבים). מסננים את הפסטה ושומרים בצד.

מכינים רוטב גבינה: בסיר קטן על חום בינוני ממיסים את החמאה. כשהיא נמסה ומתחילה לבעבע מוסיפים את הקמח ומטגנים תוך כדי בחישה כ-2 דקות עד שמתקבל צבע חום בהיר.
מוסיפים בהדרגה את החלב לסיר, תוך כדי בחישה נמרצת, ומנסים להימנע מהיווצרות גושים. מביאים לרתיחה (ממשיכים לערבב מדי פעם), מרתיחים 2 דקות ומורידים מהאש.
מערבבים פנימה את השמנת החמוצה, המלח ואגוז המוסקט, ונותנים לתערובת להתקרר מעט (לא לדאוג אם יש גושים של שמנת. החום ימיס אותם בסופו של דבר). כשהתערובת מגיעה לטמפרטורה שלא תמיס את הגבינה מערבבים פנימה את הביצה ו-200 גרם מהגבינה המגוררת  (את היתר שומרים כדי לפזר למעלה).

מרכיבים את המאפה: בתבנית גדולה מפזרים חצי מרוטב העגבניות. מעל מפזרים חצי מהפסטה ומעל חצי מרוטב הגבינה. מוסיפים מעל את יתר הפסטה, אז את יתר רוטב העגבניות ואת יתר רוטב הגבינה. לבסוף, מפזרים מעל את 100 גרם הגבינה הנותרים.
מניחים את התבנית בחצי התחתון של התנור ואופים בחום בינוני- 180 מעלות, כחצי שעה עד שהגבינה נמסה ומבעבעת.

*המושג שכבות חלשות נשמע לי פטרוני משהו בהקשר הזה, שכן לדעתי הבחירה לחיות בצניעות ו/או "מתחת לאמצעים" יכולה בהחלט להצביע גם על חוזק, או סתם הגיון בריא. אבל אני כותבת בלוג על בישול בזול. זה לא אמור להפתיע אתכם.

מי צריך דירה כשיש תפוחי אדמה?

הגיע כבר הזמן להעלות מתכון לתפוחי אדמה. בישול בזול פה, לא?
תפוח אדמה נראה כמו ירק משמים קצת, אבל ההיסטוריה שלו מרתקת - ירק קל לגידול, שמספק פי 2 עד 4 קלוריות מדגן שגדל באותו כמות שטח, פורץ לאירופה ומשנה הכל. מעכשיו, לא צריך שטחי חקלאות נרחבים כדי להתפרנס, מספיק לחכור פיסת אדמה קטנה, ובה לגדל תפוחי אדמה שיספיקו למשפחה שלמה. תפוח האדמה אחראי באופן אישי לגידול מאסיבי באוכלוסיית אירופה בתחילת המאה ה-19, פשוט כי פתאום נהיה הרבה יותר קל לא למות מרעב. מסופר ש-אקר אחד, כ-4050 מ"ר, של תפוחי אדמה, וחלב מפרה אחת, הספיקו להאכיל משפחה אירית ממוצעת.
חשבו על זה. יש לכם אדמה, פחות מ-70 על 70 מטר, ופרה, ואתם מסודרים. מי צריך דירת 3 חדרים במרכז במליון וחצי שקל?

עזבו אותי באמאש'כם

נשמע טוב מדי? זה אכן המצב. מה שידוע לנו היום על החשיבות של גיוון גנטי לא היה כל כך ברור אז. אם כולם באירלנד מגדלים בדיוק את אותו הזן העשיר בקלוריות של תפוחי אדמה, מספיקה מחלה אחת שתחריב את מקור המזון של כולם ותיצור רעב המוני. ואכן, הכימשון הגיע, והפך את תפוחי האדמה לעיסה ספוגית ומסריחה בעודם באדמה. כך נוצר רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד, בו מתו מאות אלפים, אם לא מליון איש. 
חרב פיפיות, תפוח האדמה הזה. משעמם הוא לא.
למי שמתעניין, מומלץ לקרוא את The Botany of Desire של מייקל פולן, שם הוא מדבר על הקשר של ארבעה צמחים להיסטוריה ולחברה האנושית - תפוחים, טוליפים, תפוחי אדמה וקנאביס. טיפה פופוליסטי, בהתאם לז'אנר המדע הפופולרי, אבל קריאה מעניינת ומהנה.


ולמתכוננו. 

המתכון הפעם הוא לתפוחי אדמה בסגנון יווני, עוד מתכון של מוסווד, מהספר השני שלהם. המתכון הזה הוא ללא שום ספק מתכון תפוחי האדמה האהוב על משפחתי. הוא פשוט, רשימת המרכיבים קצרה והמכלול עולה על סך מרכיביו. הבישול הארוך מסמיך את הרוטב והופך את תפוחי האדמה לרכים ונימוחים, מה שעשוי לגרום לכוויות בלשון והיעלמויות בלתי מוסברות של אחוזים ניכרים מהמנה עוד לפני ההגשה. עוד בונוס הוא ריח השום, הלימון והאורגנו הנפלא שמתפשט בבית (שעל פי הספר יגרום לכם לפרוץ בריקוד יווני אתני כלשהו). 

תפוחי אדמה יוונים
מבוסס על: מתכון מתוך הספר New Recipes from the Moosewood Restaurant
עלות: כ-10 שקלים 
כמות: יספיק כתוספת ל-6 סועדים


מרכיבים:
6 תפוחי אדמה בינוניים
1/2 כוס מיץ לימון (סחוט טרי זה נפלא, אבל אם אין לכם כוח אפשר בהחלט מבקבוק)
1/3 כוס שמן
1 כף שמן זית
2 כפיות מלח
1/2 כפית פלפל שחור 
1 וחצי כפיות אורגנו (יבש)
2 שיני שום כתושות או קצוצות
בערך 3 כוסות מים חמים


הוראות הכנה:
מקלפים את תפוחי האדמה וחותכים לקוביות.
מערבבים בתבנית גדולה עם יתר המרכיבים, חוץ מהמים. אם נשאר לכם מקום בתבנית ואתם במוזה, אפשר להוסיף גם בצל פרוס.
מוסיפים מים חמים, עד 3/4 מגובה תפוחי האדמה (הכמות המדוייקת תלויה בגודל התבנית שלכם).
אופים (לא מכוסה) בתנור בחום גבוה - 250 מעלות, כשעה וחצי. מדי פעם מערבבים את התפו"א, ומוסיפים קצת מים אם הם מתייבשים יותר מדי.

עוגיות שוקולד ללא מרגרינה

אכליני לאלתר

במעקב האובססיבי והלא פתטי בכלל שלי אחרי מקורות התנועה של הבלוג, שמתי לב שיש לי הרבה היטים מחיפושי עוגיות שוקולד ללא מרגרינה/עם שמן. הם מגיעים (כהתפשרות?) למתכון של עוגיות השוקולד צ'יפס ללא מרגרינה, אבל לא ראוי למנוע מהמחפשים את מבוקשם. אם כך, כהמשך השירות שלי לציבור בתחום, מוגשות לכם בזאת עוגיות שוקולד עם שוקולד צ'אנקס, אפויים עם שמן, ללא חמאה או מרגרינה. כזכור לכם, שוקולד צ'יפס קנויים זה למי שאוהב להוציא יותר כסף, ו/או למי שאוהב את הטעם של שומן צמחי מוקשה חלקית, לכן זה צ'אנקס ולא צ'יפס. 
בעוגיות האלה אני ממליצה לנסות ולתפוש את הנקודה הקסומה הזאת בדיוק בין לא אפוי לפריך. זמן אפייה מדוייק יניב עוגיות פאדג'יות ומושחתות. זמן אפייה ארוך יותר יניב עוגיות פריכות, שזה סבבה אם אתם בקטע של פריכות. זמן אפייה קצר מדי עשוי להניב סלמונלה. סתם שתדעו.

רק בקשה אחת אחרונה - שמישהו בבקשה ימצא מונח עברי ראוי למילה צ'אנקס. גושים לא נראה לי מתאים, וגושישים נשמע כמו מינוח ביולוגי לא מפתה בעליל.


עוגיות שוקולד עם צ'אנקס שוקולד ללא מרגרינה
מבוסס על: מתכון כשמצאתי בפורום שאומר שהוא ממגזין בשם Binah עם עיבודים ושינויים שלי
עלות: כ-9 שקלים
כמות: כ-50 עוגיות 


מרכיבים:
1/2 כוס שמן
1/2 כוס סוכר לבן
1/2 כוס סוכר חום
1/4 כוס קקאו
2 ביצים
1 כפית וניל
כוס וחצי קמח
1/2 כפית סודה לשתייה
1/2 כפית מלח
1 חבילת שוקולד מריר קצוצה (100 גרם)


הוראות הכנה
מחממים את התנור לחום בינוני- 180 מעלות.
מערבבים את כל המרכיבים למעט השוקולד עד שהתערובת חלקה, במיקסר או ביד.
מוסיפים את השוקולד הקצוץ.
מסדרים כפות גדושות מהבצק בתבנית משומנת קלות ואופים בחום בינוני 7-10 דקות עד שהן אפויות מבחוץ אבל עדיין רכות מבפנים (כלומר, לא שחומות מדי. זה קצת עניין של ניסוי וטעייה עד שמזהים את הזמן המדוייק שמתאים לתנור ולטעם שלכם).

מרק קרם ברוקולי סודי

קשה לי לתאר בכותרת את המרק הזה. מצד אחד, הוא קרמי וטעים ויפה. מצד שני, ההקרמה נעשית בעזרת מרכיב סודי (ששש!!) כך שהמרק לא מכיל מוצרי חלב - הוא טבעוני, פרווה למהדרין, ובריא מאוד. ניתן להגיש אותו לרגישים ללקטוז, לשומרי כשרות בארוחה בשרית או חלבית, לטבעונים, לדיאטטים, וכמובן, סתם לאנשים רגילים. מצד שלישי, רוב האנשים לא בדיוק מתחילים להזיל ריר למשמע התיאורים "פרווה" או "טבעוני" בכותרות של מתכונים ופוסטים. מכיוון שלא רציתי להבריח קוראים פוטנציאלים, החלטתי להשתמש בטריק הידוע והמסריח קמעה - לשים את המילה "סודי" בכותרת. זה תמיד עובד. תודו - אם הייתי מעלה פוסט בשם "מתכון מפתיע לקרח" או "קורנפלקס עם חלב, המתכון הסודי" לא הייתם קוראים? אני הייתי קוראת. בכל מקרה, אם תחושו אכזבה בסוף הפוסט תוכלו לפנות אלי ולקבל את כספכם בחזרה.

הופתעתי לגלות לאחרונה שלברוקולי יש עונה. אני בבורותי חשבתי שלפעמים אפשר להשיג, לפעמים לא, וזה תמיד יקר. אבל בשבועות האחרונים, לשמחתי כי רבה, ראיתי גם בשוק וגם ברמי לוי ברוקולי ב-6 שקל לקילו. זה נפלא! זה מרגש! ברוקולי הוא ירק כל כך יפה ובריא וטעים. הפרחים שלו נראים כמו עצים קטנים עם עלווה מוריקה ופסטורלית. הוא גם טעים מאוד, עם טעם רענן אבל לא חריף או עשבי מדי, שלא לדבר על ערכיו התזונתיים מרקיעי השחקים. בקיצור, אני לא צריכה להסביר לכם שיש מליון סיבות טובות לאכול ברוקולי. 


החלטתי לחגוג את הגילוי המרגש שלי במרק שהתכוונתי להכין כבר מלא זמן. אתם בטח כבר מתפוצצים מסקרנות בגלל הסוד שהבטחתי, אז הבה ואקל עליכם. הסוד פה הוא שמשתמשים בשיבולת שועל כדי להסמיך את המרק. נשמע מוזר, אבל זה עובד. לא אשלה אתכם, אין פה את הטעם החלבי שנותנים חלב או שמנת, אבל המרק יוצא סמיך וקרמי ולא מימי ורדוד כמו שמרקי ירקות לפעמים יוצאים. המרק הזה רענן, קליל, אבל לא דליל או חסר טעם, וכאמור, פרווה, טבעוני, דיאטטי וכו'. אם נמאס לכם קצת מקדירות חורף מהבילות (טעים טעים, אבל לא תמיד יש זמן לישון אחר כך שעתיים), זה המרק בשבילכם.


מרק קרם ברוקולי פרווה/טבעוני
מבוסס על: מתכון מתוך הספר האהוב The Moosewood Restaurant Daily Special 
עלות: כ-10 שקלים (תלוי במחיר הברוקולי. ותבדקו מה המחיר! לרוב הוא סביבות ה-17 שקל לקילו, ואז המרק קצת פחות זול...)
כמות: 5-6 מנות


מרכיבים:
1 כף שמן
1 בצל גדול
2 ענפי סלרי ללא עלים
2 שיני שום
1/2 כפית מלח
2 ראשי ברוקולי בינוניים או 1 גדול
1/2+4 כוסות ציר ירקות או מים
1/3 כוס שיבולת שועל מהיר הכנה (אם יש לכם רק שיבולת שועל שלא מהיר הכנה השתמשו בקצת פחות מחצי כוס ורסקו אותו בבלנדר במשך 15 שניות)
1 כף שמיר טרי קצוץ (לא היה לי שמיר טרי, במתכון טוענים שאפשר מיובש, אני העדפתי להשתמש בבזיליקום טרי)
1 כף מיץ לימון (אני השתמשתי ב-3 כפות בערך)
1/2 כפית פלפל שחור טחון (אני השתמשתי בכמה סיבובים הגונים ממגרסת הפלפל)


הוראות הכנה:
קוצצים גס את הבצל, הסלרי והשום. מניחים בסיר יחד עם השמן והמלח ומבשלים מכוסה על חום בינוני במשך כעשר דקות.
בינתיים שוטפים את הברוקולי, וקוצצים אותו. שומרים בצד בערך 2 כוסות של פרחים קטנים.
כשהירקות בסיר מתרככים, מוסיפים את הברוקולי, למעט הפרחים ששמורים בצד, ו-4 כוסות ציר או מים. מכסים, מביאים לרתיחה ומבשלים 5 דקות.
מוסיפים לסיר את שיבולת השועל, ומערבבים. מבשלים כעשר דקות נוספות, עד שהמרק מסמיך והירקות רכים,  ומכבים את האש.
מוסיפים לסיר את השמיר, מיץ הלימון והפלפל השחור, וטוחנים בבלנדר מוט (או מעבירים לבלנדר וטוחנים בנאגלות).
בסיר קטן נפרד, מביאים לרתיחה את 1/2 הכוס הנוספת של המים או הציר, מוסיפים את הפרחים ששמרנו בצד ומאדים 2-3 דקות עד שהם ירוקים מאוד ורכים-פריכים.
מערבבים את הפרחים ומי האידוי לתוך המרק הטחון (אפשר לשמור חלק מהפרחים להגשה אם רוצים).
מגישים מעוטר פרוסות לימון דקות, שמיר או עירית קצוצים, ושבבי פרמז'ן, אם הסועדים מאפשרים זאת.

שגרה ומרק דלורית צלוי

החיים שלי עכשיו משעממים למדי לצופה מבחוץ. מה שנקרא בפי חובבי הקלישאות שגרה מבורכת. עובדים, כותבים, קוראים, מדברים, מתכסים בשמיכות ובסוודרים. מתרצים אי עשיית ספורט בקור ובגשם דמיוני. נשארים ערים עד מאוחר (שוב) ומבטיחים שמחר הולכים לישון בזמן (באמת). עושים שבת ומתאוששים. כרגיל.
אני מוצאת שזה הזמן שבו העשייה העקבית מתבצעת. פתאום עובר חודש ומגלים שהפרוייקט המאסיבי בעבודה באמת התקדם. ליד חלק מהמטלות ברשימה שנראתה אינסופית אפשר כבר לסמן וי. זאת התקדמות שקטה, לא מלאת אקשן, אבל מספקת.
עבורי, העניין בתקופה הזאת מגיע מדברים קטנים. חברויות שנרקמות בשיחה ובעשייה, יריבויות שלבסוף נמצאות בתוכן כמה נקודות פשרה, כישורים חדשים שרוכשים, גם אם הם לא מרשימים במיוחד. כפי שאתם יכולים להבין אני חובבת את החורף, עם הצמיחה המוצנעת שלו.
המנה שבעיני מתאימה להלך הרוח הזה היא מרק דלורית צלוי. לכאורה מרק כתום ככל המרקים הכתומים, אבל במקום לטגן ו/או להרתיח את הירקות, צולים אותם, כמעט בשלמותם, בתנור. הצלייה נותנת למרק טעם מיוחד, מתוק ועמוק יותר ממרק כתום רגיל. רק לקראת סוף ההכנה הירקות מגיעים לסיר, שם הם מרוסקים עם תוספת נוזלים, מחוממים, וזהו. זמן ההכנה של המרק הוא קצת יותר ארוך ממרק כתום רגיל, אבל הזמן האקטיבי הוא פחות או יותר זהה. לדעתי שווה את זה. ואל תיבהלו מאורך ההוראות. משום מה יצאו לי הרבה מילים בנסיון להסביר תהליך מאוד פשוט. ההוראות בקצרה: משמנים את הירקות וצולים אותם, אז מעבירים לסיר, מוסיפים ציר ותבלינים, טוחנים ומרתיחים. זהו.
המתכון הזה הוא מהספר האהוב עלי The Moosewood Restaurant Daily Special, שמכיל מתכונים נפלאים למרקים וסלטים למיניהם. בספר ממליצים להגיש את המרק בעיטור של עלי מרווה מטוגנים. מה אומר? זה לא עשה לי את זה. העלים נראים יפה בצלחת, מריחים מצויין בטיגון בחמאה, אבל המרקם והטעם המרוותי החזק לא היו לרוחי. אני לא יודעת אם פישלתי במשהו או שסתם לא היה טעים לי. אם אתם חושבים שיש סיכוי שתאהבו אתם מוזמנים לנסות ולדווח איך יצא (ולהסביר לי מה עשיתי לא בסדר).
ודבר קטן אחרון - בספר אומרים להשתמש בתור נוזל בציר או במיץ תפוחים. אני התשמשתי בציר כשהכנתי, וכך גם רשמתי במתכון. אם מישהו רוצה לנסות עם מיץ תפוחים במקום הציר (או המים ואבקת המרק רח"ל), ולספר על החוויה, אשמח. אעשה את זה בעצמי מתישהו.


מרק דלורית צלוי (עם אופצייה למרווה מטוגנת)
מבוסס על: מתכון מתוך הספר The Moosewood Restaurant Daily Special
כמות: 4-6 מנות
עלות: כ-14 שקלים


מרכיבים:

3 דלוריות קטנות או 2 גדולות
6 שיני שום לא מקולפות
2 בצלים גדולים קלופים וחתוכים לרבעים
3 כפות שמן זית
1/4 כוס מים
3 כוסות ציר ירקות (בצר לכם אפשר להשתמש במים ואבקת מרק)
1/2 כפית טימין יבש
1/4 כפית אגוז מוסקט
1 כפית מלח
כמה סיבובים ממגרסת הפלפל


הוראות הכנה:
מחממים את התנור ל-200 מעלות.
משמנים תבנית גדולה, שיכולה להכיל את כל חצאי הדלורית, בכף שמן זית.
חוצים את הדלוריות לאורך, מנקים מגרעינים, ודוקרים את הקליפה בכמה מקומות עם סכין או מזלג. משמנים את הצד הפנימי (את הבשר) של הדלוריות בכף שמן זית ומניחים בתבנית כשהקליפה כלפי מעלה והצד המשומן כלפי מטה. 
מחביאים את שיני השום בתוך החללים של חצאי הדלוריות, משמנים את רבעי הבצלים בכף שמן זית נוספת ומניחים בתבנית.
מוסיפים את המים לתבנית, מכסים בנייר אלומיניום ואופים בתנור במשך 50 דקות.
מורידים את האלומיניות ואופים 5-10 דקות נוספות עד שכל הירקות רכים. 
כשהירקות מתקררים מספיק בשביל שיהיה אפשר לגעת בהם בלי לשרוף את האצבעות, לוקחים סיר בינוני ומעבירים אליו את הירקות הצלויים: את בשר הדלוריות שמפרידים מהקליפה עם כף, את שיני השום שמחלצים מקליפותיהם בעזרת לחיצה, ואת הבצלים שמעבירים לסיר בשלמותם. אם נותרו מיצים בתבנית מוסיפים גם אותם לסיר.
מוסיפים את יתר המרכיבים לסיר: ציר ירקות, טימין, אגוז מוסקט, מלח, פלפל, וטוחנים עם בלנדר מוט (אם אין בלנדר מוט אפשר לטחון הכל בבלנדר רגיל, בנאגלות, ואז להעביר לסיר). 
מביאים לרתיחה, מרתיחים כדקה, ומגישים חם.
אפשר להגיש עם מרווה מטוגנת: חותכים 20 עלי מרווה טריים לפסים אלכסוניים, ומטגנים ב-2 כפות חמאה עד שהעלים נהיים כהים ומתחילים להסתלסל.

עוגת תפוזים במקום פירות יבשים

לא נעים. עוד מעט ט"ו בשבט ועוד לא מצאתי מתכון סופר ט"ו בשבט-י להעלות לבלוג. איזה חוסר מקצועיות. הבעיה היא שיש לי הרבה מתכונים שאני רוצה להעלות שצריכים עוד מקצה שיפורים אחד או שניים לפני שאהיה מוכנה לעמוד מאחוריהם. בפעם הבאה אפצה אתכם עם כל שבעת המינים טוב? בט"ו בשבט הבא, עוף ביין וסילאן על מצע תבשיל חיטה ושעורה עם זיתים, תאנים צלויות וגרגרי רימון. או משהו כזה.
מה שאני כן יכולה לעשות עכשיו זה לתת כמה טיפים ורעיונות לט"ו בשבט ברוח בישול בזול, ובסוף מתכון פירותי, אני הרי לא יכולה לתת לכם לצאת בידים ריקות לגמרי.

אז נתחיל.
בשלנים זולים יקרים, אל תקנו טונות של פירות יבשים. חלאס. זה מנהג שעבר זמנו. אכן, אבותינו ואמותינו שחיו בגלות נאלצו להסתפק במעט פירות יבשים מארץ הקודש שיובאו בדרך לא דרך לכבוד בט"ו בשבט. אבל אנחנו חיים בארץ הקודש. כשתלכו לסופר השבוע רוב הירקות והפירות שתקנו יהיו תוצרת מקומית. איך אבותיכם היו מקנאים בכם! 

הוא הגיע אל הארץ בדרכים עקלקלות

אני יודעת שזה מקובל. אני יודעת שמנהג החג להניח על השולחן צלחת חגיגית עמוסה באננס מיובש, פפאיה מסוכרת, פקאן סיני ועד כהנה וכהנה פירות שנשתבחו בהן ארצות שאינן ארץ ישראל. אבל אם אתם רוצים לצאת בזול, המעיטו בכמות, וותרו על העניין לגמרי, או החליפו את הפירות היבשים היקרים בפירות טריים זולים הרבה יותר. לא נראה לי שמישהו ירגיש בחסרונם של הצ'יפס בננה (מישהו אוכל את הדבר הזה בכלל?) כשמולו פלטה עמוסה פלחי פירות הדר טריים. אם בכל זאת מתקבלות תלונות על מחסור בפירות מיובשים ופיצוחים, היישירו מבט למתלונן והבהירו לו בזעם עצור בקושי, כי אינכם קונים פירות מיובשים ממדינות אויב. בונוס: הכינו את משפחתכם מבעוד מועד ובקשו מהם לזמזם את התקווה תוך כדי המונולוג האידיאליסטי שלכם.
אם אתם בכל זאת קונים פירות מיובשים, זה הזמן לעשות השוואת מחירים. יש כמה חברות שמייצרות ומוכרות פירות יבשים, ובחלק מהסופרים יש גם איזור שמוכר אותם בתפזורת. לפעמים יש הפרשי מחיר גדולים בין האופציות השונות. שווה להשקיע עוד דקה או שניים לחשב מה עדיף.

עכשיו שסיימנו עם הנו נו נו אפשר לעבור למתכון, בו תקבלו עוגה שלמה בעלות פחותה מזו של חבילת פקאן סיני. מדובר בעוגת התפוזים וקוקוס המוכרת- עוגה רכה ומלאת טעם שלא נס ליחה. את הוורסיה הזו של המתכון לקחתי מהבלוג soul food שאני מאוד מחבבת, בגלל הצילומים היפים, המתכונים המעניינים,  ובגלל חיה, כותבת הבלוג, שהיא כל כך נעימה ומפרגנת. בפוסט המקורי ב-soul food יש קצת יותר השקעה בקישוט העוגה, שנראית מאוד יפה מכוסה בסרטי קליפת תפוז זהובים. לי לא היה מספיק זמן (ונגמרו לי התפוזים), אז הסתפקתי בפיזור תערובת של קוקוס ומעט קליפת תפוז מגורר מעל העוגה. גשו לפוסט המקורי אם אתם חפצים בציפוי מושקע יותר.
עוד טיפ אחד: אם אתם מגישים את העוגה גם לקוקוסופובים (תסביך מצוי למדי, קוקוסופוביה) ואתם רוצים להתחשב, פזרו את ציפוי הקוקוס רק על חצי מהעוגה. ארטיסטי משהו, אבל הרבה יותר אנשים יאכלו ככה מהעוגה (ולפחות אצלי הם לא שמו לב/הוטרדו מהקוקוס בבצק עצמו).

עוגת תפוזים וקוקוס
מבוסס על: מתכון בבלוג soul food, עם שינויים קלים
עלות: כ-15 ש"ח
כמות: עוגה אחת גדולה. הספיק אצלנו לקינוח ב-2 ארוחות מרובות משתתפים.

מרכיבים:
לעוגה:
6 ביצים
3/4 כוס סוכר
קליפת לימון מגורדת מלימון שלם
קליפת תפוז מגורדת מ- 2 תפוזים
1 כפית תמצית וניל
1 כוס שמן
1 כוס מיץ תפוזים
1 כוס שבבי קוקוס
1 ו 1/2 כוסות קמח
1 ו 1/2 כפיות אבקת אפייה

לסירופ:
1 כוס מיץ תפוזים
1/2 כוס סוכר

לציפוי:
1/3 כוס שבבי קוקוס
קליפת תפוז מגורדת מתפוז אחד

הוראות הכנה:
מכינים את העוגה:
מפרידים את הביצים, כשאת החלבונים שמים בקערת המיקסר.
מקציפים את החלבונים עם מחצית מכמות הסוכר לקצף יציב מאד, מעבירים לקערה נקייה ושומרים בצד.
מקציפים את החלמונים עם שאר הסוכר , עד שהתערובת חלקה, תפוחה ובצבע צהוב בהיר. מוסיפים לתערובת את גרידת הלימון, גרידת התפוז ותמצית הוניל ומערבבים.
מוסיפים את השמן ומיץ תפוזים לסירוגין עם הקוקוס, הקמח ואבקת האפייה ,לתערובת החלמונים, תוך כדי ערבוב. מערבבים רק עד שהתערובת חלקה.
מקפלים בעדינות את תערובת החלמונים לתוך החלבונים המוקצפים ששמרנו בצד, ב-2 נאגלות (כלומר, מקפלים פנימה חלק מהתערובת, ואז את היתר).
מעבירים את הבלילה לתבנית משומנת, או תבנית סיליקון, עם חור באמצע , בנפח 10 כוסות בערך (אני הכנתי באחד מתבניות הסיליקון-עם-חור הסטנדרטיות).
אופים בחום של 175 מעלות ,עד שהעוגה זהובה וקיסם הננעץ בעוגה יוצא יבש , כ-45 דקות עד שעה.
נותנים לעוגה להתקרר במשך רבע שעה, ומחלצים אותה לצלחת.

מכינים את הסירופ:
מבשלים את המיץ והסוכר בסיר קטן על אש בינונית עד שהתערובת מצטמצמת מעט והופכת לסירופ. זה יקח 10-20 דקות.

מרכיבים את העוגה:
יוצקים את הסירופ החם מעל העוגה וגם מעט בצלחת כדי שהנוזלים יספגו בבסיס העוגה.
מערבבים את הקוקוס עם גרידת התפוז ומפזרים מעל העוגה.

מאחורה ניתן לראות את החלקה העירומה המיועדת לקוקוסופובים