לחץ שבת ועוגיות לרפואה

לחץ ה"אין מספיק אוכל" בדרך כלל מתחיל אצלנו כשעתיים לפני שבת. הוא מתגנב למוח, קטן וערמומי, כשמתחילים לעשות את החישוב הסופי בהחלט של האורחים. או אז מתחילות התהיות: הכנו מספיק אוכל? יש מספיק עיקריות? מה אם מאן דהוא לא אוהב שניצל או קציצות? לצמחונים יהיה מספיק מה לאכול? יש מספיק חלות? אולי הסלטים מוזרים מדי? מה אם לא יאהבו את הפאי גויאבות שהכנתי?? 

אצלנו אישי היקר הוא הנלחץ הראשי, ואני זאת שמנסה לשכנע אותו שיהיה בסדר. אורחינו אף פעם לא עזבו רעבים, אני מזכירה לו, למעט הפעם הזאת שהעוף יצא מר (משהו מוזר עם לימונים. לא יודעת למה עד היום) והמנה העיקרית היתה נקניקיות שנזרקו על הפלטה ברגע האחרון. לפעמים אני מצליחה לשכנע את הבחור, לפעמים הוא מחליט להכין עוד עוגה או עוגיות כדי להרגיע את חששותיו. הוא משתדל להתחיל במלאכת האפייה לא יותר מ-45 דקות לפני שבת, מה שמכניס אותי ללחץ. אתה תסיים לפני שבת? איך נספיק לטאטא ולשטוף? עכשיו שהר הכלים בכיור הגיע למימדים אנושיים אתה רוצה להוסיף עליו??

הדבר היחיד שמרגיע אותי ברגעי משבר כאלה הוא לאכול את העוגיות הטריות והריחניות שהאיש מוציא מהתנור. כלומר, לא עוגיות שלמות, רק שברי עוגיות, כאלה שנדבקו לתבנית או אחד לשני, או שנמעכו או נשרפו קצת. לעולם לא הייתי אוכלת לו עוגיות שלמות. לפחות לא כשהוא לא מסתכל. נו מה לעשות שכשמכינים עוגיות תחת לחץ, לפעמים יש תקלות, ומישהו צריך לבצע את עבודת הקודש הזו ולהיפטר מהעוגיות הפחות אסטטיות. כזאת אני, אשת חיל. שלא לדבר על בקרת האיכות שאני מבצעת בבצק חינם אין כסף. בדיקות חוזרות ונשנות של איכות בצק העוגיות זה פשוט חובה, אני אומרת לכם.

היום, מתכון לעוגיות שמתאימות בדיוק למקרי לחץ טרום שבתי/אירוחי - עוגיות ללא אפייה. יש המון מתכונים ברשת לעוגיות ללא אפייה, אבל רוב מה שראיתי היה חלבי - עם חלב מרוכז ממותק, או חמאה, או שוקולד חלב... אחרי ששיחקתי מספיק זמן עם אחד המתכונים, הצלחתי לנפק גרסא פרווה ללא מרגרינה לרוחי. מעט מרכיבים, כמה דקות על הגז, ערבוב, הופ לתבנית וגמרנו. העוגיות גם טבעוניות, ויש בהן שיבולת שועל אז הן אפילו בריאות יחסית (אמרתי יחסית!). את העוגיות אפשר גם לגלגל ולשטח לצורת עוגיות אמיתיות ולא חיתוכיות, אבל אז זמן ההכנה יעלה. לשיקולכם. המתכון לא מנפק כמות מאסיבית, של עוגיות, רק כ-20, אבל הן מרוכזות ודי אינטנסיביות. קשה לאכול יותר מ-2-3 מהן (האמינו לי, יש לי קיבולת גבוהה מהממוצע). קצת מסוכן לפרסם מתכון שבו חסם הזמן בין החשק לעוגיה והעוגייה עצמה, כל כך קטן, אז השתמשו בו בתבונה.

עוגיות שוקולד, חמאת בוטנים וקוואקר מהירות, ללא אפייה (פרווה ללא מרגרינה)
מאת: בישול בזול, בהשראת המתכון הזה
עלות: כ-9 ש"ח
כמות: כ-20 עוגיות

מרכיבים
1/4 כוס קקאו
1/2 כוס סוכר
1/4 כוס חלב קוקוס (אני מניחה שאפשר גם להשתמש בחלב סויה, אבל לא ניסיתי)
1/2 כוס חמאת בוטנים (אני אוהבת עם שברי בוטנים, אבל אפשר גם חלק)
1 1/2 כוסות שיבולת שועל מהירת הכנה (קוואקר), אפשר להחליף חלק מהקוואקר גם בפצפוצי אורז ליתר קראנצ'יות

הוראות הכנה:
מערבבים את הקקאו והסוכר בסיר קטן. מוסיפים את חלב הקוקוס, מדליקים את האש ומערבבים עד שהסוכר מתמוסס. מביאים את התערובת לרתיחה, נותנים לו לרתוח 1-2 דקות ומכבים את האש. 
מערבבים פנימה את חמאת הבוטנים, ולאחר מכן את הקוואקר. 
משטחים בתבנית קטנה וחותכים מיד לריבועים (העוגיות עשויות להתפורר אם תחתכו אחרי הקירור וההתייצבות), או מגלגלים לכדורים ומשטחים מעט.
עדיף לאכול עוד באותו יום, אפשר לשמור עוד כמה ימים בקופסא אטומה.

אומנות הספאם וניצול ירקות עייפים

לאור ההצלחה של סטטוס הפייסבוק אתמול, אודות המאפיינים הליריים של שירת הספאמר, החלטתי לעסוק בנושא בפוסט זה בצורה קצת יותר מעמיקה.

ספאמרים היו מאז ומעולם האמנים הבלתי מוערכים של האינטרנט, אנדרדוגים נרדפים תמידית שאינם מרפים משאיפתם למכור ויאגרה מזוייפת (הויאגרה המזוייפת הינה כמובן מטאפורה לשקרים שהאדם מספר לעצמו כדי להתגונן בפני העולם המודרני והמנוכר).
הספאמר, אמן מולטי דיציפלינרי, אינו מגביל את עצמו רק לאי מייל כפי שמקובל לחשוב. נהפוך הוא! הספאמרים נמצאים בחוד החנית של ההתפתחויות הטכנולוגיות והניו מדיה: בפייסבוק, ביוטיוב, בויקיפדיה, בפורומים ובלוגים, ואף בטלפוניה אינטרנטית (קוראים לזה SPIT - Spam over Internet Telephony. לא יכלתי להמציא את זה בעצמי)
הבה ונביט בכמה דוגמאות בולטות של יצירות ספאמריות:

רק אתה יכול להציל את (הכסף של) הנסיך הניגרי 
לפעמים מדובר בבנו התמים של שליט מודח המנסה להינצל מרודפיו, לפעמים מדובר ברואה חשבון אפרורי הפונה אליך כמפלט אחרון. ביצירה זו הספאמר מעורר את רגשות החמלה של הקורא כלפי הקורבן חסר האונים, ומציע כסף רב תמורת עזרה מינורית. בכך הספאמר מציב בפנינו מראה אכזרית המשקפת לנו את רצונותינו האמיתיים והאנוכיים, הרחוקים כמרחק שמים וארץ מהדמות האלטרואיסטית ואוהבת האדם שאנו אוהבים להציג כלפי חוץ.

זכית ב-10000000000 פאונד בהגרלה הבריטית הלאומית
היצירה הקלאסית הזו עושה צחוק מהאובססיה הקפיטליסטית העוטפת את כולנו. הרי לא משנה אם ראית את ההודעה הזאת באייפון 17 שנרכש אתמול תמורת אלפי שקלים, עדיין אי אפשר להימנע מרגע התקווה החמקמק הזה ש"הנה גם שעתי הגיעה, כעת אעשה גם אני את המכה". הספאמר מבטא בכך את שאט נפשו מחוסר היכולת להימלט מהמציאות החומרית, על אף יומרותינו הרוחניות.

מחפשים אהבה אמיתית, אולי את/ה האחד!
מלבד ההתכתבות הכנה עם הצורך האנושי הבסיסי באהבה וחום, יצירה זו עוסקת באופן חתרני ביותר בניפוץ של מיתוסים מגדריים הקשורים לזוגיות. הפתיחה האופיינית והבלתי מחייבת "Hello dear" מספרת בעצם את כל הסיפור. לא משנה מי את\ה, מה את\ה, איך את\ה מגדיר\ה את עצמך ולמי את\ה נמשכ\ת. הכמיהה לקשר מתעלה מעל ההגדרות והתוויות שאנו עוטים על עצמנו.
"So could you please reciprocate to my message with soonest reply so we can introduce ourselves better and also share our hearts together"
נפלא!

כפי שאתם רואים, הספאמר לא נרתע מלהתעסק בנושאים המהותיים ביותר לקיומנו. מוטיבים של זהות עצמית, תשוקה, וביקורת חברתית רב מימדית שזורים כחוט השני ביצירות הספאם הפשוטות והטורדניות לכאורה.
אסיים בשיר, שקיבלתי לא מזמן כתגובה בבלוג. השיר הזה מבטא בעיני את התסכול של אמן הספאם מחוסר ההבנה וההכרה ממנה הוא סובל, על אף עבודתו האומנותית המסורה, והבלתי מתפשרת.

Can I simply say 

what a relief to discover somebody 

that actually understands 

what they are discussing on the web.

You actually realize 

how to bring a problem to light 

and make it important.

A lot more people have to read this 

and understand this side 

of the story.

It's surprising you aren't 

more popular 

since you surely possess 

the gift.

Also visit my web site 

about UnitedCash loans provides

-----

היום, מנה טובה לאמצע השבוע, כשהשאריות משבת נגמרו מזמן (וממילא כבר נמאס מהם), אבל הקניות הבאות תרם יצאו לפועל. אתם מכירים את המצב, כשהמקרר מאוכלס בעיקר על ידי בדלי ירקות עייפים - רבע כרוב פה, חצי פלפל שם... המתכון הזה ינצל את כל הירקות הנדכאים והנשכחים שלכם, ועם תחזוק של כמה עגבניות אדמדמות ועדשים כתומות מהירות הכנה, תקבלו רוטב עשיר וסמיך שישדרג קערת פסטה או פתיתים לארוחה מלאה, טעימה ובריאה. לא צריך להשקיע יותר מדי בחיתוך הירקות לחתיכות קטנטנות ואחידות - בשביל זה יש בלנדר מוט. רק וודאו שירקות קשים במיוחד, כמו גזר ובטטה, אתם כן קוצצים דק יחסית,  אחרת הם לא יתבשלו תוך 25 דקות. אפשר גם לפרוס אותם לסרטים בעזרת קולפן.


רוטב ירקות, עגבניות ועדשים
מאת: בישול בזול
עלות: כ-10 ש"ח (תלוי בעלות הירקות...)
כמות: 5-6 מנות

מרכיבים
2 כפות שמן זית
1 בצל, פרוס או קצוץ גס
2 שיני שום פרוסות או קצוצות
ירקות שיש במקרר - כרוב, דלורית, קישוא, גזר, חציל, קולרבי, פלפל, כרובית, ברוקולי... חתוכים לקוביות (ככל שהירק קשה יותר כך יש לחתוך אותו קטן יותר, שיתבשל)
פלפל שחור גרוס
1 כפית מלח
4-5 עגבניות גדולות ובשלות, קצוצות גס
2 כפות יין (עדיף אדום אבל אפשר לבן)
3/4 כוס עדשים כתומות
2.5 כוסות מים

הוראות הכנה
בסיר בינוני מטגנים את הבצל בשמן עד שהוא נהיה שקוף. מוסיפים את השום, הירקות, המלח והפלפל ומטגנים עוד 3-4 דקות. מוסיפים את העגבניות, היין העדשים והמים, מכסים, מביאים לרתיחה ומבשלים כ-25 דקות עד שכל העדשים והירקות מבושלים.
טוחנים מעט את הרוטב בעזרת בלנדר מוט, ומתקנים תיבול אם צריך (יכול להיות שתצטרכו עוד מלח, בהתאם לכמות הירקות ששמתם).
מגישים חם מעל אורז או פסטה (או בורגול, או פתיתים...).
אפשר לשדרג בהגשה עם גבינה מגוררת ו/או עשבי תיבול טריים קצוצים כמו בזיליקום או פטרוזיליה.

מרק סגול ומסעותיו של מיכאלנג'לו בעולם

המתכון של היום הוא מרק סגול. מכיוון שאין לי השראה לטקסט לפני המתכון, נתחיל באסוציאציות. 

כל מי שחשב שהחדר הסגלגל בבית הלבן נקרא כך בשל צבעו הסגול שירים את היד.
(מצויין. אתם תעשו היום תורנות מטבח. מואהאהא! סתם.)
נכון שזה מבלבל העניין הזה? כאילו, הבית עצמו כבר קרוי על שם צבע, כל בר דעת יסיק מכך שהממשל האמריקאי בקטע של צבעים, ושהחדר המדובר צבוע ומרוהט בגווני סגול. מאוד מרטה סטיוארט.
שהיא גם אמריקאית. 
מש"ל.

הממ... 
מה עוד מזכיר לי סגול?
סגול הוא צבעו של צב הנינג'ה דונטלו, צב הנינג'ה האהוב עלי, כפי שקוראי הותיקים יודעים.
רגע- מיכאלנג'לו! לא! אל תיעלב! לא התכוונתי לזה ככה... זה לא כמו שזה נשמע! 
אוף צבי הנינג'ה האלה ממש אמוציונאלים. ורק לפני כמה שבועות האיש שלי לקח את מיכאלנג'לו לנסיעת עבודה טיול גיבוש לפריז. יש אפילו תמונות!

רציתי להעלות את התמונה כבר מזמן אבל זה לא ממש התחבר.
לא שהפעם זה כן התחבר כל כך...

כן כן, זהו מיכאלנג'לו (צב נינג'ה ואהוב הבלוג) עושה פוזות בלובר ליד פסל העבד הגוסס של מיכאלאנג'לו (אמן מתקופת הרנסאנס, ואביו הרוחני של צב הנינג'ה). שאף אחד לא יגיד שאנחנו לא מפנקים את הצב הזה.

אז איפה היינו? אה כן, מרק סגול. אם עד היום הכרתם רק מרק כתום, ואולי מרק אדום או צהוב לקובה, הגיע הזמן להתרענן.
מה טיבו של המרק הסגול החדש והמיסתורי הזה? ובכן, מדובר במרק בעל אופי אסיאתי, קליל ומהיר הכנה. את בסיס הטעם נותנות כמה פטריות שיטאקה, ולהם נוספים שום, ירקות פרוסים דק שמתבשלים בעדינות במרק, ותיבול של סויה, שמן שומשום, ושמן צ'ילי. את הצבע נותנים צבעי פנדה סגולים, אחד מהרכיבים המסורתיים במטבח הסיני (הם עשויים מדובי פנדה לא?). בהיעדר צבעי פנדה סיניים אותנטיים מומלץ להשתמש בכרוב סגול.
אי אפשר שלא לחייך למראה קערה מלאה במרק מהביל וסגלגל.
הרעיון התגלגל מתוך מתכון שאני מאוד אוהבת שנקרא green jade soup. התחשק לי להכין את המרק הזה אתמול, אבל לא היה לי בבית תרד או כרוב סיני, שהם די חשובים למתכון. כרוב סגול לעומת זאת, כן היה לי. אם מוסווד מכינים מרק ירוק, למה שלא אכין מרק סגול?

מרק סגול אסיאתי
מאת: בישול בזול, בהשראת מתכון של מוסווד ל-Green Jade Soup מתוך הספר Moosewood Restaurant Cooks at Home
עלות: כ-8 ש"ח
כמות: 6-8 מנות

מרכיבים
8 כוסות מים
4 פטריות שיטאקה מיובשות, מפוררות לחתיכות
4 שיני שום פרוסים גס
1/4 כפית מלח
3 גזרים פרוסים דק
1 בצל פרוס דק
1/4 כרוב סגול גדול, או 1/2 כרוב סגול קטן, פרוס דק
1/4 כוס רוטב סויה
1/2 כפית שמן שומשום
1/4-1/2 כפית שמן צ'ילי (אופציונלי, אפשר להשמיט אם לא אוהבים חריף)
בצל ירוק פרוס להגשה (אופציונאלי)

הוראות הכנה
מעבירים לסיר את המים, הפטריות השום והמלח, מביאים לרתיחה ומבשלים על חום בינוני במשך 5 דקות.
מוסיפים את הגזר, הבצל והכרוב ומבשלים עוד 8-10 דקות עד שהירקות רכים אבל לא סמרטוטיים.
מכבים את האש ומוסיפים את הסויה, שמן השומשום, ושמן הצ'ילי.
מגישים חם (עם בצל ירוק אם רוצים) בקערות זכוכית כדי שתוכלו לראות את הצלליות הסגולות שהמרק יוצר.

שלום לקיץ, קובלר עגבניות

אני מנסה לכתוב את הפוסט הזה כבר חודש. כל פעם קורה משהו אחר. חגים, אירועים, שינויים, הסחות דעת... התחלתי לקרוא את משחקי הכס... קשה לי לאחרונה פשוט להתיישב, לפקס, ולכתוב. אך לא עוד! ז'ורז'ט ברוב אדיבותה הלחיצה אותי, והפוסט הזה יצא היום! מחר! מחרתיים! 

אנחנו כבר בסתיו, אבל יש לי עוד מאפה אחד של קיץ שצריך לצאת לפני שאנחנו פוצחים בשלב המרקים, הנזידים ושאר מנות המתוארים כ-"מהביל" ו"מנחם" (שם תואר שצריך להוציא דחוף מאוצר המילים הקולינרי עקב שימוש יתר).
במסגרת חיטוטי ב-How to Cook Everything Vegetarian, הספר/משקולת 10 קילו של מארק ביטמן, נתקלתי ברעיון פשוט אך חדשני. אנחנו תמיד מכינים פשטידות מירקות יבשים כמו תפוחי אדמה ובצל ופטריות... למה שהעגבניות לא תקבלנה גם הן פשטידה משל עצמן? מכיוון שהעגבניות מתקתקות ומלאות מיץ, למה שלא נכין את הפשטידה באותה צורה שבה מכינים קראמבל פירות? כך, העגבניות מקבלות טיפול מינימלי, יושבות בנחת בתחתית הפשטידה ומתבשלות להן, ומעליהן סוכך בצק זהוב עם טעם עשיר של תירס וחמאה. באמת שאני לא יודעת איך זה קורה. יש רק 55 גרם חמאה במתכון שזה לא המון, אבל בכל זאת טועמים את החמאה, בעדינות אך בבירור, בבצק.
בקיצור, די התאהבתי בפשטידה הזאת. היא קלה להכנה (אין הקפצות או טיגונים מקדימים, אין קיצוצי ירקות אינסופיים), ומכילה רכיבים פשוטים שמשתלבים ביחד לכדי שיר הלל לקיץ (או שיר פרידה ממנו). 

שימו לב:
- השתמשו בעגבניות בשלות. הן מרכז המנה. יש עדיין עגבניות יפות בסופרים ובשווקים, אבל אם אתם נופלים על יום רע, וכל העגבניות ירוקות-צהובות, וותרו והכינו משהו אחר.
- זכרו, יש הבדל בין קמח תירס וקורנפלור! קורנפלור הוא אבקה לבנה דקה שמשתמשים בה בכמויות קטנות כדי לעבות תבשילים. פה מערבבים אותו עם העגבניות כדי שהמיצים שהם מגירים במהלך האפייה יתעבו קצת. קמח תירס הוא קמח צהוב וגרגרי שמכינים איתו מאפים, פולנטה, ממליגה וכו'. פה הוא מהווה את שדרת הבצק של הפשטידה, יחד עם הקמח הרגיל. לקריאה נוספת אודות נפלאותיו של הקורנפלור ראו פה ופה.
- הפשטידה/קובלר לא נפרסת יפה. תחשבו על קראמבל תפוחים. אי אפשר להוצא ממנו פרוסות מסותתות. אנחנו הולכים על לוק כפרי פה.

קובלר עגבניות

מבוסס על: מתכון של מארק ביטמן (שמופיע גם באתר שלו)

עלות: כ-12 ש"ח

כמות: 8-10 מנות

מרכיבים

1.5 ק"ג עגבניות (8-10 עגבניות בינוניות)

1 כף קורנפלור

1/4 כפית מלח

פלפל שחור טחון

1 כוס קמח

1 כוס קמח תירס

1 ו-1/2 כפית אבקת אפייה

1/4 כפית סודה לשתייה

1 כפית מלח

55 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות קטנות

1 ביצה טרופה קלות

3/4 כוס רוויון (או 3/4 כוס חלב + כפית חומץ או מיץ לימון - מערבבים ונותנים להם לעמוד כמה דקות עד שהתערובת מתגבששת ונפרדת קצת)

הוראות הכנה

משמנים תבנית מלבנית בינונית ומחממים את התנור ל-180 מעלות.

מוציאים את עוקצי העגבניות חותכים אותן לפרוסות (8-12 פרוסות לעגבניה בערך. זה לא צריך להיות פיצי). מערבבים בעדינות בקערה עם הקורנפלור, המלח (1/4 כפית) והפלפל.

מניחים במעבד מזון את הקמח, קמח התירס, אבקת האפייה, הסודה לשתייה והמלח (1 כפית). מוסיפים את החמאה ומעבדים בכמה פולסים עד שהתערובת פירורית-חולית שכזו. מוסיפים את הביצה והרוויון ומעבדים בקצרה, רק עד שמתגבש בצק.

לחלופין, אפשר בלי מעבד מזון - מניחים בקערה את המצרכים היבשים שצוינוי לעיל, מוסיפים את החמאה ומועכים אותה עם מזלג לתוך תערובת הקמח, עד שמתקבל מרקם פירורי. מוסיפים את הביצה והרוויון ומערבבים רק עד שהתערובת מתאחדת ומתגבשת לכדי בצק. 

משטחים את תערובת העגבניות בתבנית, ומפזרים מעל את הבצק, אפשר עם האצבעות, אפשר עם כף. בגלל שהעגבניות נוזליות והבצק מעט קשיח, לא תוכלו לשטח אותו לגמרי בצורה אחידה. זה בסדר גמור. אנחנו הולכים על לוק כפרי פה. ובכל מקרה רצוי להשאיר כמה חורים קטנים שיאפשרו לאדים מנוזלי העגבניות לצאת.

אופים במשך כ-45 דקות, עד שהבצק מזהיב והעגבניות מבעבעות.

מגישים חם או בטמפרטורת החדר בעזרת כף גדולה (כאמור, לוק כפרי).

עוגת שיש שוקולד תפוז, פרווה ללא מרגרינה

שיתפתי אתכם אתמול בהתרגשות שלי מקליפות התפוז הראשון של העונה שנתקעו לי מתחת לציפורניים. תופעה מעצבנת בדרך כלל, אבל כשמדובר בתפוז הראשון של החורף - עסיסי, מתוק, חמצמץ, שלא שמתי לב בכלל שהתגעגעתי אליו - סולחים לו.
אז כדי לחגוג את תחילת עונת התפוזים, מתכון לעוגת שיש, שוקולד תפוז. העוגה תפוזית, ריחנית, מרשימה אך פשוטה להכנה ונותנת תמורה נאה ביותר תמורת מאמץ מועט. בעוגה אנחנו משתמשים גם בגרידת התפוז וגם במיץ שלו, אז טעם התפוז באמת מורגש. זכרו שצריך להוריד את גרידת התפוז לפני שחוצים וסוחטים אותו. הרבה יותר קל להוריד גרידה מתפוז שלם, ומאשר מחצי תפוז שמגיר נוזלים על כל היד.
גם כאן, כמיטב מסורת הבלוג, העוגה פרווה, על בסיס שמן, וללא מרגרינה.

עוגת שיש שוקולד תפוז (פרווה, ללא מרגרינה)

מאת: בישול בזול
עלות: כ-9 ש"ח
כמות: כ-12 מנות, תבנית בינונית

מרכיבים
לעוגה:
1 תפוז
מים בכמות שתשלים את המיץ מהתפוז לכוס 1
1 ביצה
1/2 כוס שמן
1 ו-1/4 כוס סוכר
1 ו-3/4 כוסות קמח
2 כפיות אבקת אפייה
1/2 כפית מלח
2 כפות קקאו

לציפוי:
2 כפות קקאו
2 ו-1/2כפות סוכר
2 כפות מים
20 גרם שוקולד מריר
1/4 מגרידת התפוז שגיררנו לעוגה

הוראות הכנה
מכינים את העוגה: מגררים את הגרידה מהתפוז, ושומרים בצד.
חוצים וסוחטים את התפוז, אוספים את המיץ בכוס מדידה ומשלימים עם מים לכמות של כוס אחת.
מערבבים בקערה את מיץ התפוז המדולל, הביצה, השמן, הסוכר ו-3/4 מהגרידה (את היתר שומרים בצד לציפוי).
מערבבים פנימה את הקמח, אבקת האפייה והמלח ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה. 
מעבירים שליש מהבלילה לקערה נפרדת, ומערבבים לתוכה את הקקאו.
שופכים לתבנית בינונית משומנת (באיזה צורה שאוהבים, אני אוהבת קוגלהוף) חלקים מהבלילה הלבנה והחומה לסירוגין- כל פעם קצת מזה, וקצת מזה. לבסוף, מעבירים סכין בתוך הבלילה שבתבנית כדי לערבב ו"לשיש" קצת את הבלילות השונות.
אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך כ-40 דקות, עד שהעוגה מזהיבה מעט, וקיסם שננעץ במרכזה יוצא נקי.

כשהעוגה מתקררת מעט, מכינים את הציפוי:
מערבבים בסיר קטן את הקקאו והסוכר, ומנסים תוך כדי למעוך קצת את הקקאו, שלא יהיו גושים. מוסיפים את המים בהדרגה, תוך כדי ערבוב, שוב, שלא ייווצרו גושים. מחממים את התערובת על אש קטנה-בינונית, תוך כדי ערבוב, עד שהיא מגיעה לרתיחה, מרתיחים 30 שניות ומכבים את האש. מוסיפים פנימה את השוקולד וגרידת התפוז ששמרנו, מערבבים מעט שהשוקולד יימס והתערובת תתאחד, ושופכים מיד מעל העוגה.

מחשבות לקראת יום כיפור

לפני כשבועיים חגגנו לאמא שלי יום הולדת שישים. היה המון אוכל טעים, המון אנשים אהובים, סרט הפתעה שאחותי הקליטה במשך שבועות ממש מתחת לאף של כלת השמחה... בקיצור היה כיף. אני החלטתי להגיד כמה מילים לכבוד המאורע, כי בכל זאת, לא כל יום אמא בת שישים. לא אמרתי שום דבר מתוחכם או אינטלגנטי, למעשה איבדתי את חוט המחשבה שלי כמה פעמים תוך כדי. אבל ניסיתי, דרך כמה זכרונות טובים ומשעשעים, לתת לאנשים רעיון עד כמה אמא שלי נהדרת. אני שמחתי להשוויץ באמא שלי, והיא שמחה שזכרתי את כל הסיפורים האלה, ושמה שהיא עשתה היה משמעותי עבורי. 
מה שהפתיע אותי, היו התגובות של יתר המשתתפים. קיבלתי המון פידבק חיובי, הרבה יותר ממה שציפיתי. אנשים ממש התרגשו. בעיני חלקם ראיתי ממש כמיהה "הלוואי והילדים שלי היו אומרים עלי דברים כאלה. הלוואי והיינו יכולים להניח לרגע את הריבים וההתכסחויות ולדבר באהבה ובנועם".
-----
ביום כיפור ישנה תפילה מיוחדת הנקראת "יזכור" או "הזכרת נשמות", ובה אנשים מתפללים על נשמות יקירהם שנפטרו. נהוג בהרבה קהילות שמי שאין לו קרוב מדרגה ראשונה שנפטר, יוצא מבית הכנסת בזמן התפילה הזאת, כדי לא לגרום ל"עין רעה" על קרוביו שעדיין בחיים. אצלנו דווקא מעודדים את כולם להישאר, לא להתחיל להזיז כיסאות ולפטפט ליד הכניסה, ולכבד את אלה שיש להם על מי להתפלל. בזמן הזה מחלקים לנשארים, שאין להם קרובים להזכיר בתפילה, דפים עם "תפילה להורים". מדובר בתפילה למי שהוריו עדיין בחיים, בה מודים מעומק הלב על שההורים עדיין איתנו, ומתפללים שיזכו לחיות איתנו עוד שנים רבות וארוכות. 
התפילה הזאת, שחיבר הרב פליקס קרליבך, היא כל כך כנה ואמיתית. קשה לא להבין את גודל הזכות שלך, כשאתה מוקף בחברי קהילה דומעים המתגעגעים ליקיריהם שכבר לא איתם.
-----
ככל שהשנים עוברות אני מבינה יותר את גודל המזל שיש לי שההורים שלי עדיין איתי. אני יכולה לארגן להם מסיבות יום הולדת, להתייעץ, לשיר איתם בארוחות שבת, וסתם להתקשר מתי שבא לי... מספיק להסתכל קצת מסביב על האנשים שבוכים חרישית בתפילת יום כיפור כדי להתמלא בתחושה אדירה של הכרת הטוב.
במעמדי כבת, אני רגילה לחשוב על ההורים שלי כדומיננטים וחזקים, כבעלי הכוח. אבל דווקא לילדים יש המון כוח לעשות טוב להורים שלהם. אפשר להיזכר יחד בכמה אירועי עבר מתוקים, ולהראות שאתם זוכרים ומעריכים, אפילו רק להגיד כמה מילים טובות, כל כך פשוט .

יהי רצון שזכויותינו ייזכרו לנו ונזכה לכתיבה וחתימה טובה.

<מתכון בפוסט הבא, מרגיש לי קצת לא קשור...>

"שיאכלו אויבנו כוסברה", סלט רימון וסלק חי

אחד מהניסים הידועים שמתרחשים לקראת החגים - העיתונים מצליחים להגביר אף יותר מהרגיל את מינון הפרסומות. כך מצאתי את עצמי מדפדפת בין פרסומות לכלי בית (כדי לפנק את החמות), מערכות סאונד ומקדחות (כדי להפתיע את הבעל) ומשקלים דיגיטליים (כדי להעניש את האישה?). ככל שקראתי יותר תחושת אי הנוחות גברה. כל כך הרבה דברים! כל כך הרבה חפצים! כל כך הרבה רעש! מי קונה אותם? למה אני לא קונה אותם? אני צריכה להרגיש רע על זה? אני כמובן רוצה לפרגן למשק הישראלי שנת צמיחה והתחדשות. האם מאות השקלים שהשארתי ועוד אשאיר בסופר מספיקים? 
כתבות על שי לחג - מי קיבל תלושים, מי קיבל אייפד, מי קיבל צנצנת דבש עלובה עם פתק, או כלום, ומי בכלל פוטר לפני שחילקו את השי. מי לשובע ומי לרזון.

ביום ראשון בבוקר ראיתי סטטוס של הרב בני לאו, שהיטיב לבטא את הרגשותי, וגם הציע להם איזהשהו מרגוע. ברשותכם אצטט אותו כמעט במלואו:
"אתה מתבונן בפניהם של האנשים העומדים לסליחות ומנסה להבין את מנגנון ההפעלה הזה. נדמה לי שזה סוג של התמודדות מול המרוץ ששוטף אותי/ אותנו בעולם של רכושנות, צריכה, קניין ותחרות. ברדיו מפמפמים לך את מבצעי החגים, מפתים לרכוש עוד ועוד, מבטיחים לנו להרחיב את מסגרת האשראי כדי שהבור שלנו יהיה גדול יותר. נותנים לנו תחושה שממש חסר לנו משהו.
בסידור הסליחות אנו מנגנים את המנגינה ההפוכה. תעצור את הריצה המטורפת הזו, תפתח את העיניים, תתרכז, אל תתפתה. אל תאבד את הדברים שבאמת חשובים לך. תפנה מקום, תפנה זמן.
מזג האוויר משתלב יפה באווירה הזו - רוח קלה מעוררת.
חוזרים מסליחות עם הבטחות חדשות בלב. נכנסים לרכב והרדיו משמיע את הפרסומות. אתה מכבה אותו. אתה מבקש סליחה, לא עכשיו. תן למשוך עוד דקה של חסד עם המחשבות החדשות."

אם גם אתם מרגישים את הדיסונאס הצורם בין מה שראש השנה אמור לייצג, לבין כל מה שקורה סביבו בפועל, נסו לחזור לבסיס. למסורות משפחתיות, לתפילה כנה, לרגש הפשוט של התחדשות והתנקות שאתם מכירים עוד מהגן. לא צריך כסף בבנק או אמונה מאוד ספציפית כדי לנסות שוב, להיטיב את מעשינו, לתקן.

שתהיה לכולנו שנה טובה, ומשמעותית. שנצמח ונלמד ונאהב, ונהיה בריאים.

----

היום, מתכון לראש השנה, שמשלב שנים מסימני החג, סלק ("שיסתלקו אויבינו") ורימון ("שירבו זכויותינו כרימון"). למי שמתעב כוסברה, אפשר לטעון שהסלט כולל שלושה סימנים, שכן "שיאכלו אויבנו כוסברה" יהווה איחול נלוז ביותר למבקשי רעתנו.
המתכון הזה הוא שילוב של 2 מתכוני סלט שאני אוהבת. אחד של שאול בן אדרת עם סלק חי, שזיפים מיובשים וצנוברים, והשני של יאנה גור, עם סלק מבושל וגרגרי רימון (חפשו את שניהם בגוגל. הם שווים הכנה בפני עצמם). התיבול של שניהם די דומה - עשבי תיבול חזקים, שמן זית, ורכז רימונים. לקחתי מאחד את הקוביות הפריכות של הסלק החי, ומהשני את גרגרי הרימון והמתוקים, וקיבלתי סלט מתוק, קראנצ'י, מתובל ורענן.

סלט רימון וסלק חי
מאת: בישול בזול, בהשראת מתכונים של יאנה גור ושאול בן אדרת
עלות: כ-7 ש"ח
כמות: קערת מרק מלאה

מרכיבים
1 רימון
1 סלק בערך בגודל של הרימון (או כמה קטנים יותר)
חופן גבעולי כוסברה (שונאי כוסברה יכולים להשמיט או להחליף בפטרוזיליה)
חופן עלי נענע
1 כף שמן זית
1 כף מיץ לימון
2 כפות רכז רימונים

הוראות הכנה
מחלצים את הגרגרים מהרימון, מקלפים וחותכים את הסלק לקוביות קטנות, ומעבירים לקערה.
קוצצים את עלי הנענע וגבעולי הכוסברה, מוסיפים לקערה יחד עם יתר המרכיבים. מערבבים בעדינות ומניחים כשעה למיזוג טעמים. 
מגישים קר או בטמפ' החדר.

ש-אנה טו-בה!

פרוכת מכוערת וטארט תפוחים מהיר

מעשה בבית כנסת ירושלמי, שזכה בפרוכת חדשה לארון הקודש. תורם אלמוני שביקש לכבד את אביו עליו השלום, הזמין לבית הכנסת פרוכת מלאת הוד והדר מאמן בעל שם. היא נתפרה מבדי שני וארגמן, עוטרה בחוטי כסף וזהב, וכל חברי הקהילה חיכו בכליון עינים לראות את היצירה. אך כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. הפרוכת, שנתלטה בארון הקודש ערב ראש השנה הייתה... איך נאמר זאת... משונה. שילוב של פיקאסו וג'קסון פולוק, ולא בקטע טוב, כך תיאר זאת הגבאי. פה אחד הוחלט שיש להוריד אותה במוצאי החג. 
ביום השני של ראש השנה, עת ישבה הרבנית בבית הכנסת, שמעה שתי נשים משוחחות ביניהם "היא כל כך מכוערת!" "איכס אני לא יכולה להסתכל עליה בכלל...". הרבנית החווירה. איך ייתכן שבראש השנה, יום הדין הקדוש, שתי נשים מדברות לשון הרע על חברתן בצורה כל כך בוטה ומרשעת? 
אך במהרה שמעה גם את המשפט הבא, שהבהיר לה במה מדובר "שילובי הצבעים האלה... והחוטים הפרומים שם מימין... אויש הפרוכת הזאת פשוט מזעזעת".
ברוך ה'! נאנחה הרבנית. ואולי בעצם אין למהר ולהיפטר מהפרוכת סרת הטעם? היא תהתה לעצמה. אולי במקום לרכל על הילד של ההוא והשמלה של ההיא, ירכלו חברי הקהילה על הפרוכת הכעורה?
ועל כן, בזכות חוכמתה של הרבנית, החליט ועד בית הכנסת להשאיר את הפרכות על כנה. שבזכות כיעורה ניצלים חברי הקהילה מעוון לשון הרע.

נו, התחלתם כבר לחשוב על ראש השנה? מי מזמינים, מה מכינים, איפה קונים... נראה שהמון אנשים התחילו כבר לעשות קניות, כי ביום שני בערב, כמעט שבועיים לפני ראש השנה להזכירכם, היה מפוצץ בסופר. 
האמת היא שאני ממש לא בראש של עוגות דבש, בשרים ועופות רבי רושם. יש כבר בבלוג כמה וכמה מתכונים שמתאימים בול לראש השנה: צלי בשר ברוטב רימונים, סלט כרוב, גזר ותפוחים (סלט סימנים), עוגות תמרים אישיות חמות... לרשימה המלאה של מתכוני ראש השנה גשו לדף מה מכינים ל... הוא שימושי.

אז הפעם, משהו ממש מהיר, אך חמוד ומרשים. טארט תפוחים אישי. נשמע כמו המון עבודה אה? לא כשמשתמשים בבצק עלים מוכן וכשמוותרים על שלב הקילוף. כל מה שצריך לעשות זה לפרוס 2 תפוחים, לחתוך בצק עלים לריבועים, לסדר עליו את פרוסות התפוחים ולבזוק מעל סוכר בנדיבות. זהו. 3 מרכיבים, 10 דקות עבודה. במגזיני הנשים היו קוראים לזה 5 דקות עבודה, אבל שום דבר לא באמת לוקח 5 דקות, חוץ מלמזוג כוס מים אולי.

במתכון השתמשתי בתפוח אחד ירוק ותפוח אחד אדום. זה נראה מאוד יפה בהכנה, אבל אחרי האפייה לא כל כך רואים את הצבעים, אז אל תהרגו את עצמכם כדי להשיג את התפוחים הנכונים. עוד הערה האחרונה, אני חתכתי את בצק העלים ל-9 ריבועים, אבל אפשר גם לחתוך ל-12 כדי לקבל טארטים מעט יותר קטנים.

טארט טפוחים אישי
מאת: בישול בזול, בהשראת המתכון הזה
עלות: כ-12 ש"ח
כמות: 9-12 טארטים אישיים

מרכיבים
כחצי חבילה של בצק עלים - חתיכה בגודל של דף A4.
2 תפוחים, אני השתמשתי באחד ירוק ואחד אדום
סוכר לפיזור
אבקת סוכר להגשה (אופציונאלי)

הוראות הכנה
פורסים את התפוחים לפרוסות דקות, אין צורך לקלף.
חותכים את בצק העלים ל-9 או 12 ריבועים קטנים. מניחים את פרוסות בצק העלים בתבנית משומנת, ומסדרים על כל אחד כמה פרוסות תפוח. מפזרים סוכר בנדיבות מעל כל ריבוע (5-6 קמצוצים לפחות).
אופים כ-20 דקות, עד שבצק העלים מזהיב מעט.
אפשר לפדר עם קצת אבקת סוכר לפני ההגשה.

אפשר קצת לראות את ההבדל בין התפוחים האדומים לירוקים, אבל זה לא יפה כמו שזה היה לפני האפייה.

תראו איזה סטיילינג מטורף יצא לי פה. קצת בהיר מדי לטעמי, אבל לא יכלתי לא להעלות.

עוגת שוקולד צ'יפס פרווה - פשוט וטעים לשבת

נכון שדיברתי בפוסטים קודמים על להhנות מכל הדברים הנעימים שיש לקיץ להציע? ובכן אני נהנית עכשיו משפעת קיצית חביבה שמאפשרת לי חצאי שעות של שינה חטופה בינות התקפי שיעול. הכי קיץ שיש. על כן, תקבלו פוסט קצר היום. קצר, אך שימושי מאוד, אני מקווה.

מחפשים עוגה טעימה וביתית לשבת? כזאת שכווולם יאהבו? הגעתם למקום הנכון. העוגה הזאת רכה, מנוקדת בשברי שוקולד, ועם ציפוי דביק ומתוק. כזה שצריך שמלקקים בעדינות מקצות האצבעות כשאף אחד לא מסתכל. והכי כיף, היא פשוטה להכנה - אין הפרדות ביצים, ואין צורך במיקסר. אני מעדיפה לקצוץ שוקולד לצ'יפס בעצמי, כי זה יותר טעים וחסכוני (שימו לב גם שהמתכון משתמש בדיוק בחבילת 100 גרם שוקולד לעוגה ולציפוי ביחד), אבל אתם יכולים להשתמש גם בצ'יפס מוכנים כדי לחסוך בזמן.
כמובן, כמיטב מסורת הבלוג, העוגה פרווה, וללא מרגרינה.
גילוי נאות - תרם גיליתי מה הפטנט שיגרום לעוגה ולצ'יפס להיחלץ מתבנית הקוגלהוף מסיליקון בצורה חלקה. תמיד יש כמה צ'יפס שנאחזים בתחתית התבנית ומונעים מהעוגה לצאת בשלמותה. לקמח את השוקולד צ'יפס לא עזר, כשהנחתי את הצ'יפס מעל הבלילה הם לא שקעו כמעט בכלל. אפילו ניסיתי להכניס שליש מהבלילה בלי צ'יפס לתבנית קודם, ואז להוסיף את הצ'יפס ליתר הבלילה ולהוסיף אותה למעלה. לא עזר. אז בינתיים אנחנו אופים את העוגה בתבניות אחרות, אוכלים אותה מתוך התבנית, או מנסים להסתיר את חלקי העוגה החסרים עם כמות נדיבה של צפוי. אם יש לכם תובנות בעניין, אשמח לשמוע.
את המתכון מצאתי במקור בפורום של נשים דתיות אמריקאיות (לגלוש שם זו חוויה אנתרופולוגית מרתקת...), אבל הוא שונה ועודכן מספיק כך שנראה לי שכבר מותר לי לקרוא למתכון שלי. עד כמה שמתכון לעוגה בחושה יכול להיות שייך למישהו.

עוגת שוקולד צ'יפס קלה ומהירה (פרווה, ללא מרגרינה)
מאת: בישול בזול
עלות: כ-9 ש"ח
כמות: תבנית בינונית, כ-12 מנות

מרכיבים
לעוגה:
80 גרם שוקולד מריר
1 ביצה
1/2 כוס שמן
1 כוס מיץ
1 כפית תמצית וניל
1 ו-1/4 כוס סוכר
1 ו-3/4 כוסות קמח
2 כפיות אבקת אפייה
1/2 כפית מלח

לציפוי:
2 כפות קקאו
2 ו-1/2כפות סוכר
2 כפות מים
20 גרם שוקולד מריר

הוראות הכנה:
מכינים את העוגה: 
קוצצים את השוקולד לצ'יפס ושומרים בצד.
מערבבים בקערה את הביצה, השמן, המיץ, הוניל והסוכר. מערבבים פנימה את הקמח, אבקת האפייה והמלח ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה. מערבבים פנימה בעדינות את השוקולד הקצוץ.
מעבירים את הבלילה לתבנית בינונית משומנת (באיזה צורה שאתם אוהבים - עגולה, מרובעת, קוגלהוף...), ואופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך כ-40 דקות, עד שהעוגה מזהיבה מעט, וקיסם שננעץ במרכזה יוצא נקי.

כשהעוגה מתקררת מעט, מכינים את הציפוי:
מערבבים בסיר קטן את הקקאו והסוכר, ומנסים תוך כדי למעוך קצת את הקקאו, שלא יהיו גושים. מוסיפים את המים בהדרגה, תוך כדי ערבוב, שוב, שלא ייווצרו גושים. מחממים את התערובת על אש קטנה-בינונית, תוך כדי ערבוב, עד שהיא מגיעה לרתיחה, מרתיחים 30 שניות ומכבים את האש. מוסיפים פנימה את השוקולד, מערבבים מעט שהשוקולד יימס והתערובת תתאחד, ושופכים מיד מעל העוגה.

פה העוגה חולצה מהתבנית, אתם מוזמנים להתעלם מהשברים בצד

פה העוגה פשוט נאכלה מתוך התבנית, עוגת סבתא סטייל. הכי עוגה ביתית.

פאי קרמל כתחליף לכישורים חברתיים (ושנתיים בזול)

כיצד אגרום לאנשים לאהוב אותי?
זאת שאלה שנשאלת כל הזמן. כולנו מנסים להיות חברותיים וחביבים, מציגים לעולם את הצדדים החיוביים שבאישיותנו הכובשת כנוצות טווס. אנחנו רוצים שאנשים ישושו לעשות את מבוקשנו, שיצחקו מהבדיחות שלנו, יאמינו לסיפורים שלנו ושיסלחו לנו כשאנחנו מפקששים. האם צריך קסם אישי? איי קיו רגשי גבוה? כריזמה מולדת? ייתכן, אבל לי יש כלי סודי שיועיל גם למקרים הקשים ביותר של חוסר כישורים חברתיים :
פאי קרמל ושוקולד. 
מייגע הרבה פחות וטעים הרבה יותר מספרי עזרה עצמית.
לא לא, זה בסדר. אתם לא חייבים להודות לי. פשוט כזאת אני. בחורה טובת לב ואוהבת אדם שמוכנה לחשוף את סודות הקסם האישי שלה לטובת קוראיה הנאמנים.
That's what makes me so nice.
הסוד אם כן פשוט למדי. בצק פריך עם מילוי קרמל עשיר ונגיס, וקצת שוקולד למעלה. הביאו את הפאי למפגש החברתי הבא שלכם וצפו פגיעה - הזמנות לארוחות, לאירועים, הצעות נישואין...

יש במתכון הזה יחס מפתה בין רמת ההשקעה (לא גבוהה), לבין הטעם והרושם של התוצר הסופי (גבוה מאוד עד נומנומנום). בסך הכל מרכיבים ואופים את הקלתית (אפשר להכין את הבצק במעבד מזון), מכינים קרמל פשוט, שופכים אותו לקלתית ומצפים בקצת שוקולד קצוץ.

הבעיה היחידה עם המתכון - צריך בשבילו מדחום סוכר. אני יודעת שלא מדובר בכלי שנמצא בכל בית, ולכן היססתי אם להעלות את המתכון או לא. בעקבות תגובות חיוביות במשאל הפייסבוק, הובהר לי שאתם רוצים אותו בכל זאת. אם אתם חובבי אפייה, כדאי לכם לשקול רכישה של מדחום סוכר. אפשר להשתמש בו להכנת כל מיני דברי מתיקה - מרשמלו ביתי, נוגט, מרציפן, סוכריות וקרמלים... השמיים הם הגבול. אפשר לרכוש מדחום סוכר בחנויות מתמחות בארץ תמורת כמה עשרות שקלים, ואפשר גם להזמין באינטרנט.
יש כאלה שמרגישים בנוח למדוד טמפרטורה בשיטת הטיפה בכוס מים - שמים טיפה מהנוזל הרותח בכוס של מים ורואים עד כמה היא מתקשה. אני מרגישה שהשיטה הזו גסה מדי - כדור סוכר במרקם "קשה אך מעיך" יכול להעיד על תערובת בטווח טמפרטורות די רחב. אבל אם אתם מכירים את השיטה ומרגישים איתה בנוח, אני לא אעצור בעדכם.

הפאי הזה בא גם כדי לחגוג בלוגולדת שנתיים לבישול בזול. טירוף. לא חשבתי בכלל מה יהיה בעוד שנתיים כשהתחלתי לכתוב את הבלוג.
גם השנה, תודה לכל מי שקורא, מגיב ומשתתף, גם פה וגם בפייסבוק. אני מרגישה שהתגובות שלכם, והשיח שנוצר הוא אחד הדברים הטובים בבלוג הזה. הוא מצחיק, הוא מאתגר, הוא אינפורמטיבי. אתם נהדרים.
רוצים לעשות קצת שמח לכבוד הבלוגולדת? שתפו את הפוסט הזה, פוסט כלשהו שאתם אוהבים, או את דף הפייסבוק, למישהו שעוד לא קורא את בישול בזול, ושאתם חושבים שייהנה ממנו. אני בטוחה שיש עוד כמה כאלה.

יאללה, בואו נתחיל לרכוש לעצמנו מעריצים!
ואל תיבהלו מההוראות הארוכות. לא מדובר בהכנה מסובכת, אני רק מסבירה בפירוט את כל השלבים למי שאף פעם לא התנסה בהכנת קרמל ו/או בצק פריך, כולל אופציות עם או בלי מעבד מזון.


פאי קרמל ושוקולד
מאת: בישול בזול, בהשראת המתכון הזה לסוכריות קרמל והמתכון הזה לבצק פריך
עלות: כ-16 ש"ח
כמות: פאי בקוטר 22-24 ס"מ, כ-12 מנות

מרכיבים
לקלתית:
1 ו-1/4 כוסות קמח
1/2 כפית מלח
1 כף אבקת סוכר
110 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות
2 כפות מים קרים, אפשר יותר לפי הצורך

לקרמל:
3/4 כוס שמנת מתוקה
1/2 כוס סוכר לבן
1/2 כוס סוכר חום 
1/2 כפית מלח

לציפוי:
50 גרם שוקולד מריר, קצוץ

הוראות הכנה
מכינים את הקלתית:
שמים את הקמח, המלח והסוכר במעבד מזון ומערבלים קצת  כדי לערבב. מוסיפים את החמאה וטוחנים בכמה פולסים עד שהתערובת פירורית. מטפטפים פנימה את המים וטוחנים בכמה פולסים עד שהבצק מתגבש. אפשר להוסיף עוד כף או שתיים של מים אם צריך.
אפשר גם להכין את הבצק ללא מעבד מזון - מערבבים את הרכיבים היבשים בקערה ומועכים פנימה את קוביות החמאה עם מזלג עד שמתקבלת תערובת פירורית. מוסיפים את המים ומערבבים בעדינות רק עד שהבצק מתגבש.
מעבירים את הבצק ליריעה של ניילון נצמד, מעצבים לצורת דיסק, עוטפים בניילון ומצננים במקרר כשעה.
לאחר הצינון מרדדים את הבצק לעיגול ומרפדים איתה תבנית פאי בקוטר 22 או 24 ס"מ. אם אתם עצלנים אפשר גם להעביר את גוש הבצק ישירות לתבנית ולמעוך אותו לשכבה פחות או יותר אחידה בעזרת האצבעות. אני לא אגלה.
מעבירים את התבנית עם הבצק לקירור של כ-10 דקות במקפיא.
דוקרים את הבצק כמה פעמים במזלג, מרפדים את המרכז בעיגול של נייר אלומיניום ושופכים לתוך הקלתית כמה חופנים של גרגרי חומוס או שעועית יבשים (אלה ימנעו מהקלתית להתנפח).
אופים בחום בינוני-גבוה, 200 מעלות, במשך 10-15 דקות, עד שהקלתית מתחילה להזהיב ולהפיץ ריח נעים.
מוציאים את הקלתית מהתנור ומסלקים את נייר האלומיניום והקטניות היבשות.

מכינים את הקרמל:
מניחים את מרכיבי הקרמל בסיר קטן-בינוני (סיר שיכול להכיל 4-6 כוסות נוזל. אנחנו רוצים שיהיה לקרמל מקום לתפוס נפח ולבעבע, אבל שלא ישב בשכבה דקה מדי בתחתית הסיר), על אש בינונית. מערבבים בכף עץ עד שכל הסוכר מתמוסס. אנחנו רוצים שהכל יהיה מעורבב לפני השתערובת תתחיל לרתוח, כי אחרי הרתיחה אנחנו לא מערבבים ולא נוגעים. כשהתערובת רותחת מורידים את האש לבינוני-נמוך, מכסים את הסיר ונותנים לו לבעבע וליצור אדים 1-2 דקות. השלב הזה נועד להמיס את הקריסטלים של הסוכר שנדבקו לצידי הסיר במהלך הערבוב. יש מחלוקת האם השלב הזה באמת עוזר במשהו, אז אני עושה את זה בבחינת לא יועיל לא יזיק. מורידים את המכסה, ומכניסים לסיר את מדחום הסוכר. אנחנו רוצים שקצה המדחום יהיה בתוך הנוזל, אבל שלא יגע בקרקעית הסיר, שם חם יותר. 
ממשיכים לבשל את הקרמל עד שהוא מגיע לחום של 118 מעלות צלזיוס (245 פרנהייט, שלב הכדור הנוקשה בטרמינולוגיית הממתקים). מורידים את הסיר מהאש ושופכים מיד את הקרמל לתוך הקלתית האפוייה.
היזהרו לא לגעת בסיר או בקרמל, הם יותר מרותחים. 

פזרו מעל הקרמל שבקלתית את השוקולד הקצוץ והניחו לפאי להתקרר ולהתייצב במשך כמה שעות.

האיש שלי שדרג לאחרונה את הפאי כשהכין אותה על בסיס עוגיית שוקולד צ'יפס במקום בצק פריך.
אומרים שהיה טעים. אני לא יודעת כי הוא חוסל תוך 5 דקות על השעון.

ארוחת דג

שמתם לב שאני לא מעלה הרבה מתכוני דגים נכון? כשמישהו במשפחה אלרגי לדגים בצורה קיצונית המשפחה נוטה שלא לאמץ מגוון מתכונים מן הים. הדג היחיד שאכלתי בתור ילדה היה טונה מקופסא. אני זוכרת את ההלם שתקף אותי כשגיליתי שדגי טונה הם דגים ענקיים השוקלים מאות קילוגרמים, ולא יצורים במשקל אחיד של 160 גרם שאיכשהו גדלים בצורת דיסקוס ללא עצמות. לאט לאט התחלתי לגלות עוד דגים. זה התחיל מפטוצ'יני ברוטב שמנת וסלמון של קפולסקי, ומשם, מים רבים לא יכלו לכבות את אהבתי. גיליתי את שניצל הדג המטוגן שמקבלים עם פלח קטן של לימון. גיליתי שפלטות הדגים המעושנים האלה לא רעים בכלל. יותר מאוחר גיליתי מה טעמו של סלמון טרי על הגריל, שדגו אותו רק הבוקר. אין מילים.

עכשיו שאני אדם מבוגר שיכולה לעשות מה שהיא רוצה במטבחה הביתי ללא חשש להרעלת מי מבני הבית, אני לומדת להכין דגים גם בעצמי. אני עדיין פוחדת מהדגים הטריים בשוק, אבל לקנות דגים קפואים בסופר אני יודעת. כן, זה לא אותו הטעם כמו דג טרי. מי שהתרגל לאכול דגים טריים דרך קבע לא יוכל לחזור לפריזר. אבל לי זה די טעים בתור ארוחת אמצע שבוע. 

אחד הדגים שאני מוצאת את עצמי קונה הכי הרבה הוא דג סול. יש לו טעם עדין ולא "דגי" מדי, גם בלי כל מיני השריות במים או מיץ לימון. הוא מגיע נקי, בלי קשקשים מפחידים או עצמות שיכולים להיתקע בגרון. וכמובן, הוא זול. בערך פעם בחודש יש עליו מבצעים של 20 ש"ח לקילו. אמנם המשקל כולל גם ציפוי קרח על הפילטים שנמס ומתפוגג כשמפשירים אותם, ובכל זאת, מחיר משתלם לדעתי עבור חומר גלם שחשוב וכיף לשלב אותו בתפריט.
מכיוון שלטגן מאכלים בבודדים, כמו שניצלים או קציצות, זה לא אחד הדברים האהובים עלי, אני תמיד בחיפוש אחר מתכונים טובים לדגים אפויים. המתכון של היום הוא מתכון של מוסווד, שמגיע אליכם לאחר כמה מקצי שיפורים בתחום חסכון בזמן ועדכון מרכיבים וכמויות. כיום הוא אחד המתכונים הקבועים והאהובים עלי.

הקונספט פה מוצלח ביותר - מתחילים עם אורז מבושל (הידד לשימוש מושכל בשאריות!), מעליו עורמים עלי תרד ופרוסות דג, מעל הכל שופכים רוטב אסייתי מלא טעם ומקשטים בבצל ירוק קצוץ. מכסים היטב בנייר כסף, שולחים לתנור לכ-40 דקות וזהו סיימתם. הדג נאפה בדיוק כמה שהוא צריך, התרד גם הוא מתבשל בעדינות בלי להפוך לסמרטוט ולאבד את טעמיו, והאורז סופג את כל הרוטב ונוזלי הבישול שמטפטפים למטה, ונהיה טעים בטירוף. כך קיבלתם ארוחה שלמה בתבנית אחת- יש לכם דג, יש לכם בצל ירוק ותרד, ירוקים ובריאים, ויש לכם אורז שמחזיק את הכל. והכי טוב, בהנחה שתכננתם מראש את עניין האורז (אני משתדלת להכין מתכון כפול של אורז יום-יומיים לפני הכנת המתכון), כמות ההכנה המוקדמת היא מינימלית. 
אני גם אוהבת את הגמישות והסלחנות במתכון הזה. אפשר להשמש בסוג האורז האהוב עליכם, והכמות לא צריכה להיות מדוייקת, איפהשהו באיזור של 4 עד 6 כוסות אורז מבושל. אפשר גם לגוון בדגים. הכנתי בעבר עם זהבון ויצא סבבה. בטוחני שגם עם נסיכה זה יצא אחלה. רק צריך להתאים את זמן האפייה אם פרוסות הדג עבות יותר.
אה אה, והמתכון גם די דיאטטי. 2 ושליש כפות שמן על כל התבנית, וגם אותם אפשר לצמצם ללא נזק משמעותי אם צריך.
אה, והוא גם פרווה. 
אה, וגם ללא גלוטן אם אתם מקפידים להשתמש ברוטב סויה ללא גלוטן.

בקיצור, כפי שאתם רואים, יש המון סיבות לאהוב את המתכון הזה.
הכמויות פה מותאמות לשקיות הסטנדרטיות של סול קפוא, המכילים 10 פילטים, כלומר, תקבלו כ-10 מנות.  אם זה יותר מדי בשבילכם, אתם יכולים להכין חצי מתכון, אבל שקלו ברצינות להכין מתכון שלם ולהקפיא במנות אישיות. כאמור, מדובר בארוחה שלמה, היא מתחממת מעולה במיקרו לאחר ההקפאה ולא צריך להוסיף לה כלום. אני מביאה את המנות הקפואות האלה לעבודה באופן קבוע, ומידי כמה שבועות אני מכינה עוד תבנית גדולה ומחדשת את המלאי בפריזר.
בנוגע להפשרת הדגים עצמם, אני מפשירה את הדגים בתוך השקית הסגורה, וכשהם מופשרים, אני עושה חור קטן בשקית ומסננת את הנוזלים שהצטברו. כך לא צריך להתעסק עם מסננות מלאות דגים נאים שמפיצים ניחוחות ש... איך נאמר... לא ממש אהודים על חלק מבני ביתי.

דג סול אפוי על מצע תרד ואורז ברוטב אסייתי
מבוסס על: עיבוד שלי למתכון מתוך הספר The Moosewood Restaurant Cooks at Home
עלות: כ-35 ש"ח
כמות: כ-10 מנות

מרכיבים
4-6 כוסות אורז מבושל, מהסוג האהוב עליכם
10 פילטים של דג סול, או כל דג לבן (אמנון, נסיכה, זהבון...), טרי או קפוא, מופשר ומסונן מנוזלים 
1 חבילה עלי תרד (800 גרם), שטופים ומנוקים
חצי צרור בצל ירוק קצוץ
3 שיני שום
2 ס"מ שורש ג'ינג'ר
2 כפות שמן
4 כפות רוטב סויה
1 כפית שמן סומסום
1/2 כפית צ'ילי גרוס (הכמות הזאת יוצרת חריפות קלה עד בינונית. אם אתם אוהבים רק מעט חריף, צמצמו ל-1/4 כפית, ואם אתם לא בקטע של חריף אפשר בהחלט להשמיט את הצ'ילי לגמרי)

הוראות הכנה
מסדרים את האורז המבושל בתבנית גדולה. מפזרים מעליו את עלי התרד, מעליהם מסדרים את פרוסות הדג, ומעליהם מפזרים את הבצל הירוק הקצוץ.
קוצצים את השום והג'ינג'ר, מערבבים בצנצנת עם השמן, הסויה, שמן הסומסום והצ'ילי ושופכים את הרוטב באופן (פחות או יותר) אחיד מעל תכולת התבנית.
מכסים היטב בנייר כסף, ואופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך כ-40 דקות. 

שימו לב - עם השוני בעובי פרוסות הדג, בכמות האורז שתשתמשו, בחוזקם של תנורים שונים וכו' וכו', קשה לתת זמנים שיהיו נכונים לכולם. אם אתם יודעים שהתנור שלכם חזק בדקו את הדגים קצת לפני הזמן. אם הוא לא חזק במיוחד ו/או אתם משתמשים בפרוסות דג עבות יותר, ייתכן שתצתרכו להחזיר את התבנית לעוד 10 דקות בתנור. שימו לב לזמנים בפעם הראשונה, ובפעם הבאה תדעו בדיוק כמה זמן אפייה צריך בתנור שלכם.

בנני ובנוני בהקפאה

אח... הקיץ. ימים ארוכים של חוסר מעש... בריכה או ים מדי פעם, קורטוב של קייטנה, טלוויזיה, שעמום והתעלמות מופגנת מחוברות העבודה לחופש.
קשה להרגיש את אווירת הקיץ המשוחררת כשעובדים בעבודה של גדולים. אין אצלנו בריכה או ים, אין ימי בישול או ביקורים בלונה פארק, וכנראה שהתעלמות מופגנת ממטלות מקצועיות הניתנות בין יולי לאוגוסט תביא לפיטורי.
אפילו הטלויזיה החינוכית היא לא מה שהייתה פעם. איך בא לי לחזור, רק ליום או יומיים, לבקרי השרב האלה, עם ענבים קפואים מהפריזר ושידורים חוזרים של פלטפוס (במקרה הטוב) ובנני ובנוני (במקרה הרע).
אגב בנני ובנוני, ידעתם שהתוכנית הזו משודרת בכל העולם? אני תמיד חשבתי שזו סתם תוכנית דלת תקציב ותוכן שהופקה באיזה סטודיו יוסי סרטי חתונות ובר מצוות אי שם במרכז הארץ. אז מסתבר שמדובר בלהיט אוסטרלי שמשודר ברחבי העולם.
ידעתם שקוראים לתוכנית Bananas de Pijamas בברזיל, Bananes me pitzames ביוון ו-Pyjamabanaanit בפינלנד?
גיליתי את הפופולריות ההיסטרית של התוכנית בשיחת אגב עם חברות, שהסתיימה בכך שכולנו שרנו בו זמנית את שיר הפתיחה בעברית ("בנני ובנוני"), באנגלית ("Bananas in Pyjamas") ובדנית ("Bananer i pyjamas"). רב תרבותי להחריד ורדוד להפליא.

בעקבות באסת ה-אוף-למה-אין-למבוגרים-חופש-גדול של שנה שעברה, החלטתי שהפעם אני עושה דברים אחרת. יש לי ימי שישי, יש לי שבתות, יש לי ערבים, ואני מתכוונת לנצל אותם. על אף החיבה שלי לימי שישי של בישולים, וערבים רגועים בבית, אני משתדלת גם לסדר לעצמי פעילויות קיציות כיפיות - להיפגש יותר עם חברים, ללכת יותר למקומות עם מים, להיות בחוץ יותר, וכמובן, לאכול יותר אוכל של קיץ. משמשים, אפרסקים, דובדבנים, תותים, ענבים, עגבניות, קישואים, קרטיבים, שייקים, סלטים מפוצצים בטעם ובצבע... אוכל של קיץ ממש מכניס אותי לאווירה הנכונה. אפילו שמדובר בשייקים על המרפסת עם חברים אחרי העבודה, ולא בימי החופש האינסופיים של ילדותי, אני עדיין מצליחה להיות הרבה יותר שמחה והרבה פחות ממורמרת משהייתי בתקופה הזו שנה שעברה.

אז שנאכל קצת אוכל של קיץ? מה דעתכם על חטיף סופר קל להכנה, טעים, כיפי, אבל עדיין בריא? אם כך קבלו - גלידוניות בננה. מתחילים בלפרוס 2 בננות למטבעות (מי שזה עושה לו טוב יכול לדמיין שהוא מבתר את בנני ובנוני). מסדרים את פרוסות הבננה בתבנית, מורחים מעט חמאת בוטנים מעל כל טבעת (לא חובה אם אתם לא אוהבים), ומזליפים מעל שוקולד מומס. אחרי כמה שעות במקפיא יש לכם גלידוניות קרירות ומתוקות. 
אם הילדים שלכם אוהבים לרקוח מטעמים במטבח, ורמות הסוכר והשומן בעוגיות וכדורי השוקולד שהם מכינים מתחילים להטריד אתכם, מדובר באחלה אלטרנטיבה.
עוד בונוס - הגלידוניות טבעוניות, והן מהוות נשנוש מעולה, מתוק ומרענן, בסוף ארוחה בשרית.
די הסברתי לכם כבר מה צריך לעשות, אבל למי שבכל זאת צריך הסברים מפורטים יותר...

גלידוניות בננה
מאת: בישול בזול
עלות: כ-4 ש"ח
כמות: כמה עשרות גלידוניות, יספיק ל- 3-4 אנשים, תלוי עד כמה הם רעבים

מרכיבים
2 בננות
מעט חמאת בוטנים (אופציונלי)
50 גרם שוקולד מריר

הוראות הכנה
מקלפים את הבננות, חותכים לטבעות ומסדרים על מגש מרופד בנייר אפייה.
מורחים על כל בננה מעט חמאות בוטנים אם רוצים.
ממיסים את השוקולד במיקרוגל, מעבירים לתוך הפינה של שקית סנדוויץ', חותכים את קצה קצהו של פינת השקית, ומזליפים את השוקולד המומס מעל פרוסות הבננה.
מעבירים להקפאה של כמה שעות, ואוכלים קר מהמקפיא.

את הפיג'מות שלהם קברתי מתחת לשיח בחצר. אם המשטרה שואלת אתכם אתם לא יודעים על זה כלום טוב?