שבלולי קינמון/שוקולד צ'יפס אולטימטיביים

אני מטפחת לאחרונה בלוגר קראש על Pioneer Woman (אישה חלוצה? עזבו. לא מתרגם משהו). הכל התחיל כשחיפשתי מתכוני חורף טובים, קאמפורט פודז שכאלה (אני מסרבת להשתמש בביטוי אוכל מנחם. אוכל מנחם נשמע כמו פיצוחים ועוגות הבית שאוכלים בניחום אבלים). גלשתי לאתר שלה, שהתפתח יפה מאז הפעם הקודמת שהייתי שם, והתחלתי לחטט. קודם מאפי שמרים, אז המשכתי לנזידים ולתבשילי הבשר, ובינות פוסט אחד למשנהו האהבה הכתה בי שורש. היא גרה בחווה אי שם בערבות ארה"ב, עם משפחה חמודה שנוטה מדי פעם לשחרר קיטור על הכלב, הפרות וכלי המטבח שברשותה. היא מבשלת בנדיבות עם המון בשר וחמאה וחריף וגבינה ושוקולד (בדרך כלל לא כולם באותו המתכון), והיא לא מתנצלת. רק מתריעה מדי פעם בנוגע להשלכות הצפויות על ההיקיפים, תוך צחקוק אירוני והשלכה של עוד חבילת חמאה לקערת המיקסר. 

היא חולה על אוכל. לפעמים כשאנשים מדברים בשבח האוכל שהם מכינים אתה קולט בין השורות את האגו. יואו אני כזה מוכשר, תראו מה הכנתי! משום מה אצלה אני לא מרגישה ככה. היא יכולה להלל ולשבח את המתכונים שהיא מעלה ולא מזיז לי בכלל כי א. היא צודקת, אלה שניסיתי הם באמת מעולים ו- ב. היא עושה את זה מתוך אהבה לאוכל, לאנשים שלימדו אותה, לאנשים שהיא מבשלת עבורם ולעולם שחנן אותנו בדברים כל כך נפלאים כמו פלפלים חריפים אש, סטייקים טובים, עגבניות עסיסיות וחמאה (!!).

אני יודעת שעכשיו היא כבר פרסונה בפוד נטוורק. אף פעם לא ראיתי תוכנית שלה, ואני לא בטוחה שאני רוצה. לא בא לי לגלות שהיא בעצם סתם עוד דמות טלויזיונית פלקטית ומלוקקת. תנו לי ליהנות מהכתיבה שלה ומאיך שהיא מציירת את עצמה ואת החיים שלה.

אז למה כל החשיפה הזאת של רגשותי הכמוסים אודות בלוגרית אוכל רנדומלית? כי הבחורה הזאת מצאה את המתכון המושלם לסינמון רולז. שושני קינמון, סינרולים, קראו לזה איך שאתם רוצים, החיפוש נגמר, המתכון המושלם נמצא. את הרולים הכנתי ביום השלג לפני שבועיים, ואז הכנתי אותם שוב תוך פחות מ-24 שעות, מכיוון שאני ובן זוגי, שנינו אנשים בוגרים ומיושבים בדעתם פלוס מינוס, חיסלנו את כולם לבד. 
יש כמה גרסאות לרולים באתר - קינמון, מרמלדה, תפוחים ועוד, אני הכנתי את גרסת הקינמון וגרסת השוקולד צ'יפס, ושניהם טעימים בטירוף. גרסת השוקולד צ'יפס כוללת במילוי גם קצת מלח, וטעמי המתוק-מלוח מעיפים את המאפה למחוזות ה"קחו את זה ממני לפני שאוכל את כל התבנית לבד".
מלבד זה שהרולים טעימים ורכים ונפלאים, המתכון עצמו יוצא דופן בשפיות שלו. אין בו כמעט לישה, אין התפחות חוזרות ונשנות של הבצק, ובעיקר, אין כמויות בלתי סבירות של חמאה. רק 100 גרם למתכון, והוא מופיע רק במילוי, איפה שהכי טועמים ומרגישים אותו. 
מתכון אחד של בצק מספיק להכנת 2 רולדות גדולות, שמהן מכינים 2 תבניות בינוניות של רולים, או תבנית אחת גדולה. הכמויות במתכוני המילויים מתאימות למתכון שלם (כלומר ל-2 רולדות), אבל בהחלט אפשר להכין חצי כמות מכל מילוי ולמלא רול אחד בקינמון ואת השני בשוקולד צ'יפס. 
בקיצור, אני אפסיק לחפור לכם ואתם תרוצו למטבח ותכינו רולים של קינמון ושוקולד צ'יפס. 
זהו, סגרנו.

שבלולי קינמון/שוקולד צ'יפס
מבוסס על: מתכון של Pioneer Woman, עם שינויים שלי
עלות: כ-20 ש"ח
כמות: 2 תבניות קטנות-בינוניות של מאפים, או תבנית אחת גדולה, 40-50 שבלולים.

מרכיבים
לבצק:
2 כוסות חלב
1/2 כוס שמן
1/2 כוס סוכר
1 כף שמרים יבשים
4 כוסות קמח
1/2 כוס קמח (כן, הם נפרדים בכוונה)
1/2 כפית גדושה אבקת אפייה
1/2 כפית מחוקה סודה לשתייה
1 כפית מלח

למילוי קינמון:
100 גרם חמאה רכה מאוד
1/2 כוס סוכר לבן
1/2 כוס סוכר חום
1 כפית קינמון

למילוי שוקולד צ'יפס:
100 גרם חמאה רכה מאוד
1/2 כוס סוכר לבן
1/2 כוס סוכר חום
1 כפית מחוקה מלח (אפשר לצמצם לחצי או רבע כפית אם אתם לא אוהבים מתוק ומלוח)
100 גרם שוקולד מריר קצוץ

לציפוי (אופציונלי):
1 גביע שמנת חמוצה
100 גרם אבקת סוכר

הוראות הכנה
מכינים את הבצק:
מניחים בסיר את החלב, הסוכר והשמן, מחממים תוך כדי ערבוב (להמסת הסוכר) ומביאים לסף רתיחה. מכבים את האש ונותנים לתערובת להתקרר עד שהיא חמימה. סבלנות, זה עשוי לקחת קצת זמן. 
כשהתערובת חמימה מפזרים מעל את השמרים ומשהים דקה. 
מעבירים את התערובת לקערה גדולה ומערבבים פנימה את 4 כוסות הקמח. מכסים את הבצק ומשהים במקום חמים (או לפחות לא קר) עד להכפלת הנפח, כשעה.
כשהבצק תפח מערבבים פנימה את 1/2 כוס הקמח, אבקת האפייה, הסודה לשתייה והמלח. די מהר תצטרכו לזנוח את הערבוב ולעבור ללישה קלה כדי שהמרכיבים יטמעו בבצק, אבל אין צורך ללוש מעבר להתאחדות הבצק.
כעת אפשר להשהות את הבצק במקרר עד שלושה ימים, או להתחיל להשתמש בו מיד. בצק מקורר הוא קצת יותר נוח לעבודה, אבל אם מקמחים את משטח העבודה בנדיבות אפשר בהחלט לעבוד עם הבצק מיד.

מרדדים ממלאים ואופים:
חוצים את הבצק לחצי, ומרדדים כל חצי על משטח מקומח לעלה גדול ודק. הגודל והעובי המדוייקים לא קריטיים, ככל שתרדדו יותר, כך שכבות הבצק בשושנים יהיו דקות ועדינות יותר.
מערבבים בקערה את כל חומרי המלית, למעט החמאה. מורחים מחצית מהחמאה (50 גרם) על כל העלה, בצורה פחות או יותר אחידה, ומפזרים מעל חצי מתערובת המלית. מגלגלים את העלה לרולדה, ופורסים לפרוסות בעובי של כמה ס"מ. 
מרדדים את החצי השני של הבצק לעלה, מורחים את יתר החמאה, מפזרים את יתר המילוי, מגלגלים ופורסים.
מסדרים את הפרוסות בתבנית משומנת - אפשר להשתמש בתבנית אחת גדולה, או בכמה קטנות יותר.
מכסים את התבניות עם פרוסות הרולדה, ומניחים במקום חמים להתפחה במשך כ-20 דקות. 
אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך כ-30 דקות, עד שהמאפים מזהיבים ומעלים ריח ניחוח.

בזמן האפייה מערבבים את חומרי הציפוי בקערה, ושופכים את הציפוי על המאפים מיד כשהם יוצאים מהתנור. אם אתם משתמשים ביותר מתבנית אחת זכרו לחלק את הציפוי שווה בשווה בין התבניות.

מגישים חמים, או בטמפ' החדר, רצוי לקבוצה גדולה של אנשים, שימנעו מכם לאכול את כל המאפים לבד. המאפים מחזיקים יום יומיים במקרר, עטופים היטב, מעבר לזה, אפשר להקפיא ולהפשיר אם רוצים.

בגרסת השוקולד צ'יפס עם מעט ציפוי

שלום חתיכים שלי. סורו לבטני.

ובגרסת הקינמון, עם קצת יותר ציפוי

משימת ט"ו בשבט ועוגת פירות לחג

ט"ו בשבט בפתח ומשימת המאסטר שף היהודית השנתית עומדת לפנינו: איך דוחפים את כל שבעת המינים למנה אחת? יש גם את אתגר הלהכין סלט פירות עם כמה שיותר סוגים שונים של פירות, בו סופרים כפרי נפרד גם את הדבר-המסוכר-הירוק -זוהר-שאני-לא-
יודעת-מה-הוא- אבל-מכרו-אותו-במשקל- עם-יתר-הפירות- היבשים- אז-קניתי". אבל אתגר סלט הפירות הוא יותר צרכני-קמעונאי מאשר קולינרי.

רוצים לנסות ולעמוד באתגר הט"ו בשבט השנתי אבל אין לכם רעיונות? אני מכירה כמה אבטיפוסים של מתכונים שמשלבים את כל שבעת המינים: 

1. סלט דגנים: מבשלים חיטה ושעורה (גריסים או גריסי פנינה) מוסיפים צימוקים, ותמרים ותאנים מיובשים קצוצים, ומתבלים ברוטב של שמן זית, ורכז רימונים. את רעיון הבסיס הזהאפשר לקחת לכל מיני כיוונים - אפשר להוסיף לרוטב מיץ לימון או תפוז, וגם מעט מהגרידה. אפשר להוסיף ירוקים כמו תרד או עלי בייבי, כדי לחתוך את רמות המתיקות ולתגבר את הרעננות והוויטמינים. אפשר להוסיף קוביות של גבינת פטה ו/או אגוזים מלך או פקאן קלויים כדי להעשיר את הסלט. בהחלט יש המון כיוונים שאפשר ללכת אליהם עם הסלט הזה, ומדובר בתוספת מספקת במיוחד, בואכה ארוחה בפני עצמה, בהתאם לגיוונים שתבחרו.

2. לחם בירה: בלחם השעורה היא הבעייתית, כי בדרך כלל לא מכינים לחם מקמח שעורים, לכן הולכים על אופציית הבירה. כל שנותר הוא להעשיר את הלחם עם צימוקים ופירות יבשים כמו מקודם, להשתמש בשמן זית או להוסיף לבצק גם זיתים קצוצים, ולתבל עם טיפה רכז רימונים חמצמץ. יש אצל טולטולים אחלה מתכון ללחם בירה.

3. עוף ממולא: אופציה דומה לסלט שלעיל רק שפה חלק מהמרכיבים נכנסים למשרה - יין, רכז רימונים, מעט שמן זית, וסילאן אם רוצים. אז ממלאים את העוף בתערובת הדגנים המבושלים, פירות יבשים קצוצים ורצוי גם תבלינים חמים כמו קינמון, ג'ינג'ר וציפורן.

מי שיש לו עוד רעיונות מוזמן לשתף בתגובות.
איזה מוזמן? אני מצווה עליכם. ראו עצמכם כמשתתפי מאסטר שף שקיבלו חסינות העומדים במרפסת וצועקים לנו מה לעשות.

עוד משהו שאולי יעזור לכם בבישולים לקראת החג, חיברתי רשימת מרכיבים שרלוונטים לכל אחד משבעת המינים, תוך התחשבות בכך שרוב הפירות הטריים לא ממש בעונה עכשיו. אולי יהיה פה משהו ברשימה שלא חשבתם עליו שיתן לכם השראה למנת ט"ו בשבט מנצחת. גם פה אתם בהחלט מוזמנים להציע עוד אופציות שלא חשבתי עליהם:
חיטה: קמח לבן/מלא, חיטה (גרעינים שלמים שמבשלים)
שעורה: בירה, גריסים/גריסי פנינה
גפן: צימוקים, מיץ ענבים, סוכר ענבים,יין
תאנה: תאנים מיובשות, ריבת תאנים
רימון: רימון טרי (עדיין יש פה ושם בסופרים), רכז רימונים
זית: זיתים שלמים מכל מיני סוגים, שמן זית
תמר: סילאן, תמרים מיובשות, ממרח תמרים

כבר סיפרתי לכם פה בעבר שבעיקרון אני מנסה להימנע מלצרוך כמויות מאסיביות של פירות יבשים. הם מיובאים, עתירי קלוריות, ופשוט מרגיש לי מצחיק לחגוג את שפע פירותיה של ארץ ישראל עם פירות מתורכיה שהשד יודע לפני כמה זמן הם גודלו. יש תפוזים, יש קלמנטינות יש אשכוליות ופומלות ואבוקדו ותותים... והם טריים, בריאים וזולים יותר. אני לא מחרימה לחלוטין פירות יבשים, אבל אני משתדלת לקנות רק כמות זערורית (אחרת ממילא נשאר המון. כמה תאנים מיובשות אפשר כבר לאכול?) ואני משתדלת לתת לפירות הטריים מקום של כבוד. 

לאור דברי השילוב הראוי הנ"ל, היום בפוסט, עוגה שמשלבת באלגנטיות פירות טריים עם יבשים. היא בחושה, קלה להכנה, ופרווה וללא מרגרינה, כמובן. היא גם גמישה ולא מצריכה פירות יבשים ספציפיים, מה שיש לכם בבית זה אחלה. אני השתמשתי בתערובת של צימוקים, שזיפים, משמשים ותמרים, קצת מכל סוג. בקיצור, אופציה ראויה לקינוח ברוח החג, או סתם בתור עוגה נחמדה לשבת.

עוגת פירות יבשים קלילה
מאת: בישול בזול
עלות: כ-13 ש"ח
כמות: 1 תבנית אינגליש קייק, או תבנית עגולה בינונית

מרכיבים
2 תפוזים סחוטים + מים כדי להשלים לכוס אחת של נוזלים (או לחלופין, 1 כוס מיץ תפוזים)
1 כוס פירות יבשים קצוצים (כ-120 גרם) מכל סוג
1/2 כוס שמן
1 כוס סוכר
1 ביצה
1 ו-3/4 כוס קמח
2 כפיות אבקת אפייה
1/2 כפית מלח
1 כפית ג'ינג'ר טחון

מניחים את מיץ התפוזים ואת הפירות היבשים הקצוצים בקערת הערבוב ומשרים כחצי שעה כדי לרכך את הפירות מעט. מוסיפים את השמן הסוכר והביצה ומערבבים עד להתאחדות. מוסיפים את יתר המרכיבים ומערבבים עד שהתערובת אחידה.
שופכים את הבלילה לתבנית אינגליש קייק או תבנית עגולה בינונית משומנת, ואופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך כ-40 דקות, עד שהעוגה תפוחה וזהובה, וקיסם שננעץ במרכזה יוצא נקי.

על הבחירה

לבשל בזול זה מנטליות שלא מקבלת מציאות כלכלית כגזירה משמים שאיננה ניתנת לשינוי. הקוטג' יקר? נתלונן ליצרנים, נחרים ונמצא תחליפים עד שהמחיר ירד. חנוק לנו קצת החודש? נצטמצם קצת, נדחה סיפוקים ונאכל קצת יותר בצניעות כדי לשמור על שליטה בתקציב. החברות והמפרסמים עושים ספינים ומנסים למכור לנו דרעק יקר באריזה יפה? אנחנו משווים מחירים, מסיקים מסקנות וקונים מיצרנים שלא מנסים לעשות לנו מניפולציות (או לפחות, פחות מניפולציות...).

"אין מה לעשות", "תמיד דופקים אותנו", "אי אפשר לשנות כלום במדינה הזאת" ושאר אמרות חסרות אונים סתם מחלישות אותנו. כמובן שאי אפשר לשלוט על הכל, וצריך לבחור בחוכמה את המלחמות שלך, אבל אנחנו אנשים עצמאיים עם בחירה חופשית. כן חבר'ה, יש לי בחירה חופשית ואני לא פוחדת להשתמש בה. מואהאהאהא!

כנגזרת מהמנטליות הזאת ברור לי שכולכם תבחרו לנצל מחר את ההזדמנות שניתנת לנו להשפיע על הרכב מנהלי העניינים פה במדינה. כל קול הוא אולי טיפה בתוך ים הקולות שיושמעו פה, אבל עדיף קול קטן מאשר אף קול. בשלנים זולים שכמותינו לא מרימים ידיים ונותנים לאחרים לעצב את המציאות שלנו. אז יאללה להצביע ברעל!

גם אתם לא קיבלתם הודעה לבוחר? זה לא תירוץ להימנע מלהצביע. אתם צריכים רק לבדוק באיזה קלפי אתם רשומים ולהגיע לשם עם תעודת זהות, רשיון נהיגה או דרכון ישראלי.
אפשר לבדוק איפה הקלפי שלכם פה:
https://kalpi.elections.gov.il/

פתקא טבא! 

שלג בירושלים וכרובית בתחמיץ

ברביעי בבוקר האזהרות היו באוויר. חלק מהירושלמים עוד ניסו לתפקד כרגיל, אבל כולם היו מוכנים ומזומנים לרוץ הביתה ברגע שייחזה ולו פתית שלג אחד. תהיתי האם מזג האוויר הסוער יגרום לכך שהסופר יהיה ריק, או שמא הפחד מפני השלג והאופטימיות שהפעם הוא ייתפס ויצטבר וישתק את העיר, יגרמו לכך שכל העולם ואישתו ירוץ לסופר ויקנה מספיק אוכל כדי להאכיל עיר שלמה במצור. ובכן מסתבר שחשיבותה של המוכנות הקולינרית עולה לאין ערוך על הרצון להימנע מקצת גשם ורוח. הרי אי אפשר ליהנות כהוגן מיום שלג אם אין שוקו חם או מרק מהביל, או מאפה ריחני.

אז היה שלג בירושלים. היה מרגש. הצצנו מהחלון בנוף המוכר שתחת מעטה השלג (יותר מ-10 ס"מ!!) נראה פתאום שונה וקסום וקשה לזיהוי. התפעלנו מהשקט, הדלקנו תנורים, והתכרבלנו חזרה בין השמיכות לעוד חצי שעה של שינה. לבסוף החלטנו לשנס מותניים ולצאת החוצה. עטינו על עצמנו טייץ וטרנינג, ודגמ"ח, וגופייה, וטי שרט, וסווטשרט, ופליז, וגרביים, ועוד גרביים, ומעיל, וצעיף, וכפפות, וכובע, ואז נזכרנו שלא עשינו פיפי לפני היציאה וקיללנו חרישית. 

ואחרי שטיילנו, מפזרים חיוכים מתלהבים לכל העוברים והשבים, שבנו הביתה, דחפנו עיתונים מכווצ'צ'ים למגפיים הרטובים, הנחנו גרביים על הרדיאטור לייבוש וגילינו שזה גורם לכל החדר להריח כמו גרביים (או שזה היה רק אני?). אז חזרנו להתכרבל, ועם כוס שוקו או קערת מרק חמה לצידנו, העלינו תמונות לפייסבוק. 
שגרת שלג ירושלמית. 

בגלל שאני עצלנית ועשיתי סיבוב של אולי 10 דקות בשלג, תמונות השלג בפוסט הם של שמואל הצלם המחונן.
פה כנסת מושלגת.

רחוב יפו ופסי רכבת קלה מושלגים.

השלט לתל אביב נפל והתכסה בשלג. בטח יש בזה איזה סימבוליות.
נסחו לעצמכם איזה משהו פואטי על היחס בין ירושלים המושלגת לאחותה הרטובה והפקוקה.

וכעת, מתכון די לא קשור, חוץ מזה שמדובר במתכון חורפי בערך.
יש כמה ירקות שהם הרבה יותר טעימים ואיכותיים בחורף, אחת מהם היא הכרובית. הכרוביות כעת זולות יותר, רעננות יותר ונקיות יותר (קרי, יש הרבה פחות סיכוי לפגוש את הזוחלים הירוקים האלה שלפעמים פוגשים עליהן בקיץ). אחד ממתכוני הכרובית האהובים עלי הוא כרובית בתחמיץ. הוא קליל ופריך, חמצמץ וממכר, ומהווה תוספת נפלאה לסלטים ירוקים שצריכים בעיטה בתחת, או סתם כתוספת ירק לארוחה.

כרובית בתחמיץ
מאת: בישול בזול, בהשראת מתכון של מוסווד ועוד בליל של כמה מתכונים דומים שמסתובבים באינטרנט
עלות: כ-9 ש"ח
כמות: יספיק כסלט/תוספת לארוחה גדולה, או לכמה ארוחות קטנות יותר,

מרכיבים
2 כפות שמן זית
1/4 כוס חומץ בן יין 
1 כוס מים
3 שיני שום פרוסות
3/4 כפית מלח
1 כפית גרגרי פלפל שלמים, או חצי כפית פלפל שחור גרוס
2 עלי דפנה
1 כפית טימין
1 כרובית מנוקה ומפורקת לפרחים

הוראות הכנה
מניחים את כל הרכיבים בסיר ומערבבים להמסת המלח.
מכסים, מביאים לרתיחה ומבשלים בחום בינוני כ-10 דקות, עד שהכרובית מרוככת, אבל עדיין מעט פריכה ולא סמרטוטית לגמרי.
מגישים את פרחי הכרובית קרים או בטמפרטורת החדר. לא מגישים את נוזל התחמיץ עצמו, אבל אם אתם מתכננים לאכסן את הכרובית במקרר לאורך זמן, מאכסנים אותו עם הנוזלים. היא יכולה להחזיק ככה שבועות במקרר.

היי היי אולי הכרובית נראית קצת כמו שלג? איכשהו?

אגב, כתלות בחומץ שלכם, הכרובית יוצאת לפעמים בגוון וורדרד מעט. אין צורך להיבהל. זה קורה.

עיקריות בשריות זולות וקובה סינייה

כדי שמנה עיקרית בשרית תחשב אצלי כ"בישול בזול" היא צריכה לקיים לפחות אחד מהתנאים הבאים:

החלק הבשרי צריך להתבסס על נתחי עוף או בשר זולים יחסית 
בעוף מדובר בחזה, כנפיים, עוף טחון, ויש תקופות עם מבצעים גם על העופות השלמים והכרעיים (תלוי אם רשתות השיווק במצב מלחמה). יש גם איברי פנים זולים כמו קורקבנים וכבדים, אבל לי אישית יש פחות ניסיון איתם. בכל מקרה, מתכונים עם פרגיות ככל הנראה לא תראו כאן. 
בתחום הבשר מדובר בבשר טחון (אני קונה טחון מקפוא בקצבייה שבדרך כלל עולה 30-40 ש"ח לקילו. הטחון הטרי יקר ממש ואני לא באמת חשה בהבדל. והטחון שקונים במחלקת הקפואים גם יקר וגם מכיל כל מיני תוספי סויה וחלבון מן הצומח) ונתחים שלמים זולים, כמו מס' 2, 3, 8 ו-10 שעולים בדרך כלל סביבות ה-30 ש"ח לקילו כשהם קפואים. 

צריך שיהיה במתכון "מתיחה" של הבשר בעזרת רכיבים אחרים, זולים יותר, כמו ירקות, דגנים או קטניות 
יש המון דרכים למתוח בשר ועוף. אפשר לבשל אותם בקדרה עם ירקות וקטניות. אפשר להכין מהם רוטב או תבשיל שמוגש על ערימה של אורז או איטריות. אפשר להכין קציצות מבשר או עוף טחון ולהוסיף להם ירקות מגוררים ופירורי לחם. אפשר לעטוף אותם בפחזנית, או בלינצ'ס או פשטידה... לפעמים מדובר בקצת יותר התעסקות. בכל זאת, הרבה יותר קל לסדר כמה כרעיים בתבנית לשפוך מעל כמה תבלינים והיידה לתנור. אבל יש להתעסקות הזאת יתרונות: התוצאה היא גם זולה יותר, וגם בהרבה מקרים מהווה ארוחה שלמה, או כמעט ארוחה שלמה בפני עצמה.

אז עכשיו שאתם מכירים את ה"אני מאמין" של בישול בזול בנוגע לעיקריות בשריות, אפשר לגשת למתכון.
על הגרסא שלי לקובה סינייה אני עובדת המון זמן, מאז פתיחת הבלוג בערך. ההתאמה לבלוג ברורה - עיקרית שחצי ממנה עשויה בכלל מבורגול זול ומזין, עם טעמי הקובה האהובים עלי, ובלי הגלגול שאני לא מאוד מוצלחת בו. יש עוד מתכונים ברשת לקובה סינייה (או קובה בל סנייה), אבל חלקם עם כמויות לא ממש הגיוניות, חלקם עם כבש טחון, שהוא גם יקר וגם קצת יותר קשה להשיג, ורובם עם צנוברים שאמנם הם נורא טעימים, אבל יקרים בטירוף. אז החלטתי לפתח גרסא משלי. ליחסים המועדפים עלי בין המים לבורגול ובין הבצק למילוי לתבלינים הגעתי אחרי כמה איטרציות, נשאר רק עניין פעוט- הבצק נטה להתפרק ולהתפורר. הקובה אמנם היה טעים, אך לא אסטטי במיוחד. פתרון לבעיה הזאת הגיע מהמתכון של מתכוניישן ובו הבורגול נטחן במעבד מזון בתוספת בצל חי. אהא! מכיוון שבכל זאת אני אוהבת את המרקם הגרגרי של הבורגול, החלטתי לטחון רק חצי מהבורגול, להשאיר את היתר כמו שהוא, ולערבב.
אם כך, ללא קשקושים נוספים, הרי לכם המתכון שלי לקובה סינייה. המתכון גדול ומספיק להמון סועדים, אז הצטיידו בתבנית גדולה.

קובה סינייה (מאפה קובה בתבנית)
מאת: בישול בזול
עלות: כ-36 ש"ח
כמות: כ-16 מנות

מרכיבים

לבצק הבורגול:

500 גרם בורגול דק (ג'ריש)

3 כוסות מים רותחים

1 בצל קלוף וחצוי

1 כפית מלח

1/2 כפית קינמון

1/2 כפית פלפל אנגלי

1/2 כפית פלפל שחור טחון

1/2 כפית כמון

4 כפות שמן

למלית הבשר הטחון:

3 כפות שמן

2 בצלים קצוצים דק

3 שיני שום

1/2 כפית מלח 

1/4 כפית קינמון

600 גרם בשר טחון, או תערובת של עוף ובשר טחונים

חצי צרור בצל ירוק קצוץ

הוראות הכנה

מכינים את הבצק: מעבירים את הבורגול לקערה גדולה, שופכים מעל את המים הרותחים ומשהים רבע שעה. סוחטים עודפי נוזלים אם יש. טוחנים את הבצל במעבד מזון עד שהוא קצוץ היטב. מוסיפים למעבד המזון חצי מהבורגול המבושל וטוחנים במשך כדקה עד שהבורגל מתחיל להיעשות עיסתי. 

מערבבים את עיסת הבצל והבורגול עם יתר הבורגול המבושל ושאר מרכיבי הבצק עד שהעיסה אחידה.

בזמן שמשרים את הבורגול במים הרותחים מכינים את המלית: בסיר בינוני-גדול מחממים את השמן ומטגנים את הבצלים עד שהם נהיים שקופים ומתחילים להזהיב, כ-10 דקות. מוסיפים את השום, המלח, הקינמון והבשר הטחון, ומטגנים תוך כדי ערבוב עד שהבשר מבושל ברובו, כ-5 דקות. מוסיפים את הבצל הירוק, מטגנים עוד דקה ומורידים מהאש.

מרכיבים את הקובה: משמנים תבנית גדולה, ומשטחים מחצית מבצק הבורגול בתחתית התבנית. מסדרים מעל את הבשר הטחון, ומעליו משטחים את יתר בצק הבורגול, ומהדקים ( לא למעוך יותר מדי. אנחנו רוצים שהקובה לא יתפרק, אבל שגם לא יהיה דחוס לגמרי). אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות במשך כחצי שעה, עד שהמאפה מזהיב מעט.

מגישים חם בליווי הזלפות נדיבות של טחינה.

געגועי לסבתא העיראקית שמעולם לא היתה לי

מאפינס בהרכבה עצמית

שאלתי אתכם לפני כמה ימים בעמוד הפייסבוק של בישול בזול מה אתם רוצים לראות בבלוג. התשובה שקיבלה הכי הרבה לייקים היתה אוכל מותאם לסטודנטים, כזה שאפשר להכין בקלות, ויותר חשוב, שאפשר בקלות לדחוף אותו לתיק, ושישרוד יום שלם של לימודים.
אמנם אני כבר לא סטודנטית, אבל סיימתי ללמוד לא מזמן. עוד זכורים לי הרצאות בהם נשנשתי שקית ברנפלקס עבשים, מקללת את עצמי שהעדפתי להגיע בזמן על פני להשקיע קצת יותר באוכל שהבאתי. היו גם ימים טובים. בעונת האבוקדו היה לי הסכם עם חברה שלי - היא הביאה לחם טעים ואני הבאתי אבוקדו בשל, צלחת וסכו"ם. כמה ימים בשבוע היינו יושבות על הדשא, מדברות על התרגיל הבא ואוכלות לחם עם אבוקדו. לפעמים זה כל מה שצריך בחיים. אבל השיטה הזו עובדת רק כשיש לך זמן, וחברה שאפשר לסמוך עליה (אוהבת אותך מכוערת!) ואבוקדואים בשלים.
הכי גרוע זה כשאתה נשבר ומחליט לקנות סנדוויץ' באחת הקפיטריות. הם נראים כל כך יפים ומפתים שם בויטרינה, פריכים ומזינים וחמימים... פתאום אתה מוצא את עצמך מוציא 13 שקל על לחמנייה עם פרוסת עגבנייה, מלפפון וקצת טונה או חביתה קרה. אתה טורף באטרף, מתעלם מהעובדה שעוד 2 דקות השקעה בבוקר והיית יכול להכין אחד כזה בעצמך, ואז... זה נגמר. אתה עומד שם, תוהה אם זה היה שווה את זה, והאם זה יחזיק אותך עד התרגול שנגמר בשמונה, או שמא תצטרך מאוחר יותר לקנות עוד סנדוויץ' או סלט. ואם כבר, אולי כדאי לרכוש כעת אייס קפה, כדי לסיים עם קצת מתוק בפה? כך אתה מתגלגל במדרון הקפיטריה החלקלק ותקציב האוכל שלך תופח בקלות אל מעבר ה-30 ש"ח ליום. אתה גם רעב, גם עני וגם אכול רגשות אשמה. נהדר.

בקיצור, ברור שכדאי כמה שיותר להביא לעצמך אוכל מהבית.
מלבד לחרוש על שאריות בטאפרוור (אין מיקרוגל? לא נורא, במילא אין זמן בין השיעורים), כדאי כמובן להצטייד בנשנושים ומאכלים ייעודיים וקלים לשינוע. אפרופו, קילוף של פומלה שלמה יכולה להיות אחלה פעילות שתעסיק לכם את הידיים במשך הרצאה משעממת (רצוי בהרצאה עם 100+ אנשים בה אתם יכולים לשבת מאחורה ולא להטריד את העיניים של המרצה בקילוף האינסופי).
מלבד פומלות, הריני להציע לכם את מתכון המאפינס המלוחים החביב עלי. מכינים בלילה בסיסית, ולה מוסיפים בערך כל דבר שבא לכם. ירקות מבושלים או מהירי בישול, זנבות גבינה, עשבי תיבול ותבלינים, אגוזים וזרעונים, מה שיש במקרר. זאת דרך נהדרת להיפטר משאריות בכמויות קטנות, ואתם יכולים לגוון כאוות נפשכם, בלי שאלאה אתכם במליון מתכונים ששונים רק ב2-3 מרכיבים. 
בלילת המאפינס מכילה קוואקר = סיבים תזונתיים ממלאים, כדי שתישארו שבעים יותר זמן, והוא נותן גם מרקם יותר נגיס למאפינס. אני משתמשת בקמח לבן רגיל בבלילה, אבל אני מנחשת שהחלפה לקמח מלא תלך בסבבה אם אתם בקטע.
פרוותתי את המאפינס בעבר על ידי החלפת החלב במים. יצא חביב, אבל ייתכן ששימוש בחלב סויה או משהו בסגנון ינפק תוצאה נעימה יותר.
המאפינס האלה גם מתאימים מאוד לאירוח של הרגע האחרון. מרכיבים את הבלילה, קוצצים מעט ירקות וגבינות מסכנים מאחורי המקרר, ותוך חצי שעה יש לכם כיבוד טעים וחמוד, חם וטרי מהתנור.
אפשר ואף מומלץ לחלק את הבלילה ל-2 או 3, ולהוסיף תוספות שונות לכל חלק כדי לקבל מגוון טעמים ממתכון אחד.

מאפינס קלים ובריאים - מתכון בסיס
מאת: בישול בזול
עלות: כ-6 ש"ח לבלילה עצמה, עלות התוספות משתנה בהתאם לבחירותיכם, ניתן לשער שזה יצא בסביבות ה-6-8 ש"ח תלוי בכמויות הגבינה ועלות הירקות
כמות: 12-14 מאפינס עם תוספות מינימליות, מעל 18 מאפינס אם אתם מפציצים בתוספות

מרכיבים
1 ו-1/4 כוסות קמח
3/4 כוסות קוואקר (שיבולת שועל מהירת הכנה)
2 כפיות אבקת אפייה
1/2 כפית מלח
1/4 כוס שמן (אפשר לצמצם לכף או שתיים אם אתם מקפידים על כמויות שומן)
2 ביצים
1 כוס חלב (אפשר להחליף במים או חלב סויה לגרסת פרווה)
תוספות (ראו פירוט בהמשך)

הוראות הכנה
מערבבים את כל המרכיבים היבשים בקערה. מוסיפים את הביצים והחלב ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה. מערבבים פנימה בעדינות את התוספות, ומעבירים את הבלילה לתבנית שקעים מרופדת במנז'טים. ממלאים עד לגובה של כ-2/3 מהשקע. אם יש במאפינס שלכם המון המון תוספות אפשר למלא עד לגובה של 3/4 מהשקע (כי התוספות לא תופחות, רק הבלילה, ואם יש רק מעט בלילה המאפינס יתפחו פחות).
אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות במשך כ-20 דקות, עד שקיסם שננעץ במרכז יוצא יבש.

תוספות(!!)
מה שכיף במאפינס הוא שאפשר להוסיף די מה שבא לכם, והכמויות לא ממש קריטיות. רשימות תוספות אופציונאליות עם טווחי כמויות מומלצים:

• 1-2 כוסות ירקות חיים, משומרים, או מבושלים; חתוכים, מגוררים או קצוצים. כמו: עגבניות קצוצות, עגבניות שרי חצויות, בצל מטוגן, עשבי תיבול קצוצים, זיתים פרוסים, תירס, רגיל או גמדי, פלפלים קצוצים, קישוא מגורר, שאריות של ירקות מוקפצים, ברוקולי או כרובית מבושלים, או קפואים ומופשרים, עלי תרד קרועים... באמת שהשמיים הם הגבול.
• 100-250 גרם גבינות - בולגרית או פטה מפוררת, גבינה צהובה מגוררת או חתוכה לקוביות, פרמז'ן, מוצרלה, צפתית... אפשר גם להוסיף קופסת טונה מסוננת ומפוררת.
• תבלינים יבשים, בין חצי כפית לכפית וחצי (אם יש לכם עוד המון תוספות שימו יותר, אם יש רק עוד מעט תוספות שימו פחות). אפשר לשים פפריקה מתוקה או חריפה, בזיליקום, טימין, אורגנו, אבקת שום, כמון... אפשר להוסיף גם כמה כפות ממרחים כמו פסטו, ממרח עגבניות מיובשות, טפנד וכדומה.
• 1-1/2 כוס אגוזים קצוצים, כמו אגוזי מלך או פקאנים, ואפשר גם כמה כפיות/כפות זרעונים כמו שומשום, קצח או זרעי פשתן.

הנה כמה שילובים אהובים עלי:
מאפינס תירס וגבינה צהובה - כוס וחצי תירס משומר + 150 גרם גבינה צהובה מגוררת + 1 כפית פפריקה חריפה.
מאפינס שרי ובולגרית - 1 וחצי כוסות עגבניות שרי + 100 גרם בולגרית מפוררת + חופן עלי בזיליקום קרועים.
מאפינס שאריות פיצה (אם הכנתם פיצה אתמול, וכמו שאני בדרך כלל עושה, חתכתם הרבה יותר מדי תוספות כך שיש לכם המון ירקות חתוכים בכמויות קטנות במקרר) - 2 כוסות ירקות קצוצים מסוגים שונים: עגבניות, גמבה, בצל סגול, זיתים, תירס וכו' + 100 גרם גבינה צהובה מגוררת + כפית וחצי אורגנו.

איזה מאפינס אתם הכי אוהבים?

מתכון אחד של בלילה שהפכה לשלושה סוגים של מאפניס: תירס וצהובה (למעלה מימין),
גמבה, זיתים ואגוזי מלך (למעלה משמאל), ושרי ובולגרית (למטה במרכז).

סלט סלק ותפוזים ורוד!

דברים שלמדתי להעריך רק בגיל מבוגר:
הצבע ורוד- כילדה ידעתי שורוד זה צבע של בנות, ועל כן החלטתי שאני לא אוהבת אותו. לא בכבוד שלי להיות כמו כולם ככה. כשהתבגרתי גיליתי אהבה עזה לאדום וורוד. הם עושים לי משהו למוח - האישונים שלי מתרחבים, האנדורפינים משתחררים, ואני מחייכת בטמטום.
רדיו עם דיבורים - שלושת הדקות של מבזק החדשות שההורים התעקשו לשמוע מדי פעם, שברו את הלופ האינסופי של קסטות שירי הילדים, ונראו לי כמו נצח. אי שם בתחילת שנות העשרים פתאום תפסתי את עצמי מקשיבה למילה האחרונה (שעה!) ודווקא מתבאסת כשזה נגמר. 
סלמון מעושן והרינג - אני לא יודעת איך זה התחיל, אבל כיום אהבתי אינה יודעת שובע. אני עטה על מגש הדגים המעושנים בקידוש כאחרונת הישישים היידישאים. אבל את הוויסקי אני לא שותה (ראו: דברים שטרם למדתי להעריך).
לישון בשבת בצהריים - מי לעזאזל בוחר לישון בצהרים כשאפשר לשחק בלגו ודומינו וברביות ותופסת?? באמצע שנות העשרה גיליתי שיש לי את היכולת המדהימה לבלות פחות מ-10 שעות מתוך 25 השעות של שבת ערה. כנראה שלהתבגר זה מעייף.
חצילים - לא ממש שנאתי אותם, אבל קשה להגיד שירק אפרפר, ספק מושי ספק סליימי היווה פיתוי גדול במיוחד. כיום הם מככבים אצלי בקערות טחינה, סירי קציצות, מגשי אנטיפסטי ומנות שווארמה.
נוף - מגיעים סוף סוף למעלה ההר בטיול השנתי. עמק מיוער ורחב ידיים, או מדבר פרוע ושומם נשקף מכל עבר, ורק אני לא מבינה מה הקטע. אלה בדיוק אותם חולות ועצים שעברנו כדי להגיע לפה, רק בקטן. למי אכפת? בואו נמשיך ללכת שנוכל כבר להגיע לנחל או לקומזיץ או למשהו מעניין. אין לי מושג למה "אותם עצים רק בקטן" מתישהו נהיו לי יפים. אולי זה התחיל אחרי שנגמרו הטיולים השנתיים ויכלתי לצרוך את הטבע שלי איך ומתי שרציתי, בלי עוד עשרות אנשים סביבי. לא שלא נהניתי בטיולים השנתיים, נהניתי מאוד, אבל בעיקר מהחברה ושינוי האווירה. מהצעדה הכפויה בין הפסקות הביסלי ניסיתי להתעלם. 

דברים שטרם למדתי להעריך:
קפה ותה - אם מערבבים חצי כפית קפה נמס עם אבקת שוקו והמון חלב אני אשקול את העניין. תה תמיד היה נשמע כמו רעיון טוב, אבל יש לו טעם של מי דשא. עם סוכר, בלי סוכר, פשוט לא עושה לי את זה.
אלכוהול שעומד בפני עצמו - ביף בורגניון, סבבה. מק אנד צ'יז אנד ביר, מצויין. מוס שוקולד עם קירש, הבו לי אותו! אבל בקבוק בירה? בעע. לא יכולה עם המרירות. כמה לגימות של יין, או ליקרים פירותיים/קרמיים (=משקאות של בחורות) יכולים להיות נחמדים מדי פעם, אבל לא מעבר לזה. אל תדברו איתי בכלל על משקאות כבדים יותר. חבל על הזמן והכסף.
בטח יש עוד כמה שלא קשורים לאוכל, אני לא מסוגלת לחשוב עליהם כרגע.
מה אתם למדתם או לא למתם להעריך בגיל מבוגר?

מתכוננו היום הוא מתכון ורוד-סגול-פוקסייה בוהק: סלט סלק ותפוזים. סופר קל (אולי המתכון הכי קצר בבלוג) וסופר טעים, מתקתק ומתאים בדיוק לתפוזים ולירקות השורש של החורף. אני כנראה אחת מהילדות היחידות בעולם שאהבו את הטעם של הסלק לפני שאהבו את הצבע שלו.

סלט סלק ותפוזים
מאת: אמא של בישול בזול
עלות: כ-4 ש"ח
כמות: כחלק ממנת סלטים בארוחה יותר גדולה יספיק לכ-8 איש, כמנה צידית עיקרית יספיק ל2-3 סועדים

מרכיבים
1 סלק
1 תפוז

הוראות הכנה
שוטפים את רגבי העפר מהסלק, שמים בסיר קטן, מכסים במים, מביאים לרתיחה ומבשלים עד שהסלק רך, כ-40-50 דקות.
מסננים את המים, נותנים לסלק להתקרר, חותכים את הקצה הגבעולי, ומורידים/מחליקים ממנו את הקליפה עם האצבעות. מקלפים את התפוז, וחותכים את הסלק והתפוז לקוביות. מעבירים לקערה ומערבבים קצת כדי שהתפוז יצבע בורוד. מגישים קר או בטמפרטורת החדר.

אהה זה ורוד!!

חנוכה, האדם הראשון ומרק ארטישוק ירושלמי וגזר

חנוכה הוא חג של של ניסים ונפלאות, גבורה וניצחון, עצמאות וזהות. אבל סיפור החנוכה האהוב עלי הוא דווקא סיפור קטן, שמופיע בתלמוד במסכת עבודה זרה (דף ח' ע"א)

תנו רבנן: 
לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך
אמר: 
אוי לי, שמא בשביל שסרחתי 
עולם חשוך בעדי 
וחוזר לתוהו ובוהו 
וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים 

עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה 

כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך 
אמר: 
מנהגו של עולם הוא 
הלך ועשה שמונה ימים טובים 

לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים

-----

העולם ריק מאנשים, שומם ושקט, הולך ומחשיך, הולך ומתקרר. 
בהתחלה האדם הראשון משכנע את עצמו שהוא מדמיין. בשבוע שעבר הספיק הרבה יותר לפני השקיעה, אבל זה סתם כי הוא התעצל. עכשיו הוא כבר לא יכול להתכחש. הלילות הולכים ומתארכים, הרוחות שורקות, הגשמים שוטפים את העולם, והוא לבד. 
האדם מתחבא במערה, מתכרבל ליד המדורה הקטנה, ומנסה לחשוב. מה קורה פה?  האם ארגיש שוב את חום השמש אי פעם? האם העולם שוקע לתהום של קור וחושך אינסופי? אולי חטאתי? אולי התנהלותי בעולם היא זו שהביאה את הגזירה הזאת? 
הוא מתפלל באימה, מתחנן שהחום והאור ישובו לעולם. 
האש דעכה מזמן, והצללים שעל הקירות מתקצרים ומתארכים עם מעגל השמש החלושה. האדם כבר לא זוכר כמה זמן הוא שם, רועד ומביט בצללים, שפתיו ממלמלות תפילה. 
אולי... אולי זה חלום או הזיה, השמש עדיין מסתתרת, אבל פתאום הוא מרגיש בדל שינוי. הצללים קצת פחות ארוכים, קצת פחות כהים ומאיימים. באוויר יש נימה של תקווה. על אף העננים והגשמים האדם מתחיל להבחין בימים המתארכים, בשמש שכל יום משתהה עימו עוד כמה רגעים נוספים. האור חוזר. החום חוזר. העולם עוד ישוב לכוחו כבראשונה.

-----

אני כל כך אוהבת את הסיפור הזה. חז"ל מצליחים, בקומץ מילים, לצייר תמונה בראשיתית עזה של פחד, בדידות וחושך המתהפכים לתקווה, רווח ואור. חז"ל מכירים בסיפור זה, באוניברסליות של חג החנוכה. לא במקרה לכל כך הרבה דתות ותרבויות יש חג סביב נקודת ההיפוך החורפית, בימים הקצרים בשנה. הפחד שבראיית הימים מתקצרים ומתקררים הוא טבעי ואמיתי לגמרי. יש ניסיות גם בתהליך הטבעי, כשהשמש והחום נעלמים, ואז חוזרים אלינו לאט לאט, מדי שנה בשנה.
כשאני מדליקה נרות חנוכה, כשאני רואה את הלהבות הקטנות ניבטות אלי מחלונות הבתים, אני חושבת על האדם הראשון. האמונה בכך שגם החורף הזה לא יימשך לנצח, שהאור עוד יחזור אלינו, ראויה לחג.

היום, מתכון שמדבר בשקט ובפשטות, כמו הסיפור שלנו, עם טעמים שורשיים מורכבים ומתוקים. חמישה מרכיבים (טבעוניים!), מעט התעסקות, ומקבלים מרק סמיך ומשביע שמתאים לכל ארוחה, ובמיוחד להתחממות בלילות קרים וחשוכים. לא חייבים לדייק פה בכמויות ובזמנים. את רוב העבודה עושים הגזרים והארטישוקים הירושלמים שמעניקים למרק מטעמיהם הנפלאים. 
חג אורים שמח!

מרק ארטישוק ירושלמי וגזר
מאת: בישול בזול
עלות: כ-14 ש"ח
כמות: 6-8 מנות

מרכיבים
1 בצל גדול קצוץ גס
2 כפות שמן זית
8 ארטישוקים ירושלמים, כ-800 גרם (לא צריך לדייק בכמויות)
6 גזרים
ליטר מים

הוראות הכנה
מחממים את השמן בסיר בינוני ומטגנים את הבצל עד שהוא רך ומתחיל להזהיב, כ-10 דקות. בינתיים קולפים את הארטישוקים והגזרים וחותכים לחתיכות גסות.
מוסיפים את הירקות והמים לסיר, מביאים לרתיחה, ומבשלים על אש בינונית עד שהירקות רכים מאוד, כ-50 דקות.
טוחנים את המרק עם בלנדר מוט או במעבד מזון, ומוסיפים עוד מעט מים לדילול, לפי הצורך וההעדפה האישית.
מגישים עם שמנת חמוצה, שקדי מרק, או בלי כלום ונהנים מטעמי המתיקות והאדמה.

Winter is coming. אז תאכלו מרק.
(לא באמת חשבתם שאצליח לכתוב פוסט שכזה בלי להזכיר את המנטרה של בית סטארק)

סופגניות שוקולד אפויות

היום חברים, אני הולכת לשקר לכם. למעשה, כבר שיקרתי לכם. קראתי לפוסט הזה "סופגניות שוקולד אפויות". אבל מה הן בעצם הסופגניות האפויות? לכאורה, בצק סופגניות שברגע האחרון החליטו לאפות במקום לטגן. נגיד.
אבל מה ההבדל בין סופגנייה עם שמרים אפויה, לסתם לחמניה מתוקה? מה ההבדל בין סופגניית אשל אפויה בתבנית דונאטס לסתם קאפקייקס בחוש? ובכן, חשבתי המון על הנושא והגעתי למסקנה. כדי שלחמנייה או קאפקייקס יוכלו להיחשב כסופגנייה אפויה הם צריכים לקיים לפחות אחד, ורצוי 2 מתוך 3 התנאים הבאים.
1. תבנית בצורה מתאימה - אם אופים בלילה בתבנית דונאטס ייעודית, ברור שמדובר בסופגנייה. תבניות מיני מאפינס או שאר צורות סמי עגולות, בהחלט מעלות את הסיכוי לכך שמדובר בסופגניה.
2. אבקת הסוכר - אם זורים מעל אבקת סוכר בהחלט ייתכן שמדובר בסופגנייה. אם מגלגלים את המאפה בסוכר רגיל גם יש סיכוי שמדובר בסופגנייה.
3. העונה - אם מכינים את המאפה האמור בחודש כסלו, יש סיכוי שמדובר בסופגנייה. אם מכינים אותו בחנוכה עצמה או בשבוע שלפני, הסיכוי גבוה למדי.

השתכנעתם?
גם אני לא השתכנעתי במיוחד.
אבל רציתי להכין משהו לכבוד חנוכה, אני לא אוהבת לטגן, ומשמן עמוק אני ממש מפחדת. כשהאיש שלי מכין סופגניות התפקיד שלי הוא לעמוד ממרחק של מטר וחצי ולצווח כל פעם שהוא מכניס אחת לשמן. כשנתבקשתי אני להשתלט על הטיגונים, במקום להניח אותן בזהירות בשמן, זרקתי את הסופגניות אל עבר השמן מגובה ומרחק בטוחים. כך וידאתי שכל אחת תיצור ספלאש של שמן רותח, מה שביסס עוד יותר את אמונתי היוקדת שטיגון עמוק זה ממש לא בשבילי. 

בכל מקרה, על אף סלידתי העמוקה מאקט הטיגון עצמו, אני מחזיקה בדיעה (האמיתית היחידה) שאוכל מטוגן זה ממש טעים. ממש. כל אוכל יהיה טעים יותר כשהוא מטוגן. תחשבו על שניצל לעומת חזה עוף בתנור, לביבה לעומת פשטידה, וכמובן, אין תחליף לסופגנייה המטוגנת. כל מי שאומר לכם שהמתכון שלו לסופגניות אפויות דווקא ממש טעים כמו המקור, או שהוא משקר במצח נחושה, או שמרוב דיאטה הנוירונים שאחראים לעיבוד הטעמים בקורטקס הגוסטטורי שלו גוועו ברעב.

אבל אם אתם בדיאטה, או שיש לכם פחד היסטרי מטיגון עמוק, או שסתם אין לכם כוח ללכלך המון כלים ולבזבז 2 ליטר שמן, אתם יכולים ללכת על סופגנייה אפויה. הגרסא האהובה עלי לשקר הזה, היא זו שטובלים בה את המאפה בחמאה מומסת ואז מגלגלים בסוכר. ככה מקבלים מעטפת חמאתית ומתוקה שקצת מזכירה את האפקט שמקבלים בטיגון. ואם כבר אנחנו זרקנים, אני הולכת על בלילה בחושה שמקבלת צורה בתבנית, ללא התעסקות בשמרים והתפחה.
התבנית האידיאלית לפרוייקט הזה היא כמובן תבנית דונאטס. אני מניחה של-99% אחוז מכם אין תבנית כזאת, וזה בסדר, גם לי אין. אם יש לכם תבנית עם שקעים קטנים יחסית - מיני מאפניס, או תבניות הסיליקון עם השקעים הקטנים האלה בצורות של פרחים או לבבות, אחלה. אם לא, אפשר להסתפק בתבנית מאפינס רגילה. אמנם זה מעלה את הסיכוי שיצעקו עליכם שמה שהכנתם זה לא סופגנייה אפויה, אלא סתם מאפינס הפוכים שטבולים בסוכר. אבל היי, ממילא הגיע הזמן שתפסיקו כבר לקחת ללב כל מה שאומרים לכם. אם זה בערך עגול ויש על זה סוכר ועכשיו חנוכה זה סופגניה אוקי?!?

אז מה עושים בתכל'ס? מכינים בלילת שוקולד בחושה, מעבירים לתבנית השקעים ואופים. אז מחלצים את המאפים וטובלים את החלק בלי הקרום (הצדדים והלמטה, אלה שנגעו בתבנית) בחמאה מומסת ובסוכר עם קצת קקאו. באמת בקטנה.
אוהבים את הרעיון אבל לא את טעם השוקולד? לכו על המאפינס-דונאטס אפויים במילוי ריבה של וויני. טעימים מאוד וקרובים יותר רעיונית לסופגנייה המסורתית.
עוד מעט חג אורים שמח!

סופגניות שוקולד אפויות
מבוסס על: המתכון הזה, עם שינויים שלי
עלות: כ-13 ש"ח
כמות: יצא לי 12 מאפים בתבנית שקעים רגילה ועוד 15 בתבנית שקעים מיני

מרכיבים:
למאפים
1 ו-1/2 כוסות קמח עוגות, או 1 ו-1/2 כוסות פחות 3 כפות קמח רגיל + 3 כפות קורנפלור
1/2 כוס קקאו
3/4 כוס סוכר
2 כפיות אבקת אפייה
1/2 כפית מלח
3/4 כוס רוויון (או חלב מעורבב עם חצי כפית לימון או חומץ כפי שמוסבר פה בטיפ להמרת רוויון)
2 ביצים טרופות
30 גרם חמאה מומסת
1 כפית תמצית וניל

לציפוי:
80 גרם חמאה (משתנה בהתאם לגודל המאפים)
1/3 כוס סוכר
1 כפית קקאו

הוראות הכנה:
מערבבים בקערה את המרכיבים היבשים.
מוסיפים את המרכיבים הרטובים ומערבבים רק עד שהבלילה אחידה.
מעבירים לתבנית שקעים משומנת היטב (!), ממלאים כל שקע עד ל-2/3 מעומקו. אופים בחום בינוני, 180 מעלות במשך כ-8 דקות לתבנית עם שקעים קטנים, או כ-15 דקות לתבנית עם שקעים גדולים.
נותנים למאפים להתקרר במשך 5-10 דקות ומחלצים אותם מהשקעים (אם מוציאים אותם מיד הם עשויים להיקרע/להתפרק).
ממיסים את החמאה בקערה קטנה, ובקערה נפרדת מערבבים את הסוכר והקקאו.
מחזיקים במאפים מלמעלה וטובלים את החלק בלי הקרום (=החלק התחתון, שהיה במגע עם התבנית) בחמאה, אז מגלגלים בתערובת הסוכר. אנחנו טובלים אותם הפוכים כי החלק בלי הקרום מחזיק יותר טוב את החמאה והסוכר. 
שימו לב שהכמויות של הסוכר והחמאה משוערכות. אם המאפים גדולים תצטרכו קצת פחות, אם המאפים קטנים, אולי תצטרכו קצת יותר. זאת מכיוון שלמאפים הקטנים יש יותר שטח פנים ביחס לנפח. בכל מקרה כדאי לשמור את הסוכר והחמאה בהישג יד בעת הגלגול, למקרה שיגמר לכם באמצע.

הסופגניות האפויות בגרסת המיני (אגב, שמתי על הרשומה את הטאג "בריא". זה לא באמת בריא,
בכל זאת מגלגלים מאפי שוקולד בחמאה וסוכר, אבל זה ככה"נ בריא יחסית לסופגניות רגילות.

ובגרסת תבנית השקעים הרגילה. זה נראה כמו קאפקייקס הפוך מגולגל בסוכר. אין מה להתכחש.
אבל עכשיו עוד מעט חנוכה, אז במשך השבועיים הקרובים אפשר לקרוא לזה סופגנייה אפויה.

מה שלמדתי בסדנת הצילום

גם טיפים לצילום באייפון היו שם

כן כן, עוד פוסט בלי מתכון. כמו שהתלוננתי בפוסט הקודם, אני מחוסרת זמן. אבל אל דאגה, חוזרים למתכונים מחר. בינתיים אספר לכם על סדנת הצילום לבלוגרים שהיה אצל שלומי ארביב בשישי החולף, שארגנו צוות ILoveFood. ספגתי ולמדתי שם המון, ואני אנסה להעביר קצת ממה שהלך שם למי שמתעניין. אני עדיין מעכלת, ולצערי עוד לא יצא לי לצלם בבית וליישם (ארג אין לי זמן! מי נמצא בבית בשעות האור??).

התחלנו עם היכרות, ארוחת בוקר מושקעת שהכינו לנו במקום, וקצת סיפורים ומור"קים על הפרוייקטים של הסטודיו, שעוסק בעיקר בצילום אריזות. תהיתם אי פעם מי מצלם את העגבניה המושלמת על הקופסא של הסקי, או את קוביית השוקולד על חפיסת השוקולד פרה? מסתבר שזה תפקידו של צלם אריזות. התפקיד כולל גם ציד עגבניות דוגמניות בחממות מוקדם בבוקר ווידוא שהעוקץ שלהן עומד בנהלים, וסידור דקדקני של העגבניות הנ"ל בערימות כאילו אגביות, תוך אבטחת פיזור אחיד של עגבניות עם ובלי עוקץ ברחבי הערימה. יש גם ישיבות של שעות על מנת לעמוד על טיבו של המרקם של סקי לעומת סימפוניה, כפי שיתבטא בצילומי הקמפיינים, והמון המון פוטושופ. היה ממש מעניין לשמוע על העבודה הזאת, וקצת מתיש. ברור שכל צללית וכל קרן אור בתמונות הללו, כל אדוות שוקולד וכל פירור עוגייה, נמצא שם במכווון.
לבלוגרים, ובעצם לכל מי שהוא לא צלם אריזות במקצועו, יש את הזכות לצלם אוכל פריסטייל, סתם ככה איך שבא לו. פתאום המחשבה הזאת היתה כל כך משחררת. אנחנו מצלמים אוכל כי אנחנו אוהבים אותו, ורוצים להעביר בתמונה כמה הוא יפה וריחני וטעים. 
שם גם הקץ', לפחות עבורי. כשמציירים, מנסים לבטא עולם תלת מימדי בעזרת שתי מימדים, ולא מובן מאליו איך עושים את זה. כך גם בצילום אוכל. אנחנו מנסים לקחת את כל מימדי הנפלאות של האוכל ולצמצם אותם לכדי שתי מימדים ויזואליים. בלי טעם, בלי ריח, בלי טמפרטורה או מרקם, בלי זכרונות ומטען רגשי. לכן צילום אוכל כל כך מתסכל אותי לפעמים. קיבינימט העוגה הזאת נפלאה ואני יודעת שהיא נפלאה! למה כל מה שאני רואה בבלוג זה איזה משהו חום ודהוי עם אור לא אחיד ומתקן ייבוש כביסה ברקע?

בתרגול המעשי בסדנה הלכנו על התגלמות הפער בין נפלאות המאכל, לבינוניות התמונות שלו - קציצות. כשמכינים אותם הם משביעים ומחממים ומתובלנים ונותנים תחושה של בית. כשמצלמים אותם הם נוטים להיראות כמו גושים חדגוניים ושמנוניים (אגב, שלומי אמר שהמאכל שהוא הכי שונא לצלם זה צ'ולנט. נראה שאפילו צלמים מנוסים לא אוהבים להתמודד עם חוסר הפוטוגניות שלו).
עיקר ההתעסקות שלנו היתה באור. בתמצית - מוצאים את מקור האור, רצוי חלון בצד מזרחי או מערבי, שמים את האוכל ליד האור הישיר אבל לא בתוכו, ומצלמים ב-90 מעלות מהאור. 

צילום ראשוני כשהאור במקום הנכון

צילום באור ישיר, קצת פחות מוצלח והצללים ממש חזקים וכהים

אז התחלנו להוסיף אביזרים. הוספנו דיפיוזר מהצד של האור, כדי לרכך את האור הנכנס. תחליף ביתי - נייר אפייה. מהצד השני הוספנו רפלקטור, כדי להוסיף אור והיילייטים, שלא יהיה חשוך מדי. תחליף ביתי - תחתית חד פעמית לעוגה, הקרטונים האלה שמצופים בכסף מצד אחד וזהב מצד שני. בכלל, היה נחמד שהסדנה לא התמקדה באיזה ציוד טכני משוכלל אנחנו חייבים, אלא באיך אנחנו עובדים עם האור שיש לנו ואיך משדרגים בעזרת מוצרים שאפשר למצוא בקלות. השתמשנו גם במראה קטנה כדי להכניס קרני אור, ובבלוקים קטנים כדי ליצר צלליות. 

מראות, בלוקים, קליפסים ואטבי כביסה. אה, ומצלמה סופר דופר יקרה וחצובה עם גלגלים.

 המצלמה היתה מכוונת על הקציצות ומחוברת ללפטופ. כך, כל פעם שעשינו שינוי, ראינו מייד את ההשפעה בתמונה המלאה על המסך, ולא בתמונה הקטנה והדהויה באחורי המצלמה. אני לא מתכוונת לקנות את כל הציוד הזה לבית מן הסתם, אבל זה לגמרי המחיש את ההשפעה של כל השינויים שעשינו.
בסדנה היתה איתנו גם נורית ברניצקי, סטייליסטית הבית של הסטודיו. אחרי שסיימנו לסדר את התאורה היא נכנסה לפעולה - מוציאה חלק מהרוטב כדי שהקציצות יבצבצו יותר, מזיזה, הופכת ודוחפת קציצות לפה ולשם, מוסיפה פטרוזיליה (עם פינצטה! בחיי!), ומוסיפה כף הגשה ומגבת כאילו מרושלת. תראו איך זה נראה עכשיו!

אז עברנו למשימה הבאה - מרק. עוד אחד מהמאכלים הללו שקשה לצלם, אם כי מרק כתום הוא יחסית פוטוגני בגלל הצבע. פה התמקדנו קצת יותר בסטיילינג. התחלנו עם סידור פשוט:

אז התחלנו להוסיף אביזרים - סיר כחול שממש התאים לצבע המרק, ענף של עלי זעתר, וקערה סופר יפה למרק שכולנו חמדנו לעצמנו.

שימו לב גם לסוויש הפוטוגני בקערת המרק. לזה אחראית נורית כמובן.

לסיום, נורית הוסיפה למרק סווירל (יש לזה מילים בעברית? סווירל, סוויש? עזרו לי קוראים יקרים) של שמנת וכמה עלי זעתר. הו!

תוך כדי המרק הוחלט שלא האכילו אותנו המון זמן, והוציאו לנו עוגיות, מאפינס ועוגת שמרים פופולרית במיוחד. לסיום, כולנו לקחנו לנו מאפים ומצאנו לנו פינה לתרגול.
אני הלכתי על המאפינס תפוז, כי אני שונאת לצלם מאפינס. הם תמיד יוצאים פשוט כמו ערימת גושים משעממת וחסרת מעוף. וככה באמת התמונות שלי התחילו, אפילו עם נסיונות האבזור שלי עם פרוסות תפוז.

החלפתי צלחת ועדיין לא ממש התלהבתי. שלומי הציע לי לשלב רפלקטור מאחורה, וזה באמת שיפר קצת את המצב, לא מבחינת קומפוזיציה, אבל לפחות המאפינס נראו קצת יותר יפים ומוארים.

אתם רואים את הברק הזה באחורה הימני של המאפינס? זה מגיע מהרפלקטור.

שיחקתי עם הסידור המון זמן, לא ממש מתתי על זה, אבל החלטתי שאני רוצה לשלב בתמונה גם זוג קערות שישבו לידי בשולחן, כי הצבעים בערך התאימו. זה גם משך את הקומפוזיציה למקום קצת יותר מעניין.

הפלייסמט נדחף גם הוא לתמונה וראיתי כי טוב

החלפה של הפלייסמט (תפסיקו להגיד פלייסמנט! בבקשה!) הירוק באפור כהה, הזזת המזלג, והוספת כמה פירורים ששוברים את הגושיות של המאפינס ואני די מרוצה. לא המונה ליזה, אבל בהחלט שיפור על התמונה המקורית.

חשוב שתדעו, כל התמונות האלה לחלוטין לא מפוטשפות ומעובדות. לא עשיתי להם כלום מלבד להקטין אותם טיפה, שלא יאכלו לי את מגבלת האחסון על השרת. אני ממש לא מבינה בעריכת תמונות (בבקשה אל תיפלו מהכיסא) אבל אני מנחשת שהתמונות האלה היו משתפרות אף יותר עם קצת חידוד של הצבעים. אם מי מבין קוראי רוצה להעביר לי סדנת עריכת תמונות, רצוי בתוכנה שלא צריך לקנות במאות דולרים או "להשיג" בעותק פיראטי, אשמח (אהמ לילות שימורים אהמ).

אז זהו. כאמור, אין מתכון היום, סתם חשבתי שיעניין אתכם לדעת ולראות מה עשינו. אני לא איזו צלמת על מחוננת, אבל אני כן שואפת להשתפר עד כמה שאפשר במגבלות הזמן והכסף שיש לי, ואני מרגישה שמה שלמדתי בסדנה בהחלט עזר לי בזה.
תודות לסטודיו שלומי ארביב על האירוח רחב הלב ולענבל ומיטל על הארגון.