גיבון בזול - גבינת שמנת ביתית

מצווה גוררת מצווה כך אומרים. לכן, לאחר שבת של הכנסת אורחים זכינו, עוד במוצאי השבת, לאלפי אורחות לא קרויות, שסעדו את ליבן בערימת הצלחות המלוכלכות ליד הכיור.
אכן, הגיע הקיץ, ואיתו הנמלים. תענוג.
אני שטפתי את יתר הכלים בנונשלטיות מעושה ("נשאיר את הצלחות שהן מטיילות עליהן בתור פתיון!") בזמן שהבחור בלש אחריהן בכדי למצוא מאין באו, ומאין עתידות חברותיהן לצאת לכשישמעו על הגילוי הקולינרי המסעיר. צריך להודות על האמת, לפחות יש להן טעם טוב באוכל. 
לבסוף פינינו את האיזור וריססנו את אם אמו. אחלה ערב בחרו לעצמן הנמלים. אנחנו צריכים להסתגר בחדר מפני ריח הריסוס, ואפילו לא יכולים לפתוח את החלון מפני ריחות המדורה. עשן מבחוץ, רעל תעשייתי מבפנים. מנוולות.

קטע מצחיק הספריי נמלים הזה. זה פחות או יותר גז עצבים (מעניין אם יש לנמלים מסכות אב"כ קטנות. התמונה הזו שיעשעה אותי אז ציירתי עכשיו נמלה במסכת אב"כ. היא אפילו קצת חמודה. אבל עלי להשתלט על עצמי. אסור להתחיל לסמפט את האוייב). בכל זאת, הרעל התעשייתי הזה נמכר בסופר, ליד מוצרי מאכל. שני מטר ממני קונים מתלבטים אם הם רוצים גבינת 9% או 5%, ואני מתלבטת האם אני רוצה ספריי שמצריך לבישת ביגוד מגן בעת השימוש, או סתם אחד שמצריך את הרחקתם של בני בית וחיות מחמד מהאיזור במהלך 48 שעות.

אל תראו זאת כקבילה נגד השימוש באמל"ח לא קונבנציונלי במאבק נגד מזיקים חס וחלילה. רק כוח מבינים אלה. מנסיון. 
כשהגיע הגל הראשון שצבא על גדרות המזווה שלנו, החלטנו לקרוא קצת באינטרנט על שיטות טבעיות להרחקת נמלים. כך, כשפנינו לשלום, תוך רצון ליישב בצורה לא אלימה את הסכסוך הטריטוריאלי, פיזרנו רוזמרין, חומץ וקינמון באזורים הנגועים. הלכנו לישון שמחים וטובי לב, מפזמים שירי שלום, וסמוכים ובטוחים שבבוקר למחרת האורחים יתפנו מרצון. חרף התחזיות האופטימיות של הגולשים באינטרנט שראו ישועות, מסתבר שהמזווה שלנו איננו שוודיה. הנמלים, לא רק שלא נעלמו, אלא שהזמינו חברים לכרסם איתם בצוותא את כוח הרתיעה שלנו, שתפקד יותר כמחוות פיוס חד צדדית מאוד (מסקנה: אל תתנו להם רוזמרין!). ביום למחרת קנינו תרסיס רעל מסוג זה או אחר, ומאז הן לא מטרידות יותר מדי. הן עדיין קופצות לבקר מדי פעם כשחם בחוץ, אבל לפחות אני לא פוחדת לפתוח את הארונות מחשש לגלות עוד פלישה.


למה אני מספרת לכם את זה (מלבד הרצון לקבל מעט סימפטיה)? כי לפעמים יש ימים שאי אפשר לבשל בהם. בין אם זה מחוסר זמן, חוסר גז או חשמל, או חוסר יכולת לנשום את האוויר במטבח. המתכון של היום הוא ללא בישול (הרכבתי אותו ב-2 דקות בין השטיפה לריסוס), אבל הוא עדיין מאוד מגניב, וגם עשוי לחסוך לכם הרבה כסף בתקופה הקרובה.
גבינת שמנת 30%/גבינת נפוליאון/קרים צ'יז מכירים? גבינת נפולאון עולה בדרך כלל כ-12 ש"ח ליחידה, קרים צ'יז של חברת פילדלפיה האמריקאית תעלה אף יותר. לאחרונה גיליתי שאפשר להכין גבינת שמנת בבית, במאמץ אפסי, בעלות של קצת יותר מ-4 ש"ח לאותה הכמות, תוך ניצול מחירם הזול של מוצרים בפיקוח. כל מה שאתם צריכים זה קערה, מסננת, מגבת מטבח, ושמנת חמוצה. כן, סתם שמנת חמוצה רגילה, זו שעולה 2.08 ש"ח לכל היותר. וכן, סתם מגבת מטבח. אמנם רוב המתכונים לגבינה דרשו שאשתמש בחיתול בד, אבל מכיוון שאין חיתול בד בבית ואין לי מושג איפה קונים אחד כזה, נאלצתי לנסות מגבת מטבח ומסתבר שהיא מתפקדת מצויין, לפחות פה. בונוס: גם חסכתי לכם בדיחות על החשיבות שבשימוש בחיתול נקי. אתם מוזמנים להודות לי.
גבינת השמנת שתכינו לא תהיה זהה לחלוטין לגבינות השמנת שמוכרים בסופר- היא פחות אוורירית מהנפוליאון, יען כי אין לנו מכונות תעשייתיות שיקציפו ויאווררו אותה, והיא פחות מוצקה מהפילדלפיה, כי אין לי מושג אילו מייצבים מוסיפים שם ואין לי צורך לגלות. אבל היא קרמית, עדינה, טעימה מאוד, ומקבלת באהבה תוספים כמו עשבי תיבול, ירקות קלויים, זיתים, וכד'. אווו. היא בטח תהיה ממש טעימה עם קצת סלמון מעושן קצוץ. ממממ...


מלבד היכולת להכין גבינת שמנת ביתית בכל טעם שעולה על רוחי, הגילוי הזה של גבינת שמנת ברת השגה מסעיר אותי בגלל עולם עוגות הגבינה שפתאום נפתח בפני. אם בעבר פסלתי מתכונים שכללו 3 יחידות גבינת שמנת 30% (36 ש"ח ועוד לא התחלנו לספור את המרכיבים האחרים. תגידו, אתם נורמלים??), בחג השבועות הזה אני הולכת להתנסות בכולם, ולראות איך הם מגיבים לגבינת שמנת ביתית. עד כה ניסיתי שלושה מתכונים, שניים אפויים ואחד מוס, ונרשמה הצלחה. 

אז איך עושים את זה? יקח לי יותר זמן להסביר משיקח לכם להכין. לוקחים קערה בינונית, מעליה/בתוכה מניחים את המסננת, ומעל את המגבת, כשהשוליים משתלשלים מעבר לצדי הקערה. שמים במסננת המרופדת במגבת כמה גביעי שמנת חמוצה, מקפלים את שולי המגבת מעל השמנת, מועכים קצת, ושמים במקרר ללילה כדי לתת לשמנת להגיר נוזלים. זהו. בבוקר למחרת יש לכם גבינת שמנת. היא אפילו נחלצת מהמגבת בצורה די נקייה. כעת אפשר להוסיף תוספות כיד הדמיון או פשוט לצרף אותה כמות שהיא לכריך האהוב עליכם. 


אם נחה עליכם רוח אקספרימנטלית, נסו להשתמש בה בעוגת הגבינה האהובה שלכם במקום גבינת נפוליאון יקרה- גבינת שמנת מ-2 גביעי שמנת חמוצה היא פחות או יותר שוות ערך לגביע נפוליאון אחד. אני לא מבטיחה שזה יעבוד עם כל מתכון, כי באופן מובן, לא ניסיתי את כולם, אבל שווה לנסות לדעתי. אם תאהבו את התוצאה תוכלו לחסוך עשרות שקלים בעלות עוגות הגבינה שלכם. בפוסטים הבאים אשתדל להביא כמה מתכונים לעוגות גבינה שעברו בהצלחה את מבחן השמנת הביתית.


התכוונתי להתנסות בכל מיני תוספות מעניינות לגבינת השמנת, אך כאמור, המטבח הוא לא ממש מקום שאני רוצה לשהות בו כרגע. למזלי, הטעם היחיד שכן הספקתי לנסות- שום שמיר -יצא סוף הדרך. הלחמניה הדוגמנית שאתם רואים נזללה מיד לאחר הצילומים כארוחת ערב פשוטה אך נפלאה. 



גבינת שמנת ביתית בטעם טבעי
מאת: בישול בזול
עלות: 4.16 ש"ח לכל היותר (זה היופי שבמוצרים בפיקוח...)
לגבינת שום שמיר הוסיפו עוד כמה עשרות אגורות
כמות: תקבלו בערך את כמות הגבינה שבגביע גבינת נפוליאון אחד


מרכיבים:
2 גביעי שמנת חמוצה


ציוד נוסף: 
קערה 
מסננת שמתלבשת על הקערה עם קצת רווח בין תחתית הקערה לתחתית המסננת 
מגבת מטבח נקייה


הוראות הכנה:
מלבישים את המסננת על הקערה ומרפדים אותה במגבת כששוליה משתלשלים מעבר לצידי הקערה. מרוקנים את גביעי השמנת החמוצה לתוך המסננת המרופדת, ומקפלים מעליה את שולי המגבת. נותנים לגוש השמנת העטופה מעיכה קלה להידוק, ומעבירים את כל כקונסטרוקציה למקרר. נותנים לשמנת להגיר נוזלים במשך הלילה (כ-8 שעות).
כשהשמנת מוכנה מעבירים לכלי אטום, מערבבים פנימה תוספות וטעמים אם רוצים, ושומרים במקרר.


לגבינת שום שמיר:
מוסיפים לגבינת השמנת כעשרה גבעולי שמיר שטופים וקצוצים (ללא החלק העבה של הגבעול), שן שום קצוצה, וקורט מלח. נותנים לגבינה לנוח במקרר כשעה למיזוג טעמים. משתדלים שלא לאכול הכל בכפית.


רעיונות לגיוונים נוספים: פלפל קלוי וקצוץ, זיתים מגולענים קצוצים, פסטו, סלמון מעושן קצוץ...

איך פרנק זאפה קשור לפוסט הזה? בין העונים נכונה יוגרלו 2.08 ש"ח

זבל לבן ממתק ורוד

ישנו סגנון קולינרי במטבח האמריקאי הנקרא "white trash food". מדובר לרוב באוכל עתיר שומן, סוכר, מלח וכימיקלים, הודות לשימוש המאסיבי במוצרים מעובדים. לדוגמא:

פאי תפוחים
מרכיבים:
קלתית פאי קנוייה
פחית מילוי לפאי תפוחים
הוראות:
לשפוך את המלית לתוך קלתית הפאי.
לאפות ב350 מעלות עד השחמה.

וכן:

עוגת יום הולדת
מרכיבים:
קופסת תערובת לעוגה צהובה
חבילת פרוסטינג לבן
צבעי מאכל (עדיף מסרטנים)
הוראות:
להכין את העוגה על פי הוראות היצרן.
לצבוע את הפרוסטינג בעזרת צבעי המאכל כיד הדמיון ולמרוח על העוגה.

וכן:
מטבל מקסיקני 

מרכיבים:
חבילת וולויטה (מוצר גבינה מעובד)
צנצנת סלסה קנויה
חבילת דוריטוס
הוראות:
לערבב את הסלסה והוולויטה בקערה.
להגיש עם דוריטוס.

ראו, אני הבנאדם האחרון שירד על אנשים על שימוש במוצרים מעובדים. הצד האפל שבי היה מת לרכוש חבילת פרוסטינג ולאכול אותו עם כפית לקול אנקת עורקי הנחסמים (לשם הפרוטוקול יש לציין שמעולם לא עשיתי זאת, וגם אם כן לא תוכלו בחיים להוכיח, שכן לא הייתי עושה משהו מטומטם כמו להחביא את הראיות בפריזר). למזלי אני גרה בארץ הקודש, המפגרת מרחק שנות אור אחר אמריקה הנאורה, ורוב המוצרים שאני קונה בסופר, דווקא לא היו שורדים שואה גרעינית. אבל מדי פעם בא לי קצת מהאמריקאיות הצבעונית מדי והדביקית הזאת.

הפוסט של היום מתאר נכס צאן ברזל בקולינריה האמריקאית הנמוכה- הרייס קריספיז טריטס.

נשאר לכם מרשמלו מהמנגל של יום העצמאות? מצויין! יש לכם כבר 33% מהמרכיבים.

רייס קריספיז טריטס הם ממתק קל להכנה המורכבים ממרשמלו, מעט מרגרינה או חמאה, ואורז תפוח. מתוקים, דביקים, קראנצ'יים וממכרים לגמרי, אין ילד בארה"ב שלא מכיר אותם. קונצרן קלוגס יטענו שחייבים להשתמש ברייס קריספיז המקורי, אך הריני להודיעכם שכל מוצר אורז תפוח, גם אחרון חיקויי הפיצי בהכשר הבד"ץ, יעשה את העבודה היטב.

ישנם אתרים שלמים המוקדשים לשלל הטעמים והצורות שניתן להכין בהם רייס קריספיז טריטס, כשכל אחד הזוי יותר ממשנהו (בטעם חמאת בוטנים! בצורת חללית! בטעם תות! בצורת קלסטר פניה של מישל אובמה! וכו'). בפניכם מובא המתכון הבסיסי, שאמור לצאת בצבע בז'-לבן נטרלי כצבעו של אורז תפוח. אבל מכיוון שכל חבילות המרשמלו שאני נתקלתי בהם מכילות גם מרשמלו ורוד, אלא אם כן תבררו החוצה רק את הלבנים, לטריטס שלכם יהיה גוון ורדרד. בטי קרוקר הייתה גאה.

רייס קריספיז טריטס – ממתק אורז תפוח ומרשמלו

מבוסס על: האתר הרשמי של חברת קלוגס

עלות: כ-11 ש"ח

כמות: תבנית קטנה, כ-16 ריבועים

מרכיבים:

30 גרם מרגרינה או חמאה

1 חבילת מרשמלו (180 גרם)

3.5 כוסות אורז תפוח 

הוראות הכנה:

ממיסים בסיר על אש נמוכה את המרשמלו והמרגרינה או החמאה. ניתן גם להמיס במיקרוגל- מחממים בפולסים של 30 שניות, מוציאים ומערבבים בין פולס לפולס. לי לקח 3 פולסים.

מערבבים פנימה את פצפוצי האורז

משטחים את האורז בתבנית בעזרת מרית כף, או יד משומנת (התערובת דביקה מאוד).

מקררים וחותכים לחתיכות.

עדיף לאכול באותו יום, מקסימום ניתן לשמור ליום יומיים בקופסא אטומה. אחר כך האורז כבר מאבד מפריכותו.

אפשר גם למרוח שוקולד מומס מלמעלה

ככה הם נראים ממרשמלו לבן בלבד. קצת התעצלתי לשטח את הנאגלה הזו
בצורה אחידה כפי שאתם רואים.

חמוץ, מתוק, סגול ואינדיקטור

הימים שבין פסח לשבועות הם ימים לא פשוטים לקיבה הישראלית הממוצעת. מתחילים בפסח עם ליל סדר רב רושם ומטעמים וממשיכים לשבוע חופש, עם פיקניקים, מנגלים מפגשים ומסיבות. אז יש מופלטות במימונה למי שחוגג, וגם למי שלא, כל השבוע אחרי פסח כולם בולסים פיתות, פיצות, ורוגלעך מרוב געגועים. אז תוך שבוע וחצי יש את יום העצמאות, בו אם אתה לא מבצע פעולה כלשהי של התקנת אוכל מעל מקור חום גלוי, אתה פשוט לא פטריוט ועלולים לשלול לך את האזרחות. תוך פחות משבועיים לאחר מכן יש את ל"ג בעומר שהוא גם עוד תירוץ למנגל, וגם שריקת הפתיחה לעונת החתונות. פחות משבועיים לאחר מכן, שבועות, בו, כשכבר לא נשארה אף בהמה או עוף לצלייה בכל מדינת ישראל, חוגגים עם רטבי שמנת ועוגות גבינה

כרוב זה יפה וגם בעל תכונות פרקטליות

(בעבר כבר קבלתי על המצב ואף המחשתי אותו בצורה גרפית).

לי אישית, קשה מאוד להימנע מאוכל טעים, במיוחד אם מדובר במשהו חדש שאף פעם לא טעמתי. כל הקטע של לאכול במידה לא ממש עובד כשיש מולי 7 עיקריות 10 תוספות ו-8 קינוחים. לכן, בתקופות בהן ארוחת חג רודפת מנגל רודף קבלת פנים ובר פתוח, אני אוהבת להכין תבשיל קל מבוסס ירקות כלשהו לארוחות בין לבין. ככה נותנים לקיבה להירגע קצת, מבלי להידרדר להרעבה עצמית, שאף פעם לא עובדת ממילא - אם מדלגים על ארוחת בוקר תוך שלוש שעות אתה משוכנע שצמת במשך 40 יום לפחות ואפשר כבר לפצות את עצמך בארוחת צהריים מפוצצת.


המתכון הזה לכרוב אדום עם תפוחים מתלבש טוב על הזמנים הבעייתיים הללו, בין אירוע אכילתי אחד למשנהו. התבשיל קליל אבל ממלא, צבעוני, וחמוץ מתוק עם קצת פריכות מהכרוב. בכלל לא תרגישו שאתם אוכלים מאכל דיאטטי למדי, בריא מאוד ומלא ויטמינים (רחמנא ליצלן). במקור אמורים להגיש אותו כתוספת לצד מאכלי בשר עשירים, אבל הוא מצויין גם בפני עצמו, כשלא רוצים להעמיס על הקיבה, אבל עדיין צריכים לאכול.

המתכון הוא של מארק ביטמן מתוך ספרו How to Cook Everything Vegetarian. לשמחתי מצאתי שחלקים נרחבים מהספר נמצאים בגוגל, ואני בהחלט מתכוונת לעיין בהן (אם כי, אם מישהו מחפש לתת לי מתנה אשמח לעותק קשיח). 



כרוב אדום עם תפוחים
מבוסס על: מתכון של מארק ביטמן מתוך ספרו How to Cook Everything Vegetarian
עלות: כ-11 ש"ח
כמות: יספיק לכ-5 מנות עיקריות, או כ-10 כתוספת


מרכיבים
2 כפות שמן 
1 ראש כרוב אדום בינוני, פרוס
3 (ניצנים? זרעים? יחידות?) ציפורן 
מלח ופלפל (השתמשתי בחצי כפית מלח ורבע כפית פלפל)
3 תפוחים ירוקים חתוכים לקוביות (אני לא קילפתי, אתם יכולים אם אתם רוצים)
1/2 כוס ציר, יין לבן, מיץ תפוחים או מים (אני השתמשתי ברבע כוס מיץ תפוחים ורבע כוס יין לבן)
1 כף חומץ או מיץ לימון (אני השתמשתי ב-2 כפות חומץ)


הוראות הכנה
מחמים את השמן בסיר גדול, מוסיפים את הכרוב והציפורן ומטגנים עד שהכרוב מתחיל להתרכך, כ-20 דקות, ומערבבים מדי פעם.
מוסיפים את התפוחים, מוסיפים מלח ופלפל ומבשלים עוד דקה או שניים.
מוסיפים את הנוזלים, מנמיכים את החום ומבשלים ומערבבים מדי פעם עד שהכרוב והתפוחים רכים אבל לא מתפרקים, כ-10 דקות.
מוסיפים את החומץ או מיץ הלימון, מנסים לדוג החוצה את הציפורן (בהצלחה עם זה...) ומגישים חם או בטמפרטורת החדר.

הלעיטני נא מן הסגול הסגול הזה

נ.ב. ידעתם שמיץ כרוב אדום הוא אינדיקטור? זאת הודות לפיגמנט האדום אנתוציאנין שמשנה את צבעו בהתאם לחומציות התמיסה בה הוא מעורב (תודה לויקיפדיה, ולחברותי שהאירו את עיני לכך אתמול). הנה רעיון לניסוי קטן, בו מייצרים מי כרוב בשלל צבעי הקשת. הידד לכימיה בבישול! 

מינגול בזול

והנה, שוב אנו מוצאים את עצמנו הולכים וקרבים לעונת המנגלים. קרניבורים יעלוזו, אוכלי בשר יגילו, וצמחונים יסגרו את החלונות, יגיפו את התריסים ויחכו לשבועות.
מפסח, דרך יום העצמאות ול"ג בעומר (בה הלך המחשבה הוא: מדורה!=>הי, אני רעב=>בלתי אפשרי לבשל דבר במדורה מלבד תפו"א שרוף =>בואו נעשה מנגל ליד המדורה!), כשהמהדרין מקפידים גם על יום ירושלים, סיבות לבטא את שמחתנו דרך צליית בשר, לא חסר.
הבעיה היא שארוחה שמרכזה, בסיסה ומהותה היא בשר, עשוייה להיות יקרה מאוד. אם אתם מתכוונים לעשות מנגל מרובה משתתפים, או רחמנא ליצלן, כמה כאלה, כדאי שכבר עכשיו תתחילו בהליכים מול הבנק להגדלת מסגרת האשראי, או לאישור הלוואה קצרת מועד.
לחלופין, אפשר לנהוג בתבונה ובאיפוק.  
הנה כמה רעיונות:


ספקו אופציות זולות לנשנוש לאורך כל המנגל
מנגלים יכולים להימשך שעות, אבל זה לא אומר שחייבים לתת למשתתפים אספקה בלתי פוסקת של בשר במשך חצי יום. הצטיידו במגוון סלטים, תוספות ונשנושים, וכן אופציות בשר זולות כמו כנפיים במרינדות שונות. בשלב כלשהו אנשים כבר אוכלים כי משעמם להם, לא כי הם באמת רעבים.


הורידו את מינון הסטייקים
האמת כואבת אבל היא צריכה להיאמר. לא חובה שכל אחד יאכל שלושה סטייקים - הם  לרוב המוצר הכי יקר במנגל. הורדה בכמות הסטייקים והחלפתם באופציות זולות יותר כמו עוף לסוגיו, המבורגרים וכדומה תחסוך לכם הרבה כסף. אפשר גם לוותר על הסטייקים לגמרי, במיוחד אם אתם מאכילים הרבה ילדים שרובם יסתפקו בכיף בנקניקיות וכנפיים. 


שפדו אותם
רוצים בכל זאת לפנק את עצמכם בקצת בשר איכותי במנגל? שפדו אותו, ושזרו על השיפוד גם כמה ירקות. כמות הבשר בסטייק אחד יכולה לאכלס מספר שיפודים אם מוסיפים לכל שיפוד גם עגבניית שרי או שתיים, פלחי קישואים, פלפלים צבעוניים ובצל. גם זול יותר, גם בריא יותר.


מתכונינו היום, שיפודי חזה עוף צלויים עם פירות העונה, ישלב כמה מהרעיונות שלעיל.
חזה עוף הוא אחד מהאופציות הזולות יותר בקצבייה, לרוב אפשר לקנות אותו ב-20 ש"ח לקילו, אבל הוא בכל זאת מכיל נטו בשר (בניגוד לחלקי עוף אחרים שהם אמנם גם זולים יחסית, אבל חצי ממשקלם הוא עצמות). לצערי, חזה עוף קיבל סטיגמה של אוכל משעמם ויבשושי. אבל חבר'ה, איכותו של חזה עוף מצביעה בעיקר על איכותו של הטבח. אם אתם לא מטבלים אותו בצורה מעניינת, הוא יהיה משעמם. אם אתם מבשלים אותו יותר מדי, הוא יצא יבש וסיבי. אל תאשימו את התרנגולת. 
במתכון הזה אנחנו משרים את העוף במרינדה מלאת טעמים שגם עוזרת לעוף לשמור על עסיסיות בעת הצלייה. נוסף על כך, אנחנו משתמשים בטריק השיפודים, ובין פיסות העוף שמים פלחי פרי שמוסיפים טעם, צבע ועניין, ועוזרים אף הם למנוע את התייבשות העוף. לא עוד חזה עוף בגריל יבש וחסר טעם!
את המתכון הזה ניסיתי עם כמה פירות- קיווי, אגס ונקטרינה. הקיווי היה מעניין ויפה, האגס היה חביב, אבל קצת פחות אסטטי, כי הוא נוטה להשחים קצת בצלייה. הנקטרינה הייתה פיצוץ, והשתדכה באופן מושלם לעוף ולמרינדה המתקתקה. אני מנחשת שגם אפרסק ושזיף ילכו נהדר במתכון הזה. אתם מוזמנים להתנסות בפירות נוספים כאוות נפשכם (מלון בגריל מישהו?). רק זכרו לא להוציא הון תועפות על פירות שלא בעונה. המטרה היא לרווח את העוף עם מוצרים זולים יותר. אל תקנו אננס ב-25 שקל ליחידה ואז תבואו לבכות לי שהוצאתם 50 שקל על שיפודים.
לשיפודים הוספתי גם פלחי בצל סגול בשביל הצבע והחריפות העדינה - לעוף לוקח פחות זמן להיצלות מאשר לבצל והבצל בשיפוד מקבל רק חצי צלייה. אם אתם אוהבים את הבצל שלכם צלוי לגמרי וללא חריפות בכלל, וותרו עליו.
עוד דבר אחרון, את השיפודים ניתן גם להכין על מחבת פסים. לדעתי הם ילכו מעולה כמתאבן מרשים וטעים לאירוח, במיוחד אם מכינים שיפודים קטנים יותר (אפשר לגזור שיפודים דקים לחצי).
  
יאללה, לכו למנגל!



שיפודי חזה עוף צלויים עם פירות העונה
מאת: בישול בזול 
עלות: כ-30 ש"ח (תלוי במחיר הפירות)
כמות: כ-15 שיפודים


מרכיבים:
למשרה-
1/4 כוס שמן
מיץ מחצי תפוז (או 1/4 כוס מיץ תפוזים)
2 כפות מיץ לימון
3 כפות רוטב סויה
3 כפות סוכר חום
3 שיני שום קצוצות
2 כפיות ג'ינג'ר טרי קצוץ
חצי פלפל חריף קצוץ (למי שאוהב חריף אפשר בהחלט להשתמש ביותר)


2 חזות עוף (2 פרפרים), בערך 1 ק"ג
בצל סגול
פירות העונה: נקטרינות, שזיפים, קיווי, וכדומה, 3-4 יחידות פרי


שיפודי עץ (אומרים שיש להשרות את השיפודים במים חצי שעה לפני הצלייה. אני לא עושה את זה והם יוצאים בסדר, אז השרו או אל תשרו, לבחירתכם)


הוראות הכנה:
מנקים את החזות וחותכים לחתיכות, בערך בגודל של מסטיק עגול (ההנחיה הזו היא יותר בגדר שאיפה אידיאלית מכיוון שקשה לעשות אותם בגודל אחיד. נו, שיהיו בגודל פחות או יותר אחיד שיעלה על שיפוד).
מערבבים בקערה את חומרי המשרה (תנסו למוסס קצת את הסוכר), מוסיפים את העוף ומשרים לפחות שעתיים (אפשר ואף רצוי יותר אם יש לכם זמן), במקרר. 
כשהעוף סיים להתפנן במשרה חותכים את הפירות והבצל לחתיכות בערך בגודל חתיכות העוף, ומלבישים את פיסות העוף, הבצל, והפירות על השיפודים, לסירוגין.
צולים את השיפודים על המנגל (או על מחבת פסים), כמה דקות מכל צד עד שהעוף נראה צלוי. 

 

חלות לעצלנים ו/או שמרימופובים

אני רוצה כבר הרבה זמן להעלות את מתכון החלות האהוב עלינו, אבל החלטתי לחכות למועד המתאים ביותר - אין כמו חלות ביתיות לשבת אחרי פסח.
אצלנו בבית, אישי הוא זה שמכין את החלות (נו ברור, אני קוראת לו "אישי" ולא "בעלי". אנחנו זוג שמועד לפורענות שוויונית). אנחנו אוהבים את היפוך התפקידים הזה. הפרצוף שעושים אנשים שהחמיאו לי באופן אוטומטי ושהובהר להם שאין לי שום קשר לעניין, משעשע למדי.
יש בהיפוך הזה כבר מן ההרגל. אישי לא עושה את זה כג'סטה בומבסטית וחד פעמית, עליה הוא מצפה לקבל תשואות הערכה. הוא לא עושה את זה כדי לכפר על חטא זוגי או לרצות אישה כועסת. הוא פשוט עושה את זה כי זה תפקיד שהוא לקח על עצמו, והוא הופך את התפקיד לשלו. הוא פיתח כבר מיומנות בהכנה כך שלרוב הבצק מוכן תוך כמה דקות, וכל שנשאר הוא לעצב את החלות ולאפות אותן. כל פעם הוא מכין את החלות בצורות אחרות - לכבוד האורחים שמגיעים, נקודות ציון שצריך לחגוג, פרשת השבוע, מה שמתחשק לו. מדהים מה שהבחור יכול לעשות עם בצק (ועם כמה רמזים לקהל שלא ניחן בכמות הדמיון שיש לו).

חלת חופה לכבוד נישואי M&M

יש בהיפוך הזה גם מן ההתרסה. קיבלנו במתנה ספר נפלא בשם "לקראת חלה" עם כל מיני מתכונים לחלות, כולל הוראות מפורטות לקליעה, תיאור של מסורות שונות וכו'. אבל מה, הספר כתוב בלשון נקבה. הבחור אוהב להקריא לעצמו את ההוראות תוך כדי ההכנה "הוסיפי את השמרים... לושי את הבצק..." כשעל פניו נסוך חיוך אירוני.
יש בהיפוך הזה גם מן ההכרח. ימי שישי בהם אני נאלצת להגיע למשרד והוא בבית מטפל בכל הבישולים והסידורים, קורים אצלנו מדי פעם. אמנם זה רק צעד קטן וסימבולי למדי שהגבר מכין את החלה כשהאישה יוצאת לשעות נוספות במשרד, אבל טוב לדעת שצעדינו הראשונים כזוג נעשים מתוך מחשבה ושיתוף ולא רק מתוך ברירת מחדל חברתית. כשבתרשים ההיררכיה של החברה בה אני עובדת מעט הנשים שם הן כולן בלמטה, גם דבר קטן כמו להיות נשואה לגבר תומך שמכין לחם, נותן לי תקווה.


אם מעולם לא עבדתם עם שמרים, המתכון הזה הוא מקום טוב להתחיל בו. אין פה כל מיני תתי תערובות ושלבי ביניים מפחידים ומשונים של התפחה. רק מערבבים ולשים מעט את כל המרכיבים, נותנים לתפוח, וזהו, יש בצק לחלות.
אפשר למצוא שמרים בשני אזורים בסופר:
1. שמרים טריים גרים במקרר, בדרך כלל קרוב למוצרי החלב, בדמות קובייה או שקיקים, עם או בלי תוספת של שקיק משפר אפייה.
2. שמרים יבשים גרים במדפים של מוצרי האפייה. לרוב הם נחבאים במדפים תחתונים, לא בגובה העיניים.

שמרים טריים בקוביה

אני לא מבינה גדולה בהבדלים בין סוגים שונים של שמרים. לכל אופה וספר בישול יש העדפות משלו, ואני מעולם לא חשתי בהבדל ביניהם בטעם המאפים. לכן, בהיותי בישול בזול, ההעדפה שלי נובעת מטעמי נוחות ומחיר.
שמרים יבשים קונים פעם אחת והם מחזיקים במקרר כמה חודשים (אצלנו הם מחזיקים כבר קרוב לשנה). לא צריך לקנות שמרים במיוחד ותמיד יש בבית, כך שהם הרבה יותר נוחים לשימוש למי שאופה דרך קבע.

שמרים טריים בשקיק

בנוסף, שימו לב להפרש המחירים הקולוסאלי - שקיק או קוביית שמרים טריים מהמקרר עולים בסביבות 4 ש"ח (יותר אם מצורף משפר אפייה). 500 גרם שמרים יבשים עולים כ-16 ש"ח, ואפשר גם למצוא בפחות. כשמשתמשים בשמרים יבשים צריך להשתמש בכמות פחותה מאשר כשמשתמשים בשמרים טריים. לדוגמא, במתכון שעושה שימוש בשקיק של 50 גר' שמרים טריים, יש להשתמש ב- 17-25 גרם שמרים יבשים. כלומר, שקית של 500 גרם שמרים יבשים בעלות של כ-16 ש"ח שוות ערך ל-20 שקיקי שמרים בעלות של כ-80 ש"ח(!). אפילו אם אתם לא כאלה משתמשי שמרים (שמרנים?) נלהבים, אם אתם הולכים לקנות יותר מ-4 קוביות או שקיקי שמרים טריים בשנה הקרובה, עדיף להשקיע כבר בשמרים יבשים. גם אם תזרקו את כל היתר לזבל עדיין חסכתם כמה שקלים.

שמרים יבשים

עם זאת, אם אתם לא מאמינים לי לגבי נוחות ומוצלחות השמרים היבשים או סתם לא חושבים שתתעסקו עם בצק שמרים יותר מפעם פעמיים, אל תקנו שקית 500 גרם שמרים יבשים. זה רק חסכוני אם אתם מתכוונים להשתמש בזה, ובכלל, לא צריך להקשיב לכל הגחמות של עדת כותבי האוכל באינטרנט.


לסיכום, טיפ מס' 14: אם אתם אופים עם שמרים, אפילו רק פעם בחודש-חודשיים, זול ונוח יותר לקנות חבילה גדולה של שמרים יבשים, מאשר לקנות קוביות או שקיקים של שמרים טריים.
וואו. מלא זמן כבר לא היה פה טיפ (לרשומות קודמות עם טיפים ראו כאן).

עוד שמרים יבשים

יאללה, דיברתי מספיק. עכשיו למתכון, שמגיע בצירוף הערותיו של אישי היקר. במתכון המקורי יש זיגוג של סירופ סוכר, אנחנו מוותרים עליו כי אין לנו כוח. באופן כללי מוטיב ה"אין לנו כוח" חוזר כמה פעמים במתכון הזה. לכן אנחנו כל כך אוהבים אותו.


חלת שבת מתוקה
מבוסס על: מתכון מתוך הספר "לקראת חלה" עם שינויים קלים של אישי
כמות: 3 חלות גדולות
עלות: כ-7 ש"ח


מרכיבים:
1 ק"ג קמח לבן
1 כף מלח
2 כפות שמרים יבשים
בין 3/4 ל-1 כוס סוכר, לפי טעמכם (אישי משתמש בכמעט כוס)
2 כוסות מים חמימים (אישי משתמש במעט פחות)
1 ביצה
1/3 כוס שמן


אופציונלי:
ביצה טרופה למריחה 
שומשום לפיזור 


הוראות הכנה:
מערבבים את הקמח והמלח בקערה גדולה.
מוסיפים את יתר המרכיבים, ולשים (אפשר ללוש על משטח נקי ומקומח, או בתוך הקערה אם היא גדולה מספיק) כחמש דקות. אם התערובת דביקה מדי ולא נוחה ללישה אפשר להוסיף עוד קצת קמח. הבצק המתקבל אמור להיות רך וחלק, אבל נוח לעבודה.
מחזירים את הבצק לקערה, מכסים בניילון נצמד או במגבת ומניחים במקום חמים להתפחה עד שהבצק מכפיל את נפחו. זה לוקח כשעה (לא נורא אם עובר קצת יותר זמן. רק אל תשאירו אותו בחוץ כל היום). לחלופין, אפשר להעביר את הקערה למקרר להתפחה במשך הלילה/יום עבודה.
כשאתם מוכנים לעבוד עם הבצק, לשים אותו מספר דקות (אנחנו לרוב מתעלמים באלגנטיות מהשלב הזה), וקולעים או יוצרים את צורות החלות שלכם. מומלץ ליצור את הצורות כבר בתוך התבנית, במיוחד אם מדובר בצורות מורכבות - די קשה להעביר שחזור מדויק של מגדל אייפל בבצק חלה לתבנית בלי להרוס אותה.
אם אתם מפרישים חלה, עשו זאת לפני יצירת הצורות.
מורחים בביצה טרופה ומפזרים שומשום אם רוצים, ומניחים את התבניות במקום חמים לתפיחה נוספת במשך כשעה, עד שהבצק מכפיל את נפחו (גם מהשלב הזה אנחנו מתעלמים לפעמים. ההתפחה השנייה הופכת אותם ליותר אווריריים, אבל מכיוון שאנחנו לא לשים אותם לפני הקליעה ומוציאים מהם את כל האוויר של ההתפחה הראשונה, ההתפחה השנייה היא לא ממש הכרחית. הם יתפחו גם בתנור).
אופים את החלות בתנור שחומם מראש לחום בינוני - 180 מעלות עד שהחלות משחימות מעט. קשה לתת זמנים מדויקים כי זה תלוי בגודל החלות ובתנור. לנו לוקח בין 10 דקות לחלות קטנות לחצי שעה לחלות גדולות יותר.

ווהו חמץ!!!

כמה נאכל - המחשה גרפית

"ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו נאכל", כך מתאר הפתגם את הוויית החגים היהודית. אבל, נשאלת השאלה, כמה נאכל? הפרחת סיסמאות ללא כימות או כיסוי איננה לרוחה של בישול בזול.

לכן ייצרתי דיאגרמה מאירת עיניים שתמחיש לקוראי את צריכת הקלוריות הממוצעת כפונקציה של חודשי השנה העבריים (מי שצריך תזכורת בנוגע לחודשים, או מי שסתם במצב רוח נוסטלגי, מוזמן לעיין קודם לכן בסרטון הזה). 

לחצו על התמונה להגדלה

בשורה התחתונה, גם אם תאכלו קצת יותר מדי הערב בסדר, אתם יכולים להתנחם בעובדה שאתם רק חלק קטן ממגמה קלורית כללית.


מכיוון שבכל זאת בלוג אוכל כאן, אי אפשר בלי מתכון. אמנם קצת מאוחר, אבל אני מצרפת את הגרסא שלי לחרוסת עיראקית. מקסימום תכינו בשנה הבאה.
אצלנו בבית אני האחראית על החרוסת מימים ימימה - גוזרת מתכונים מעדות שונות ומתנסה כל שנה במשהו חדש. כשטעמתי את החרוסת העיראקית התאהבתי. היא כל כך פשוטה (בהנחה שמשתמשים בסילאן קנוי, מה שאני, בעוונותי הרבים, עושה), והאלכימיה בין טעמי האגוז והסילאן מכשפת אותי. אני משנה קצת את היחסים בין המרכיבים לטובת האגוזים כדי שהחרוסת לא תהיה מתוקה עד כדי כאב, ואני גם קולה את האגוזים. כל דבר טעים עם אגוזי מלך יהיה טעים פי שתיים עם אגוזי מלך קלויים, כך נדמה לי.
חג שמח!


חרוסת עיראקית
מבוסס על: מתכון רווח עם עדכונים שלי
עלות: כ-8 ש"ח
כמות: קערת חרוסת קטנה עד בינונית. אם יש לכם סדר רב משתתפים כדאי להכפיל או אפילו לשלש את המתכון


מרכיבים
1 כוס אגוזי מלך (בערך 100 גרם)
1/4-1/3 כוס סילאן


הוראות הכנה
קולים את האגוזים על מחבת יבשה או בתנור (להוראות מעט יותר מפורטות לקלייה בתנור ראו במתכון בסוף הפוסט הזה).
כשהאגוזים מתקררים טוחנים אותם במעבד מזון עד לקבלת משחה גרגרית, לא חלקה. מוסיפים את הסילאן וטוחנים עוד כמה שניות.
אם אין לכם מעבד מזון פשוט קוצצים את האגוזים עד לטקסטורה הרצוייה , מעבירים לקערה ומערבבים פנימה את הסילאן.
אפשר להוסיף עוד סילאן לפי הטעם.

בן דודו הסטלן של המקרון הצרפתי

קוראי היקרים, יש משהו שכדאי שתדעו.
קצת קשה לי להגיד את זה, אבל האמת תתן לי את הכוח.
הנה זה בא: מעולם לא הכנתי מקרונים צרפתיים.
כן, קראתם נכון. הדיסקוסים המתוקים בצבעי פסטל בשלל טעמים ומליות מהווים נייר לקמוס לבחינתו של בלוגר ראוי לשמו. 
ואני, עצלנית שכמותי, פשוט אין לי כוח.



הרשו לי לרגע להגן על עצמי. אמנם אי אפשר להתכחש לחמידותם של המקרונים, אבל לי אישית, הטעם לא שווה השקעה מאומצת של שעתיים, לא כולל זמן הליכה לחנות מתמחה לרכישת אבקת שקדים. יש כל כך הרבה דברים יותר טעימים ו/או יפים שאפשר להכין בשעתיים, כמו זה או אלה או זה. לכן כנראה שלא תראו אותי מעלה מתכון למקרונים בזמן הקרוב, עמכם הסליחה.

זהו אמרתי את זה. הוקל לי.

מדוע אם כן שיתפתי אתכם בכל זה (מלבד הרגשת הזיכוך שבווידוי הפומבי)?
מכיוון שיש מקרונים שאני דווקא כן מכינה.

הגרסא האמריקאית למקרונים עושה שימוש בקוקוס במקום באבקת שקדים והיא קלה פי אלף מהגרסא הצרפתית. אפשר להגיד שמקרון קוקוס הוא הבן דוד הסטלן של המקרון הצרפתי - פחות מהוקצע, אבל עדיין טעים ועם הרבה פחות השקעה. מקרון קוקוס הוא הבן דוד שהעדיף לראות טלויזיה במקום לעשות שיעורי בית. הוא הבן דוד שהבריז מכל השיעורים, אבל איכשהו עבר את הבגרויות. הוא הבן דוד שבמקום ללכת לאוניברסיטה פתח בלוג תמונות של חתולים ודווקא הרוויח מזה לא רע בכלל.
טוב נראה לי שהנמשל ברור, ואם לא, המשך בקו הכתיבה לעיל ככל הנראה לא יעשה דבר כדי להבהיר אותו. בקיצור, כל מה שצריך לעשות כדי להכין מקרון קוקס הוא להקציף ביצים (לא צריך להפריד אותם!) לערבב עם הקוקוס והסוכר ויאללה לתנור. פשוט, מהיר וקל. את הנאגלה האחרונה הכנתי תוך כדי התארגנות הבוקר ולקח לי פחות מ-30 דקות כולל אפייה ושטיפת כלים. מכיוון שאני ממש לא מהמתקתקים אני מניחה שחלק מקוראיי יצליחו להכין אותם גם בפחות זמן. 
העוגיות פרווה, ללא חמאה או מרגרינה (למעשה השמן היחיד במתכון משמש לשימון התבנית), וכיאה לעונה גם כשרות לפסח ללא קטניות. האמת היא שזוהי הסיבה שנזכרתי בעוגיות האלה. עוגיות קוקוס הן חברות של כבוד בנבחרת המתוקים לפסח. במקום לקנות עוגיות כשל"פ שספק אם האל הטוב יודע מה שמו בתוכן, נסו להכין בעצמכם.


מקרון קוקוס
מבוסס על: מתכון מתוך הספר Vegetable Heaven של מולי קאצן
עלות: כ-7 ש"ח
כמות: כ-30 עוגיות 


מרכיבים:
3 ביצים (עדיף XL)
1 כפית תמצית וניל
3 כוסות קוקוס
1/2 כוס סוכר
1/4 כפית מלח
4-5 קוביות שוקולד (אופציונאלי)


הוראות הכנה:
מקציפים במיקסר את הביצים ואת תמצית הוניל עד שהתערובת נהיית תפוחה ובהירה, כ-3 דקות.
מערבבים בקערה נפרדת את הקוקוס, הסוכר והמלח ומקפלים לתוך הביצים.
מניחים כפות מהתערובת על תבנית אפייה משומנת. התערובת עשויה להיות קצת פירורית ומתפרקת יותר מבצק עוגיות רגיל, זה בסדר. אפשר להדק קצת את התערובת כשהיא על הכף ולהחליק אותה לנייר האפייה אם אתם מרגישים שהעוגיות שלכם מתפרקות. בכל מקרה העוגיות יתייצבו יותר בתנור.
אופים בחום בינוני (180 מעלות) במשך כ-10 דקות, עד שהעוגיות מתחילות להזהיב בקצוות.


לאחר שהעוגיות התקררו מעט אפשר לעטר בשוקולד מומס: מניחים את קוביות השוקולד בכלי קטן וממיסים במיקרוגל בפולסים של 30 שניות. מערבבים בין פולס לפולס, עד שהשוקולד מומס וחלק. מעבירים את השוקולד המומס לשקית סנדוויץ (רכזו אותו בקצה אחד של השקית). חותכים את קצה קצהו של השקית (עדיף להתחיל עם חור קטן מדי ולהגדיל מאשר לעשות חור גדול מדי ולהצטרך להעביר את השוקולד לשקית חדשה) ומזליפים את השוקולד על המקרונים.
(אישי טוען שההסבר הזה לא ברור במיוחד למי שאף פעם לא התנסה בכך. אשתדל באחד מהפוסטים הבאים לצרף תמונות להמחשה)

נראים לא רע בשביל חבורת סטלנים

זכרונותי מהיפרכל - סול עם שעועית לבנה ברוטב זיתים ויין לבן

אתם מכירים את ההורים האומללים שנאלצים לדחוף עולל צווח בעגלת קניות לאורך כל הסופר, כשהם מנסים להשתלט על השניים מחוץ לעגלה שמנהלים מלחמת גרילה רבת נפגעים, ותוך כדי כל זה גם לקנות משהו? 
אמא שלי הצליחה להימנע ממצבים כאלה הודות לשילוב מוצלח של חיבה לסוכר ואובססיביות כללית בקרב צאצאיה. 


הכיצד? 
להיפרכל, הסופר האהוב מימי ילדותי, היה אי מטמון קסום במרכזו, ובו סוכריות גומי, ממתקים, אגוזים מצופים בשוקולד ושלל מתוקים שובי לב. אמא שלי הייתה משאירה אותנו שם עם הוראות ברורות - לכל אחת מותר למלא שקית במאה גרם בדיוק של ממתקים לבחירתה. אזי היינו שולפות כל אחת שקית ירוקה משובצת ומתחילות בתהליך המתוק והמייסר. איך מצמצמים את כל העושר שנפרש לנגד עינינו לכדי מאת הגרמים הנבחרים שילוו אותנו הביתה? תוך כדי שאנחנו התלבטנו, אמא שלי הייתה עושה את קניותיה בנחת, סמוכה ובטוחה שנישאר בדיוק איפה שהשאירה אותנו. הרי שום כוח בעולם לא יכול היה להזיז אותנו באמצע תהליך הבחירה. 

וכך בררנו לנו את ממתקינו, שוקלות ומחליפות ושוקלות שוב במשקל הקטן שריחף בפינה מעל הממתקים, תלוי בשרשרת מתכת דקה. כמה מחשבה השקענו בעניין! כל שקד מצופה נבחן בכובד ראש וכל נחש גומי נבדק לעומק. מה אני רוצה יותר? שאלנו את עצמנו, פקאן סיני עטוף בשוקולד לבן, או שמא ג'לי בצורת תות? מה יענה באמת על צרכי הבסיסיים ביותר? מה יעשה אותי מאושרת יותר? מה יעניק את הרווח הרגשי הגבוה ביותר ביחס למשקלו בגרמים?
אל לנו לשכוח את הסיכונים הכרוכים בבחירות כאלה. אגוז לוז בשוקולד חלב עשוי היה להתגלות כממתק שומשום מצופה. רק עין מנוסה יכלה להבחין ביניהן וגם היא לא הצליחה לפעמים. ואוי לה לאותה עין שלא השכילה להבדיל ונאלצה לצפות באכזבה בגוש שומשום מרוייר שנירק מבין שפתיים, כשחמשת הגרמים היקרים הולכים לאבדון. וטרם הזכרתי את ההימור המחושב שבבחירת ממתקים עטופים בנייר מטאלי מבריק. האם הם יהיו ממולאים בקרמל או נוגט, או שמא בליקר מגעיל שיזל על האצבעות?


לרוב היינו לקראת סיום כשאמא הייתה חוזרת עם עגלה עמוסה. לאחר מעט דחיקות מצידה, דילגנו בשמחה אל הקופות, קומצות באגרופינו את שקיות הקסם שצפנו בחובן את פרי עמלנו.


אח... היפרכל. זוכרים שהם היו עושים את "שבוע אמריקה"? במשך שבוע היה אפשר לקנות אוריאוז וגלידת פרזידנטס צ'ויס וראפלז? פעם אלה היו מוצרים נדירים, מהאולד קאנטרי שמתענגים עליהם רק לעיתים רחוקות.


הסיבה לכל הנוסטלגיה ההזויה הזאת היא חוברת מתכונים של היפרכל שחמותי היקרה נתנה לי לפני כמה חודשים. קצת מגוכח לדבר על נוסטלגיה כשהחוברת יצאה בשנת 2001 - לא בדיוק מדובר בעידן המסוזואי. אבל זכור לי שבכיתה ז' נתקפנו בנוסטלגיה עזה בזכרנו את הפרקים של שאלתיאל קוואק בהם צפינו כשהיינו ילדים קטנים בכיתה ו'. אז יחסית אני במצב טוב. 
בכל מקרה, החוברת הזו אהודה מאוד בבית הורי, ושמחתי לקבל עותק משלי. אמנם רק שלושה מתכונים מתוכה נמצאו ראויים להכנה אצלנו, אבל השלושה האלה נחלו הצלחה מרובה.

החוברת המיוחלת

הפוסט של היום הוא הגרסא שלי לאחד מהם. המתכון המקורי הוא לדג נסיכת הנילוס עם רוטב זיתים ויין לבן. את הדג שיניתי לסול, דג עדין וטעים, אבל במחיר נוח יותר - מדי פעם רואים אותו ב-20 ש"ח לקילו (יצויין שאני קונה דגים קפואים בסופר. אין לי מושג מה מחירי הדגים בשוק - דוכני הדגים מפחידים אותי. אם מישהו מקוראי רוצה להתנדב לעשות לי סדנת איך קונים דגים בשוק, תבוא עליו הברכה). בנוסף, שיניתי קצת כמויות ברוטב, . לבסוף, הורדתי את כמות הדג, והוספתי למנה שעועית לבנה מבושלת עם רוזמרין ועלה דפנה, כדי להוסיף עוד רובד של טעמים למנה, וכדי "למתוח" אותה קצת ולחסוך קצת כסף. המנה נשמעת אולי מעט מסובכת אבל היא מכילה בסך הכל שלושה חלקים קלים להכנה. את הדגים מקמחים ומטגנים במעט שמן, את השעועית משרים ומבשלים, והרוטב גם פשוט - רק כמה דקות על האש, וללא סיבוכים. 


סול עם שעועית לבנה ברוטב זיתים ויין לבן
מבוסס על: מתכון מתוך חוברת מתכונים של חברת היפרכל, מפברואר 2001 (לא ראיתי שם קרדיטים יותר מדוייקים...)
כמות: 5 מנות
עלות: כ-18 ש"ח


מרכיבים:
1 כוס שעועית לבנה מושרית ללילה
עלה דפנה
2 ענפי רוזמרין טריים (זוכרים איפה מוצאים אותם?)


5 מנות פילה דג סול (500 גרם)
בערך חצי כוס קמח
מלח ופלפל
כמה כפות שמן לטיגון


1/3 כוס יין לבן יבש
3 שיני שום פרוסות
1/4 כוס מיץ לימון
2 כפות שמן זית
1/2 כפית טימין יבש (למי שיש טרי, במתכון המקורי כתוב שצריך כף)
1 כוס זיתים שחורים ו/או ירוקים, לא מגולענים


הוראות הכנה:
מסננים את השעועית ממי ההשרייה, ומניחים בסיר עם עלה הדפנה, ענפי הרוזמרין, ומים בגובה של כמה ס"מ מעל השעועית. מבשלים עד שהשעועית רכה, כשעה. מוסיפים עוד מים תוך כדי בישול אם גובה המים יורד מתחת לגובה השעועית. כשהשעועית מוכנה מסננים אותה ממי הבישול, מוציאים את עלה הדפנה וענפי הרוזמרין ושומרים אותם בצד.
בזמן שהשעועית מתבשלת מכינים את הרוטב - בסיר קטן מביאים לרתיחה את היין והשום. מוסיפים מיץ לימון, שמן, טימין וזיתים שחורים ומבשלים חמש דקות.
לבסוף, מכינים את הדגים - מנגבים את הדגים במגבת נייר (אם הם רטובים הקמח יהפוך לעיסה ויהיה קשה לצפות אותם), מערבבים בצלחת את הקמח המלח והפלפל, ומצפים את הדגים בתערובת הקמח.
מטגנים את הדגים כמה דקות מכל צד עד שהם מעט זהובים, ובשר הדג אטום, אבל לא יבש. הקפידו לתת לדגים מרווח - אל תצופפו אותם יותר מדי במחבת.
להגשה, עורמים על הצלחת מהשעועית, מעל מניחים פרוסת דג, ומעל הכל יוצקים כמה כפות מהרוטב.

ובהשוואה למקור...