יער הברוקולי הקסום

אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני כבר מתחילה להרגיש את סוף החורף. כן, אני יודעת, רק תחילת פברואר עכשיו, ויש עוד קור וגשם לפנינו (אני מקווה לפחות). אבל ברגע שנכנסים לחודש שבט, עם כל חגיגות הטבע, והפירות של ט"ו בשבט, אני מתחילה, מבלי משים, לקלף מעלי את קליפות החורף. קצת פחות חימום, קצת יותר זמן בחוץ, יותר פעילות ותזוזה, פחות בהייה בגשם ממעמקי הר של שמיכות (האמת, נראה לי שעשיתי את זה אולי פעם אחת החורף. ככה זה כשעובדים ברוב שעות האור. אבל אני אוהבת לחשוב שהעברתי את זמני בצורה פיוטית שכזו). 


לכן הסיפור עם הפירות היבשים בט"ו בשבט כל כך צורם לי. מה הדבר הראשון שעולה בדעתכם כשאתם חושבים על חגיגת הלבלוב והפריחה, התחדשותו של הטבע ותחילת האביב? פרוסות תפוח יבשים ודהויים? אולי איזה משמש מקומט ששכח כבר מזמן איך מרגיש חום השמש? 
לא הא?
רגע רגע, מה עם גוש בלתי מזוהה ומסוכר בצבע כתום זוהר? נו, הזה שלא ברור אם הוא מנגו, פפאיה, או סוליה של כפכף מקלחת צבעוני. 
מישהו?
|קולות צרצרים|
אז בואו נכין היום משהו שיותר מתאים לט"ו בשבט - בריא, מלא ירוק, ומקורי, עם מראה שמתאים בול לחג.
אני מדברת כמובן על יער הברוקולי הקסום. אם הייתם הִיפים בארה"ב בשנות השבעים, בטוחני שאתם יודעים על מה אני מדברת. למי שלא, מדובר בפשטידת אורז פשוטה שבתוכה נטועים גבעולי ברוקולי ויוצרים אפקט מקסים של יער קטנטן. הבטחתי לעצמי ביום שפתחתי את הבלוג שלעולם לא אשתמש בשורש המשומש עד זרא ק.ס.מ. כדי לתאר את האוכל שלי, אבל במקרה דנן, זהו שמו הרשמי של המאכל, ובאמת, הוא די מקסים (די! די! תפסיקי! אסור!).
המתכון הזה מאוד קל לעדכון ושינוי על פי העדפותיכם. אפשר להשתמש באורז לבן או מלא, אפשר לגוון בסוג הגבינה אם אתם רוצים - קשקבל, מוצרלה או פטה כולם יהיו טעימים פה, ואפשר כמובן לגוון בעשבי התיבול. אני השתמשתי בפטרוזיליה שמיר ונענע, אבל שילוב של בזיליקום או קצת מרווה טרייה לתוך העסק גם יכול להיות מעולה.
אם אתם לא ממש אוהבים את הרעיון של פשטידת אורז (כאמור, מתכון של היפים), אתם יכולים לטעת את עצי הברוקולי בכל פשטידה שתרצו, כל עוד היא מוצקה ויבשה יחסית, כדי שהעצים יוכלו לעמוד בתערובת בכוחות עצמם. 


יער הברוקולי הקסום, פשטידת אורז וגבינה בעיטור "עצי" ברוקולי
מבוסס על: המתכון הקלאסי של מולי קאצן מתוך הספר The Enchanted Brocolli Forest עם שינויים קלים שלי
עלות: כ-24 ש"ח
כמות: 8-10 מנות


מרכיבים
2 כוסות אורז לא מבושל (אפשר לבן או מלא)
כ-1/2 ק"ג ברוקולי
1 כף שמן זית או חמאה
1 בצל קצוץ
1 שן שום קצוצה
1/2 מלח
1/2 פלפל
3 ביצים
1-2 כוסות עשבי תיבול קצוצים (אני השתמשתי בכוס פטרוזיליה קצוצה, 3/4 כוס שמיר קצוץ ו-1/4 כוס נענע קצוצה)
200 גרם גבינה צהובה מגוררת
מעט שמן זית
מעט מיץ לימון


הוראות הכנה
מבשלים את האורז בצורה המועדפת עליכם. לרוב יש גם הוראות על האריזה אם אתם צריכים.
בינתיים, מכינים את עצי הברוקולי - מפרקים את התפרחת הגדולה של הברוקולי לתפרחות "עציות" קטנות, עם "גזע" באורך אצבע בערך. את חלקי הגבעול המיותרים שומרים לתבשילים אחרים. 
שותפים ומנקים את תפרחות הברוקולי וחולטים אותם במים רותחים במשך כ-2 דקות, עד שהם משנים את צבעם לירוק עז, כדי לרכך אותם קצת. איך חולטים? לוקחים סיר שיכול להכיל את הברוקולי בשכבה אחת ושמים בו מים בגובה כמה ס"מ. מביאים את המים לרתיחה, מוסיפים את הברוקולי, מכסים, ומבשלים במשך 2 דקות. בתום 2 הדקות מסננים את המים ומעבירים את הברוקולי לכלי נפרד.
מחממים בסיר את השמן או החמאה, מטגנים את הבצל, השום, המלח והפלפל, עד שהבצל נהיה שקוף, כ-5 דקות. 
מכבים את האש ומערבבים פנימה את האורז, עשבי התיבול, הביצים והגבינה.
מסדרים את התערובת בתבנית גדולה, ו"נוטעים" בתוכה את תפרחות הברוקולי החלוטים.
מטפטפים מעל הברוקולי מעט לימון ושמן זית (ממש טיפה או שתיים על כל עץ).
מכסים בעדינות את התבנית בנייר כסף (תיזהרו לא להפיל את העצים!), ואופים בתנור בחום בינוני-נמוך, 160 מעלות, במשך כ-20 דקות, רק עד שהפשטידה חמה כולה (אנחנו רוצים שהביצים יתבשלו, לא מעבר לזה).

הריני להציג בפניכם את דוגמניות הבית החדשות, עזמרלדה ופרה פוסֶט!
קבלו אותן!

עזמרלדה, דוגמנית צמרת ותיקה, חלוצה בתחום דוגמנות חיות המשק.
עזמרלדה מספרת כי היא מנצלת את הסלברטאיות שלה כדי להילחם בדעות קדומות:
"זה מה זה לא נכון מה שאומרים שכל הדוגמניות אוכלות רק חסה כל היום.
אני למשל אוכלת מלא חוביזה, ולפעמים גם סירה קוצנית".

פרה פוסט, נערת החן של התנועה הקיבוצית לשנת 2011, היא חדשה בתחום אך כבר
הספיקה להוביל קמפיינים עבור מועצת החלב ("לעדי הימלבלוי יש הרבה מה ללמוד ממני"),
ועלית ("אנשים כל הזמן מבקשים ממני לחתום על חפיסות השוקולד שלהם"),
שהפכו אותה לבת בית בקרב הציבור הישראלי. מהו סוד ההצלחה המטאורית שלה?
"לי אין שום סיליקון בחלב", היא אומרת בקריצה.

מהר!

מכירים את המתכונים המעצבנים האלה של "ארוחת ערב שלמה ברבע שעה", "לחמניות צ'יק צ'ק" ודומיהם? האלה שמבטיחים זמן הכנה קצרצר, שתוך 300 שניות מרגע כניסתכם הביתה המנה כבר תהיה בתנור?
הרשו לי להרים גבה*.
אולי למיומני מטבח זה לוקח 5 דקות להכניס עוגה לתנור.
הנה מה שקורה כשאני מנסה להכין עוגה ב-5 דקות.


00:00 אוקי אז אמרנו עוגת שוקולד ב-5 דקות... אממ... איפה המתכון? אה נכון במייל. רגע, לא במייל הזה, במייל השני. אוף למה לא זכרתי להדפיס את זה בעבודה - ארררג! הדפדפן תקוע! למה אתה מתקין לי עכשיו תוספים למה??? לא משנה אני אפתח באקספלורר...


02:16 אוקי הנה זה. יאללה נניח את הלפטופ במקום שאני אוכל לראות אותו... אוי השולחן מבולגן לחלוטין. טוב נזיז קצת דברים שיהיה לי גם איפה לעבוד...


05:09 טוב, לפחות גם סידרתי קצת. אז לעבודה. נוציא את המרכיבים...


05:38 איפה הסודה לשתייה לעזאזל?? לא יכול להיות שנגמר, לפני שניה - אה אוקי הנה זה.


06:22 איפה הקערה והמרית? אויש הם בכיור. טוב אני אשטוף מהר...


08:06 טוב. הכל מוכן. נתחיל. חצי כוס שמן - אוי נו איפה הכוס מדידה עכשיו? 


08:34 שוב, חצי כוס שמן, כוס סוכר... אוי הסוכר נדבק לכוס עם השמן. טוב נוציא קצת עם האצבעות... איכס האצבעות שלי שמנוניות לגמרי, צריך לשטוף.


09:13 טוב איפה היינו - אוי נו! למה שומר מסך עכשיו? והידיים שלי רטובות... טוב לא נורא, ניבש קצת על החולצה. אז... וניל...


09:52 אויש נשפך קצת על השוליים. צריך להביא מגבת נייר.


10:31 טוב. ביצים...


11:27 עכשיו מה הצעד הבא- די! שוב שומר מסך! והידים שלי מלאות חלבון. טוב שוב נשטוף ידים...


11:59 עכשיו נשאר רק קמח, קקאו ואבקת אפייה. סבבה. 


12:22 נו קמח... למה אתה תקוע בשקית... תשתחרר כבר...


12:42 קמח משתחרר ועף לכל עבר. 


12:45 יופי באמת. למה ככה? עכשיו יש לי 2 כוסות קמח במקום 1 וחצי. שאני אחזיר את היתרה לשקית? עדיין יש קצת שמן על הכוס מדידה... טוב יאללה לא משנה נחזיר.


13:27 כמה קקאו צריך? חצי כוס? אוח. הכוס מדידה לא נכנסת לפתח של השקית. טוב נרחיב אותו קצת... אוף למה הפלסטיק העבה הזה לא נקרע? ננסה קצת עם השיניים...


13:51 ענן קקאו מתפזר ברחבי המטבח


13:53 אוף אני לא רואה כלום, יש לי קקאו על המשקפיים... טוב יאללה. כמעט סיימנו. 


14:17 נשאר רק כפית אבקת אפייה. רגע... זה לא...? אוי זה הסודה לשתייה. מזל ששמתי לב... 


15:01 איפה שמתי את המרית...?


16:52 אוקי, הבלילה מוכנה. עכשיו רק צריך להכניס לתבנית משומנת... אופס. טוב אני אשמן. רגע איפה התבנית...?


17:44 סבבה, נעביר לתבנית...


17:57 רגע, נשאר קצת על הצדדים של הקערה... מאמי! אתה רוצה לטעום קצת מהבלילה? טוב לא צריך. אני אטעם לבד. הממ... שוקולד על כל הפנים...איפה המגבת? 


18:46 מעולה. סיימנו. עכשיו מכניסים לתנור שחומם מראש... אה. אופס. טוב אני אדליק עכשיו ואתן לו 5 דקות. זה יספיק נכון? 


וזה עוד לא כולל שטיפת כלים וניקוי כל המשטחים שטינפתי בדרך.
אולי הם מתכוונים לחמש דקות בזמן של תוכניות בישול, שם יש מישהו שמוציא מראש את כל הכלים שצריכים, מודד את כל המצרכים ושם אותם בקעריות קטנות, וכמובן מנקה הכל כשמסיימים. חרף נסיונותי, תרם הצלחתי לשכנע את אישי שעליו לעשות זאת עבורי בכל פעם שאני מבקשת. מכיוון שהוא עשוי לדרוש הדדיות בעניין אני בוחרת שלא להתעקש.


בכל מקרה, זאת הסיבה שהמתכון שמצאתי לפסטה עם חומוס, בצל ואורגנו כל כך מרגש אותי. כי הוא אשכרה לוקח רבע שעה. אתם מסוגלים לבשל פסטה תוך רבע שעה? אתם מסוגלים לקלף לפרוס ולטגן בצל אחד + לפתוח פחית שימורים תוך רבע שעה? הידד! אתם יכולים להכין פסטה עם חומוס, בצל ואורגנו ברבע שעה. באמת.
לא מדובר במנה הכי גורמה שיש, זו מנה פשוטה עם טעמים פשוטים. אבל המתכון בריא, במיוחד אם משתמשים בפסטה מחיטה מלאה, הוא ממלא, והוא בעצם מהווה ארוחה שלמה. 
אה, ואם לא שמתם לב, מדובר גם במתכון מזווה. כל עוד יש לכם בצל במזווה, אורגנו במדף התבלינים וחבילת פסטה ופחית גרגרי חומוס בארון אתם מסודרים. לא צריך ריצות של הרגע האחרון לסופר. בקיצור, מתכון מושלם לימים האלה שחוזרים מאוחר, לבית קר, מקרר ריק ובטן מקרקרת. 
אפשר לגוון עם תבלינים אחרים כמו טימין או בזיליקום, אפשר לפורר מעל גבינה מלוחה ואפשר להוסיף קוביות של ירק מהיר בישול (כמו קישוא או פלפל), לבצל אחרי כמה דקות, אבל אז אני כבר לא יכולה לערוב לכך שזה יקח פחות מרבע שעה.


פסטה עם חומוס, בצל ואורגנו
מבוסס על: מתכון מהבלוג Lucullian Delights עם שינויים קלים שלי
עלות: כ-8 ש"ח
כמות: 3-4 מנות


מרכיבים
250 גרם פסטה (חצי חבילה), מהסוג האהוב עליכם
1 בצל
1 כף שמן זית
1/2 פחית גרגרי חומוס משומרים (אפשר גם לזרוק פנימה את כל הפחית אם אתם חובבי חומוס, כמוני)
1/2 כפית אורגנו
1 כף מים
2 כפות מיץ לימון


הוראות הכנה:
מכינים את הפסטה לפי הוראות היצרן.
בינתיים פורסים את הבצל, מחממים את השמן במחבת ומטגנים את הבצל עד שהוא מתחיל להזהיב, 7-8 דקות. מוסיפים את גרגרי החומוס, והאורגנו ומטגנים עוד דקה. מוסיפים את המים ומיץ הלימון ומבשלים עוד דקה. 
מערבבים את תכולת המחבת לתוך הפסטה ומגישים חם.

* נו הרשיתם לי להרים גבה. מה אתם רוצים?
התמונה לא נכנסה למעלה.

האם גם אתם סובלים משעמום עוגייתי?

האם צנצנת העוגיות שלכם משוועת לרענון? האם גם לכם נמאס מאותם 2-3 מתכוני עוגיות שאתם מכינים כל הזמן?
שלום. לי קוראים בישול בזול ואני פה כדי לדבר אתכם על שעמום עוגייתי.
שעמום עוגייתי זה לא בושה. 
השעמום העוגייתי יתקוף עד כ-80% מהישראלים במהלך חייהם וילווה בסימפטומים של פיהוק בהשפעת פחמימות, מלנכוליה במגע עם מאפים, תוגה בסביבת תנורים וכדומה.
אם הרשימה הזו נשמעת לכם מוכרת, ייתכן וגם אתם סובלים משעמום עוגייתי.
אולי אתם חושבים שאם תתעלמו ממנו, השעמום העוגייתי פשוט יחלוף, אבל זו מחשבה מסוכנת.
בלא טיפול, השעמום העוגייתי יכול להחריף ולגרום לסיבוכים מסוכנים כמו יאוש ירקותי, תסביכי תבלינים למיניהם ואף לפסיכוזת הפנקוטה, לא עלינו.
אבל אל תאבדו תקווה. לשעמום העוגייתי יש פתרון פשוט ויעיל. 
זה הזמן לספר לכם על עוגיות האפרסמון המפורסמות של בישול בזול.
עוגיות האפרסמון יקלו על סימפטומי השעמום העוגייתי במהירות ובאפקטיביות, ויגרמו לחבריכם להגיב בפליאה, בהתפעלות ובקריאות שמחה כגון "ממ!", "אתה חייב לגלות לי את המתכון!" ו-"מה פתאום עשר?! לא אכלתי יותר משלוש! באמא'שלי!"
כל שעליכם לעשות הוא לקרוא את המתכון, הניתן לכם חינם אין כסף באדיבות בישול בזול פתרונות לשעמום עוגייתי בע"מ, להכין את העוגיות כפי שמתואר, ולזלול. ניתן גם לחלוק עם בני משפחה וחברים באותו המחיר!
למה אתם מחכים? רוצו להכין את עוגיות האפרסמון המפורסמות ואמרו "שלום ולא להתראות" לשעמום העוגייתי, עוד היום!


טוב, אם הפרסומת הסופר משכנעת, ומבוססת לגמרי מדעית (אני יודעת על מה אני מדברת! כרגע קראתי את תזת המאסטר של האיש בנוירוביולוגיה! אני אשת מקצוע לכל דבר! יכול להיות שאני משוויצה בו בלי קשר לתוכן הפוסט? בטח שלא!) לא שכנעה אתכם, הנה כמה סיבות קצת יותר שפויות למדוע כדאי להכין את העוגיות הללו:
- שימוש כיף ומקורי בפירות העונה. אנחנו יודעים כבר כמה חשוב לקנות פירות בעונה, כדי לשמור על מחירי קניות שפויים בסופר וליהנות מתוצרת איכותית ובשלה שלא ישבה חודשים בהקפאה. כדאי לחגוג על האפרסמונים כל עוד הם זמינים.
- שימוש מעולה לאפרסמונים שנשארו. יש לכם כמה אפרסמונים באחורה של המקרר שאף אחד כבר לא רוצה לאכול כי הם מושיים? מעולה! אלה האפרסמונים הכי טובים למתכון הזה, כי אתם תצטרכו מחית אפרסמונים. מורידים את הקליפה, מוציאים/סוחטים את התוכן הנוזלי, קוצצים קצת אם צריך, ויש מחית אפרסמונים. אם האפרסמונים שלכם עדיין מוצקים זה גם בסדר. אפשר לקלף את האפרסמונים ולקצוץ את הבשר דק עם סכין, או לעבד בבלנדר או מעבד מזון למחית גסה. 
- העוגיות האלה ממש טעימות. באמת. יש להן טעם אפרסמון עדין כך שגם שונאי אפרסמון עשויים לאהוב אותן, והן רכות וטעימות, כמעט כמו עוגות קטנות רק בצורה של עוגייה. הן מהעוגיות האלה שפשוט נעלמות בלי ששמים לב. 
- העוגיות הן יחסית שפויות מבחינה בריאותית. יש בהן רק חצי כוס שמן, ואתם יכולים מראש לצמצם את כמות הסוכר מכוס ל-3/4 כוס אם אתם רוצים לקצץ קצת. עוד עוגיות פרווה עם שמן, ללא מרגרינה! הידד!


עוגיות אפרסמון
מבוסס על: מתכון מתוך הספר Favorite Recipes of America Desserts, של Marry Anne Richards, עם שינויים קלים שלי
כמות: כ-40 עוגיות
עלות: כ-8 ש"ח


מרכיבים
1/2 כוס שמן
1 כוס סוכר
1 ביצה
1 כוס מחית אפרסמון (ראו הסברים לעיל)
1 כפית סודה לשתייה
2 כוסות קמח
1/2 כפית קינמון
1/2 כפית אגוז מוסקט
1/2 כפית ציפורן טחונה


הוראות הכנה
טורפים בקערה את השמן, הסוכר והביצה (אפשר ביד, עם מזלג או מטרפה).
מערבבים את הסודה לתוך מחית האפרסמון, מוסיפים את התערובת לקערה ומערבבים עד שמתאחד.
מוסיפים את הקמח והתבלינים ומערבבים רק עד שהבצק אחיד.
מסדרים כפות של הבצק על תבנית אפייה משומנת ברווחים של 3-4 ס"מ לפחות (העוגיות מתרחבות...).
אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, עד שהעוגיות זהובות, כ-10 דקות.

קציצות וכותרות גרועות

לאחרונה אני חושבת הרבה על כותרות. כותרת של פוסט איננה דבר של מה בכך. מצד אחד אני רוצה לדגדג את הסקרנות של קוראי ולמשוך אותם לתוך הפוסט. אני רוצה להבטיח להם שהטמון בפנים יהיה מעניין, מרתק ושווה את זמנם. מצד שני, אני רוצה גם שהכותרת תהיה אינפורמטיבית. כותרת של "עוגת קרם שוקולד קלה ומדהימה רק ב-5 שקל!" תהיה די מושכת, אבל אם היא תלווה בפוסט חולמני על תבשיל עדשים, קורקבנים וכרוב ניצנים, כנראה שאהפוך במהירות למוקצה מחמת מיאוס בקרב קוראי. גם כותרות פואטיות כמו "שניצל, פירה ומסעותיו של פרויד אל נבכי נפש האדם" ו-"מחשבות על רפרפת כאשר עלי השלכת מתנפצות מתחת לרגלי" עשויות לצאת ארוכות, שבלוניות ומעומעמות. אפשר פשוט להרים ידים ולקבוע שכותרת הפוסט תהיה ככותרת המתכון, אבל זה סתם משעמם והורס את ההפתעה.

למזלי יש לי חברים שדואגים לי. ידידי משכבר הימים, המכונה לצורך פוסט זה 'אָפַפִי הרשע', שלח לי רשימה נפלאה של כותרות ונושאים פוטנציאלים לפוסטים. חלילה לי מלהוסיף על גאונותו הטהורה והמתפרצת, על כן אביא את הרשימה כלשונה:

עלו בראשי שמות אלטרנטיביים לבלוג, לאירועים מיוחדים (יותר נכון, חשבתי על דברים מצחיקים ואז המצאתי תירוץ). במקום סדר אלפביתי, סדר טמטומי עולה.

ובכן, 

ספיישל סושי - בישול ברול

מתכונים לימות השבוע - בישול בחול

הכנת אוכל לצפייה בכדורגל/בזמן שבעלך צופה בכדורגל - בישול בגול

בישול תוך חזרה על הוראות המתכון - בישול בקול 

הכנת אוכל תוך האזנה למוסיקה/לנשנוש בקונצרט - בישול במול

אותו דבר - בישול בסול

הכנת כיבוד לאינסטלטור - בישול בצול

ואחרון חביב:

הכנת אוכל בפרוזדור - בישול בהול

ולמקרה שגם אתם לא מכירים את משמעותה של המילה צול:

חששתי שאולי לא תכירי את המילה צול. לכבוד יהיה לי אם תשמשי בזה בבלוג או בכל צורה שהיא!

מתוך הערך "אינטש": שמה הגרמני של יחידת המידה הוא 'צול' (Zoll). בישראל משתמשים בו בעיקר לציון קוטרם של צינורות.

נכון שהחכמתם? 

למעשה יכלתי אפילו להשתמש בכותרת בישול בצול לפוסט זה, שכן הוא נכתב בחלקו בזמן שחיכיתי לטכנאי מכונת הכביסה שיגיע. בטח במכונות כביסה משתמשים גם בצול איפהשהו. אבל היה לוקח הרבה זמן עד שהייתם מבינים למה קראתי כך לפוסט, וגם ככה הקשר די רופף, אז ויתרתי. 

ועכשיו לסיבה שלשמה התכנסנו היום, מלבד דיונים על סגנון הכתיבה שלי, קציצות. קציצות זה הרבה יותר מעניין מדיונים על סגנון כתיבה. כלומר, לפעמים זה יותר מעניין. תלוי עד כמה אתם רעבים.

הקציצות שאביא לכם היום הן קציצות עוף אווריריות ומתקתקות, קלות מספיק כדי שאפשר להכין אותן לארוחה באמצע השבוע, אבל מהוגנות מספיק כדי להגיש גם בשבת. הן פשוטות, בלי יותר מדי טעמים מוזרים ואקזוטיים, כך שנראה לי שהילדים יתחברו, אבל בכל זאת מדובר בשינוי מרענן ומקורי מהקציצות ברוטב אדום הרגילות שלכם.

את הגזר והשזיפים ברוטב אתם יכולים להשאיר בחתיכות גדולות, כמו במתכון המקורי, או לקצוץ קטן יותר. אני מוצאת שכשהירקות בגודל קטן ופחות מאיים, אנשים שאינם חובבי ירקות נוטים לאכול אותם יותר ולא לאכול מסביבם או להשאיר את כולם בסיר.

תבשיל קציצות עוף עם גזר ושזיפים מיובשים 

מבוסס על: מתכון מהכתבה של אביגאל כהן, מתוך גיליון אוקטובר 2011 של על השולחן, עם שינויים קלים שלי

כמות: כ-6 מנות 

עלות: כ-18 ש"ח

מרכיבים

לקציצות:

500 גרם עוף טחון

1 גזר מגורר

1 בצל מגורר

1 כפית סודה לשתייה

2 ביצים

4 כפות פירורי לחם

1/2 כפית מלח

1/2 כפית פלפל שחור טחון

2 כפות שמן

לרוטב:

6 גזרים פרוסים (או חתוכים לקוביות)

3 כפות שמן

10 שזיפים מיובשים מגולענים וחצויים (או קצוצים גס)

2 כוסות מים (לפעמים אני מוסיפה 3 כוסות כדי ליצור יותר רוטב. לשיקולכם)

3 כפות מיץ לימון

1/2 כפית מלח

הוראות הכנה

מערבבים את חומרי הקציצות לתערובת אחידה. יוצרים קציצות עגולות בגודל האהוב עליכם, מכסים ומקררים לפחות חצי שעה, כדי לתת לקציצות לנוח.

כשהקציצות סיימו את מנוחתם מכינים את הרוטב: מחממים את השמן בסיר רחב ומטגנים את הגזר עד שהוא מזהיב, 5-10 דקות. מוסיפים שזיפים, מים, מיץ לימון ומלח ומביאים לרתיחה. מוסיפים את הקציצות, מכסים ומבשלים 20 דקות על להבה נמוכה. אם צריך, מוסיפים עוד מים רותחים. 

מגישים חם, עם אורז או אטריות.

כך תדעו אם עכשיו אחרי החגים, ומרק

האם חנוכה נחשב חג במובן הזה שיש לו "אחרי החגים"? כי אני מרגישה כרגע את התסמינים הקלאסיים של הפרעת אחרי החגים: לאות, קושי בהשתלטות על כל המשימות שנדחו, קושי בסגירת הכפתור של הג'ינס וכו'. 
ישבתי היום ותהיתי בעניין (הרבה מעבר למה שראוי עבור אדם שפוי לכאורה), וניסיתי לענות על שאלה סבוכה זו. 
מצד אחד, ברוב מקומות העבודה, כמו שלי למשל, אין חופש. מצד שני, לילדים יש חופש מבית ספר. מצד שלישי, יש מלא מפגשים משפחתיים וחבריים ואוכלים בהם המון, בנוהל הרגיל של - ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו נאכל.
אז איך אדע אם אני במצב אחרי החגים, או סתם בעייפות ודכדוך של חורף?
כדי לעזור לכם, קוראי היקרים, ליהנות מהידע והתובנות העמוקות שרכשתי תוך כדי ההתחבטות בנושא זה, ייצרתי תרשים זרימה קל להבנה ונוח לשימוש שיעזור לכם לענות על השאלה הכה קריטית הזו.
אתם מוזמנים ללחוץ כדי להגדיל, ולעיין בתרשים בניחותא. אני אחכה.

אוטומט סופי דטרמיניסטי אם תרצו

נו? מה אתם אומרים? אחרי החגים או לא אחרי החגים? אני אומרת שהתשובה החד משמעית היא שאכן אחרי החגים עכשיו. לפחות בקטנה.
אם כך, צריך לבשל בהתאם. מנות צנועות וקלות יותר בהחלט יהיו במקום.


זוכרים שלפני מסיבת הקלוריות הבלתי נגמרת של חנוכה (שהלחץ שלו כנראה דחף אותי לבצע את המעשים המגונים הללו בסופגניות, אני מצטערת קוראי המתוקים והתמימים שהייתם צריכים להיחשף לזה), דיברנו על מתכוני מזווה? 
למי שלא קרא את הפוסטים האחרונים בנושא, מדובר במתכונים בהם לא צריך כמעט מרכיבים טריים מהמקרר, ושעם מזווה מצוייד היטב ניתן להכין אותם בהתרעה של רגע, בלי צורך ללכת לסופר ולהתחמש.
אז היום, מרק עגבניות טוניסאי. ראשית עלי להתנצל בפני קוראי הטוניסאים. אני אהיה הראשונה להודות - אני לא מבינה גדולה במטבח הטוניסאי. אני קוראת למרק טוניסאי כי מולי קאצן, שמספרה לקחתי את המתכון, קראה לו כך. אם המרק הזה לא קשור כהוא זה למורשת הקולינרית המפוארת, אך לצערי הלא ממש מוכרת לי, של העדה הטוניסאית, אנא סלחו לי טוניסאים יקרים.
על אף חוסר הבהירות לגבי האוטנטיות של המרק, לגבי הטעם אין לי ספק. נכון בדרך כלל כשאתם טועמים מרק אתם יודעים למה לצפות? המרק הזה הוא לגמרי לא מה שמצפים. יש בו עגבניות וחומוס ועדשים, אבל הוא ממריא הרבה מעבר לטעמים המקובלים. הוא חמצמץ, עשיר ומתובל בצורה מיוחדת שקושרת ביחד את כל הטעמים ומוציאה מהם את המקסימום. בתור בונוס, הוא ממש בריא, מלא בעגבניות וקטניות, והוא גם דל בשומן - יש רק 2 כפות שמן זית על סיר ענק של מרק. אה, והוא גם פרווה, ללא גלוטן וטבעוני. מה עוד צריך?
יש לכם שתי אופציות בנוגע לחומוס. אתם יכולים להשרות חומוס יבש ולבשל אותו בעצמכם, או שאתם יכולים להתחיל ישירות משתי קופסאות שימורים של חומוס מבושל. שתי האופציות טעימות, הראשונה זולה יותר, השנייה חוסכת קצת זמן ומצריכה פחות התכוננות מראש.


מרק עגבניות טוניסאי
מבוסס על: מתכון של מולי קאצן, מתוך הספר Vegetable Heaven, עם שינויים קלים שלי
עלות: כ-16 ש"ח, כמה שקלים יותר אם משתמשים בחומוס משומר
כמות: כ-8 מנות


מרכיבים
1 כוס גרגירי חומוס יבשים, מושרה במים ללילה, או 2 קופסאות גרגרי חומוס משומרים
1 כוס עדשים בצבע האהוב עליכם (אני מעדיפה ירוקות, הן פחות מתפרקות)
1 מקל קינמון
2 כפות שמן זית
2 בצלים בינוניים-גדולים קצוצים
3 שיני שום קצוצות
2 כפיות מלח
1 כפית כורכום
1 ו-1/2 כפיות זרעי כמון (בהחלט לא חובה, למעשה יש למרק טעם יותר עדין בלעדיהם. אז לשיקולכם)
2 כפיות כמון
2-3 עלי דפנה
1 פחית גדולה (800 גרם) עגבניות מרוסקות 
3 כפות מיץ לימון


הוראות הכנה
אם משתמשים בחומוס יבש, מניחים את החומוס המושרה בסיר, מכסים במים בגובה של כמה ס"מ מעל הגרגרים ומבשלים עד שהגרגרים מרוככים, בין שעה לשעה וחצי. מוסיפים את העדשים, את מקל הקינמון, ועוד מים כדי שהכל יהיה מכוסה, ומבשלים עוד כחצי שעה (קצת פחות אם אתם משתמשים בעדשים כתומות) עד שהעדשים מרוככות אבל לא מתפרקות. אם אתם משתמשים בחומוס משומר, דלגו על הבישול של החומוס לבד, והתחילו מלבשל אותו יחד עם העדשים ומקל הקינמון עד שהעדשים מוכנות. כשהכל מבושל, מסלקים את מקל הקינמון, מסננים את מי הבישול שנשארו ושומרים בצד. תמדדו כמה סיננתם כי צריך להוסיף 6 כוסות נוזלים למרק - את מי הבישול של הקטניות פלוס כמה מים שצריך כדי להשלים ל-6 כוסות.
בסיר נפרד, מחממים את השמן ומטגנים את הבצל והשום במשך חמש דקות עד שהם מתחילים טיפה להתרכך. מוסיפים את המלח, הכורכום, זרעי הכמון אם משתמשים, הכמון, ועלי הדפנה ומטגנים עוד 2-3 דקות. מוסיפים את העגבניות ואת מי הבישול של הקטניות ששמרנו, אותו משלימים עם מים ל-6 כוסות נוזלים. מבשלים כ-15 דקות.
מוסיפים את הקטניות המסוננות ומבשלים עוד כ-5 דקות.
מורידים מהאש, מערבבים פנימה את מיץ הלימון, דגים החוצה את עלי הדפנה ומגישים חם.

הזרעונים האלה שאתם רואים בתמונה הם זרעי כמון, שתדעו.
הם מאוד טעימים ויש להם טעם חזק וקצת מורכב יותר מהטעם של כמון טחון רגיל
שמשתמשים בו בדרך כלל. כאמור, אל תיבהלו אם אין לכם, במתכון הזה
דווקא עדיף לדעתי להכין בלעדיהם.

מה עושים עם סופגניות מיותרות?

האיש הכניס לי ג'וק לראש שאני חייבת להעלות מתכון שעושה שימוש בכל הסופגניות המיותרות שנשארות אחרי המסיבות בחנוכה. אתם יודעים למה אני מתכוונת... כשעורך המסיבה בליל נר שמיני מחליט שצריך לקנות שתי סופגניות ג'מבו לכל משתתף, כולל תינוקות - כי מה אם עד עכשיו הם לא אכלו מספיק?? זו ההזדמנות האחרונה! אין מצב שנמאס להם והם לא רוצים יותר לראות סופגנייה בחיים!
את הסוף כבר כולם מכירים - כמה שעות לאחר מכן מוצא המארח את עצמו עומד ליד הדלת עם צלחת ענקית של סופגניות, משדל את ההולכים לקחת כמה הביתה כשהם מצידם מנסים להימנע מכך בכל דרך אפשרית.

האם מישהו חשב פעם על איך הסופגניות מרגישות במצבים כאלה? לפני שנייה הן היו מלכות המסיבה, תפוחות ריחניות ורעננות, ופתאום כולם רוצים רק להיפטר מהן. לא יפה! וגם בזבוז, כמובן.

אז אם נתקעתם, אה... סליחה, זכיתם, גם אתם בכמה סופגניות מיותרות מאתמול או שלשום שכבר לא ממש מפתות אתכם, הנה רעיון למה לעשות איתן.
מכירים פודינג לחם? פודינג לחם, או ברד פודינג, הוא מעין פשטידה מתוקה, שעשויה בדרך כלל משאריות של לחם, חלב או שמנת, ביצים וממתיק (סוכר, סירופ מייפל, גולדן סירופ וכדומה). לפעמים מוסיפים פירות יבשים או טריים, לפעמים תבלינים כמו קינמון וג'ינג'ר, יש הרבה שכלולים ווריאציות. אחד הגרסאות המושחתות במיוחד עושה שימוש בדונאטס שעבר זמנם. רוב הבלוגרים שראיתי שהעלו מתכונים בסגנון, קנו דונאטס במיוחד ותהו למה לעזאזל שלמישהו יהיו שאריות של דונאטס שאף אחד לא אכל. נראה לי שריבוי מסיבות החנוכה עונה על השאלה הזאת עבורנו. לכן, בחמישי החולף, בתום המסיבה במשרד, מצאתי את עצמי ממלאת שקית סופר בסופגניות שנותרו, במקום לחלוף על פניהן בבוז הרגיל.

מהמעי שלהם אכין מנשא חסין למים,
ומעצם האגן אגלף תרווד, שלבטח יעלה את המעמד שלי בשבט
(אני מתנצלת אם זה נשמע לכם דוחה אבל ממש ככה היא
מדברת בספר. זר לא יבין זאת.)

מכיוון שבדונאטס אין ריבה, ומכיוון שהיה מדובר בסופגניות הפושטיות ביותר, עם כמויות ענק של ריבה תעשייתית לא מלהיבה במיוחד בטעמה, החלטתי לרוקן את הסופגניות מהריבה לפני ההכנה. לרוקן זו אולי מילה עדינה מכדי לתאר את הטבח שהלך שם. אם קראתם אי פעם את ספר הטראש האהוב עלי - "שבט דוב המערות", בטח זכורות לכם הסצנות של הציד, ושל... איך נאמר? ביתור ועיבוד החיות הניצודות. הרגשתי קצת כמו אֵיילה, ושהרגע צדתי וטבחתי בלהקה נודדת של סופגניות פרא.

בכל מקרה, אם בידיכם סופגניות פושטיות עם ריבה שאתם לא מחבבים במיוחד, כדאי לרוקן אותן, כדי שהריבה לא תשתלט על הטעם. אם הריבה טעימה לכם, או שזכיתם בסופגניות ריבת חלב (או טעם אחר שמשתלב עם תפוחים), הרגישו חופשי לדלג על הריקון, ופשוט לחתוך/לקרוע את הסופגניות לקוביות כמו שהן.

הפשטידה יוצאת ריחנית, תפוחה מעט וורדרדה (אם השתמשתם בסופגניות עם ריבה), עם טעם מעודן של תפוחים מקורמלים, וכמובן של סופגניות. כך שאם סופגניות יוצאות לכם מכל החורים ואתם חושבים שתקיאו אם אפילו תריחו עוד סופגנייה, לא כדאי להכין את הברד פודינג הזה. בואו נבהיר זאת יותר בבירור:

אזהרת בישול בזול: אל תכינו את הפשטידה הזו אלא אם כן אתם באמת חושבים שמישהו יאכל אותה. אם הצלתם שמונה סופגניות והכנתם מהן פשטידה שאף אחד לא רצה לגעת בה ושנזרקה אחר כבוד, בזבזתם גם את הסופגניות וגם את יתר מרכיבי הפשטידה שהתווספו אליה. חבל. בטח ובטח אל תחזרו אלי כדי להתלונן שיש לפשטידה שעשויה משמונה(!!) סופגניות, טעם של סופגנייה ושנמאס לכם מסופגניות. הוזהרתם.

אם אתם לא יודעים אם תאהבו או לא, או אם אין לכם מספיק סופגניות, אפשר בקלות להכין חצי כמות.

אז... עדיין רוצים מתכון? קבלו:

פשטידת סופגניות (ברד פודינג)

מאת: בישול בזול, בהשראת מתכון שפורסם בעיתון בון אפטי ומעוד כמה מתכונים בסגנון ברחבי הרשת
עלות: כ-8 ש"ח (בהנחה שהסופגניות בחינם, בטח יש מישהו בסביבה שישמח שתיקחו לו כמה)
כמות: כ-12 מנות


מרכיבים

8 סופגניות בינוניות (או כמה פחות אם הסופגניות שלכם גדולות, לא ממש חשוב שהכמות תהיה מדוייקת)

2 תפוחים (רצוי חמוצים)

1/4 כוס סוכר חום

10 גרם חמאה

2 כוסות חלב

2 ביצים

1 כפית תמצית וניל


הוראות הכנה

חוצים את הסופגניות ומרוקנים את הריבה אם צריך, וחותכים או קורעים את הסופגנייה לחתיכות של כ-4 ס"מ. 

מקלפים את התפוחים וחותכים לקוביות. מעבירים את התפוחים לכלי המתאים לבישול במיקרוגל, ומבשלים במשך 2 דקות. מוציאים, מערבבים ומחזירים לעוד דקה, עד שהתפוחים מרוככים ברובם. מערבבים פנימה את הסוכר החום והחמאה.

טורפים בקערה את הביצים, ומערבבים פנימה את החלב, והווניל.
מעבירים את קוביות הסופגנייה והתפוחים לתבנית אפייה בינונית משומנת קלות, ושופכים את תערובת הביצים מעל. מערבבים ומועכים מעט את התערובת כדי לוודא שכל פיסות הסופגנייה הוספגו.

אופים בתנור בחום בינוני, 180 מעלות, כחצי שעה, עד שהפשטידה מזהיבה.

מגישים חם, רצוי מיד, ורצוי עם גלידת וניל.

Pimp My Sufganiya

אני שונאת את רולדין. ואת נאמן. ואת כל הקונדיטוריות שהעלו ככה את הרף. 
פעם, לא היו לנו סופגניות גורמה בטעמים. 
פעם, סופגניה משמעה בצק מטוגן עם ריבה זרחנית. ה"טעם" היחיד שיכולת לייחל לו זו סופגנייה ריקה שמישהו שכח להזריק לה את הריבה.
אבל היום... היום אין מעצורים לדור הצעיר הזה. סופגניות עם ציפויים, ומילויים, וקרמים, וצ'ייסרים ומה לא.
פעם יכלתי להשתלט על עצמי בחנוכה. הייתי אוכלת סופגנייה אחת או שתיים, ושלום על ישראל. אבל מה אעשה מול קולקציות הסופגניות האלה? איך אוכל להסתפק רק באחת או שתיים, כשיש שם בחוץ עשרות סופגניות מסוגים שונים שטרם טעמתי?  
והארנק, אללי הארנק! שמונה שקלים טבין ותקילין לסופגנייה בודדה, ולא גדולה במיוחד. אפשר בקלות להוציא 80 שקל על סופגניות למשפחה. 


מה על אדם סקרן, אכלן אך קמצן כמוני לעשות? 
חברים התשובה פשוטה. אני גאה להכריז על פרוייקט Pimp My Sufganiya!
אם גם אתם מייחלים לסופגניות מפונפנות בשלל טעמים, אבל לא רוצים לשלם את המחיר, פרוייקט Pimp My Sufganiya (או PMS בקיצור) של בישול בזול, יעזור לכם לנפק קולקציית סופגניות ביתית ויצירתית מבלי לפוצץ את חשבון הבנק שלכם ו/או לעמוד בתור בקונדיטוריה במשך שעה וחצי. 
ככה זה הולך: אתם מכינים או קונים סופגניות פשוטות וריקות. אפשר לאפות אותם, אפשר לטגן אותם, ואפשר לקנות אותם ב-2-3 שקלים ליחידה במאפייה הזולה הקרובה לביתכם. אני מצידי נותנת לכם שמונה מתכונים, לכבוד שמונת ימי החנוכה כמובן, שישדרגו את הסופגניות שלכם מגושי בצק משמימים ליצירות פאר גסטרונומיות.
קישוט סופגניות יכולה להיות גם אחלה פעילות לילדים ברוח החג, והם ישמחו להגיש בגאווה את פרי עמלם לכל המשפחה והאורחים (סופגניית שוקולד-חלבה-ריבה-חמאת בוטנים עם סוכריות קופצות ואבקת סוכר מישהו?).
אז בואו נתחיל בשדרוגים!

1. סופגניית ריבה משודרגת
נכון שסופגניית ריבה תהיה הרבה יותר טעימה אם תשתמשו בריבה שאשכרה עשויה מפירות, ולא רק מסוכר וצבע מאכל? אם תשתמשו בריבה ביתית בכלל הסופגנייה תקפוץ ברמה. רוצים להכין סופגניות למבוגרים? ערבבו לתוך הריבה כמה כפיות של ליקר פירות יער. 
כמה נקודות לגבי ההזרקה/הזלפה עצמה - ראשית, יצויין שאני שונאת להזריק דברים לסופגנייה. זה כל כך מציק, וזה מתפוצץ, ונוזל לכל מקום. בעצלנותי אני לפעמים פשוט מורחת את הריבה מעל הסופגנייה ובוזקת מעליה אבקת סוכר כדי שהסופגניות לא תידבקנה אחת לשנייה. אם אתם בכל זאת הולכים להזריק, גיבורים שכמותכם, זכרו שאפשר לרכך את הריבה על ידי חימומה במיקרוגל במשך כמה שניות, אם היא מוצקה מדי. בנוסף, אם אתם משתמשים בריבה עם חתיכות פרי, וודאו שהחור של הצנטר גדול מספיק, שלא ייחסם על ידי חתיכות הפרי. עוד רעיון אחרון, אם יש בין אורחיכם חובבי דמדומים ושאר סדרות ערפדים, אפשר לעשות להם סופגניית נשיכת ערפד עם שתי חורים צמודים של ריבה במקום אחד (ראו תמונת להלן).

2. סופגניית סוכר קינמון
מערבבים בקערה 2 כפות סוכר (רגיל, לא אבקת סוכר) וחצי כפית קינמון, כדי ליצור את הציפוי. אם הסופגניות שלכם כרגע יצאו מטיגון, גלגלו אותם מיד בסוכר הקינמון והוא יידבק בלי בעיה. אם הן מטוגנות, אבל קצת יבשות, חממו אותם כמה עשרות שניות במיקרוגל, גלגלו בסוכר ותראו אם הוא נדבק. אם לא, או אם אפיתם את הסופגניות, הברישו את הסופגניות במעט חמאה מומסת ואז גלגלו בסוכר הקינמון. אפשר לגלגל רק את החצי העליון של הסופגנייה בסוכר, או את כולה. מה שבא לכם.

3. סופגנייה בציפוי הדרים חמצמץ
מערבבים בקערה קטנה גרידה מ-1/3 תפוז, גרידה מ-1/3 לימון, וחצי כוס אבקת סוכר. מוסיפים 4 כפיות שמנת מתוקה ומערבבים. מוסיפים חצאי כפיות של מיץ לימון, עד שמתקבל ציפוי נוזלי מספיק שאפשר למרוח, אבל לא נוזלי מדי, שהוא ינזול מהסופגנייה לגמרי מהסופגנייה. כל פעם תוסיפו חצי כפית, תערבבו ותבדקו את המרקם. לי זה לקח כפית של מיץ לימון עד שקיבלתי את המרקם הנכון. מורחים את הציפוי על החצי העליון של הסופגניות עם כפית, מעטרים כל סופגנייה במעט גרידה נוספת מהתפוז והלימון, ונותנים להם להתייבש כשעה (הציפוי עשוי לנזול ולטפטף קצת, לא נורא זה חלק מהלוק).
הכמות הזאת הספיקה לי לבערך 12 סופגניות בגודל בינוני.

4. סופגנייה עם גלייז קפה בציפוי אגוזי מלך קלויים
קולים רבע כוס של אגוזי מלך (על מחבת יבשה או בתנור), נותנים להם להתקרר מעט, קוצצים אותם דק ומעבירים לקערה.
מערבבים בכוס 2 כפות מים רותחים וחצי כפית קפה נמס. מניחים בקערה נוספת חצי כוס אבקת סוכר, ומוסיפים כל פעם חצי כפית מתערובת הקפה ומערבבים, עד שמתקבל מרקם נכון לגלייז (נוזלי מספיק שיהיה אפשר למרוח, אבל לא נוזלי מדי שפשוט ינזול מהסופגנייה). לי זה לקח 4 כפיות. 
מורחים מעט מהגלייז על החלק העליון של הסופגנייה עם כפית, ומגלגלים בקערת האגוזים.
הכמות הזאת הספיקה לי לבערך 12 סופגניות בגודל בינוני.

5. סופגניית עוגת גבינה ופירורים
מרסקים כמה בסקוויטים לקבלת 1/4 כוס פירורי בסקוויט. מערבבים פנימה 2 כפות סוכר (רגיל, לא אבקת סוכר). מכינים את קרם הגבינה: תורפים בקערה 1 גביע שמנת חמוצה עם חצי כוס אבקת סוכר ושתי כפיות אבקת פודינג וניל. מברישים את הסופגניות במעט חמאה מומסת ומגלגלים מיד בתערובת הפירורים. נותנים לציפוי להתייצב כמה דקות, ומזליפים בזהירות את קרם הגבינה לתוך הסופגניות. קשה לי להגיד בדיוק לכמה סופגניות יספיקו הקרם והפירורים,  כי אחרי שהזלפתי שישה, נשבר לי, והשתמשתי ביתר הקרם והפירורים כדי להכין עוגת גבינה מאולטרת. אני משערת שהקרם יספיק לכ-20 סופגניות. אגב, אם אתם שונאי הזלפה כמוני אפשר לחתוך את הסופגנייה לרוחב ולמרוח בפנים את הקרם. פחות מסורתי, אבל גם פחות מציק.

6. סופגניית "ילדים" עם קרם שוקולד וסוכריות
ממיסים במיקרוגל 80 גרם שוקולד מריר ו-2 כפות שמנת מתוקה בפולסים של 20 שניות. כל פעם מכניסים למיקרו ל-20 שניות, מערבבים בעדינות, ואם עדיין נשארו גושים גדולים מחזירים לעוד פולס. אנחנו רוצים לחמם את השוקולד הכי מעט שאפשר. 
כשציפוי השוקולד נמס ואחיד, מורחים אותו על החלק העליון של הסופגניות ומפזרים מעל סוכריות צבעוניות. אפשר גם להדביק לציפוי סוכריות עדשים, נחשי גומי ושאר מוצרי סוכר עתירי צבע מאכל המשמחים לבב אנוש.
הקרם הספיק לי לכ-12 סופגניות, אבל זה מאוד תלוי בגודל הסופגנייה ומידת הנדיבות שלכם במריחת הקרם.

7. סופגניית שוקולד תפוז
הגרסא הבוגרת לסופגניית הילדים דלעיל. מכינים קרם שוקולד מ-80 גרם שוקולד מריר ו-2 כפות שמנת מתוקה כפי שהוסבר במתכון הקודם. מערבבים פנימה גרידה מחצי תפוז. מורחים את הקרם על הסופגניות ומקשטים בקליפות הדרים מסוכרות או מצופות שוקולד. הקרם הספיק לי לכ-12 סופגניות, אבל שוב, זה מאוד תלוי בגודל הסופגנייה ומידת הנדיבות שלכם במריחת הקרם.
אם אתם רוצים לשדרג עוד את הציפוי, נסו להוסיף לתערובת השוקולד גם כפית של ליקר תפוזים כמו גרנד מרינייר. לא היה לי כשהכנתי, אז לא יכלתי לנסות בעצמי, אבל נראה לי שיצא טעים לאללה.

8. סופגניות נסיכת המרשמלו
לנסיכות שבינינו.
ממיסים במיקרוגל 66 גרם שוקולד לבן (4 שורות מתוך 6 בשוקולד של עלית) ו-2 כפות שמנת מתוקה בפולסים של 20 שניות. כל פעם מכניסים ל-20 שניות, מערבבים בעדינות, ואם עדיין נשארו גושים גדולים מחזירים לעוד פולס. אנחנו רוצים לחמם את השוקולד הכי מעט שאפשר. 
חותכים כמה יחידות משמלו, ורודים ולבנים, לקוביות (אני פרסתי ל-4 וכל פרוסה חתכתי ל-2 או ל-4).
מורחים מעט מקרם השוקולד הלבן על החלק העליון של הסופגנייה. נותנים לו להתייצב בערך דקה, אז מדביקים עליו כמה חתיכות מרשמלו. מטפטפים מעל המרשמלו עוד מעט שוקולד לבן, ומעטרים בסוכריות ורודות או סוכר ורוד (ניתן לקנות בסופר באיזור של מוצרי האפייה, בחנויות למוצרי קונדיטוריה, או להכין לבד על ידי ערבוב של מעט סוכר עם צבע מאכל). הקרם הספיק לי לבערך 10 סופגניות, והשתמשתי בסך הכל ב-3 מרשמלו, אז לא צריך להתפרע ולקנות כמויות.


היו לי עוד מלא רעיונות לציפויים אבל יש גבול לכל תעלול. אבל אם אתם בכל זאת מחפשים עוד רעיונות נסו גם:
קרם שוקולד וחמאת בוטנים בעיטור במבה
קרם שוקולד עם תמצית מנטה בעיטור שברי ממתקי מנטה מצופים שוקולד
קרם שוקולד מריר או לבן עם מעט אספרסו ו/או ליקר קפה
קרם שוקולד לבן עם מעט פירות יער או אוכמניות
לכל סופגנייה אפשר בנוסף על הציפוי לשדרג גם עם הזלפה של קצפת העשוייה משמנת מתוקה מוקצפת עם קצת סוכר ותמצית וניל (וכפית או שתיים אינסטנט פודינג וניל, אם אתם אוהבים).
המגבלה היחידה פה היא היצירתיות שלכם.


הערה מתודולוגית לגבי סופגניות אפויות : אם אתם אופים את הסופגניות שלכם, רוב המתכונים יגידו לכם מיד עם ההוצאה מהתנור להבריש את הסופגניות בחמאה ולגלגל אותן בסוכר. אם אתם מתכוונים להוסיף להם ציפוי או גלייז, וותרו על הגלגול בסוכר, אחרת הציפוי לא ידבק טוב, ויהיה לזה מרקם מוזר. תנו לחמאה להתייבש על הסופגנייה כמה דקות ואז צפו אותה בציפוי שבחרתם. על ההברשה בחמאה מומלץ לא לוותר, אחרת יהיו לכם לחמניות מתוקות (שזה בסדר אם אתם בקטע, אבל הם קצת פחות סופגנייה-תיים).


בשמי, ובשם מיכאלנג'לו וערפדי חתיכי, הרשו לי לאחל לכם ולמשפחותיכם חג אורים שמח!

סופגניות גאות ומעוטרות, בוגרות פרוייקט Pimp My Sufganiya

עם סופגניאנג'לו השמש

סופגניית נשיכת ערפד, וסופגנייה במלית צב נינג'ה (מיכאלנג'לו המכבי. מהדורה מוגבלת).
מומלץ!

טוסקנה במזווה

בפוסט הקודם התלוננתי על חוסר הזמן והכוח שמנע מאיתנו להגיע לסופר, והבאתי "מתכון מזווה" - קציצות טונה שאפשר להכין גם אם לא עשיתם קניות שבועיים, כל עוד יש לכם מזווה מתוחזק. למי שפיספס את הפוסט הקודם ותוהה למה לעזאזל השתמשתי במילה מזווה כבר ארבע פעמים בתוך שני משפטים מתחילת הפוסט, אסביר. 
מזווה מצוייד היטב הוא מושיעו של הבשלן הזול, הבשלן הקצר בזמן, ובעצם, כל בשלן באשר הוא. מאחסנים שם כל מרכיב שיכול להיות שימושי לכם שנשמר לאורך זמן, וכך, כשאין זמן או כוח לצאת לקניות, עדיין יש מגוון של מוצרים להכין איתם ארוחת ערב. ככה לא מתפתים להזמין טייק אווט וגם לא מתים מרעב. ווין ווין מה שנקרא. 


אז מה אנחנו שומרים במזווה? מלא דברים! 
מגוון קטניות - עדשים ושעועית מכל הצבעים, חומוס, פול, מש ועוד. יש שם דגנים - שיבולת שועל, גריסים, חיטה, קמח תירס ואורז. יש שם שקדים, אגוזי מלך, צנוברים (לאירועים מיוחדים בלבד! בימינו צנוברים עולים יותר מסטייק פילה. באמת), צימוקים וכמה סוגי פירות יבשים, עגבניות מיובשות, ופטריות שיטאקה מיובשות. יש שם מוצרי אפייה - קמח, סוכר לבן וחום, אבקת סוכר, קקאו, שוקולד מריר (אני קונה אותם בשישיות. הרבה יותר חסכוני ככה), קורנפלור, ג'לטין, אבקת פודינג, סודה לשתייה ואבקת אפייה (שלא משנה כמה אני קונה הם תמיד יגמרו לי באמצע המתכון). יש שם רטבים ומוצרים לטיבול - סויה, דבש, סילאן, טחינה גולמית, ריבה, חמאת בוטנים, כמה סוגי חומץ (רגיל, בלסמי, תפוחים ואורז), מיץ לימון משומר (לפעמים אין לימונים טריים, וזה עדיף מכלום), וכמובן שמן - קנולה וזית. יש שם שימורים - שימורי עגבניות (הכי שימושי בחורף, כשאין עגבניות טריות באיכות טובה), טונה, זיתים, ואחד של גרגרי חומוס, למקרה שצריך ברגע האחרון, ולא השרינו ובישלנו מראש.
זה נשמע אולי קצת פסיכי, אבל יש לי שני דברים להגיד להגנתי:


1. אם תעשו רשימה מפורטת של כל הדברים שיש לכם במזווה, במיוחד אם אתם בשלנים, סביר שגם אתם תצאו עם רשימה ענקית. נסו ותראו. 

2. זה מאוד יעיל. כשאני מסתכלת על מתכון ומחשבת מה אני צריכה לקנות, אני יודעת שאת כל הדגנים, הקטניות, התיבולים והמיובשים שאני צריכה כנראה כבר יש לי בבית.  

הדבר היחיד שצריך לדאוג לו זה תחזוקה. כשאתם מסיימים את העדשים, זכרו להוסיף אותם לרשימת הקניות. מוצרים שמשתמשים בהם הרבה, המובילים אצלנו - קמח ואורז, נמצאים קבוע ברשימת הקניות כדי שלא ניתקע בלי.
אם מוסיפים לרשימת המזווה הזו גם שום טרי (שמחזיק שבועות עד חודשים), ובצל (שמחזיק לפחות שבועיים, וגם נמצא אצלנו תמיד ברשימת הקניות), פלוס אוסף תבלינים שימושי, כמעט אין סוף למתכונים שאפשר להכין בלי לצאת מהבית.


אז היום, כפי שבטח כבר יכולתם להבין מתוך השימוש המרובה שלי במילה מזווה (תשע פעמים, והספירה נמשכת), עוד מתכון מזווה, הפעם הקטניות האלה שאני כל הזמן מקשקשת עליהם. הם זולים, בריאים, טעימים, הבאסה היחידה איתם היא שצריך להשרות אותם מראש. אבל אם אתם זוכרים לזרוק אותם לקערה עם מים בבוקר לפני העבודה, אתם מסודרים.


המתכון של היום, שעועית לבנה בנוסח טוסקנה, הוא מאוד פשוט, והוא נותן למעט מרכיביו לככב. יש המון מתכונים ברשת לשעועית לבנה בנוסח טוסקנה, חלק מוסיפים גזר או שומר, חלק מוסיפים יין, ושלל תבלינים, באמת אין סוף לגיוונים. אבל אני אוהבת דווקא את הגרסא המינימליסטית שמצאתי אצל מארק ביטמן. מבשלים את השעועית המושרית במים עם כמות נדיבה של מרווה, לקראת סוף הבישול מוסיפים מלח ופלפל (אומרים שהמלח מחזק את מעטפת הקטנייה. לכן מוסיפים את המלח לקראת הסוף, כדי לעזור לשעועית לשמור על צורתה, ולכן לא טוב להוסיף את המלח בהתחלה, כי אז יקח לשעועית יותר זמן להתבשל), מסננים את רוב המים, מוסיפים שום כתוש ומעט שמן זית, וזהו. נשמע צנוע, אבל דווקא מיעוט המרכיבים מאפשר לאלה שהינם לדבר אליכם בקול. פה באמת תבחינו בארומטיות של המרווה, בקרמיות של השעועית, בשום הטרי והעז ובעושר של שמן הזית, שחום השעועית ממזג את טעמיהם. (אתם רואים? אפשר להתפייט גם על אוכל פשוט ולא רק על שוק אווז ברוטב פירות יער, ברנדי וכמהין).
בקיצור, גם אם אתם לא טיפוסים של שעועית, כדאי לנסות. אפשר לאכול את השעועית בפני עצמה, כארוחה פשוטה, או כתוספת לארוחה גדולה יותר. שימו לב שהמתכון הזה הוא לא רק פרווה, אלא גם טבעוני. 


שעועית לבנה בסגנון טוסקנה
מבוסס על: מתכון מוכר, בגרסתו של מארק ביטמן מתוך הספר How to Cook Everything Vegetarian
עלות: כ-7 ש"ח
כמות: 3-4 מנות כעיקרית, 6-8 מנות כתוספת


מרכיבים
1 וחצי כוסות שעועית לבנה יבשה, מושרית בהמון מים ללילה
מים לכיסוי
1 כף גדושה מרווה מיובשת
1/2 כפית מלח
מעט פלפל שחור גרוס
1 כף שמן זית
3 שיני שום קצוצות או כתושות

הוראות הכנה
מסננים את השעועית ממי ההשריה, מניחים בסיר בינוני ומכסים במים כמה ס"מ מעל גובה השעועית. מביאים לרתיחה, מוסיפים את המרווה ומבשלים מכוסה חלקית (שלאדים יהיה לאן לברוח, אחרת הסיר יעלה על גדותיו. מנסיון.) על חום בינוני-נמוך עד שהשעועית מתרככת. כמות הזמן שדרוש לשעועית להתרכך משתנה, זה תלוי בטריות השעועית ובעוד כל מיני פרמטרים. לי לוקח בין 40 דקות לשעה.  אם אתם רואים שנשאר מעט מים בסיר, הוסיפו עוד כדי שהשעועית לא תיחרך.
מוסיפים את המלח והפלפל ומבשלים עד שהשעועית רכה, עוד כ-10 דקות.
מסננים את רוב מי הבישול (תשאירו שם כמה כפות נוזלים, שיהיה רוטב), ומערבבים פנימה את השמן זית, השום, ועוד מלח לפי הטעם, אם צריך.
מגישים חם, או בטמפרטורת החדר (מארק אומר שאפשר להגיש גם קר, לי זה לא נראה).

12 איזכורים למילה מזווה כולל הנוכחית

אם אין קניות נאכל קציצות

לפעמים אין כוח להתעסק בקניות ובבישולים, אבל בכל זאת צריך. כי יש לך בלוג שאתה חייב לתחזק, כי מישהו הזמין אורחים בלי לשאול אותך, או סתם כי לא נחמד לתת למשפחתך למות מרעב. כל אחד וסיבותיו עמו. 
ברגעים כאלה אני פונה למזווה שלנו, אותו אני מציידת בנדיבות ומתחזקת באדיקות. יש שם מוצרי יסוד כמו קמח וסוכר, בצל ושום, שמחזיקים שבועות ללא קירור, שלל קטניות ודגנים, רטבים, מגוון תבלינים, כמה שימורים... תמיד טוב לדעת שבעת הצורך אני יכולה להכין ארוחה שלמה רק מהמזווה. בא לי תבשיל קארי עדשים ועגבניות? מרק אפונה? אולי דייסת שיבולת שועל עם קינמון, סילאן וצימוקים? או צלחת של חומוס ביתי עם טחינה ומעט צנוברים קלויים? את כל הדברים האלה אפשר להכין ממוצרי מזווה בלבד. לא תמיד הכי כיף להכין אוכל בלי ירקות טריים ושאר מרכיבים שדורשים מקרר. אבל לפעמים, כשקר בחוץ ומאוחר ואין אין אין כוח לצאת לסופר, או סתם חמישי בערב ולא בא לכם לחכות בתור שעה וחצי עם כל העולם ואשתו שגם קפצו לסופר רק לכמה השלמות קטנות, מזווה מצוייד היטב יכול להציל אתכם מפיתויי הטייק אווט ולחסוך לכם בכסף ובבריאות. 
הרבה זמן לא היה לנו פה טיפ רשמי נכון? אז קבלו אותו:
טיפ מס' 17: ציידו את המזווה שלכם היטב כך שתוכלו בעת הצורך להכין ממנו ארוחה שלמה. כך תימנעו מריצות יקרות למכולת, ומפיתויי הטייק אווי.


אכן, השבוע הזה היה שבוע שלא היה בו כוח. לא היינו בסופר כבר שבועיים והמעט שנמצא במקרר לא ממש מעורר השראה. בזמנים כמו אלה אני פונה לקציצות הטונה האפויות של ניקי ב.
קצת מצחיק שאני אציג אותה, היא אחראית לאחד מאתרי האוכל הפופולריים בארץ, אבל ל-2 האנשים שעוד לא הכירו, תכירו - ניקי ב - אוכל עושים באהבה. אין עליה באוכל ביתי. אין שם טכניקות מתוסבכות או רכיבים שקשה להשיג, רק מגוון של אוכל טעים שקולע לטעמם של גדולים וקטנים. עכשיו שעוד מעט חנוכה, כדאי במיוחד לבקר, כי יש לה שם מתכונים לשלל קציצות ולביבות אפויות. אם נמאס לכם מטיגונים ו/או מאותן הלביבות המשעממות, סורו לשם לאלתר. ולמקרה שתיתקלו בזה שם: מל"פ = מלח ופלפל. 
עכשיו חזרה לקציצות הטונה. אם יש לכם קופסת טונה, 2 בצלים וביצה אתם בעסקי הקציצות. מטגנים את הבצלים, מערבבים פנימה את הטונה, הביצה, וכמה נותני טעם, יוצרים קציצות ואופים 20 דקות. זהו.
אפשר להגיש את הקציצות כארוחה רגילה, עם פתיתים או אורז וסלט (רצוי מירקות חצי מעולפים מהאחורה של המקרר, בשביל האווירה), אבל הם גם הולכים מעולה בסנדוויץ' עם עגבנייה, חסה ומלפפון חמוץ.

אפשר להכין בקלות גם עם מקרר כמעט ריק, וזה לוקח פחות זמן מלחכות לשליח של הסושי.


קציצות טונה אפויות של ניקי ב
מבוסס על: המתכון הזה עם שינויים קלים שלי
עלות: כ-9 ש"ח
כמות: 12 קציצות


מרכיבים:
2 כפות שמן
2 בצלים קצוצים
1 קופסת טונה מסוננת ומפוררת (עדיף בשמן אבל אפשר במים)
1 ביצה
5 כפות גדושות פירורי לחם
2 כפות קטשופ
1 כף סילאן (דבש במקור, אני מחליפה את רוב הדבש במתכונים בסילאן כי הוא יותר זול. הקציצות יוצאות קצת מתקתקות אז אם אתם לא אוהבים מתוק אפשר להשמיט)
1 כפית רוטב סויה (שמתי במקום אבקת המרק שבמתכון המקורי)
1/4 כפית פלפל שחור 


הוראות הכנה:
מטגנים את הבצל בשמן עד שהוא מזהיב, כ-10 דקות. נותנים לו להתקרר מעט ומערבבים פנימה את יתר המרכיבים.
יוצרים מהתערובת קציצות עגולות ומסדרים בתבנית משומנת. 
אופים בחום בינוני, 180 מעלות במשך כ-20 דקות. אם הקציצות שלכם עבות כדאי להפוך אותן באמצע כדי שגם החלק התחתון ישחים, אם הן דקות, לא באמת צריך.

הקציצות מארחות את שארית הפליטה מתחתית מגירת הירקות במקרר.

מה אתם אומרים קוראים יקרים, יעניין אתכם לראות עוד כמה מתכוני מזווה, או שאני ארד מהעניין?