יום שני, 27 בפברואר 2012

משלוח מנות, הטיפים האולטימטיביים


בואו נדבר על משלוחי מנות, אחד האובססיות שלי הנושאים האהובים עלי.
אני אוהבת לתכנן באילו מתכונים חדשים ומיוחדים אתנסה, אני אוהבת לפנטז על עטיפות וכלי הגשה צבעוניים, אני אוהבת את שעות האפייה והבישול, וכמובן, את שלב ההרכבה, שבסופה מסודרים משלוחי המנות, כמו חיילים במדי צלופן, על השולחן של המטבח.
אני אוהבת להסתובב אצל כל החברים עם תיק ענק מלא במשלוחי מנות, לראות למה כולם התחפשו, לברך אותם בחג שמח לתת ולקבל משלוחים ולהתפעל מהיצירתיות אחד של השני... אין על פורים.


הבעיה היא שזה יכול להיות עסק קצת יקר.
הבה נסתכל על משלוח המנות הישראלי המצוי:
סלסלת קש בינונית - 3 ש"ח
חבילת ביסלי קטנה - 2 ש"ח
טבלת שוקולד 100 גרם- 5 ש"ח
מיני מקופלת ומיני פסק זמן - 2 ש"ח
אוזן המן + כמה סוכריות גומי או מסטיקים - 1 ש"ח 
קיבלנו עלות של כ-13 ש"ח למשלוח די סטנדרטי, לא מפוצץ, מהודר או מקורי במיוחד. 
אם אתם מתכוונים לתת רק משלוח אחד או שניים, זה עוד בגדר הסביר, אבל עם עשרה משלוחי מנות כאלה הוצאתם 130 ש"ח. 
חבל לא?


בואו נפרק את משלוח המנות המשעמם והקצת יקר הזה, וננסה לראות איך אנחנו מרכיבים משלוחים יפים ומקוריים, בפחות כסף.


צמצמו את גודל האריזה
אתם מכירים את הטריק של הדיאטות - לאכול מצלחת קטנה יותר? הוא תקף גם למשלוחי מנות. אם אתם קונים סלסלות גדולות למשלוחי מנות, תצטרכו למלא אותם בהרבה יותר ג'אנק כדי להימנע ממראה ריק ועלוב. אתם עשויים אפילו למצוא את עצמכם בעולם הבמבה וביסלי בתפזורת, או יותר גרוע, תצטרכו לקנות נייר גרוס כדי למלא את החללים.  
פשוט אמרו לא. אותו כמות משלוח שתיראה פטטית במגש רחב ידים, תיראה נדיבה ומפנקת ארוזה בקפידה בכלי קטן יותר.


תחשבו מחוץ לסלסלה 
אתם יודעים שאף אחד לא באמת משתמש בכל הסלסלות האלה שמקבלים בפורים, יפות ככל שתהיינה. סלסלה ממוצעת תשמש להעברת משלוחי מנות ממוחזרים כמה פעמים לאורך החג, עד שלבסוף תאוכסן מעל למקרר, תעלה אבק עד פסח ותישרף עם החמץ. 
חבל לקנות משהו כל כך חסר פואנטה לא? 
אתם יכולים לקנות צלחת או קערה חד פעמית יפה בפחות מחצי שקל במגוון עצום של צורות, צבעים ודוגמאות. סורו לכם לחנות למוצרים חד פעמיים, היווכחו במבחר, ורכשו לכם סט של עשרות צלחות חד פעמיות יפות ומכובדות ב-10-20 ש"ח. 
מודאגים מזיהום הסביבה? זכרו שחד פעמי לא אומר פלסטיק בהכרח. יש גם צלחות שעשויות מחומרים מתכלים כמו קנה סוכר. 
כמובן שהאופציה הכי סביבתית היא לנצל קופסאות וצנצנות שיש ממילא בבית למשלוח מנות. שנה אחת ארזנו את המשלוחים בתוך סלסלאות הפלסטיק הכחולות של הפטריות והעגבניות שרי ששמרנו במשך כמה חודשים.


אוזן המן ארטיזאן? הלוואי.
וותרו על אוזני ההמן הקנויות 
אף. אחד. לא. אוהב. אותן.
אם אתם מכינים אותם לבד בבית, סבבה.
אם אתם קונים אותם במאפיית גורמה קטנה, סבבה.
אם אתם קונים אותם באריזה בסופר, או במשקל במאפיית זיל הזול בשוק, חבל על הכסף. אתם אוכלים את כל אוזני ההמן הקנויות שנותנים לכם? כמו שאמרו חז"ל, מה ששנוא עליך אל תשים לחברך במשלוח מנות.


קנו ממתקים ושוקולדים בשוק או בחנויות לסיטונאים 
אם אתם מכינים מספר מצומצם של משלוחי מנות ואין לכם כוח לעבור בעוד חנויות נוותר לכם. אבל אם אתם מתכוונים להפציץ בממתקים קנויים, חפשו את החנויות שיתנו לכם דילים. חפיסת שוקולד שווה יכולה לעלות בסופר 6 ש"ח ויותר בכיף. בחנויות סיטונאות יש המון מבצעים של 2 ו-3 בעשר שיחסכו לכם עשרות שקלים במצטבר. שלא לדבר על אריזות הגומי הקטנות והיקרות בטירוף בסופר לעומת שקיות הקילו שאפשר לקנות בשוק ב-20 ש"ח. חפשו בגוגל "ממתקים בסיטונאות" יחד עם שם העיר שבה אתם גרים ותוכלו למצוא בקלות חנות קרובה אליכם.


צמצמו את כמות הפריטים הקנויים במשלוח 
אם אין לכם כוח להכין כלום בבית, ואתם רוצים רק לעבור בסופר, לארוז ולצאת ידי חובה, אני לא אנסה לשכנע אותכם לאפות 20 סוגי עוגיות ביתיות.
אבל תחשבו שנייה על העלויות.
חפיסת שוקולד חביבה של 100 גרם עולה כאמר 5-6 ש"ח. שלושה פאדג' בראוניז  מעוטרים בשוקולד לבן, מפנקים וקלים להכנה (מתכון בהמשך), תופסים יותר מקום במשלוח, הם טעימים ומושקעים יותר, והם עולים שקל וחצי. אם אתם מחפשים לחסוך באמת, העיפו את המוצרים הקנויים היקרים, והחליפו אותם במאפים ומרקחות מעשה ידיכם, שקל להכין בכמויות גדולות.


תפתחו את הראש 
מי אמר שמשלוח מנות חייב להיות מורכבת מג'אנק? יש עולם שלם של מאכלים ומשקאות איתם אפשר לפנק את חבריכם, שלא כוללים במבה וטורטית. אולי הם יעריכו דווקא משלוח של חומוס ביתי, כמה פיתות טריות וסלט? אולי טאפרוור עם מרק טעים, שקיק קרוטונים וכמה כפות חד פעמיות? כשפורים בירושלים יוצא ביום שישי, הרבה מכינים חלות טריות למשלוח מנות, ולפעמים גם פשטידה או קוגל לשבת.
רוצים לצאת הכי מגניבים? רכשו כמה לחמניות טריות, כמה מאות גרמים של פסטרמה (ברוב הסופרים יש מבצע קבוע - קונים 400 גרם ומשלמים על 300), עגבנייה ופחית חמוצים, והרכיבו לכל החברים שלכם סנדוויצים לתפארת. אם אתם באמת עפים עליהם צרפו גם בקבוק בירה.
אחרי יום שלם של ממתקים וסוכר הרוב ישמחו לקצת אוכל אמיתי. את הבמבה והטורטית מישהו אחר כבר יספק להם.


תפסיקו לנסות להרשים את כולם 
אתם עומדים מול מדף השוקולדים/חטיפים/מפיות/יין פטישים ותוהים לעצמכם אם לקנות את היקר יותר או את הזול יותר? קחו את הזול יותר. אף אחד לא יזכור אם נתתם סוכריות גומי של עלית או של כרמית, ולאף אחד לא באמת אכפת. משלוחי מנות נועדו להרבות שמחה בינינו, לא תחרות ועצבים.


רוצים עוד רעיונות וטיפים?
הריני להודיע על הקו החם לענייני משלוחי מנות בפייסבוק של בישול בזול. רוצים רעיונות לגבי:
איך להכין משלוח מרשים בתקציב נתון?
איך להתאים את משלוחי המנות לתחפושת המשפחתית? 
איך להרכיב משלוח למשפחה של אבא עם צליאק, אמא בדיאטה וילדים אלרגיים לחלב?
כתבו לי בעמוד הפייסבוק של בישול בזול ואני מבטיחה לנסות לעזור ולחשוב איתכם.


קבלו עוד טיפ לשדרוג משלוחי המנות: שקיות צלופן.
7-8 ש"ח ל-30 שקיות, נותנים למאפים ביתיים לוק מהוקצע ומרשים.


עכשיו לבראוניז. הם פאדג'יים ושוקולדיים וקלים להכנה, מה עוד צריך? טעם השוקולד מגיע מקקאו, במקום ממאות גרמים של שוקולד, כך שמדובר במתכון זול משמעותית ממתכוני בראוניז אחרים שתראו. לא רק שזה המתכון האהוב עלינו במשפחה, רובנו כבר זוכרים אותו בעל פה.


פאדג' בראוניז
מבוסס על: מתכון מתוך הספר Favorite Recipes of America Desserts, של Marry Anne Richards
עלות: כ-9 ש"ח
כמות: כ-20 בראוניז


מרכיבים
110 גרם חמאה
7 כפות קקאו
2 ביצים
1 כוס סוכר
1 כפית תמצית וניל
3/4 כוס קמח
1/2 כפית אבקת אפייה
1/2 כפית מלח


לקישוט אופציונאלי: כ-16 גרם שוקולד לבן (4 קוביות)


הוראות הכנה
ממיסים במיקרוגל את החמאה והקקאו ומערבבים עד שהתערובת אחידה.
טורפים את הביצים והסוכר ומערבבים פנימה את תערובת הקקאו ואת הוניל.
מוסיפים את הקמח, אבקת האפייה והמלח ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה.
אופים בתבנית קטנה-בינונית בחום בינוני, 180 מעלות, במשך 25-30 דקות.


לקישוט השוקולד הלבן:
נותנים לבראוניז להתקרר. אם אתם רוצים ציפוי שלא יסדק בזמן חיתוך הבראוניז, חתכו את הבראוניז לפני הציפוי, וסדרו את הפרוסות על מגש או תבנית עם מרווח קטן בין כל פרוסה לפרוסה. 
ממיסים את השוקולד הלבן במיקרו בפולסים של 30 שניות. מערבבים בין פולס לפולס עד שהשוקולד נמס.
מעבירים בזהירות את השוקולד המומס לפינה של שקית סנדוויץ', חותכים חור קטנטן בקצה עם מספריים, ומזליפים את השוקולד מעל הבראוניז.


הערות
אוהבי הבראוניז הפאדג'יים על גבול הלא אפוי - תתחילו לשקול להוציא את הבראוניז כבר אחרי 20 דקות.
גודל התבנית ישפיע על עובי הבראוניז מן הסתם. אם אתם אוהבים אותם עבים, השתמשו בקטנה יותר. אם אתם אוהבים אותם דקים, השתמשו בתבנית בינונית. שימו לב שזמן האפייה מתקצר ככל שהבראוניז שלכם דקים יותר.


גיוונים
- הוסיפו לתערובת כפית תמצית מנטה יחד עם תמצית הוניל לבראוניז מנטה. טעים ברמות.
- אפשר להוסיף לבראוניז שוקולד צ'יפס או שוקולד קצוץ מכל סוג שתרצו, אגוזים, חמוציות, סוכריות עדשים, שברי עוגיות, מה שבראש שלכם.
- אפשר לקשט עם קצפת, שוקולד מומס, או כל ציפוי אהוב עליכם.
- המתכון הזה מעולה בתור בסיס לעוגות יותר מורכבות - אופים בתבנית קפיצית עגולה, מצפים בשכבות של מוס וגנאש, ויש עוגת רושם שלא מהעולם הזה.
- המתכון מתפרוות בהצלחה על ידי החלפת החמאה במרגרינה. אם אתם מעדיפים להתשמש בשמן יש לי מתכון אחר לבראוניז עם שמן פה.


יום שישי, 24 בפברואר 2012

חרם צרכנים, מדריך למשתמש


אז קראתם בזעם את הכתבה על הפסק זמן, נשבעתם שלעולם לא תקנו יותר מוצר של עלית או שטראוס וגם שיתפתם לכל החברים בפייסבוק. מה עכשיו? 


אתם נכנסים לסופר יום למחרת, זועמים אבל אופטימיים, סמוכים ובטוחים ששום מוצר של עלית או שטראוס לא יעבור את מפתן העגלה שלכם. ואז אתם מסתכלים על רשימת הקניות: מילקי וניל ומוקצ'ינו, שמיניית אקטימל, רביעיית גמדים תות, חומוס אחלה 500 גרם, שוקו יטבתה, 2 גבינת סקי 5%, סימפוניה שום שמיר, שוקולד פרה, תפוצ'יפס ודוריטוס לטיול השנתי של הילד... הממ... 
פרי אקזוטי ומתנשא שפוגע בערכי הלכידות
של החברה הישראלית (התמונה מפה)
ולהזכירכם עוד שבועיים פורים. אתם הולכים להמשיך להחרים גם אז ולתת משלוחי מנות חפים מממתקי עלית, מכיף כיף עד מיני מקופלת? או שאתם הולכים להגיד שזה רק חד פעמי, שאין לכם באמת אפשרות אחרת ולהעמיס ערימת חפיסות שוקולד פרה כשאף אחד לא מסתכל?


על כל שיתוף שאני רואה בפייסבוק על החרם האחרון, אני רואה סטטוס של "הצרכן הישראלי טיפש ופראייר, והוא בחיים לא יצליח לעשות חרם".
אני לא חושבת שהצרכן הישראלי הוא טיפש ופראייר. אני פשוט חושבת שהוא לא מתורגל בלהחרים חברות ענק בעלות שליטה כל כך רחבה בשוק האוכל. 
לו היינו מחליטים מחר להחרים פסיפלורות (כי הם פרי אקזוטי ומתנשא שפוגע בערכי הלכידות של החברה הישראלית! או משהו), נראה לי שהצרכן הישראלי היה עומד בכך בכבוד. להחרים מוצר אחד זה קל. 
לעומת זאת, להחרים חברת ענק שמייצרת המוני מוצרים שכולנו צורכים באופן יומיומי, זה סיפור אחר לגמרי. זה לא בלתי אפשרי, אבל זה דורש הרבה יותר מהצרכן, שצריך לתכנן מראש, להתגמש ולוותר על מוצרים שהוא רגיל אליהם. 
אם אתם צרכנים שמסתפקים בקצת זעם בפייסבוק ושיחות סלון מיואשות, אתם מוזמנים להמשיך בשלכם, לקנות מדי פעם סניקרז במקום פסק זמן ולסמן וי. 
אבל אם אתם באמת רוצים להחרים חברת ענק, בין אם מדובר בשטראוס, בתנובה, באסם או בכל חברה אחרת, הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לשרוד את המחאה בלי שהמשפחה שלכם תחרים אתכם:


1. תעשו שיעורי בית 
בדיקה בתמונה שקיבלתם בפייסבוק כדי לגלות מאיזה מוצרים צריך להימנע זו התחלה טובה. אבל אם אתם באמת מחויבים לחרם טוטאלי, לכו לאתר האינטרנט של החברה, שם תוכלו למצוא רשימה של כל המותגים המשותפים וחברות הבת של החברה, כולל תמונות. יהיה קצת מגוכח אם תחליטו שאתם מחרימים מילקי ותקנו דני במקום.


2. תכנון מקדים זה שם המשחק 
עברו על רשימת הקניות שלכם לפני שאתם מגיעים לסופר, ואתרו את כל המוצרים ברשימה ששייכים לחברה שאתם מחרימים. אם  30% מרשימת הקניות שלכם נמצא כעת בחרם, אתם לא באמת תזכרו מה לעזאזל מותר לכם לקנות כשאתם בלחץ של הסופר, עם אנשים נדחפים מכל כיוון וילד בוכה בעגלה על למה אתם לא קונים את היוגורט שהוא אוהב.


3. חפשו את התחליפים 
זכרו שאין כמעט מוצרים ללא מתחרים בשוק. יש המון חברות קטנות יותר שהמוצרים שלהם נמצאים בכל סופר, שיעזרו לכם לשרוד את החרם בלי לוותר על האוכל שאתם אוהבים.
הנה כמה דוגמאות:
טרה - מייצרת חלב, משקאות חלב, מעדנים ומעדני קצפת, יוגורטים, גבינות ועוד.
כרמית - מייצרת שוקולדים, וופלים ועוגיות, שלל סוכריות ועוד.
מעדני מיקי - מייצרים חומוס, טחינה ומגוון סלטים אחרים, ומוצרי דגים מעושנים, כבושים וקפואים.
יש גם את המותגים הפרטיים של הסופרמרקטים כמו "מגה", "שופרסל" ו-"המותג" של רמי לוי.
לרוב תמצאו את המוצרים הדומים באותו איזור בסופר. אם אתם יודעים שאתם לא רוצים לקנות פסטה של אסם לדוגמא, פשוט חפשו קצת במדפים מסביב. סביר שתמצאו לפחות עוד חברה אחת שגם מייצרת את הפסטה שאתם מחפשים.


4. שתפו את המשפחה והכינו אותם נפשית 
אנשים נקשרים למותגים ולטעמים שהם רגילים אליהם, ילדים במיוחד. אתם לא יכולים לצפות שהם לא ישימו לב אם פתאום תתחילו לקנות חטיף ביסלי של חברה אחרת. מתכוונים להפסיק לילד את אספקת הגמדים ללא התראה מראש ועד להודעה חדשה? גם עופרה שטראוס תשמע את הצרחות. 
אם אתם רציניים לגבי החרמת החברה ומתכוונים להתמיד בכך, דברו עם המשפחה. ספרו להם שזה חשוב לכם, ובקשו מהם עזרה במציאת תחליפים שיספקו את כולם עד יעבור זעם. מי יודע, אולי תמצאו את עצמכם קונים פחות מוצרים מעובדים באופן כללי.


5. זה לא הכל או כלום 
ניסיתם תחליפים וזה פשוט לא אותו הטעם? יש מוצר שאתם באמת לא מצליחים להסתדר בלעדיו? זה לא סוף העולם. תמשיכו להימנע ממה שאתם יכולים, ואל תזרקו את כל הרעיון לפח רק בגלל שאתם לא מצליחים לעמוד בו במאה אחוז. אם אתם מצמצמים את קניית המוצרים מהחברה, אפילו אם אתם לא מצליחים להימנע מכך לגמרי, יש לזה ערך.


חרם שמח!

יום שלישי, 21 בפברואר 2012

בייגעלשניצל

יקר לחיות כאן. בכל מקום מדברים סביבי על כמה מוציאים על קניות לחודש ומה גובה חשבון החשמל וכמה עלה מחיר הדלק. ביום שישי קיבלתי עוד תזכורת להיקף עליות המחירים האחרונות. הלכתי לעשות השלמת ציוד בסופר בדמות 2 סוכר לבן, 2 אורז לבן ואחד סוכר חום. בקטנה לא? שילמתי יותר מ-30 ש"ח וקצת נכנסתי לשוק. אני תמיד עם עין על החשבון כשאני עושה קניות, ולרוב מה שמנפח לי את החשבון זה המוצרים היקרים יותר - מוצרי חלב, עוף, בשר. פתאום הובהר לי עד כמה מוצרי יסוד כמו אורז וסוכר כבר לא ניחנים במחירים יסודיים.
זה קצת מפחיד אותי לפעמים. אני פוחדת בשביל האנשים שעומדים לפני בתור לקצב ומזמינים 3 קילו פרגיות ו-2 קילו סינטה ואני מתפללת שהם יוכלו לעמוד במחיר. אני פוחדת בשביל עצמי - עד כמה המחירים עוד ימשיכו לעלות, כשהשכר נשאר באותו מקום כמובן? 


יש לי בראש מחשבה כזאת של "כשנהיה גדולים ומבוססים יותר, אז יהיה לנו בית משל עצמנו, ויהיה לנו אוטו, ונצטרך להתקמצן קצת פחות בסופר..." אני בטוחה שזה הלך רוח נפוץ אצל זוגות צעירים במצבנו.
אבל כשאני מדברת עם חברים כמה שנים מעלי ואני רואה שמצב נהיה קשה יותר לפני שהוא נהיה קל יותר. כשיש ילדים להאכיל ולחתל ומעונות ובתי ספר וחוגים ורופאים התקציב לא בדיוק נושם לרווחה.


מה המטרה של הקיטור דלעיל? לא יודעת. אני סתם עצבנית. גם כאן בבישול בזול מתעצבנים מעליות מחירים. עם כל הטריקים והעצות שלי - תאכלו קטניות, פירות בעונה, בלי בשרים יקרים ומוצרי נוחות וכולי וכולי, אני לא יודעת איך לעשות סטייק מחומוס יבש ואני לא יודעת לעשות טריקולד ממלפפונים ואבקת פודינג וניל. גם לי קשה מדי פעם, עד שבא לי להגיד לקצב "יודע מה? תן לי גם 2 קילו סינטה ולעזאזל עם התקציב".


גם אתם מרגישים ככה מדי פעם?


<שינוי נושא בעזרת וואחד שיר שמבטא שילוב מושלם של עצבים על הממסד שדופק את האדם הפשוט, וחוסר אונים אל מול כמויות גדולות של בייגלה. גם הקליפ חמוד>



בשבועים החולפים עבר עלי שגעון של בייגלה. טבלתי מקלות בייגלה בשוקולד. הכנתי ורסיה משלי לפאי צ'אבי האבי המפורסם של Morcake, עם קלתית מתוקה-מלוחה של בייגלה גרוס (מומלץ בחום!). אבל עדיין נשאר לי יותר מחצי חבילת בייגלה. מה עושים? 
נזכרתי שראיתי את המתכון הזה לחזה עוף אפוי עם חרדל ובייגלה, ושהרעיון היה נראה לי מעניין ביותר. 
אני בחיפוש מתמיד אחר מתכונים חדשים עם חזה עוף. מחיר של 20 שקל לקילו תמורת עוף כמעט נטו, גם דל שומן ובריא למדי, הופך את חזה העוף לאחד המוצרים המשתלמים בקצבייה. 
משום מה צץ לי לראש הרעיון שהעוף עם בייגלה הזה ילך מעולה עם משהו מתוק. חיפשתי ומצאתי בבלוג ביסטייל מתכון נפלא לריבת בצל שהכנתי ברוב חוכמתי באמצע סופה, כך שהבית שלנו הריח מבצל במשך יומיים וחצי עד שיכלנו לפתוח חלונות. 
בקיצור, יצא שילוב מעולה. טעם המליחות האופייני של הבייגלה ורמז הפיקנטיות של החרדל מקבלים באהבה את ריבת הבצל. כל עוד אתם לא אופים יותר מדי את חזות העוף ומייבשים אותם, אין איך לפספס. 
שימו לב שאני פורסת את החזות, ולא רק מסיבות אסטטיות.
קודם כל, זה עוזר לאנשים לקחת אוכל בכמות שהם באמת רוצים. חבל לקחת חתיכת עוף ענקית, להשאיר חצי על הצלחת ולזרוק (זה קורה הרבה עם ילדים, אבל לא רק). 
אבל הסיבה האמיתית לחיתוך היא הפרנויה שלי בנוגע לזמן האפייה. אני יודעת שצריך לאפות 25 דקות, עשיתי את זה מלא פעמים וזה תמיד היה אפוי גם מבפנים, אבל... הבדיקה תמיד מרגיעה אותי. אני יודעת שבמקרה והעוף לא אפוי לגמרי אני אגלה די מהר ואוכל להחזיר רק את החלקים הרלוונטים לתנור לעוד כמה דקות.



חזה עוף אפוי בפירורי בייגלה 
מאת: בישול בזול
עלות: כ-44 ש"ח
כמות: 8-10 מנות


מרכיבים
1.5 כוסות פירורי בייגלה (כ-90 גרם בייגלה גרוסים במעבד מזון)
2 ביצים גדולות
1 כף חרדל
3 חזות עוף (פרפרים) חצויים ומנוקים


הוראות הכנה
מניחים את פירורי הבייגלה בקערה. בקערה שנייה מערבבים את הביצים והחרדל.
טובלים כל חצי חזה עוף בתערובת הביצים, ואז מגלגלים בפירורי הבייגלה, ומניחים בתבנית גדולה מספיק כדי להכיל את כל חצאי החזה בשכבה אחת, עם מעט רווח ביניהם.
אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך 25 דקות. 
פורסים את החזות לפרוסות. 
מגישים חם, עם ריבת בצל בצד (אפשר גם עם צ'ילי מתוק, פסטו, או כל רוטב אחר שאתם מעדיפים).


ריבת בצל
מבוסס על: מתכון מהבלוג ביסטייל
עלות: כ-6 ש"ח
כמות: צנצנת גדולה של ריבה


מרכיבים
4 בצלים פרוסים
1 כף שמן זית
2 כפות חומץ בן יין
1.5 כוסות סוכר חום
כוכב אניס או כפית ג'ינג'ר טרי מגורר (אופציונלי, אני לא שמתי, אבל אני בטוחה שזה טעים)


הוראות הכנה
מחממים את השמן בסיר בינוני, מוסיפים את הבצל ומטגנים עד שהוא שקוף.
מוסיפים את הסוכר ובוחשים מעט.
מערבבים פנימה את החומץ בן יין ואת התבלינים, אם אתם משתמשים.
מביאים לרתיחה ומבשלים על אש בינונית נמוכה עד לקבלת צבע קרמל אחיד. ממשיכים לבשל על אש קטנה כשעה נוספת עד שמתקבל צבע חום-שחור עמוק ויפה.



כולם ביחד - האאאאאאאר של בייגלאך!


ריבת בצל קרמלית ושחומה ונפלאה


יום שלישי, 14 בפברואר 2012

I'd rather fall in chocolate


מתוך האנציקלופדיה היופיטרית החינוכית לחייזר הצעיר, בני אנוש, פרק 14 - חגים ומועדים:
"... אחד המועדים החשובים ביותר לבני האנוש הינו חג ה"ולנטיינז", המכונה גם חג האהבה. בחג זה, בני האנוש מבטאים את אהבתם לרשתות השיווק (מבין האלים הרבים הנמצאים בפנתאון הדת הקפיטליסטית, כפי שתיארנו בפרק 11). בני האנוש מבטאים את אהבתם על ידי רכישה של דברי מתיקה, הלבשה תחתונה ושאר אובייקטים (שמטרתם איננה ברורה לחוקרים עד היום), במחירים הגבוהים בהרבה משוויים בפועל. המוצרים הנקנים מעוטרים לרוב בדוגמאות גאומטריות, המורכבות מהצורה הקדושה לאנושות ה-"לב", והם צבועים בצבעי אדום ורוד ולבן. 
לאחר הרכישה, בני האנוש נוהגים להעניק זה לזה את האובייקטים שרכשו בטקסיות רבה, ככל הנראה כדי להוכיח בפומבי את נאמנותם לרשתות השיווק. בני אנוש אשר לא בצעו רכישה לכבוד החג, או שבצעו רכישה שאיננה מספקת, מחוייבים לבצע רכישות יקרות אף יותר כדי לכפר על הזלזול שהביעו כלפי קדושת האלים, ולעיתים אף מוקעים מהחברה אם אינם עושים זאת בצורה משביעת רצון...."

הייתי מעתיקה מפה את כל העבודות שלי לביה"ס היסודי.
משום מה תמיד אמרו לי שאני נורא מקורית.
אז מה? חג האהבה אה?
מלבד החיבה העזה שיש לי לצבע אדום ולנצנצים, אין לי יותר מדי חיבור לחג הזה. אז למה בכל זאת אני מעלה מתכון לתותים בשוקולד בערב ה-14 לפברואר? 
יש לכך שתי סיבות.
ראשית, לכל אלו שכן חוגגים את חג האהבה, אני מנסה להציל את הארנק שלכם. אם כבר החלטתם לפנק את בן/בת זוגכם ברוח החג, עדיף שתעשו זאת בצורה חסכונית, בלי להוציא 100 ש"ח על בונבוניירה שכוללת 87 גרם שוקולד, או סלסלת קש עם 2 סבונים בצורת לב והמון נייר גרוס.
תותים בשוקולד מהווים אלטרנטיבה ביתית פשוטה, מפתה ומפנקת בהחלט, אך זולה בהמון. אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני מעדיפה לקבל מתנה שאני יודעת שהשקיעו בה, על פני איזהשהו אובייקט פרוותי נוצץ מייצור המוני שנקנה בהפנינג ברגע האחרון (כי חייבים לקנות משהו!). 
שנית, וזו סיבה הרבה יותר טובה, עכשיו שט"ו בשבט עבר, פורים מתקרב! ווהו!
עכשיו כבר לגיטימי לתכנן תחפושות ומשלוחי מנות, בלי שיאשימו אותי באובססיביות. מזל, כי אני באמת אובססיבית לגבי משלוח מנות. אתם עוד תיווכחו בכך ככל שנתקרב לפורים.
כבר שנים שאצלנו בבית התותים בשוקולד מככבים במשלוחי המנות. ברור למה - הם קלים להכנה, מרשימים, כולם אוהבים אותם, ולרוב הם בשיא העונה בסביבות פורים. 


אז אם אתם רוצים לפנק מישהו לכבוד חג האהבה, להרכיב משלוח מנות עם סטייל, או שאתם סתם מחפשים קינוח קליל אך מרשים לסוף החורף הגעתם למקום הנכון. 
יש לכם פה הוראות מפורטות עד מאוד. ההכנה היא ממש לא מסובכת כמובן - ממיסים שוקולד, טובלים תותים, ונותנים להם להתמצק על נייר אפייה, זהו. ניסיתי רק לפרט כמה שיותר כדי להנגיש את המתכון הזה למתחילים. גם אם אתם לא יודעים לטגן חביתה, תאמינו לי, תותים בשוקולד אתם דווקא יכולים להכין.


תותים (ואחרים) בשוקולד
מבוסס על: קשה להצביע על אדם ספציפי שעלה על הרעיון הזה...
עלות: כ-14 ש"ח כרגע, בתקווה שמחיר התותים ירד עוד
כמות: חצי קילו תותים בשוקולד


מרכיבים
1/2 ק"ג תותים
100 גרם שוקולד (מריר זה קלאסי, אבל אפשר להשתמש בכל שוקולד שאתם אוהבים)


הוראות הכנה
שוטפים את התותים ונותנים להם להתייבש בשכבה אחת על מגבת או מגבות נייר (אפשר גם לייבש אותם בעדינות עם מגבת מלמעלה ולהאיץ קצת את הייבוש) . וודאו שאתם משאירים את העלים והעוקצים מחוברים לתות, אתם תאחזו בהם כשתטבילו את התותים.
מרפדים תבנית גדולה, או כמה קטנות, בנייר אפייה.
שוברים את השוקולד לקוביות ומעבירים לקערה קטנה המתאימה לשימוש במיקרוגל. מחממים את השוקולד במיקרו בפולסים של 30 שניות, ומערבבים בין פולס לפולס, רק עד שהשוקולד נמס ברובו. מערבבים בעדינות עד שהשוקולד נמס לגמרי.
ועכשיו לטבילה!
אוחזים כל תות בעוקץ שלו ותובלים בקערת השוקולד. אפשר ורצוי להשתמש בכפית כדי לדחוף את השוקולד שיצפה את כל התות, וכדי להוריד עודפי שוקולד- אנחנו לא רוצים שתיווצר לנו שלולית שוקולד מסביב לתות. 
מסדרים את התותים הטבולים על נייר האפייה ונותנים להם להתקשות בטמפרטורת החדר. ניתן להעביר אותם למקרר לצינון מהיר, אבל אל תאכסנו אותם שם יותר מדי זמן. כששוקולד מקורר ואז מוחזר לטמפ' החדר הוא "מזיע" - נוצרות עליו טיפות מים קטנות וכל העסק נהייה קצת מושי.
אוכלים תוך 24 שעות. אחרי זה התותים כבר מתחילים להגיר נוזלים ונהיים פחות אסטטיים.


תותים מתמצקים להם על נייר האפייה
כמאמר הביטוי המוכר:
Forget love, I'd rather fall in chocolate


גיוונים:
וואו, יש אינסוף. אפשר לטבול בשוקולד פלחי תפוז או קלמנטינה, פרוסות בננה, דובדבנים, בבודדים או בצרור (קישוט מעולה לעוגת רושם). אפשר לטבול פירות מיובשים כמו משמש או אננס, ואפשר לטבול גם דברים אחרים - מקלות בייגלה, עוגיות, מרשמלו... 
את כולם אפשר גם לקשט - אפשר לטבול בשוקולד מריר ולהזליף מעל מעט שוקולד לבן לקישוט, אפשר לטבול בשוקולד לבן ואז לטבול שוב בחצי גובה בשוקולד מריר או חלב כדי לקבל שתי שכבות, ואפשר לפזר מעל סוכריות צבעוניות לקישות, השמים הם הגבול, באמת.
הנה מה שעשיתי עם שאריות השוקולד בקערה שלא היו עמוקים מספיק כדי להטביל בהם תותים:



מלוח, מתוק וממכר


יום שני, 6 בפברואר 2012

(סלט) פירות שנשתבחה בהן ארץ ישראל

קוראי בישול בזול הותיקים כבר מכירים את האיבה רבת השנים שאני רוחשת לפירות יבשים. הם יקרים - פי 3 לפחות מפירות רגילים, הם מפוצצים בסוכר, ומעטים האנשים שבאמת באמת אוהבים אותם. רובנו סתם מוצאים את עצמנו מנשנשים עוד משמש, ועוד תפוח מיובש, ועוד אננס מסוכר (או איך שאבא שלי קורא לזה "סוכר עם קצת אננס בפנים"), לא כי אנחנו באמת רעבים או נהנים מהם הנאה גסטרונומית עמוקה, אלא סתם, כי הם שם. 
אז מה דעתכם, לכבוד ט"ו בשבט, אשכרה לחגוג עם פירות הארץ, ולא עם פירותיהן המיובשים והמצ'וקמקים של טורקיה או איראן?
מה דעתכם על איזה... סלט פירות?
רגע רגע! לאן אתם הולכים!?
סלט פירות לא חייב להיות בליל של פירות חבוטים בגווני בז' שמוגש מתוך טאפרוור.
הוא יכול להיות גם חגיגה צבעונית ומקורית של פירות עם טעמים עזים ומיוחדים. 

לא משוכנעים? קבלו כמה טיפים לשדרוג סלט הפירות שלכם:
  • גרעינים או אגוזים - רוצים תוספת של קראנצ'יות לסלט הפירות? תוסיפו גרעיני חמניה או דלעת, אגוזי מלך, שבבי שקדים, פקאנים מסוכרים, כיד הדמיון. אם רוצים לשדרג עוד קצת, קולים את האגוזים. אין כמו הריח והטעם המשכרים של אגוזי מלך ופקאנים קלויים (להסברים על איך לקלות אגוזים ראו במתכון של הפוסט הזה). בכל מקרה, זכרו להוסיף את האגוזים לסלט הפירות ממש לפני ההגשה, שלא יספגו נוזלים ויאבדו את הקראנצ'יות שלהם.
  • יש בין הסועדים ילדים שאתם רוצים להפתיע? הוסיפו לסלט הפירות חופן שוקולד צ'יפס או מרשמלו. קניתם אותם ברגע.
  • אין ילדים בנמצא? זה הזמן לפרוץ למרתף היינות או ארון המשקאות שלכם. כל סלט פירות טעים יהיה טעים יותר עם קצת יין, אדום או לבן, גרנד מרינייה, צ'רי הרינג או סתם שוט של וודקה. במקרי חירום אפשר להסתפק גם ביין פטישים.
  • תבלינים יבשים - שדרוג מוכר, אהוב ועדיין טעים. מוסיפים מעט קינמון, ציפורן, אגוז מוסקט, ג'ינג'ר, ואפילו צ'ילי גרוס, לחריפות מעניינת ובלתי צפוייה.
  • עשבי תיבול טריים - אני לא צריכה להגיד לכם שנענע היא תוספת מצויינת לסלט פירות. אבל מה דעתכם על קצת לואיזה מהעציץ? אולי בזיליקום? או רוזמרין? שימוש בעשבי תיבול לא שגרתיים תכניס את סלט הפירות המשעמם לעולם של טעמים שלא הכרתם. וכל החברים שלכם יחשבו שאתם מה זה פודיז מגניבים. רק בעדינות עם הכמויות אם אתם מתנסים בשילוב שחדש לכם.
  • ג'ינג'ר מסוכר, מכירים? נכון הקוביות המסוכרות בצבע חום בהיר שכולם קונים בטעות ואף אחד לא אוכל? אם במקרה יש לכם בבית קצת ג'ינג'ר מסוכר, נסו לקצוץ דק כמה קוביות ולהוסיף אותם לסלט הפירות. כך תקבלו פיקנטיות נעימה שמפוזרת בסלט, ולא גוש ג'ינג'ר לפנים שאף אחד לא רוצה לאכול חוץ מדוד אברם. תזכרו לשמור לו כמה קוביות שלמות בצד, שלא יתלונן.
  • אתם מתכוונים להשתמש בתפוז בסלט הפירות שאתם מכינים? מעולה! לפני שאתם מקלפים, הורידו גרידה מהקליפה והוסיפו גם אותו לסלט, לטעם הדרי נפלא. אפשר להשתמש כמובן גם בגרידת לימון אם יש לכם. בכל מקרה זכרו, אתם רוצים רק גרידה דקיקה של החלק הכתום/צהוב, בלי הלבן המר.
  • עדיין משעמם לכם? תתחילו לשחק עם אופן ההגשה. אפשר להגיש בכוסות אישיות. אפשר לחלק את הפירות לפי צבעים ולסדר אותם בשכבות בקערת זכוכית יפה. אפשר לסדר את הפירות על מגשים ולתת לכל אחד להרכיב את סלט הפירות האישי שלו. 
  • רוצים עיצוב למתקדמים? חפשו קצת על טכניקות של גילוף/פיסול בפירות. יש המון אתרים וסרטי הדגמה ברשת על הנושא. חלקם יחסית פשוטים, חלקם די מורכבים, ואת חלקם קשה להאמין שיצר בן אנוש. אני התנסיתי קצת בטכניקות, כפי שאתם רואים, סתם ממה שראיתי ברשת. גילפתי חצאי קלמנטינות בזיגזג, וניסיתי לגלף פלח תפוח לצורת עלה, בהצלחה חלקית (והנה עצה בגרוש - אם אתם מגלפים על תפוח, השתמשו בתפוח אדום. קשה יותר להתרשם מגילופים על תפוח ירוק כי הקונטרסט לא מספיק חזק). כל העניין לוקח כמה דקות לאנשים שמנוסים בשימוש בסכין.  מי יודע, אולי יש בכם כישרון חבוי שרק מחכה להתפרץ? יצויין שאם אתם מאלה שלא מסתדרים עם חפצים חדים וכל הזמן חותכים את עצמם במטבח, כדאי שתמצאו אומנות אסייתית אובססיבית אחרת, קצת פחות מסוכנת לבריאותכם. אולי אוריגמי? 



ועוד קטנה לפני הסיום - נכון שאני כל הזמן חוזרת על המנטרה של פירות העונה? איך שהם טריים יותר ובריאים יותר וזולים יותר? פה ההזדמנות שלכם לנצל אותם בגדול.
מה בעונה עכשיו? 
שלל פירות הדר - תפוזים, לימונים, קלמנטינות, אשכוליות, פומלות וכו', תפוחים ואגסים בכל מיני צבעים, אפרסמונים, בננות, קיווי מתחיל להיכנס, התותים עדיין קצת יקרים אבל כבר אפשר למצוא אותם במחירים יותר שפויים בשוק, והרימונים הם בסוף של הסוף של העונה.
אז צאו ליהנות מהפירות שנשתבחה בהן ארץ ישראל! 
ט"ו בשבט שמח!


יום שלישי, 31 בינואר 2012

יער הברוקולי הקסום


אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני כבר מתחילה להרגיש את סוף החורף. כן, אני יודעת, רק תחילת פברואר עכשיו, ויש עוד קור וגשם לפנינו (אני מקווה לפחות). אבל ברגע שנכנסים לחודש שבט, עם כל חגיגות הטבע, והפירות של ט"ו בשבט, אני מתחילה, מבלי משים, לקלף מעלי את קליפות החורף. קצת פחות חימום, קצת יותר זמן בחוץ, יותר פעילות ותזוזה, פחות בהייה בגשם ממעמקי הר של שמיכות (האמת, נראה לי שעשיתי את זה אולי פעם אחת החורף. ככה זה כשעובדים ברוב שעות האור. אבל אני אוהבת לחשוב שהעברתי את זמני בצורה פיוטית שכזו). 


לכן הסיפור עם הפירות היבשים בט"ו בשבט כל כך צורם לי. מה הדבר הראשון שעולה בדעתכם כשאתם חושבים על חגיגת הלבלוב והפריחה, התחדשותו של הטבע ותחילת האביב? פרוסות תפוח יבשים ודהויים? אולי איזה משמש מקומט ששכח כבר מזמן איך מרגיש חום השמש? 
לא הא?
רגע רגע, מה עם גוש בלתי מזוהה ומסוכר בצבע כתום זוהר? נו, הזה שלא ברור אם הוא מנגו, פפאיה, או סוליה של כפכף מקלחת צבעוני. 
מישהו?
|קולות צרצרים|
אז בואו נכין היום משהו שיותר מתאים לט"ו בשבט - בריא, מלא ירוק, ומקורי, עם מראה שמתאים בול לחג.
אני מדברת כמובן על יער הברוקולי הקסום. אם הייתם הִיפים בארה"ב בשנות השבעים, בטוחני שאתם יודעים על מה אני מדברת. למי שלא, מדובר בפשטידת אורז פשוטה שבתוכה נטועים גבעולי ברוקולי ויוצרים אפקט מקסים של יער קטנטן. הבטחתי לעצמי ביום שפתחתי את הבלוג שלעולם לא אשתמש בשורש המשומש עד זרא ק.ס.מ. כדי לתאר את האוכל שלי, אבל במקרה דנן, זהו שמו הרשמי של המאכל, ובאמת, הוא די מקסים (די! די! תפסיקי! אסור!).
המתכון הזה מאוד קל לעדכון ושינוי על פי העדפותיכם. אפשר להשתמש באורז לבן או מלא, אפשר לגוון בסוג הגבינה אם אתם רוצים - קשקבל, מוצרלה או פטה כולם יהיו טעימים פה, ואפשר כמובן לגוון בעשבי התיבול. אני השתמשתי בפטרוזיליה שמיר ונענע, אבל שילוב של בזיליקום או קצת מרווה טרייה לתוך העסק גם יכול להיות מעולה.
אם אתם לא ממש אוהבים את הרעיון של פשטידת אורז (כאמור, מתכון של היפים), אתם יכולים לטעת את עצי הברוקולי בכל פשטידה שתרצו, כל עוד היא מוצקה ויבשה יחסית, כדי שהעצים יוכלו לעמוד בתערובת בכוחות עצמם. 


יער הברוקולי הקסום, פשטידת אורז וגבינה בעיטור "עצי" ברוקולי
מבוסס על: המתכון הקלאסי של מולי קאצן מתוך הספר The Enchanted Brocolli Forest עם שינויים קלים שלי
עלות: כ-24 ש"ח
כמות: 8-10 מנות


מרכיבים
2 כוסות אורז לא מבושל (אפשר לבן או מלא)
כ-1/2 ק"ג ברוקולי
1 כף שמן זית או חמאה
1 בצל קצוץ
1 שן שום קצוצה
1/2 מלח
1/2 פלפל
3 ביצים
1-2 כוסות עשבי תיבול קצוצים (אני השתמשתי בכוס פטרוזיליה קצוצה, 3/4 כוס שמיר קצוץ ו-1/4 כוס נענע קצוצה)
200 גרם גבינה צהובה מגוררת
מעט שמן זית
מעט מיץ לימון


הוראות הכנה
מבשלים את האורז בצורה המועדפת עליכם. לרוב יש גם הוראות על האריזה אם אתם צריכים.
בינתיים, מכינים את עצי הברוקולי - מפרקים את התפרחת הגדולה של הברוקולי לתפרחות "עציות" קטנות, עם "גזע" באורך אצבע בערך. את חלקי הגבעול המיותרים שומרים לתבשילים אחרים. 
שותפים ומנקים את תפרחות הברוקולי וחולטים אותם במים רותחים במשך כ-2 דקות, עד שהם משנים את צבעם לירוק עז, כדי לרכך אותם קצת. איך חולטים? לוקחים סיר שיכול להכיל את הברוקולי בשכבה אחת ושמים בו מים בגובה כמה ס"מ. מביאים את המים לרתיחה, מוסיפים את הברוקולי, מכסים, ומבשלים במשך 2 דקות. בתום 2 הדקות מסננים את המים ומעבירים את הברוקולי לכלי נפרד.
מחממים בסיר את השמן או החמאה, מטגנים את הבצל, השום, המלח והפלפל, עד שהבצל נהיה שקוף, כ-5 דקות. 
מכבים את האש ומערבבים פנימה את האורז, עשבי התיבול, הביצים והגבינה.
מסדרים את התערובת בתבנית גדולה, ו"נוטעים" בתוכה את תפרחות הברוקולי החלוטים.
מטפטפים מעל הברוקולי מעט לימון ושמן זית (ממש טיפה או שתיים על כל עץ).
מכסים בעדינות את התבנית בנייר כסף (תיזהרו לא להפיל את העצים!), ואופים בתנור בחום בינוני-נמוך, 160 מעלות, במשך כ-20 דקות, רק עד שהפשטידה חמה כולה (אנחנו רוצים שהביצים יתבשלו, לא מעבר לזה).


הריני להציג בפניכם את דוגמניות הבית החדשות, עזמרלדה ופרה פוסֶט!
קבלו אותן!
עזמרלדה, דוגמנית צמרת ותיקה, חלוצה בתחום דוגמנות חיות המשק.
עזמרלדה מספרת כי היא מנצלת את הסלברטאיות שלה כדי להילחם בדעות קדומות:
"זה מה זה לא נכון מה שאומרים שכל הדוגמניות אוכלות רק חסה כל היום.
אני למשל אוכלת מלא חוביזה, ולפעמים גם סירה קוצנית".


פרה פוסט, נערת החן של התנועה הקיבוצית לשנת 2011, היא חדשה בתחום אך כבר
הספיקה להוביל קמפיינים עבור מועצת החלב ("לעדי הימלבלוי יש הרבה מה ללמוד ממני"),
ועלית ("אנשים כל הזמן מבקשים ממני לחתום על חפיסות השוקולד שלהם"),
שהפכו אותה לבת בית בקרב הציבור הישראלי. מהו סוד ההצלחה המטאורית שלה?
"לי אין שום סיליקון בחלב", היא אומרת בקריצה.


יום רביעי, 25 בינואר 2012

מהר!


מכירים את המתכונים המעצבנים האלה של "ארוחת ערב שלמה ברבע שעה", "לחמניות צ'יק צ'ק" ודומיהם? האלה שמבטיחים זמן הכנה קצרצר, שתוך 300 שניות מרגע כניסתכם הביתה המנה כבר תהיה בתנור?
הרשו לי להרים גבה*.
אולי למיומני מטבח זה לוקח 5 דקות להכניס עוגה לתנור.
הנה מה שקורה כשאני מנסה להכין עוגה ב-5 דקות.


00:00 אוקי אז אמרנו עוגת שוקולד ב-5 דקות... אממ... איפה המתכון? אה נכון במייל. רגע, לא במייל הזה, במייל השני. אוף למה לא זכרתי להדפיס את זה בעבודה - ארררג! הדפדפן תקוע! למה אתה מתקין לי עכשיו תוספים למה??? לא משנה אני אפתח באקספלורר...


02:16 אוקי הנה זה. יאללה נניח את הלפטופ במקום שאני אוכל לראות אותו... אוי השולחן מבולגן לחלוטין. טוב נזיז קצת דברים שיהיה לי גם איפה לעבוד...


05:09 טוב, לפחות גם סידרתי קצת. אז לעבודה. נוציא את המרכיבים...


05:38 איפה הסודה לשתייה לעזאזל?? לא יכול להיות שנגמר, לפני שניה - אה אוקי הנה זה.


06:22 איפה הקערה והמרית? אויש הם בכיור. טוב אני אשטוף מהר...


08:06 טוב. הכל מוכן. נתחיל. חצי כוס שמן - אוי נו איפה הכוס מדידה עכשיו? 


08:34 שוב, חצי כוס שמן, כוס סוכר... אוי הסוכר נדבק לכוס עם השמן. טוב נוציא קצת עם האצבעות... איכס האצבעות שלי שמנוניות לגמרי, צריך לשטוף.


09:13 טוב איפה היינו - אוי נו! למה שומר מסך עכשיו? והידיים שלי רטובות... טוב לא נורא, ניבש קצת על החולצה. אז... וניל...


09:52 אויש נשפך קצת על השוליים. צריך להביא מגבת נייר.


10:31 טוב. ביצים...


11:27 עכשיו מה הצעד הבא- די! שוב שומר מסך! והידים שלי מלאות חלבון. טוב שוב נשטוף ידים...


11:59 עכשיו נשאר רק קמח, קקאו ואבקת אפייה. סבבה. 


12:22 נו קמח... למה אתה תקוע בשקית... תשתחרר כבר...


12:42 קמח משתחרר ועף לכל עבר. 


12:45 יופי באמת. למה ככה? עכשיו יש לי 2 כוסות קמח במקום 1 וחצי. שאני אחזיר את היתרה לשקית? עדיין יש קצת שמן על הכוס מדידה... טוב יאללה לא משנה נחזיר.


13:27 כמה קקאו צריך? חצי כוס? אוח. הכוס מדידה לא נכנסת לפתח של השקית. טוב נרחיב אותו קצת... אוף למה הפלסטיק העבה הזה לא נקרע? ננסה קצת עם השיניים...


13:51 ענן קקאו מתפזר ברחבי המטבח


13:53 אוף אני לא רואה כלום, יש לי קקאו על המשקפיים... טוב יאללה. כמעט סיימנו. 


14:17 נשאר רק כפית אבקת אפייה. רגע... זה לא...? אוי זה הסודה לשתייה. מזל ששמתי לב... 


15:01 איפה שמתי את המרית...?


16:52 אוקי, הבלילה מוכנה. עכשיו רק צריך להכניס לתבנית משומנת... אופס. טוב אני אשמן. רגע איפה התבנית...?


17:44 סבבה, נעביר לתבנית...


17:57 רגע, נשאר קצת על הצדדים של הקערה... מאמי! אתה רוצה לטעום קצת מהבלילה? טוב לא צריך. אני אטעם לבד. הממ... שוקולד על כל הפנים...איפה המגבת? 


18:46 מעולה. סיימנו. עכשיו מכניסים לתנור שחומם מראש... אה. אופס. טוב אני אדליק עכשיו ואתן לו 5 דקות. זה יספיק נכון? 


וזה עוד לא כולל שטיפת כלים וניקוי כל המשטחים שטינפתי בדרך.
אולי הם מתכוונים לחמש דקות בזמן של תוכניות בישול, שם יש מישהו שמוציא מראש את כל הכלים שצריכים, מודד את כל המצרכים ושם אותם בקעריות קטנות, וכמובן מנקה הכל כשמסיימים. חרף נסיונותי, תרם הצלחתי לשכנע את אישי שעליו לעשות זאת עבורי בכל פעם שאני מבקשת. מכיוון שהוא עשוי לדרוש הדדיות בעניין אני בוחרת שלא להתעקש.


בכל מקרה, זאת הסיבה שהמתכון שמצאתי לפסטה עם חומוס, בצל ואורגנו כל כך מרגש אותי. כי הוא אשכרה לוקח רבע שעה. אתם מסוגלים לבשל פסטה תוך רבע שעה? אתם מסוגלים לקלף לפרוס ולטגן בצל אחד + לפתוח פחית שימורים תוך רבע שעה? הידד! אתם יכולים להכין פסטה עם חומוס, בצל ואורגנו ברבע שעה. באמת.
לא מדובר במנה הכי גורמה שיש, זו מנה פשוטה עם טעמים פשוטים. אבל המתכון בריא, במיוחד אם משתמשים בפסטה מחיטה מלאה, הוא ממלא, והוא בעצם מהווה ארוחה שלמה. 
אה, ואם לא שמתם לב, מדובר גם במתכון מזווה. כל עוד יש לכם בצל במזווה, אורגנו במדף התבלינים וחבילת פסטה ופחית גרגרי חומוס בארון אתם מסודרים. לא צריך ריצות של הרגע האחרון לסופר. בקיצור, מתכון מושלם לימים האלה שחוזרים מאוחר, לבית קר, מקרר ריק ובטן מקרקרת. 
אפשר לגוון עם תבלינים אחרים כמו טימין או בזיליקום, אפשר לפורר מעל גבינה מלוחה ואפשר להוסיף קוביות של ירק מהיר בישול (כמו קישוא או פלפל), לבצל אחרי כמה דקות, אבל אז אני כבר לא יכולה לערוב לכך שזה יקח פחות מרבע שעה.


פסטה עם חומוס, בצל ואורגנו
מבוסס על: מתכון מהבלוג Lucullian Delights עם שינויים קלים שלי
עלות: כ-8 ש"ח
כמות: 3-4 מנות


מרכיבים
250 גרם פסטה (חצי חבילה), מהסוג האהוב עליכם
1 בצל
1 כף שמן זית
1/2 פחית גרגרי חומוס משומרים (אפשר גם לזרוק פנימה את כל הפחית אם אתם חובבי חומוס, כמוני)
1/2 כפית אורגנו
1 כף מים
2 כפות מיץ לימון


הוראות הכנה:
מכינים את הפסטה לפי הוראות היצרן.
בינתיים פורסים את הבצל, מחממים את השמן במחבת ומטגנים את הבצל עד שהוא מתחיל להזהיב, 7-8 דקות. מוסיפים את גרגרי החומוס, והאורגנו ומטגנים עוד דקה. מוסיפים את המים ומיץ הלימון ומבשלים עוד דקה. 
מערבבים את תכולת המחבת לתוך הפסטה ומגישים חם.






* נו הרשיתם לי להרים גבה. מה אתם רוצים?
התמונה לא נכנסה למעלה.

יום רביעי, 18 בינואר 2012

האם גם אתם סובלים משעמום עוגייתי?

האם צנצנת העוגיות שלכם משוועת לרענון? האם גם לכם נמאס מאותם 2-3 מתכוני עוגיות שאתם מכינים כל הזמן?
שלום. לי קוראים בישול בזול ואני פה כדי לדבר אתכם על שעמום עוגייתי.
שעמום עוגייתי זה לא בושה. 
השעמום העוגייתי יתקוף עד כ-80% מהישראלים במהלך חייהם וילווה בסימפטומים של פיהוק בהשפעת פחמימות, מלנכוליה במגע עם מאפים, תוגה בסביבת תנורים וכדומה.
אם הרשימה הזו נשמעת לכם מוכרת, ייתכן וגם אתם סובלים משעמום עוגייתי.
אולי אתם חושבים שאם תתעלמו ממנו, השעמום העוגייתי פשוט יחלוף, אבל זו מחשבה מסוכנת.
בלא טיפול, השעמום העוגייתי יכול להחריף ולגרום לסיבוכים מסוכנים כמו יאוש ירקותי, תסביכי תבלינים למיניהם ואף לפסיכוזת הפנקוטה, לא עלינו.
אבל אל תאבדו תקווה. לשעמום העוגייתי יש פתרון פשוט ויעיל. 
זה הזמן לספר לכם על עוגיות האפרסמון המפורסמות של בישול בזול.
עוגיות האפרסמון יקלו על סימפטומי השעמום העוגייתי במהירות ובאפקטיביות, ויגרמו לחבריכם להגיב בפליאה, בהתפעלות ובקריאות שמחה כגון "ממ!", "אתה חייב לגלות לי את המתכון!" ו-"מה פתאום עשר?! לא אכלתי יותר משלוש! באמא'שלי!"
כל שעליכם לעשות הוא לקרוא את המתכון, הניתן לכם חינם אין כסף באדיבות בישול בזול פתרונות לשעמום עוגייתי בע"מ, להכין את העוגיות כפי שמתואר, ולזלול. ניתן גם לחלוק עם בני משפחה וחברים באותו המחיר!
למה אתם מחכים? רוצו להכין את עוגיות האפרסמון המפורסמות ואמרו "שלום ולא להתראות" לשעמום העוגייתי, עוד היום!


טוב, אם הפרסומת הסופר משכנעת, ומבוססת לגמרי מדעית (אני יודעת על מה אני מדברת! כרגע קראתי את תזת המאסטר של האיש בנוירוביולוגיה! אני אשת מקצוע לכל דבר! יכול להיות שאני משוויצה בו בלי קשר לתוכן הפוסט? בטח שלא!) לא שכנעה אתכם, הנה כמה סיבות קצת יותר שפויות למדוע כדאי להכין את העוגיות הללו:
- שימוש כיף ומקורי בפירות העונה. אנחנו יודעים כבר כמה חשוב לקנות פירות בעונה, כדי לשמור על מחירי קניות שפויים בסופר וליהנות מתוצרת איכותית ובשלה שלא ישבה חודשים בהקפאה. כדאי לחגוג על האפרסמונים כל עוד הם זמינים.
- שימוש מעולה לאפרסמונים שנשארו. יש לכם כמה אפרסמונים באחורה של המקרר שאף אחד כבר לא רוצה לאכול כי הם מושיים? מעולה! אלה האפרסמונים הכי טובים למתכון הזה, כי אתם תצטרכו מחית אפרסמונים. מורידים את הקליפה, מוציאים/סוחטים את התוכן הנוזלי, קוצצים קצת אם צריך, ויש מחית אפרסמונים. אם האפרסמונים שלכם עדיין מוצקים זה גם בסדר. אפשר לקלף את האפרסמונים ולקצוץ את הבשר דק עם סכין, או לעבד בבלנדר או מעבד מזון למחית גסה. 
- העוגיות האלה ממש טעימות. באמת. יש להן טעם אפרסמון עדין כך שגם שונאי אפרסמון עשויים לאהוב אותן, והן רכות וטעימות, כמעט כמו עוגות קטנות רק בצורה של עוגייה. הן מהעוגיות האלה שפשוט נעלמות בלי ששמים לב. 
- העוגיות הן יחסית שפויות מבחינה בריאותית. יש בהן רק חצי כוס שמן, ואתם יכולים מראש לצמצם את כמות הסוכר מכוס ל-3/4 כוס אם אתם רוצים לקצץ קצת. עוד עוגיות פרווה עם שמן, ללא מרגרינה! הידד!


עוגיות אפרסמון
מבוסס על: מתכון מתוך הספר Favorite Recipes of America Desserts, של Marry Anne Richards, עם שינויים קלים שלי
כמות: כ-40 עוגיות
עלות: כ-8 ש"ח


מרכיבים
1/2 כוס שמן
1 כוס סוכר
1 ביצה
1 כוס מחית אפרסמון (ראו הסברים לעיל)
1 כפית סודה לשתייה
2 כוסות קמח
1/2 כפית קינמון
1/2 כפית אגוז מוסקט
1/2 כפית ציפורן טחונה


הוראות הכנה
טורפים בקערה את השמן, הסוכר והביצה (אפשר ביד, עם מזלג או מטרפה).
מערבבים את הסודה לתוך מחית האפרסמון, מוסיפים את התערובת לקערה ומערבבים עד שמתאחד.
מוסיפים את הקמח והתבלינים ומערבבים רק עד שהבצק אחיד.
מסדרים כפות של הבצק על תבנית אפייה משומנת ברווחים של 3-4 ס"מ לפחות (העוגיות מתרחבות...).
אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, עד שהעוגיות זהובות, כ-10 דקות.









יום שלישי, 10 בינואר 2012

קציצות וכותרות גרועות


לאחרונה אני חושבת הרבה על כותרות. כותרת של פוסט איננה דבר של מה בכך. מצד אחד אני רוצה לדגדג את הסקרנות של קוראי ולמשוך אותם לתוך הפוסט. אני רוצה להבטיח להם שהטמון בפנים יהיה מעניין, מרתק ושווה את זמנם. מצד שני, אני רוצה גם שהכותרת תהיה אינפורמטיבית. כותרת של "עוגת קרם שוקולד קלה ומדהימה רק ב-5 שקל!" תהיה די מושכת, אבל אם היא תלווה בפוסט חולמני על תבשיל עדשים, קורקבנים וכרוב ניצנים, כנראה שאהפוך במהירות למוקצה מחמת מיאוס בקרב קוראי. גם כותרות פואטיות כמו "שניצל, פירה ומסעותיו של פרויד אל נבכי נפש האדם" ו-"מחשבות על רפרפת כאשר עלי השלכת מתנפצות מתחת לרגלי" עשויות לצאת ארוכות, שבלוניות ומעומעמות. אפשר פשוט להרים ידים ולקבוע שכותרת הפוסט תהיה ככותרת המתכון, אבל זה סתם משעמם והורס את ההפתעה.
למזלי יש לי חברים שדואגים לי. ידידי משכבר הימים, המכונה לצורך פוסט זה 'אָפַפִי הרשע', שלח לי רשימה נפלאה של כותרות ונושאים פוטנציאלים לפוסטים. חלילה לי מלהוסיף על גאונותו הטהורה והמתפרצת, על כן אביא את הרשימה כלשונה:

עלו בראשי שמות אלטרנטיביים לבלוג, לאירועים מיוחדים (יותר נכון, חשבתי על דברים מצחיקים ואז המצאתי תירוץ). במקום סדר אלפביתי, סדר טמטומי עולה.

ובכן, 
ספיישל סושי - בישול ברול
מתכונים לימות השבוע - בישול בחול
הכנת אוכל לצפייה בכדורגל/בזמן שבעלך צופה בכדורגל - בישול בגול
בישול תוך חזרה על הוראות המתכון - בישול בקול 
הכנת אוכל תוך האזנה למוסיקה/לנשנוש בקונצרט - בישול במול
אותו דבר - בישול בסול
הכנת כיבוד לאינסטלטור - בישול בצול
ואחרון חביב:
הכנת אוכל בפרוזדור - בישול בהול

ולמקרה שגם אתם לא מכירים את משמעותה של המילה צול:

חששתי שאולי לא תכירי את המילה צול. לכבוד יהיה לי אם תשמשי בזה בבלוג או בכל צורה שהיא!
מתוך הערך "אינטש": שמה הגרמני של יחידת המידה הוא 'צול' (Zoll). בישראל משתמשים בו בעיקר לציון קוטרם של צינורות.

נכון שהחכמתם? 
למעשה יכלתי אפילו להשתמש בכותרת בישול בצול לפוסט זה, שכן הוא נכתב בחלקו בזמן שחיכיתי לטכנאי מכונת הכביסה שיגיע. בטח במכונות כביסה משתמשים גם בצול איפהשהו. אבל היה לוקח הרבה זמן עד שהייתם מבינים למה קראתי כך לפוסט, וגם ככה הקשר די רופף, אז ויתרתי. 

ועכשיו לסיבה שלשמה התכנסנו היום, מלבד דיונים על סגנון הכתיבה שלי, קציצות. קציצות זה הרבה יותר מעניין מדיונים על סגנון כתיבה. כלומר, לפעמים זה יותר מעניין. תלוי עד כמה אתם רעבים.
הקציצות שאביא לכם היום הן קציצות עוף אווריריות ומתקתקות, קלות מספיק כדי שאפשר להכין אותן לארוחה באמצע השבוע, אבל מהוגנות מספיק כדי להגיש גם בשבת. הן פשוטות, בלי יותר מדי טעמים מוזרים ואקזוטיים, כך שנראה לי שהילדים יתחברו, אבל בכל זאת מדובר בשינוי מרענן ומקורי מהקציצות ברוטב אדום הרגילות שלכם.
את הגזר והשזיפים ברוטב אתם יכולים להשאיר בחתיכות גדולות, כמו במתכון המקורי, או לקצוץ קטן יותר. אני מוצאת שכשהירקות בגודל קטן ופחות מאיים, אנשים שאינם חובבי ירקות נוטים לאכול אותם יותר ולא לאכול מסביבם או להשאיר את כולם בסיר.

תבשיל קציצות עוף עם גזר ושזיפים מיובשים 
מבוסס על: מתכון מהכתבה של אביגאל כהן, מתוך גיליון אוקטובר 2011 של על השולחן, עם שינויים קלים שלי
כמות: כ-6 מנות 
עלות: כ-18 ש"ח

מרכיבים
לקציצות:
500 גרם עוף טחון
1 גזר מגורר
1 בצל מגורר
1 כפית סודה לשתייה
2 ביצים
4 כפות פירורי לחם
1/2 כפית מלח
1/2 כפית פלפל שחור טחון
2 כפות שמן
לרוטב:
6 גזרים פרוסים (או חתוכים לקוביות)
3 כפות שמן
10 שזיפים מיובשים מגולענים וחצויים (או קצוצים גס)
2 כוסות מים (לפעמים אני מוסיפה 3 כוסות כדי ליצור יותר רוטב. לשיקולכם)
3 כפות מיץ לימון
1/2 כפית מלח

הוראות הכנה
מערבבים את חומרי הקציצות לתערובת אחידה. יוצרים קציצות עגולות בגודל האהוב עליכם, מכסים ומקררים לפחות חצי שעה, כדי לתת לקציצות לנוח.
כשהקציצות סיימו את מנוחתם מכינים את הרוטב: מחממים את השמן בסיר רחב ומטגנים את הגזר עד שהוא מזהיב, 5-10 דקות. מוסיפים שזיפים, מים, מיץ לימון ומלח ומביאים לרתיחה. מוסיפים את הקציצות, מכסים ומבשלים 20 דקות על להבה נמוכה. אם צריך, מוסיפים עוד מים רותחים. 
מגישים חם, עם אורז או אטריות.



יום רביעי, 4 בינואר 2012

כך תדעו אם עכשיו אחרי החגים, ומרק

האם חנוכה נחשב חג במובן הזה שיש לו "אחרי החגים"? כי אני מרגישה כרגע את התסמינים הקלאסיים של הפרעת אחרי החגים: לאות, קושי בהשתלטות על כל המשימות שנדחו, קושי בסגירת הכפתור של הג'ינס וכו'. 
ישבתי היום ותהיתי בעניין (הרבה מעבר למה שראוי עבור אדם שפוי לכאורה), וניסיתי לענות על שאלה סבוכה זו. 
מצד אחד, ברוב מקומות העבודה, כמו שלי למשל, אין חופש. מצד שני, לילדים יש חופש מבית ספר. מצד שלישי, יש מלא מפגשים משפחתיים וחבריים ואוכלים בהם המון, בנוהל הרגיל של - ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו נאכל.
אז איך אדע אם אני במצב אחרי החגים, או סתם בעייפות ודכדוך של חורף?
כדי לעזור לכם, קוראי היקרים, ליהנות מהידע והתובנות העמוקות שרכשתי תוך כדי ההתחבטות בנושא זה, ייצרתי תרשים זרימה קל להבנה ונוח לשימוש שיעזור לכם לענות על השאלה הכה קריטית הזו.
אתם מוזמנים ללחוץ כדי להגדיל, ולעיין בתרשים בניחותא. אני אחכה.
אוטומט סופי דטרמיניסטי אם תרצו
נו? מה אתם אומרים? אחרי החגים או לא אחרי החגים? אני אומרת שהתשובה החד משמעית היא שאכן אחרי החגים עכשיו. לפחות בקטנה.
אם כך, צריך לבשל בהתאם. מנות צנועות וקלות יותר בהחלט יהיו במקום.


זוכרים שלפני מסיבת הקלוריות הבלתי נגמרת של חנוכה (שהלחץ שלו כנראה דחף אותי לבצע את המעשים המגונים הללו בסופגניות, אני מצטערת קוראי המתוקים והתמימים שהייתם צריכים להיחשף לזה), דיברנו על מתכוני מזווה? 
למי שלא קרא את הפוסטים האחרונים בנושא, מדובר במתכונים בהם לא צריך כמעט מרכיבים טריים מהמקרר, ושעם מזווה מצוייד היטב ניתן להכין אותם בהתרעה של רגע, בלי צורך ללכת לסופר ולהתחמש.
אז היום, מרק עגבניות טוניסאי. ראשית עלי להתנצל בפני קוראי הטוניסאים. אני אהיה הראשונה להודות - אני לא מבינה גדולה במטבח הטוניסאי. אני קוראת למרק טוניסאי כי מולי קאצן, שמספרה לקחתי את המתכון, קראה לו כך. אם המרק הזה לא קשור כהוא זה למורשת הקולינרית המפוארת, אך לצערי הלא ממש מוכרת לי, של העדה הטוניסאית, אנא סלחו לי טוניסאים יקרים.
על אף חוסר הבהירות לגבי האוטנטיות של המרק, לגבי הטעם אין לי ספק. נכון בדרך כלל כשאתם טועמים מרק אתם יודעים למה לצפות? המרק הזה הוא לגמרי לא מה שמצפים. יש בו עגבניות וחומוס ועדשים, אבל הוא ממריא הרבה מעבר לטעמים המקובלים. הוא חמצמץ, עשיר ומתובל בצורה מיוחדת שקושרת ביחד את כל הטעמים ומוציאה מהם את המקסימום. בתור בונוס, הוא ממש בריא, מלא בעגבניות וקטניות, והוא גם דל בשומן - יש רק 2 כפות שמן זית על סיר ענק של מרק. אה, והוא גם פרווה, ללא גלוטן וטבעוני. מה עוד צריך?
יש לכם שתי אופציות בנוגע לחומוס. אתם יכולים להשרות חומוס יבש ולבשל אותו בעצמכם, או שאתם יכולים להתחיל ישירות משתי קופסאות שימורים של חומוס מבושל. שתי האופציות טעימות, הראשונה זולה יותר, השנייה חוסכת קצת זמן ומצריכה פחות התכוננות מראש.


מרק עגבניות טוניסאי
מבוסס על: מתכון של מולי קאצן, מתוך הספר Vegetable Heaven, עם שינויים קלים שלי
עלות: כ-16 ש"ח, כמה שקלים יותר אם משתמשים בחומוס משומר
כמות: כ-8 מנות


מרכיבים
1 כוס גרגירי חומוס יבשים, מושרה במים ללילה, או 2 קופסאות גרגרי חומוס משומרים
1 כוס עדשים בצבע האהוב עליכם (אני מעדיפה ירוקות, הן פחות מתפרקות)
1 מקל קינמון
2 כפות שמן זית
2 בצלים בינוניים-גדולים קצוצים
3 שיני שום קצוצות
2 כפיות מלח
1 כפית כורכום
1 ו-1/2 כפיות זרעי כמון (בהחלט לא חובה, למעשה יש למרק טעם יותר עדין בלעדיהם. אז לשיקולכם)
2 כפיות כמון
2-3 עלי דפנה
1 פחית גדולה (800 גרם) עגבניות מרוסקות 
3 כפות מיץ לימון


הוראות הכנה
אם משתמשים בחומוס יבש, מניחים את החומוס המושרה בסיר, מכסים במים בגובה של כמה ס"מ מעל הגרגרים ומבשלים עד שהגרגרים מרוככים, בין שעה לשעה וחצי. מוסיפים את העדשים, את מקל הקינמון, ועוד מים כדי שהכל יהיה מכוסה, ומבשלים עוד כחצי שעה (קצת פחות אם אתם משתמשים בעדשים כתומות) עד שהעדשים מרוככות אבל לא מתפרקות. אם אתם משתמשים בחומוס משומר, דלגו על הבישול של החומוס לבד, והתחילו מלבשל אותו יחד עם העדשים ומקל הקינמון עד שהעדשים מוכנות. כשהכל מבושל, מסלקים את מקל הקינמון, מסננים את מי הבישול שנשארו ושומרים בצד. תמדדו כמה סיננתם כי צריך להוסיף 6 כוסות נוזלים למרק - את מי הבישול של הקטניות פלוס כמה מים שצריך כדי להשלים ל-6 כוסות.
בסיר נפרד, מחממים את השמן ומטגנים את הבצל והשום במשך חמש דקות עד שהם מתחילים טיפה להתרכך. מוסיפים את המלח, הכורכום, זרעי הכמון אם משתמשים, הכמון, ועלי הדפנה ומטגנים עוד 2-3 דקות. מוסיפים את העגבניות ואת מי הבישול של הקטניות ששמרנו, אותו משלימים עם מים ל-6 כוסות נוזלים. מבשלים כ-15 דקות.
מוסיפים את הקטניות המסוננות ומבשלים עוד כ-5 דקות.
מורידים מהאש, מערבבים פנימה את מיץ הלימון, דגים החוצה את עלי הדפנה ומגישים חם.


הזרעונים האלה שאתם רואים בתמונה הם זרעי כמון, שתדעו.
הם מאוד טעימים ויש להם טעם חזק וקצת מורכב יותר מהטעם של כמון טחון רגיל
שמשתמשים בו בדרך כלל. כאמור, אל תיבהלו אם אין לכם, במתכון הזה
דווקא עדיף לדעתי להכין בלעדיהם.