עוגת שיש שוקולד תפוז, פרווה ללא מרגרינה

שיתפתי אתכם אתמול בהתרגשות שלי מקליפות התפוז הראשון של העונה שנתקעו לי מתחת לציפורניים. תופעה מעצבנת בדרך כלל, אבל כשמדובר בתפוז הראשון של החורף - עסיסי, מתוק, חמצמץ, שלא שמתי לב בכלל שהתגעגעתי אליו - סולחים לו.
אז כדי לחגוג את תחילת עונת התפוזים, מתכון לעוגת שיש, שוקולד תפוז. העוגה תפוזית, ריחנית, מרשימה אך פשוטה להכנה ונותנת תמורה נאה ביותר תמורת מאמץ מועט. בעוגה אנחנו משתמשים גם בגרידת התפוז וגם במיץ שלו, אז טעם התפוז באמת מורגש. זכרו שצריך להוריד את גרידת התפוז לפני שחוצים וסוחטים אותו. הרבה יותר קל להוריד גרידה מתפוז שלם, ומאשר מחצי תפוז שמגיר נוזלים על כל היד.
גם כאן, כמיטב מסורת הבלוג, העוגה פרווה, על בסיס שמן, וללא מרגרינה.

עוגת שיש שוקולד תפוז (פרווה, ללא מרגרינה)

מאת: בישול בזול
עלות: כ-9 ש"ח
כמות: כ-12 מנות, תבנית בינונית

מרכיבים
לעוגה:
1 תפוז
מים בכמות שתשלים את המיץ מהתפוז לכוס 1
1 ביצה
1/2 כוס שמן
1 ו-1/4 כוס סוכר
1 ו-3/4 כוסות קמח
2 כפיות אבקת אפייה
1/2 כפית מלח
2 כפות קקאו

לציפוי:
2 כפות קקאו
2 ו-1/2כפות סוכר
2 כפות מים
20 גרם שוקולד מריר
1/4 מגרידת התפוז שגיררנו לעוגה

הוראות הכנה
מכינים את העוגה: מגררים את הגרידה מהתפוז, ושומרים בצד.
חוצים וסוחטים את התפוז, אוספים את המיץ בכוס מדידה ומשלימים עם מים לכמות של כוס אחת.
מערבבים בקערה את מיץ התפוז המדולל, הביצה, השמן, הסוכר ו-3/4 מהגרידה (את היתר שומרים בצד לציפוי).
מערבבים פנימה את הקמח, אבקת האפייה והמלח ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה. 
מעבירים שליש מהבלילה לקערה נפרדת, ומערבבים לתוכה את הקקאו.
שופכים לתבנית בינונית משומנת (באיזה צורה שאוהבים, אני אוהבת קוגלהוף) חלקים מהבלילה הלבנה והחומה לסירוגין- כל פעם קצת מזה, וקצת מזה. לבסוף, מעבירים סכין בתוך הבלילה שבתבנית כדי לערבב ו"לשיש" קצת את הבלילות השונות.
אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך כ-40 דקות, עד שהעוגה מזהיבה מעט, וקיסם שננעץ במרכזה יוצא נקי.

כשהעוגה מתקררת מעט, מכינים את הציפוי:
מערבבים בסיר קטן את הקקאו והסוכר, ומנסים תוך כדי למעוך קצת את הקקאו, שלא יהיו גושים. מוסיפים את המים בהדרגה, תוך כדי ערבוב, שוב, שלא ייווצרו גושים. מחממים את התערובת על אש קטנה-בינונית, תוך כדי ערבוב, עד שהיא מגיעה לרתיחה, מרתיחים 30 שניות ומכבים את האש. מוסיפים פנימה את השוקולד וגרידת התפוז ששמרנו, מערבבים מעט שהשוקולד יימס והתערובת תתאחד, ושופכים מיד מעל העוגה.

מחשבות לקראת יום כיפור

לפני כשבועיים חגגנו לאמא שלי יום הולדת שישים. היה המון אוכל טעים, המון אנשים אהובים, סרט הפתעה שאחותי הקליטה במשך שבועות ממש מתחת לאף של כלת השמחה... בקיצור היה כיף. אני החלטתי להגיד כמה מילים לכבוד המאורע, כי בכל זאת, לא כל יום אמא בת שישים. לא אמרתי שום דבר מתוחכם או אינטלגנטי, למעשה איבדתי את חוט המחשבה שלי כמה פעמים תוך כדי. אבל ניסיתי, דרך כמה זכרונות טובים ומשעשעים, לתת לאנשים רעיון עד כמה אמא שלי נהדרת. אני שמחתי להשוויץ באמא שלי, והיא שמחה שזכרתי את כל הסיפורים האלה, ושמה שהיא עשתה היה משמעותי עבורי. 
מה שהפתיע אותי, היו התגובות של יתר המשתתפים. קיבלתי המון פידבק חיובי, הרבה יותר ממה שציפיתי. אנשים ממש התרגשו. בעיני חלקם ראיתי ממש כמיהה "הלוואי והילדים שלי היו אומרים עלי דברים כאלה. הלוואי והיינו יכולים להניח לרגע את הריבים וההתכסחויות ולדבר באהבה ובנועם".
-----
ביום כיפור ישנה תפילה מיוחדת הנקראת "יזכור" או "הזכרת נשמות", ובה אנשים מתפללים על נשמות יקירהם שנפטרו. נהוג בהרבה קהילות שמי שאין לו קרוב מדרגה ראשונה שנפטר, יוצא מבית הכנסת בזמן התפילה הזאת, כדי לא לגרום ל"עין רעה" על קרוביו שעדיין בחיים. אצלנו דווקא מעודדים את כולם להישאר, לא להתחיל להזיז כיסאות ולפטפט ליד הכניסה, ולכבד את אלה שיש להם על מי להתפלל. בזמן הזה מחלקים לנשארים, שאין להם קרובים להזכיר בתפילה, דפים עם "תפילה להורים". מדובר בתפילה למי שהוריו עדיין בחיים, בה מודים מעומק הלב על שההורים עדיין איתנו, ומתפללים שיזכו לחיות איתנו עוד שנים רבות וארוכות. 
התפילה הזאת, שחיבר הרב פליקס קרליבך, היא כל כך כנה ואמיתית. קשה לא להבין את גודל הזכות שלך, כשאתה מוקף בחברי קהילה דומעים המתגעגעים ליקיריהם שכבר לא איתם.
-----
ככל שהשנים עוברות אני מבינה יותר את גודל המזל שיש לי שההורים שלי עדיין איתי. אני יכולה לארגן להם מסיבות יום הולדת, להתייעץ, לשיר איתם בארוחות שבת, וסתם להתקשר מתי שבא לי... מספיק להסתכל קצת מסביב על האנשים שבוכים חרישית בתפילת יום כיפור כדי להתמלא בתחושה אדירה של הכרת הטוב.
במעמדי כבת, אני רגילה לחשוב על ההורים שלי כדומיננטים וחזקים, כבעלי הכוח. אבל דווקא לילדים יש המון כוח לעשות טוב להורים שלהם. אפשר להיזכר יחד בכמה אירועי עבר מתוקים, ולהראות שאתם זוכרים ומעריכים, אפילו רק להגיד כמה מילים טובות, כל כך פשוט .

יהי רצון שזכויותינו ייזכרו לנו ונזכה לכתיבה וחתימה טובה.

<מתכון בפוסט הבא, מרגיש לי קצת לא קשור...>

"שיאכלו אויבנו כוסברה", סלט רימון וסלק חי

אחד מהניסים הידועים שמתרחשים לקראת החגים - העיתונים מצליחים להגביר אף יותר מהרגיל את מינון הפרסומות. כך מצאתי את עצמי מדפדפת בין פרסומות לכלי בית (כדי לפנק את החמות), מערכות סאונד ומקדחות (כדי להפתיע את הבעל) ומשקלים דיגיטליים (כדי להעניש את האישה?). ככל שקראתי יותר תחושת אי הנוחות גברה. כל כך הרבה דברים! כל כך הרבה חפצים! כל כך הרבה רעש! מי קונה אותם? למה אני לא קונה אותם? אני צריכה להרגיש רע על זה? אני כמובן רוצה לפרגן למשק הישראלי שנת צמיחה והתחדשות. האם מאות השקלים שהשארתי ועוד אשאיר בסופר מספיקים? 
כתבות על שי לחג - מי קיבל תלושים, מי קיבל אייפד, מי קיבל צנצנת דבש עלובה עם פתק, או כלום, ומי בכלל פוטר לפני שחילקו את השי. מי לשובע ומי לרזון.

ביום ראשון בבוקר ראיתי סטטוס של הרב בני לאו, שהיטיב לבטא את הרגשותי, וגם הציע להם איזהשהו מרגוע. ברשותכם אצטט אותו כמעט במלואו:
"אתה מתבונן בפניהם של האנשים העומדים לסליחות ומנסה להבין את מנגנון ההפעלה הזה. נדמה לי שזה סוג של התמודדות מול המרוץ ששוטף אותי/ אותנו בעולם של רכושנות, צריכה, קניין ותחרות. ברדיו מפמפמים לך את מבצעי החגים, מפתים לרכוש עוד ועוד, מבטיחים לנו להרחיב את מסגרת האשראי כדי שהבור שלנו יהיה גדול יותר. נותנים לנו תחושה שממש חסר לנו משהו.
בסידור הסליחות אנו מנגנים את המנגינה ההפוכה. תעצור את הריצה המטורפת הזו, תפתח את העיניים, תתרכז, אל תתפתה. אל תאבד את הדברים שבאמת חשובים לך. תפנה מקום, תפנה זמן.
מזג האוויר משתלב יפה באווירה הזו - רוח קלה מעוררת.
חוזרים מסליחות עם הבטחות חדשות בלב. נכנסים לרכב והרדיו משמיע את הפרסומות. אתה מכבה אותו. אתה מבקש סליחה, לא עכשיו. תן למשוך עוד דקה של חסד עם המחשבות החדשות."

אם גם אתם מרגישים את הדיסונאס הצורם בין מה שראש השנה אמור לייצג, לבין כל מה שקורה סביבו בפועל, נסו לחזור לבסיס. למסורות משפחתיות, לתפילה כנה, לרגש הפשוט של התחדשות והתנקות שאתם מכירים עוד מהגן. לא צריך כסף בבנק או אמונה מאוד ספציפית כדי לנסות שוב, להיטיב את מעשינו, לתקן.

שתהיה לכולנו שנה טובה, ומשמעותית. שנצמח ונלמד ונאהב, ונהיה בריאים.

----

היום, מתכון לראש השנה, שמשלב שנים מסימני החג, סלק ("שיסתלקו אויבינו") ורימון ("שירבו זכויותינו כרימון"). למי שמתעב כוסברה, אפשר לטעון שהסלט כולל שלושה סימנים, שכן "שיאכלו אויבנו כוסברה" יהווה איחול נלוז ביותר למבקשי רעתנו.
המתכון הזה הוא שילוב של 2 מתכוני סלט שאני אוהבת. אחד של שאול בן אדרת עם סלק חי, שזיפים מיובשים וצנוברים, והשני של יאנה גור, עם סלק מבושל וגרגרי רימון (חפשו את שניהם בגוגל. הם שווים הכנה בפני עצמם). התיבול של שניהם די דומה - עשבי תיבול חזקים, שמן זית, ורכז רימונים. לקחתי מאחד את הקוביות הפריכות של הסלק החי, ומהשני את גרגרי הרימון והמתוקים, וקיבלתי סלט מתוק, קראנצ'י, מתובל ורענן.

סלט רימון וסלק חי
מאת: בישול בזול, בהשראת מתכונים של יאנה גור ושאול בן אדרת
עלות: כ-7 ש"ח
כמות: קערת מרק מלאה

מרכיבים
1 רימון
1 סלק בערך בגודל של הרימון (או כמה קטנים יותר)
חופן גבעולי כוסברה (שונאי כוסברה יכולים להשמיט או להחליף בפטרוזיליה)
חופן עלי נענע
1 כף שמן זית
1 כף מיץ לימון
2 כפות רכז רימונים

הוראות הכנה
מחלצים את הגרגרים מהרימון, מקלפים וחותכים את הסלק לקוביות קטנות, ומעבירים לקערה.
קוצצים את עלי הנענע וגבעולי הכוסברה, מוסיפים לקערה יחד עם יתר המרכיבים. מערבבים בעדינות ומניחים כשעה למיזוג טעמים. 
מגישים קר או בטמפ' החדר.

ש-אנה טו-בה!

פרוכת מכוערת וטארט תפוחים מהיר

מעשה בבית כנסת ירושלמי, שזכה בפרוכת חדשה לארון הקודש. תורם אלמוני שביקש לכבד את אביו עליו השלום, הזמין לבית הכנסת פרוכת מלאת הוד והדר מאמן בעל שם. היא נתפרה מבדי שני וארגמן, עוטרה בחוטי כסף וזהב, וכל חברי הקהילה חיכו בכליון עינים לראות את היצירה. אך כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. הפרוכת, שנתלטה בארון הקודש ערב ראש השנה הייתה... איך נאמר זאת... משונה. שילוב של פיקאסו וג'קסון פולוק, ולא בקטע טוב, כך תיאר זאת הגבאי. פה אחד הוחלט שיש להוריד אותה במוצאי החג. 
ביום השני של ראש השנה, עת ישבה הרבנית בבית הכנסת, שמעה שתי נשים משוחחות ביניהם "היא כל כך מכוערת!" "איכס אני לא יכולה להסתכל עליה בכלל...". הרבנית החווירה. איך ייתכן שבראש השנה, יום הדין הקדוש, שתי נשים מדברות לשון הרע על חברתן בצורה כל כך בוטה ומרשעת? 
אך במהרה שמעה גם את המשפט הבא, שהבהיר לה במה מדובר "שילובי הצבעים האלה... והחוטים הפרומים שם מימין... אויש הפרוכת הזאת פשוט מזעזעת".
ברוך ה'! נאנחה הרבנית. ואולי בעצם אין למהר ולהיפטר מהפרוכת סרת הטעם? היא תהתה לעצמה. אולי במקום לרכל על הילד של ההוא והשמלה של ההיא, ירכלו חברי הקהילה על הפרוכת הכעורה?
ועל כן, בזכות חוכמתה של הרבנית, החליט ועד בית הכנסת להשאיר את הפרכות על כנה. שבזכות כיעורה ניצלים חברי הקהילה מעוון לשון הרע.

נו, התחלתם כבר לחשוב על ראש השנה? מי מזמינים, מה מכינים, איפה קונים... נראה שהמון אנשים התחילו כבר לעשות קניות, כי ביום שני בערב, כמעט שבועיים לפני ראש השנה להזכירכם, היה מפוצץ בסופר. 
האמת היא שאני ממש לא בראש של עוגות דבש, בשרים ועופות רבי רושם. יש כבר בבלוג כמה וכמה מתכונים שמתאימים בול לראש השנה: צלי בשר ברוטב רימונים, סלט כרוב, גזר ותפוחים (סלט סימנים), עוגות תמרים אישיות חמות... לרשימה המלאה של מתכוני ראש השנה גשו לדף מה מכינים ל... הוא שימושי.

אז הפעם, משהו ממש מהיר, אך חמוד ומרשים. טארט תפוחים אישי. נשמע כמו המון עבודה אה? לא כשמשתמשים בבצק עלים מוכן וכשמוותרים על שלב הקילוף. כל מה שצריך לעשות זה לפרוס 2 תפוחים, לחתוך בצק עלים לריבועים, לסדר עליו את פרוסות התפוחים ולבזוק מעל סוכר בנדיבות. זהו. 3 מרכיבים, 10 דקות עבודה. במגזיני הנשים היו קוראים לזה 5 דקות עבודה, אבל שום דבר לא באמת לוקח 5 דקות, חוץ מלמזוג כוס מים אולי.

במתכון השתמשתי בתפוח אחד ירוק ותפוח אחד אדום. זה נראה מאוד יפה בהכנה, אבל אחרי האפייה לא כל כך רואים את הצבעים, אז אל תהרגו את עצמכם כדי להשיג את התפוחים הנכונים. עוד הערה האחרונה, אני חתכתי את בצק העלים ל-9 ריבועים, אבל אפשר גם לחתוך ל-12 כדי לקבל טארטים מעט יותר קטנים.

טארט טפוחים אישי
מאת: בישול בזול, בהשראת המתכון הזה
עלות: כ-12 ש"ח
כמות: 9-12 טארטים אישיים

מרכיבים
כחצי חבילה של בצק עלים - חתיכה בגודל של דף A4.
2 תפוחים, אני השתמשתי באחד ירוק ואחד אדום
סוכר לפיזור
אבקת סוכר להגשה (אופציונאלי)

הוראות הכנה
פורסים את התפוחים לפרוסות דקות, אין צורך לקלף.
חותכים את בצק העלים ל-9 או 12 ריבועים קטנים. מניחים את פרוסות בצק העלים בתבנית משומנת, ומסדרים על כל אחד כמה פרוסות תפוח. מפזרים סוכר בנדיבות מעל כל ריבוע (5-6 קמצוצים לפחות).
אופים כ-20 דקות, עד שבצק העלים מזהיב מעט.
אפשר לפדר עם קצת אבקת סוכר לפני ההגשה.

אפשר קצת לראות את ההבדל בין התפוחים האדומים לירוקים, אבל זה לא יפה כמו שזה היה לפני האפייה.

תראו איזה סטיילינג מטורף יצא לי פה. קצת בהיר מדי לטעמי, אבל לא יכלתי לא להעלות.

עוגת שוקולד צ'יפס פרווה - פשוט וטעים לשבת

נכון שדיברתי בפוסטים קודמים על להhנות מכל הדברים הנעימים שיש לקיץ להציע? ובכן אני נהנית עכשיו משפעת קיצית חביבה שמאפשרת לי חצאי שעות של שינה חטופה בינות התקפי שיעול. הכי קיץ שיש. על כן, תקבלו פוסט קצר היום. קצר, אך שימושי מאוד, אני מקווה.

מחפשים עוגה טעימה וביתית לשבת? כזאת שכווולם יאהבו? הגעתם למקום הנכון. העוגה הזאת רכה, מנוקדת בשברי שוקולד, ועם ציפוי דביק ומתוק. כזה שצריך שמלקקים בעדינות מקצות האצבעות כשאף אחד לא מסתכל. והכי כיף, היא פשוטה להכנה - אין הפרדות ביצים, ואין צורך במיקסר. אני מעדיפה לקצוץ שוקולד לצ'יפס בעצמי, כי זה יותר טעים וחסכוני (שימו לב גם שהמתכון משתמש בדיוק בחבילת 100 גרם שוקולד לעוגה ולציפוי ביחד), אבל אתם יכולים להשתמש גם בצ'יפס מוכנים כדי לחסוך בזמן.
כמובן, כמיטב מסורת הבלוג, העוגה פרווה, וללא מרגרינה.
גילוי נאות - תרם גיליתי מה הפטנט שיגרום לעוגה ולצ'יפס להיחלץ מתבנית הקוגלהוף מסיליקון בצורה חלקה. תמיד יש כמה צ'יפס שנאחזים בתחתית התבנית ומונעים מהעוגה לצאת בשלמותה. לקמח את השוקולד צ'יפס לא עזר, כשהנחתי את הצ'יפס מעל הבלילה הם לא שקעו כמעט בכלל. אפילו ניסיתי להכניס שליש מהבלילה בלי צ'יפס לתבנית קודם, ואז להוסיף את הצ'יפס ליתר הבלילה ולהוסיף אותה למעלה. לא עזר. אז בינתיים אנחנו אופים את העוגה בתבניות אחרות, אוכלים אותה מתוך התבנית, או מנסים להסתיר את חלקי העוגה החסרים עם כמות נדיבה של צפוי. אם יש לכם תובנות בעניין, אשמח לשמוע.
את המתכון מצאתי במקור בפורום של נשים דתיות אמריקאיות (לגלוש שם זו חוויה אנתרופולוגית מרתקת...), אבל הוא שונה ועודכן מספיק כך שנראה לי שכבר מותר לי לקרוא למתכון שלי. עד כמה שמתכון לעוגה בחושה יכול להיות שייך למישהו.

עוגת שוקולד צ'יפס קלה ומהירה (פרווה, ללא מרגרינה)
מאת: בישול בזול
עלות: כ-9 ש"ח
כמות: תבנית בינונית, כ-12 מנות

מרכיבים
לעוגה:
80 גרם שוקולד מריר
1 ביצה
1/2 כוס שמן
1 כוס מיץ
1 כפית תמצית וניל
1 ו-1/4 כוס סוכר
1 ו-3/4 כוסות קמח
2 כפיות אבקת אפייה
1/2 כפית מלח

לציפוי:
2 כפות קקאו
2 ו-1/2כפות סוכר
2 כפות מים
20 גרם שוקולד מריר

הוראות הכנה:
מכינים את העוגה: 
קוצצים את השוקולד לצ'יפס ושומרים בצד.
מערבבים בקערה את הביצה, השמן, המיץ, הוניל והסוכר. מערבבים פנימה את הקמח, אבקת האפייה והמלח ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה. מערבבים פנימה בעדינות את השוקולד הקצוץ.
מעבירים את הבלילה לתבנית בינונית משומנת (באיזה צורה שאתם אוהבים - עגולה, מרובעת, קוגלהוף...), ואופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך כ-40 דקות, עד שהעוגה מזהיבה מעט, וקיסם שננעץ במרכזה יוצא נקי.

כשהעוגה מתקררת מעט, מכינים את הציפוי:
מערבבים בסיר קטן את הקקאו והסוכר, ומנסים תוך כדי למעוך קצת את הקקאו, שלא יהיו גושים. מוסיפים את המים בהדרגה, תוך כדי ערבוב, שוב, שלא ייווצרו גושים. מחממים את התערובת על אש קטנה-בינונית, תוך כדי ערבוב, עד שהיא מגיעה לרתיחה, מרתיחים 30 שניות ומכבים את האש. מוסיפים פנימה את השוקולד, מערבבים מעט שהשוקולד יימס והתערובת תתאחד, ושופכים מיד מעל העוגה.

פה העוגה חולצה מהתבנית, אתם מוזמנים להתעלם מהשברים בצד

פה העוגה פשוט נאכלה מתוך התבנית, עוגת סבתא סטייל. הכי עוגה ביתית.

פאי קרמל כתחליף לכישורים חברתיים (ושנתיים בזול)

כיצד אגרום לאנשים לאהוב אותי?
זאת שאלה שנשאלת כל הזמן. כולנו מנסים להיות חברותיים וחביבים, מציגים לעולם את הצדדים החיוביים שבאישיותנו הכובשת כנוצות טווס. אנחנו רוצים שאנשים ישושו לעשות את מבוקשנו, שיצחקו מהבדיחות שלנו, יאמינו לסיפורים שלנו ושיסלחו לנו כשאנחנו מפקששים. האם צריך קסם אישי? איי קיו רגשי גבוה? כריזמה מולדת? ייתכן, אבל לי יש כלי סודי שיועיל גם למקרים הקשים ביותר של חוסר כישורים חברתיים :
פאי קרמל ושוקולד. 
מייגע הרבה פחות וטעים הרבה יותר מספרי עזרה עצמית.
לא לא, זה בסדר. אתם לא חייבים להודות לי. פשוט כזאת אני. בחורה טובת לב ואוהבת אדם שמוכנה לחשוף את סודות הקסם האישי שלה לטובת קוראיה הנאמנים.
That's what makes me so nice.
הסוד אם כן פשוט למדי. בצק פריך עם מילוי קרמל עשיר ונגיס, וקצת שוקולד למעלה. הביאו את הפאי למפגש החברתי הבא שלכם וצפו פגיעה - הזמנות לארוחות, לאירועים, הצעות נישואין...

יש במתכון הזה יחס מפתה בין רמת ההשקעה (לא גבוהה), לבין הטעם והרושם של התוצר הסופי (גבוה מאוד עד נומנומנום). בסך הכל מרכיבים ואופים את הקלתית (אפשר להכין את הבצק במעבד מזון), מכינים קרמל פשוט, שופכים אותו לקלתית ומצפים בקצת שוקולד קצוץ.

הבעיה היחידה עם המתכון - צריך בשבילו מדחום סוכר. אני יודעת שלא מדובר בכלי שנמצא בכל בית, ולכן היססתי אם להעלות את המתכון או לא. בעקבות תגובות חיוביות במשאל הפייסבוק, הובהר לי שאתם רוצים אותו בכל זאת. אם אתם חובבי אפייה, כדאי לכם לשקול רכישה של מדחום סוכר. אפשר להשתמש בו להכנת כל מיני דברי מתיקה - מרשמלו ביתי, נוגט, מרציפן, סוכריות וקרמלים... השמיים הם הגבול. אפשר לרכוש מדחום סוכר בחנויות מתמחות בארץ תמורת כמה עשרות שקלים, ואפשר גם להזמין באינטרנט.
יש כאלה שמרגישים בנוח למדוד טמפרטורה בשיטת הטיפה בכוס מים - שמים טיפה מהנוזל הרותח בכוס של מים ורואים עד כמה היא מתקשה. אני מרגישה שהשיטה הזו גסה מדי - כדור סוכר במרקם "קשה אך מעיך" יכול להעיד על תערובת בטווח טמפרטורות די רחב. אבל אם אתם מכירים את השיטה ומרגישים איתה בנוח, אני לא אעצור בעדכם.

הפאי הזה בא גם כדי לחגוג בלוגולדת שנתיים לבישול בזול. טירוף. לא חשבתי בכלל מה יהיה בעוד שנתיים כשהתחלתי לכתוב את הבלוג.
גם השנה, תודה לכל מי שקורא, מגיב ומשתתף, גם פה וגם בפייסבוק. אני מרגישה שהתגובות שלכם, והשיח שנוצר הוא אחד הדברים הטובים בבלוג הזה. הוא מצחיק, הוא מאתגר, הוא אינפורמטיבי. אתם נהדרים.
רוצים לעשות קצת שמח לכבוד הבלוגולדת? שתפו את הפוסט הזה, פוסט כלשהו שאתם אוהבים, או את דף הפייסבוק, למישהו שעוד לא קורא את בישול בזול, ושאתם חושבים שייהנה ממנו. אני בטוחה שיש עוד כמה כאלה.

יאללה, בואו נתחיל לרכוש לעצמנו מעריצים!
ואל תיבהלו מההוראות הארוכות. לא מדובר בהכנה מסובכת, אני רק מסבירה בפירוט את כל השלבים למי שאף פעם לא התנסה בהכנת קרמל ו/או בצק פריך, כולל אופציות עם או בלי מעבד מזון.


פאי קרמל ושוקולד
מאת: בישול בזול, בהשראת המתכון הזה לסוכריות קרמל והמתכון הזה לבצק פריך
עלות: כ-16 ש"ח
כמות: פאי בקוטר 22-24 ס"מ, כ-12 מנות

מרכיבים
לקלתית:
1 ו-1/4 כוסות קמח
1/2 כפית מלח
1 כף אבקת סוכר
110 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות
2 כפות מים קרים, אפשר יותר לפי הצורך

לקרמל:
3/4 כוס שמנת מתוקה
1/2 כוס סוכר לבן
1/2 כוס סוכר חום 
1/2 כפית מלח

לציפוי:
50 גרם שוקולד מריר, קצוץ

הוראות הכנה
מכינים את הקלתית:
שמים את הקמח, המלח והסוכר במעבד מזון ומערבלים קצת  כדי לערבב. מוסיפים את החמאה וטוחנים בכמה פולסים עד שהתערובת פירורית. מטפטפים פנימה את המים וטוחנים בכמה פולסים עד שהבצק מתגבש. אפשר להוסיף עוד כף או שתיים של מים אם צריך.
אפשר גם להכין את הבצק ללא מעבד מזון - מערבבים את הרכיבים היבשים בקערה ומועכים פנימה את קוביות החמאה עם מזלג עד שמתקבלת תערובת פירורית. מוסיפים את המים ומערבבים בעדינות רק עד שהבצק מתגבש.
מעבירים את הבצק ליריעה של ניילון נצמד, מעצבים לצורת דיסק, עוטפים בניילון ומצננים במקרר כשעה.
לאחר הצינון מרדדים את הבצק לעיגול ומרפדים איתה תבנית פאי בקוטר 22 או 24 ס"מ. אם אתם עצלנים אפשר גם להעביר את גוש הבצק ישירות לתבנית ולמעוך אותו לשכבה פחות או יותר אחידה בעזרת האצבעות. אני לא אגלה.
מעבירים את התבנית עם הבצק לקירור של כ-10 דקות במקפיא.
דוקרים את הבצק כמה פעמים במזלג, מרפדים את המרכז בעיגול של נייר אלומיניום ושופכים לתוך הקלתית כמה חופנים של גרגרי חומוס או שעועית יבשים (אלה ימנעו מהקלתית להתנפח).
אופים בחום בינוני-גבוה, 200 מעלות, במשך 10-15 דקות, עד שהקלתית מתחילה להזהיב ולהפיץ ריח נעים.
מוציאים את הקלתית מהתנור ומסלקים את נייר האלומיניום והקטניות היבשות.

מכינים את הקרמל:
מניחים את מרכיבי הקרמל בסיר קטן-בינוני (סיר שיכול להכיל 4-6 כוסות נוזל. אנחנו רוצים שיהיה לקרמל מקום לתפוס נפח ולבעבע, אבל שלא ישב בשכבה דקה מדי בתחתית הסיר), על אש בינונית. מערבבים בכף עץ עד שכל הסוכר מתמוסס. אנחנו רוצים שהכל יהיה מעורבב לפני השתערובת תתחיל לרתוח, כי אחרי הרתיחה אנחנו לא מערבבים ולא נוגעים. כשהתערובת רותחת מורידים את האש לבינוני-נמוך, מכסים את הסיר ונותנים לו לבעבע וליצור אדים 1-2 דקות. השלב הזה נועד להמיס את הקריסטלים של הסוכר שנדבקו לצידי הסיר במהלך הערבוב. יש מחלוקת האם השלב הזה באמת עוזר במשהו, אז אני עושה את זה בבחינת לא יועיל לא יזיק. מורידים את המכסה, ומכניסים לסיר את מדחום הסוכר. אנחנו רוצים שקצה המדחום יהיה בתוך הנוזל, אבל שלא יגע בקרקעית הסיר, שם חם יותר. 
ממשיכים לבשל את הקרמל עד שהוא מגיע לחום של 118 מעלות צלזיוס (245 פרנהייט, שלב הכדור הנוקשה בטרמינולוגיית הממתקים). מורידים את הסיר מהאש ושופכים מיד את הקרמל לתוך הקלתית האפוייה.
היזהרו לא לגעת בסיר או בקרמל, הם יותר מרותחים. 

פזרו מעל הקרמל שבקלתית את השוקולד הקצוץ והניחו לפאי להתקרר ולהתייצב במשך כמה שעות.

האיש שלי שדרג לאחרונה את הפאי כשהכין אותה על בסיס עוגיית שוקולד צ'יפס במקום בצק פריך.
אומרים שהיה טעים. אני לא יודעת כי הוא חוסל תוך 5 דקות על השעון.

ארוחת דג

שמתם לב שאני לא מעלה הרבה מתכוני דגים נכון? כשמישהו במשפחה אלרגי לדגים בצורה קיצונית המשפחה נוטה שלא לאמץ מגוון מתכונים מן הים. הדג היחיד שאכלתי בתור ילדה היה טונה מקופסא. אני זוכרת את ההלם שתקף אותי כשגיליתי שדגי טונה הם דגים ענקיים השוקלים מאות קילוגרמים, ולא יצורים במשקל אחיד של 160 גרם שאיכשהו גדלים בצורת דיסקוס ללא עצמות. לאט לאט התחלתי לגלות עוד דגים. זה התחיל מפטוצ'יני ברוטב שמנת וסלמון של קפולסקי, ומשם, מים רבים לא יכלו לכבות את אהבתי. גיליתי את שניצל הדג המטוגן שמקבלים עם פלח קטן של לימון. גיליתי שפלטות הדגים המעושנים האלה לא רעים בכלל. יותר מאוחר גיליתי מה טעמו של סלמון טרי על הגריל, שדגו אותו רק הבוקר. אין מילים.

עכשיו שאני אדם מבוגר שיכולה לעשות מה שהיא רוצה במטבחה הביתי ללא חשש להרעלת מי מבני הבית, אני לומדת להכין דגים גם בעצמי. אני עדיין פוחדת מהדגים הטריים בשוק, אבל לקנות דגים קפואים בסופר אני יודעת. כן, זה לא אותו הטעם כמו דג טרי. מי שהתרגל לאכול דגים טריים דרך קבע לא יוכל לחזור לפריזר. אבל לי זה די טעים בתור ארוחת אמצע שבוע. 

אחד הדגים שאני מוצאת את עצמי קונה הכי הרבה הוא דג סול. יש לו טעם עדין ולא "דגי" מדי, גם בלי כל מיני השריות במים או מיץ לימון. הוא מגיע נקי, בלי קשקשים מפחידים או עצמות שיכולים להיתקע בגרון. וכמובן, הוא זול. בערך פעם בחודש יש עליו מבצעים של 20 ש"ח לקילו. אמנם המשקל כולל גם ציפוי קרח על הפילטים שנמס ומתפוגג כשמפשירים אותם, ובכל זאת, מחיר משתלם לדעתי עבור חומר גלם שחשוב וכיף לשלב אותו בתפריט.
מכיוון שלטגן מאכלים בבודדים, כמו שניצלים או קציצות, זה לא אחד הדברים האהובים עלי, אני תמיד בחיפוש אחר מתכונים טובים לדגים אפויים. המתכון של היום הוא מתכון של מוסווד, שמגיע אליכם לאחר כמה מקצי שיפורים בתחום חסכון בזמן ועדכון מרכיבים וכמויות. כיום הוא אחד המתכונים הקבועים והאהובים עלי.

הקונספט פה מוצלח ביותר - מתחילים עם אורז מבושל (הידד לשימוש מושכל בשאריות!), מעליו עורמים עלי תרד ופרוסות דג, מעל הכל שופכים רוטב אסייתי מלא טעם ומקשטים בבצל ירוק קצוץ. מכסים היטב בנייר כסף, שולחים לתנור לכ-40 דקות וזהו סיימתם. הדג נאפה בדיוק כמה שהוא צריך, התרד גם הוא מתבשל בעדינות בלי להפוך לסמרטוט ולאבד את טעמיו, והאורז סופג את כל הרוטב ונוזלי הבישול שמטפטפים למטה, ונהיה טעים בטירוף. כך קיבלתם ארוחה שלמה בתבנית אחת- יש לכם דג, יש לכם בצל ירוק ותרד, ירוקים ובריאים, ויש לכם אורז שמחזיק את הכל. והכי טוב, בהנחה שתכננתם מראש את עניין האורז (אני משתדלת להכין מתכון כפול של אורז יום-יומיים לפני הכנת המתכון), כמות ההכנה המוקדמת היא מינימלית. 
אני גם אוהבת את הגמישות והסלחנות במתכון הזה. אפשר להשמש בסוג האורז האהוב עליכם, והכמות לא צריכה להיות מדוייקת, איפהשהו באיזור של 4 עד 6 כוסות אורז מבושל. אפשר גם לגוון בדגים. הכנתי בעבר עם זהבון ויצא סבבה. בטוחני שגם עם נסיכה זה יצא אחלה. רק צריך להתאים את זמן האפייה אם פרוסות הדג עבות יותר.
אה אה, והמתכון גם די דיאטטי. 2 ושליש כפות שמן על כל התבנית, וגם אותם אפשר לצמצם ללא נזק משמעותי אם צריך.
אה, והוא גם פרווה. 
אה, וגם ללא גלוטן אם אתם מקפידים להשתמש ברוטב סויה ללא גלוטן.

בקיצור, כפי שאתם רואים, יש המון סיבות לאהוב את המתכון הזה.
הכמויות פה מותאמות לשקיות הסטנדרטיות של סול קפוא, המכילים 10 פילטים, כלומר, תקבלו כ-10 מנות.  אם זה יותר מדי בשבילכם, אתם יכולים להכין חצי מתכון, אבל שקלו ברצינות להכין מתכון שלם ולהקפיא במנות אישיות. כאמור, מדובר בארוחה שלמה, היא מתחממת מעולה במיקרו לאחר ההקפאה ולא צריך להוסיף לה כלום. אני מביאה את המנות הקפואות האלה לעבודה באופן קבוע, ומידי כמה שבועות אני מכינה עוד תבנית גדולה ומחדשת את המלאי בפריזר.
בנוגע להפשרת הדגים עצמם, אני מפשירה את הדגים בתוך השקית הסגורה, וכשהם מופשרים, אני עושה חור קטן בשקית ומסננת את הנוזלים שהצטברו. כך לא צריך להתעסק עם מסננות מלאות דגים נאים שמפיצים ניחוחות ש... איך נאמר... לא ממש אהודים על חלק מבני ביתי.

דג סול אפוי על מצע תרד ואורז ברוטב אסייתי
מבוסס על: עיבוד שלי למתכון מתוך הספר The Moosewood Restaurant Cooks at Home
עלות: כ-35 ש"ח
כמות: כ-10 מנות

מרכיבים
4-6 כוסות אורז מבושל, מהסוג האהוב עליכם
10 פילטים של דג סול, או כל דג לבן (אמנון, נסיכה, זהבון...), טרי או קפוא, מופשר ומסונן מנוזלים 
1 חבילה עלי תרד (800 גרם), שטופים ומנוקים
חצי צרור בצל ירוק קצוץ
3 שיני שום
2 ס"מ שורש ג'ינג'ר
2 כפות שמן
4 כפות רוטב סויה
1 כפית שמן סומסום
1/2 כפית צ'ילי גרוס (הכמות הזאת יוצרת חריפות קלה עד בינונית. אם אתם אוהבים רק מעט חריף, צמצמו ל-1/4 כפית, ואם אתם לא בקטע של חריף אפשר בהחלט להשמיט את הצ'ילי לגמרי)

הוראות הכנה
מסדרים את האורז המבושל בתבנית גדולה. מפזרים מעליו את עלי התרד, מעליהם מסדרים את פרוסות הדג, ומעליהם מפזרים את הבצל הירוק הקצוץ.
קוצצים את השום והג'ינג'ר, מערבבים בצנצנת עם השמן, הסויה, שמן הסומסום והצ'ילי ושופכים את הרוטב באופן (פחות או יותר) אחיד מעל תכולת התבנית.
מכסים היטב בנייר כסף, ואופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך כ-40 דקות. 

שימו לב - עם השוני בעובי פרוסות הדג, בכמות האורז שתשתמשו, בחוזקם של תנורים שונים וכו' וכו', קשה לתת זמנים שיהיו נכונים לכולם. אם אתם יודעים שהתנור שלכם חזק בדקו את הדגים קצת לפני הזמן. אם הוא לא חזק במיוחד ו/או אתם משתמשים בפרוסות דג עבות יותר, ייתכן שתצתרכו להחזיר את התבנית לעוד 10 דקות בתנור. שימו לב לזמנים בפעם הראשונה, ובפעם הבאה תדעו בדיוק כמה זמן אפייה צריך בתנור שלכם.

בנני ובנוני בהקפאה

אח... הקיץ. ימים ארוכים של חוסר מעש... בריכה או ים מדי פעם, קורטוב של קייטנה, טלוויזיה, שעמום והתעלמות מופגנת מחוברות העבודה לחופש.
קשה להרגיש את אווירת הקיץ המשוחררת כשעובדים בעבודה של גדולים. אין אצלנו בריכה או ים, אין ימי בישול או ביקורים בלונה פארק, וכנראה שהתעלמות מופגנת ממטלות מקצועיות הניתנות בין יולי לאוגוסט תביא לפיטורי.
אפילו הטלויזיה החינוכית היא לא מה שהייתה פעם. איך בא לי לחזור, רק ליום או יומיים, לבקרי השרב האלה, עם ענבים קפואים מהפריזר ושידורים חוזרים של פלטפוס (במקרה הטוב) ובנני ובנוני (במקרה הרע).
אגב בנני ובנוני, ידעתם שהתוכנית הזו משודרת בכל העולם? אני תמיד חשבתי שזו סתם תוכנית דלת תקציב ותוכן שהופקה באיזה סטודיו יוסי סרטי חתונות ובר מצוות אי שם במרכז הארץ. אז מסתבר שמדובר בלהיט אוסטרלי שמשודר ברחבי העולם.
ידעתם שקוראים לתוכנית Bananas de Pijamas בברזיל, Bananes me pitzames ביוון ו-Pyjamabanaanit בפינלנד?
גיליתי את הפופולריות ההיסטרית של התוכנית בשיחת אגב עם חברות, שהסתיימה בכך שכולנו שרנו בו זמנית את שיר הפתיחה בעברית ("בנני ובנוני"), באנגלית ("Bananas in Pyjamas") ובדנית ("Bananer i pyjamas"). רב תרבותי להחריד ורדוד להפליא.

בעקבות באסת ה-אוף-למה-אין-למבוגרים-חופש-גדול של שנה שעברה, החלטתי שהפעם אני עושה דברים אחרת. יש לי ימי שישי, יש לי שבתות, יש לי ערבים, ואני מתכוונת לנצל אותם. על אף החיבה שלי לימי שישי של בישולים, וערבים רגועים בבית, אני משתדלת גם לסדר לעצמי פעילויות קיציות כיפיות - להיפגש יותר עם חברים, ללכת יותר למקומות עם מים, להיות בחוץ יותר, וכמובן, לאכול יותר אוכל של קיץ. משמשים, אפרסקים, דובדבנים, תותים, ענבים, עגבניות, קישואים, קרטיבים, שייקים, סלטים מפוצצים בטעם ובצבע... אוכל של קיץ ממש מכניס אותי לאווירה הנכונה. אפילו שמדובר בשייקים על המרפסת עם חברים אחרי העבודה, ולא בימי החופש האינסופיים של ילדותי, אני עדיין מצליחה להיות הרבה יותר שמחה והרבה פחות ממורמרת משהייתי בתקופה הזו שנה שעברה.

אז שנאכל קצת אוכל של קיץ? מה דעתכם על חטיף סופר קל להכנה, טעים, כיפי, אבל עדיין בריא? אם כך קבלו - גלידוניות בננה. מתחילים בלפרוס 2 בננות למטבעות (מי שזה עושה לו טוב יכול לדמיין שהוא מבתר את בנני ובנוני). מסדרים את פרוסות הבננה בתבנית, מורחים מעט חמאת בוטנים מעל כל טבעת (לא חובה אם אתם לא אוהבים), ומזליפים מעל שוקולד מומס. אחרי כמה שעות במקפיא יש לכם גלידוניות קרירות ומתוקות. 
אם הילדים שלכם אוהבים לרקוח מטעמים במטבח, ורמות הסוכר והשומן בעוגיות וכדורי השוקולד שהם מכינים מתחילים להטריד אתכם, מדובר באחלה אלטרנטיבה.
עוד בונוס - הגלידוניות טבעוניות, והן מהוות נשנוש מעולה, מתוק ומרענן, בסוף ארוחה בשרית.
די הסברתי לכם כבר מה צריך לעשות, אבל למי שבכל זאת צריך הסברים מפורטים יותר...

גלידוניות בננה
מאת: בישול בזול
עלות: כ-4 ש"ח
כמות: כמה עשרות גלידוניות, יספיק ל- 3-4 אנשים, תלוי עד כמה הם רעבים

מרכיבים
2 בננות
מעט חמאת בוטנים (אופציונלי)
50 גרם שוקולד מריר

הוראות הכנה
מקלפים את הבננות, חותכים לטבעות ומסדרים על מגש מרופד בנייר אפייה.
מורחים על כל בננה מעט חמאות בוטנים אם רוצים.
ממיסים את השוקולד במיקרוגל, מעבירים לתוך הפינה של שקית סנדוויץ', חותכים את קצה קצהו של פינת השקית, ומזליפים את השוקולד המומס מעל פרוסות הבננה.
מעבירים להקפאה של כמה שעות, ואוכלים קר מהמקפיא.

את הפיג'מות שלהם קברתי מתחת לשיח בחצר. אם המשטרה שואלת אתכם אתם לא יודעים על זה כלום טוב?

ארץ זבת חלב ודבש – איך לבשל בזול כשאתה עולה חדש (פוסט אורח)

*פוסט אורח*

התבקשתי לכתוב קצת על חווית האוכל של עולה חדש. להיכנס לתרבות אוכל חדשה זה לא סתם ללמוד לאהוב חומוס ולאכול סלט בבוקר. יש הרבה דברים שפשוט לא יודעים כשמגיעים לארץ זבת חלב ודבש - מה בכלל אפשר לקנות פה ומה אפשר להכין מזה? 
קודם כל, הבהרה: אני רק אוכל להעביר את החוויה האישית שלי. אבל מכל השיחות שהיו לי עם עולים חדשים אחרים אני מבינה שזו חוויה שחוזרת על עצמה. כתבתי את הטקסט הזה במו ידי אבל אני מודה לבעלת הבלוג שעזרה לי בעריכה קלה, כך שתוכלו להבין אותי למרות השגיאות בעברית. אני גם מודה לכם על הסבלנות והסובלנות בקריאה.


הופתעתי מהרבה דברים כשעליתי ארצה מקופנהגן (דנמרק) לפני כשלוש שנים. חלק מהדברים שהופתעתי מהם לא היה צפויים בכלל ובמרכז היה הקטע של האוכל.
לדעתי יש שני אתגרים לעולים חדשים: אחד, פשוט אוצר המילים – איך שואלים בשוק או בסופר "יש לכם..." כשאתה לא יודע את המילה העברית למאכלים הכי בסיסיים. ובאותו כיוון: איך לעזור במטבח – משהו שאני מאוד אוהבת – כשלא למדת באולפן את כל שמות הפועל הרלבנטיים?
האתגר השני הוא גם קשור להבנה, אבל לא הבנה מילית אלא יותר תרבותית: מה מקובל לבשל פה? אילו שילובים של אוכל יתקבלו בברכה ומה יתקבל בפרצוף עקום ותהייה לא ממש מנומסת בסגנון "אתם אוכלים את זה בדנמרק??". 


הפתרון לבעיות הללו הוא קודם כל, לדבר ולשאול בלי בושה וללא הפסקה. למזלי, רוב הפעמים קיבלתי הסברים טובים בחיוך גדול. אז אם מישהו שואל אתכם משהו כזה, כדאי לענות...
כמה דוגמאות:  
אני למדתי עברית באולפן באוניברסיטה, וכתוצאה מכך לא למדתי מילים של אוכל.  לכן, במשך החודשים הראשונים שלי כאן, בכל ארוחה הצקתי לכולם בשאלות של "איך אומרים את זה?" במקום לנהל שיחה נורמלית. היה כיף וגם טעים! 
המילה הראשונה שהבנתי שאני חייבת ללמוד הייתה ''כוסברה'' -  מפני שאני שונאת בשנאה עמוקה את טעמה, והיה חשוב לברר לפני כל ביס שלא הייתי בדרך לאכול כוסברה. 
אבל במקרים שאני מחפשת משהו ספציפי שלא נמצא מולי כרגע המצב יותר מורכב, כי אני לא יכולה פשוט להצביע על אותו הדבר. במקרים כאלה אני בדרך כלל נאלצת להציג הצגה קטנה. כשרציתי לקנות גבינת עיזים אפשר היה רק לפעות כמו עז. כן, אני אכן עמדתי ברמי לוי ופעיתי, כי היה חשוב לי לשים דווקא גבינת עזים על הפיצה. 

פיצה מעולה: רוטב עגבניות, גבינת עיזים, בצל אדום, עגבניות שרי וקצת זיתים שחורים
מה חבל שלא הספקנו לצלם לפני שהכל נטרף. אז קבלו כפיצוי תמונה של פיצה
עם גבינה צהובה, עגבניות שרי ובזיליקום טרי. הסוד לפיצה טעימה -
בצק מעשה בית שהעביר את הלילה במקרר

כמו שאתם רואים להסביר מה אתה מחפש זה לא תמיד קל. גם כי רוב הישראלים אומרים ''תגידי לי באנגלית'' אבל אין לי מושג איך קוראים לתבלינים באנגלית. אמנם למדנו אנגלית בבית ספר אבל זה היה שייקספיר ולא ספרי בישול. 
גם אוצר המילים והמושגים הקשורים לתהליך הבישול חשובים מאוד. אני רושמת ברשימה די ארוכה על המקרר מילים כמו ''קולפן'' ו''פריך'' ו''לקטוף'' ו'להרתיח''. הכי אהבתי את הערב שגילינו שבעברית אומרים ''לתת לו לעמוד'' (משהו עם רוטב או בצק) אבל בדנית אומרים ''לתת לו לשבת''. מצחיק איך מדברים שונה על אותו הדבר. 

שייקספיר היה שונא כוסברה ידוע

כמו שאמרתי מקודם, ההבדלים הם לא רק לשוניים, הם גם תרבותיים. רציתי יום אחד לאפות עוגה והלכתי לשוק כדי לקנות את התבלינים. הגעתי למוכר התבלינים וגיליתי שלא ידעתי מה לבקש ממנו. הוא היה מאוד סבלני ואני הסברתי שרציתי לאפות עוגה עם ''משהו מתוק וחום''. כמובן שהוא הציע לי קינמון אבל את המילה הזאת הכרתי, ולא רציתי קינמון. הוא התחיל לתת לי להריח כל מיני תבלינים חומים. קודם הוא הוציא לי קינמון כי הוא לא האמין שלא רציתי קינמון. אבל באמת ידעתי מה אני רוצה וזה לא היה קינמון. אחרי שהוא נתן לי להריח שלושה תבלינים חזקים כבר איבדתי את היכולת להריח לגמרי. מתוך ייאוש שלחתי הודעת הצילו לחברה משוודיה שדוברת דנית וכבר גרה כאן שנים. היא מבשלת נהדר אז ידעתי שהיא תכיר את המילה. כשקיבלתי את התשובה – הל – המוכר הסתכל עליי בהלם ואמר ''אבל הל שמים בקפה, לא אופים איתו!'. אפילו אחרי שכבר ידעתי מה אני רוצה (ואפילו אחרי שכבר קניתי את ההל!) הוא לא הפסיק לנסות לשכנע אותי שאני בעצם רוצה קינמון, כי פשוט לא אופים פה עם הל.

בעצם אני מבינה מאוד את התמיהה שלו, ומזדהה איתה, כי אני מרגישה את זה בעצמי: מה נסגר פה? למה לשים הל בקפה? למה להכין טחינה עם סילאן? (אגב, סילאן היה אחד מהמרכיבים ששמחתי להכיר, להתחיל לבשל איתו ולהמציא דברים חדשים – כמו עוף בסילאן, ג'ינג'ר ושום וגזר. גזר הולך נפלא עם הסילאן הזה) כיום אני בכיף מוסיפה כל מיני דברים לטחינה, כמו ישראלית טובה, אבל זה היה מוזר לי בהתחלה (טחינה עם יוגורט זה גם טעים מסתבר). 


בגלל הרגלי הבישול שרכשתי בדנמרק מולדתי, אני לפעמים מכינה אוכל שלא מוצא חן בעיני החברים שלי. ועכשיו, כל דבר מקורי או לא מוכר שטועמים אצלי, מתוייג כאוכל דני מסורתי. נחמד לפעמים להרגיש שאני נושאת הדגל של הבישול הדני בארץ ישראל, אבל אני ממש לא מבשלת בצורה דנית מסורתית. ולו רק מכיוון שאני שומרת כשרות והאוכל הדני המסורתי כמעט תמיד מכיל חזיר או פירות ים.

אוכל דני מסורתי אמיתי. צולם במטבח של ההורים שלי בביקור המולדת האחרון.
קוסמופוליטנים ביתיים. כי איפה שהוא בעולם עכשיו 5 בערב.

יש גם דברים שמפריעים לי פה בתרבות האוכל. בדנמרק השתדלתי לקנות מוצרים אורגניים. מוצרים אורגניים בארץ הם הרבה פחות זמינים והרבה יותר יקרים. גם ככה האוכל פה יקר יחסית למשכורת הממוצעת ומעציב שאני לא יכולה להרשות לעצמי לקנות אורגני, כמו שהייתי רוצה. אפילו כשהייתי סטודנטית תפרנית בקופנהגן אכלתי אוכל אורגני. 
אני מרגישה שיש פה באוכל גם יותר תוספים וחומרים משמרים. למשל: חלב. אני באמת לא מבינה למה החלב שלי פה יכול להיות טוב שישה ימים אחרי שפתחתי אותי. בדנמרק זה היה ארבעה. כך עם הרבה מאכלים – הם נשמרים יותר זמן מאשר בצפון אירופה, אף על פי שפה יותר חם. אני לא ממש מתלהבת מאכילת הכימיקלים שמאפשרים את השמירה הארוכה זאת. 


עוד הבדל בולט בין דנמרק לארץ, מה שמחזיר אותנו לנושא הבלוג, הוא – איזה אוכל הוא זול. בדנמרק חלב יחסית זול ושיבולת שועל – אפילו כשהוא אורגני – הוא ממש זול. לכן, בהתחלה, כשרציתי לחסוך כסף קניתי חלב, דגני בוקר ושיבולת שועל, והתכוונתי לאכול את הדברים ה"זולים" הללו בכל הארוחות. ברור שלא חסכתי כסף. השותפות שלי, שמהר הבינו שהייתי זקוקה לעזרה גם עם העברית וגם עם הקניות – הסבירו לי שזה לא חכם לקנות ''ארוחת בוקר אמריקאית''. מה שצריך זה ''ארוחת בוקר ישראלית''. ואכן, ביצה עין, סלט ירקות קטן ולחם יוצא הרבה יותר זול. שוב למדתי כמה חשוב להתייעץ עם תושבי המקום! ברור שיותר נוח וקל לאכול מה שאכלת בחו''ל אבל עדיף גם להכיר את האוכל המקומי.


יש הרבה אתגרים בעלייה לארץ – השפה, התרבות, משרד הקליטה... דווקא בתחום האוכל, חשבתי שילך חלק. לא ציפיתי לאתגרים בתחום כל כך פשוט. אני בעיקר התרגשתי מהמחשבה על סוּפרים מלאים באוכל כשר שאני יכולה לאכול. לא חשבתי על העובדה שעברית יומיומית של בישול לא לומדים באולפן. לא דמיינתי שבשלושת השנים הראשונות שלי בארץ אני אבשל עם מילון ולא עם ספר בישול. 
אבל אף על פי שהופתעתי, היה לי נורא כיף לגלות את המטבח הישראלי ולאט לאט לאמץ אותו. כמובן עם תבלינים דניים :) . לכן אני ממליצה לכל עולה חדש לצאת מהכיתה ומהבית ולרוץ לשוק, לעמוד במטבח בזמן הבישול ולהכיר את טעמי הארץ דרך הבטן.  
בטעבון ולבראיות!*

*גילוי נאות: כותבת הפוסט אכן יודעת לאיית בתיאבון ולבריאות

פיצילים - פרוייקט ארוחות קיץ

חברנו יחד כמה בלוגריות, בעלות כיוונים שונים והערכה משותפת, ל"פרוייקט ארוחות קיץ". במסגת הפרוייקט נגיש לכם אסופת מתכונים לארוחות קלות וקיציות שלא יצריכו שעות של עמל במטבח מהביל. כחומר גלם מאחד בחרנו את העגבניה, הכוכבת הקיצית האהובה על כולנו. 

לפעמים אפשר להרגיש את השמש דרך הדברים שאנחנו אוכלים. כשאני אוכלת ירקות של קיץ - עגבניות, חצילים, קישואים, במיה - אני מרגישה שהם מתוקים יותר, צבעוניים יותר, עזי טעם יותר. אני מסתובבת בין הירקות למכירה, מריחה את עשבי התיבול, הלימונים, רואה את הפלפלים בכל צבעי הקשת ואני חושבת לעצמי, כמה מזל יש לי לחיות כאן ועכשיו, כשיש בנמצא כל כך הרבה יופי ושפע.

כדי לחגוג את החום, הצבעים והמתיקות של ירקות הקיץ הכנתי מעין פיצות על בסיס חצילים. הם פשוטים להכנה, דורשים ממש מעט התעסקות ומרכיבים, ואפשר כמעט לטעום דרכם את השמש. הם מושלמים למנה ראשונה, או לארוחה שלמה בימים שבהם אין כוח להשקיע בבישולים. הבעיה היחידה שיש איתם? ובכן... יש את עניין השם. פיצה על בסיס חציל זה קצת ארוך מדי, חציפיצות? נשמע... חצי משביע. בסוף החלטתי על פיצילים אפילו שזה נשמע קצת כמו פין פציל של M16. שום דבר לא מושלם.

רוצים לראות איך יתר חברות הפרוייקט עמדו באתגר? גלגלו לרשימת הלינקים בסוף הפוסט.


פיצילים, פיצה על בסיס חציל
מאת: בישול בזול
עלות: כ-10 ש"ח
כמות: 2-3 ארוחות שלמות או כ-6 מנות פתיחה

מרכיבים
1 חציל גדול
2-3 כפות שמן זית
3 עגבניות בינוניות חצויות ופרוסות דק
1/4 בצל סגול קטן קצוץ דק
כ-100 גרם גבינה מגוררת (צהובה, מוצרלה, פטה... מה שאתם אוהבים)
מלח ופלפל שחור גרוס

הוראות הכנה
פורסים את החציל לרוחב לקבלת 5-6 פרוסות חציל ארוכות בעובי של 2-3 ס"מ. אלה יהיו בסיסי הפיצה שלנו.
מסדרים את פרוסות החציל בתבנית גדולה ומברישים בשמן הזית בעזרת מברשת מטבח, או באצבעות (אני מעדיפה למרוח עם האצבעות).
מפזרים מעל החצילים מעט מלח ופלפל ומעבירים לתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך 10-15 דקות, עד שהחצילים מתרככים ומתחילים להשחים מעט.
מסדרים את פרוסות העגבנייה מעל בסיסי החציל, ומפזרים מעל את הבצל הסגול הקצוץ. אם יש נשאר לכם קצת מיץ שהעגבנייה הגירה בחיתוך שפכו גם אותו מעל החצילים. בוזקים מעל עוד קצת מלח ופלפל.
מחזירים את החצילים לתנור למשך של 15-20 דקות, עד שהבצל מתחיל להזהיב והעגבניות מיובשות ומקורמלות מעט.
מפזרים מעל החצילים את הגבינה המגוררת ומחזירים לתנור לעוד 3-4 דקות, עד שהגבינה נמסה וניגרת.

לתוהים, אל דאגה, קיבלנו את ברכתו של מרן הרה"ג אייל שני שליט"א

רוצים עוד מנפלאות העגבנייה הקיצית? בטח שאתם רוצים! הנה מה שיתר החברות בפרוייקט כתבו:
עגבניות ממולאות בורגול ועשבי תיבול של טולטולים
גריסיני עם ממרח עגבניות מיובשות של המערוך המקפץ
קינוח עגבניות ממולאות ועגבניות שרי בקרמל - לילות שימורים
אורז אפוי עם עגבניות מיובשות של מעז יצא מתוק
קיש עגבניות וקישואים על תחתית מקינואה של וויני מ"משהו מתוק - הבלוג של וויני"

אולימפוסטיאדה - הגרסא של ביזול

למורקייק ולי היו תוכניות גרנדיוזיות למפגש שלנו. התחלנו בלחשוב על אולימפיאדה, על אוכל בריטי, ודי מהר התחלנו להתחרפן עם הרעיונות - נכין טרייפל! וסקונז! וקאפקייקס! ודונאטס עם פרוסטינג בטעמים! 
ובכן, כמאמר חז"ל, האדם מתכנן והאלוהים אומר פחחחחח. 
קצת רקע: אני אוהבת את מורקייק. גם אתם צריכים לאהוב אותה. היא פצצה של מצחיקות ושוקולד וחמאת בוטנים ולק בצבעים שקשה לעמוד בפניו. מור הסכימה להיענות לחיזורי הקולינריים ולעלות לירושלים (שם נמצאים כל הבלוגרים הקולים), ולבשל איתי דברים מגניבים. אני התרגשתי מאוד. ברמות קצת פטולוגיות, כי למקרה שעוד לא הבנתם את זה עכשיו, אני חנונית ומפחיד אותי לפגוש אנשים חדשים, במיוחד כאלה שניהלת איתן מערכת יחסים אינטרנטית במשך יותר משנה. אבל לבשתי את חולצת המיכאלנג'לו שלי (שתיתן לי כוחות וכדי שמור תוכל לזהות אותי), והלכתי לביתה של אפרת לאסוף אותה.   
כך זכיתי גם לפגוש שתי בלוגריות במחיר אחת וגם לשזוף את עיני ביצירות הפאר שלהן.  

כשהגענו אלי ("זה בסדר שאני פה עם גופייה?", "בטח, אבל את התיק שלך עדיף לא להשאיר באוטו"), פצחנו מייד באפייה אינטנסיבית. מור רידדה וקרצה דונאטס אבולוציוניים, ואני אפיתי קאפקייקס שוקולד עם צ'אנקס של שוקולד עם סוכריות קופצות (הסוכריות נעלמות באפייה. חבל על המאמץ).

האבולוציה של הדונאטס

בין לבין עברתי על תוכנה של מזוודת ההפתעות של מור, שכללה ספרינקלז וסוכריות מכל מיני סוגים, מנז'טים בשלל צבעים וגדלים, קורצנים, חותכנים, תבניות וכל מיני כלי אפייה ופיצ'יפקעס. לא אשקר, היתה שם מעט קנאה. 
החלטנו שהמשימה החשובה ביותר שלנו היא קאפקייקס האולימפיאדה שלשמם התכנסנו. לכן, בילינו את השעה הבאה בלעטר עוגיות זהבה ושלושת הדובים בשוקולד לבן מומס, בייגלה וספרינקלז. למה? כדי ליצור את המשלחת האולימפית הראשונה של מדינת דוביסטאן כמובן!
מי שלא צייר בקיני משוקולד לבן על עוגיות זהבה לא ידע שמחה מימיו.

כדורעף חופים חברה'! הספורט הכי פופולרי באולימפיאדה הודות לבקינים

ללא כל ספק, חברי המשלחת האהובות עלי הן המתעמלות האומנותיות. הן עשויות מ-2 עוגיות אבא דוב והמון ספרינקלז, סוכריות ונצנצים אכילים. מור בהברקה אופיינית קראה להם אבא קומוניצ'י.
אני יודעת מה תגידו לי. דוביסטאן היא מדינה דמיונית. חברות נבחרת ההתעמלות האומנותית שלה לא התחרו באליפות העולם או בתחרויות אחרות בענף. הן בגובה 4 ס"מ, הן עשויות מקמח סוכר ושמן צמחי ומחוברות פיזית לקאפקייקס שוקולד. לא אכפת לי. אני יודעת, ואתם יודעים למי באמת מגיע לזכות במדליות אולימפיות בהתעמלות אומנותית בלונדון 2012. 

אבא קומוניצ'י(ות)

על אף שיתר חברי המשלחת הדוביסטנית הם משמעותית פחות מהממים, בכל זאת כדאי להכיר את הנפשות הפועלות. אין לדעת מי מהם עשוי להיות העוגייה הראשונה בהיסטוריה שתקטוף מדליה אולימפית.
האם אתם מצליחים לזהות את כולם?

ולכן אני כל כך שמחה שפגשתי את מור.

רוצים להכין גם קאפקייקס עם דובונים מקושטים? 
הכינו קאפקייקס בטעם האהוב עליכם, אנחנו השתמשנו במתכון האהוב עלי לעוגת שוקולד בחושה.
רכשו שקית של עוגיות זהבה ושלושת הדובים.
הצטיידו במיטב הסוכריות הספרינקלז, הבייגלה ושאר קישוטים אכילים.
המיסו כמה קוביות שוקולד לבן, חלב או מריר והשתמשו בו כדי לקשט את העוגיות ולהדביק עליהן את הסוכריות והבייגלה.

רוצים להכין גם דונאטס?
האמת שזה די הרבה מאמץ ובלאגן, ולא כזה התלהבתי מהמתכון. לא היה יותר טעים מכל סופגנייה ביתית אחרת שטעמתי. היה בצק, הוא טוגן, סה טו. עד שגררתי את מור עד אלי וניצלתי את כישורי הטיגון העמוק שלה ("חלוקת העבודה: את מטגנת, אני מתחבאת מאחורי הכסא וצורחת מפחד טוב? טוב."), ציפיתי ליותר. הנה המתכון אם אתם רוצים בכל זאת. תכננו לצבוע אותם בצבעי המעגלים של הלוגו האולימפי (כי ייצוג של תחרות ספורטיבית על ידי פחמימות מטגנות בשמן עמוק זה הכי פאסיב אגרסיב שיש!), אבל בשלב הזה שנינו רצינו כבר להקיא מהרעלת סוכר. אולי בעוד ארבע שנים...

רוצים לראות מה מור חשבה על כל העניין הזה? סורו לבלוגה לראות.


אולימפיאדה שמחה אנשים ובהצלחה לנבחרת דוביסטאן!

אתם יכולים לראות שם בפינה גם את אתנה (בירוק), מתעמלת אולימפית אוטנטית

באילו תרגילי התעמלות אומנותית מתאמנות אבא קומוניצ'י?

תראו מור הייתה פה! יעידו הלק והאייפון!