מיץ שזיפים ביתי - פוסט לא בוגר בעליל

אזהרה: אם אתם נגעלים או נעלבים מבדיחות על הפרשות אנא דלגו ישר למתכון. שם תלמדו להכין מיץ שזיפים ביתי ומזין, שרוב האנשים שותים סתם כך, כי זה טעים להם.

הולי שיט זה יקר!

איבדנו אותם? יופי. אז ככה.
במהלך ההריון ולקראת הלידה הומלץ לי לשתות מיץ שזיפים, שיעזור לעניינים לזרום חלק. עלי לא היה צריך ללחוץ חזק מדי. אצתי רצתי לסופר כדי לרכוש את הפלא, אך כשגיליתי מה מחירו, נאלצתי להתאפק. לא נראה לי לעניין לשלשל 17 ש"ח לכיסו של בעל הסופר תמורת בקבוק ליטר של מיצוי מימי שזיפים. 
ברצינות, אחת היציאות ההזויות המחיר הזה.
בצר לי, נעזרתי בזרם האדיר של המידע באינטרנט כדי למצוא פתרון טבעי וחסכוני לשחרור הצנרת. במהרה גיליתי שאפשר להכין מיץ שזיפים בקלות משזיפים מיובשים ומים, ואת מסקנותי, קוראים יקרים, אני לא מחזיקה בפנים. לקח זמן עד שיכלתי להתפנות לכתיבת הפוסט, אבל היום גם אתם תלמדו איך לרקוח מיץ שזיפים ביתי שלא יגרום גם לארנק להתרוקן. עוד אחד מהשירותים החשובים שבישול בזול מספק לציבור.

מיץ שזיפים ביתי
מאת: שלל אתרים ברחבי האינטרנט
עלות: כ-12 ש"ח (תלוי מן הסתם במחיר השזיפים המיובשים, שמשתנה מאוד מחנות לחנות. שווה בדרך כלל לקנות לפי משקל)
כמות: בין ליטר לליטר וחצי, תלוי עד כמה אתם מדללים את המיץ 

מרכיבים
300 גרם שזיפים מיובשים מגולענים
3 כוסות מים

הוראות הכנה
משרים את השזיפים במים במשך הלילה עד שהם רכים לגמרי ומנופחים מהמים. טוחנים במעבד מזון לקבלת תערובת חלקה. לחילופין, אפשר לטחון עם בלנדר מוט אם לא אכפת לכם שלמיץ יהיה קצת טקסטורה. בשלב הזה יהיה לכם בערך ליטר של מיץ שזיפים מרוכז למדי. אתם יכולים לדלל אותו עם כוס או שתיים של מים לפי העדפתכם או לחילופין, אפשר לשמור אותו כך במקרר כתרכיז, ולהוסיף כמה מים שרוצים בכל פעם ששותים.
לרוויה ולבריאות!

ניתן להבין רק מלהסתכל מה הייעוד הסופי של המשקה,
כך שלא היה לי המון מוטיבציה להשקיע בסטיילינג...

-----
הכותרת שלא קרתה: 
קוסט אפקטיב קקי
שחרור בזול

שרלוט רויאל פטל

מה, או למעשה, מי, שהכי המחיש את היותי בחופשת לידה, הוא העכביש שמצאתי בקערת המיקסר שלשום. אמנם אינני חובבת גדולה של המיקסר גם בימים כתיקונם, ואני משתדלת להימנע מלהזדקק לו עקב עצלנותי הרבה, אבל בכל זאת - עכביש?! קורים בתוך וו הגיטרה והכל?! כשעכביש מקים בית נאמן בישראל אצלך במיקסר, כנראה שלקחת פסק זמן די משמעותי מהמטבח. 

מה בכלל דרבן אותי להוציא את המיקסר ולגרום למשבר נדל"ן בקרב האראכנידים המקומיים? המשימה החודשית של מנטקה, שהשתתפתי בה רק פעם אחת (קוקוס), ומאז חלפו על פני עוד שתי משימות מהם הברזתי, מי בצער רב יותר (מרשמלו) ומי פחות (בירה), עקב משימות האמהות שנחתו עלי (הם לא לומדים אי פעם לחתל את עצמם, נכון?). כעת הגיע הזמן לחזור לעניינים.

החודש נבחר חומר גלם יחסית נורמלי - פירות יער, אבל הוא מעט בעייתי בכל הנוגע לבישול בזול. צריך להוציא משכנתא קטנה כדי לקנות אותם טריים, והקפואים גם די יקרים. לכן החלטתי להשתמש בפירות יער בתצורת ריבה. צנצנת קטנה של ריבה 100% פרי בטעם פטל, פירות יער, תות וכדומה, עולה בדרך כלל באיזור ה-10 ש"ח ממה שראיתי.

דומה?

אם כבר הולכים על חומר גלם מעט יותר יקר, הבה נכין לכבודו משהו מרשים. הטור של מיקי שמו, עם מתכוני השרלוט במוסף ישראל היום של שבוע שעבר, נתן את ההשראה להכנת שרלוט רויאל בטעם פטל. שרלוט רויאל הוא קינוח קלאסי הידוע בכינויו העממי - עוגת מוח. כלומר, אני לא יודעת אם כולם קוראים לו כך, אבל בחיאת תודו שהוא נראה קצת כמו מוח עם כל הפיתולים האלה. בכל מקרה, העקרון פשוט - מכינים עוגת רולדה, פורסים לפרוסות, מרפדים איתם קערה וממלאים במוס או קרם. 

כדי להקדים תשובה לשאלות:
1. אני משערת שאפשר בקלות להחליף את ריבת הפטל בכל טעם אחר של ריבה שבא לכם.
2. אני חושבת שיהיה די קל להפוך את המתכון לפרווה, אבל הוא עשוי לצאת מאוד מתוק, כי הריץ' הוא כבר ממותק. אם אתם רוצים לפרוות את המתכון הייתי משמיטה כמובן את הסוכר מהמוס, אולי מוסיפה קצת פחות ריבה ואולי מוסיפה קצת מיץ לימון כדי לחתוך את המתיקות.
למה "אני חושבת" ו"אני משערת"? כי לא ניסיתי בעצמי ותשובותי מבוססות אינטואיציה ונסיון קודם בלבד. אם אתם כן מנסים לפרוות את המתכון אשמח אם תדווחו איך יצא.

המתכון הזה קצת יקר יחסית למתכונים האחרים פה בבלוג, אבל בהינתן שמדובר בעוגת רושם גדולה המחיר סביר יחסית לעוגות אחרות בקטגוריה.

אה, וכמובן שאתם רוצים לראות מה שאר המשתתפים בפרוייקט עשו עם פירות היער. יש שם טריקולד פירות יער, מאפינס, בראוניז, פאדג'... שווה להעיף מבט.

שרלוט רויאל פטל
מאת: בישול בזול
עלות: כ-36 ש"ח
כמות: כ-12 מנות

מרכיבים
לרולדה:
4 ביצים
3/4 כוס סוכר
1 כפית תמצית וניל
קורט מלח
3/4 כוס קמח
1/2 כפית אבקת אפייה
2 כפות שמן
כמה כפות ריבת פטל, 100% פרי (אני השתמשתי ב-5-6 כפות)

למוס:
2 כפיות ג'לטין
3 כפות מים
2 מיכלי שמנת מתוקה (500 מ"ל סה"כ)
2 כפות סוכר
1/2 כוס ריבת פטל, 100% פרי
1 כפית תמצית וניל

הוראות הכנה
מכינים את הרולדה:
מקציפים במיקסר במהירות גבוהה את הביצים, הסוכר, המלח והוניל עד שמתקבלת קציפה תפוחה ובהירה, כ-8 דקות. מנפים פנימה את הקמח ואבקת האפייה תוך כדי הקצפה. מומלץ לעצור פעם פעמיים ולערבב עם מרית, כי הקמח נוטה ליצור גושים שמצטברים בתחתית המיקסר. מערבלים פנימה את השמן, ומערבבים/מקפלים עם מרית עד שהתערובת אחידה. מרפדים תבנית גדולה (נגיד התבנית של התנור) בנייר אפייה משומן ומשטחים את הבלילה בתבנית. וודאו שגובה הבלילה אחיד ושהקצוות לא דקים מדי. אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, עד שהעוגה מזהיבה, 8-10 דקות.
מחכים עד שהעוגה תתקרר מספיק כדי שאפשר יהיה לגעת בה, הופכים אותה על משטח נקי ומקלפים בעדינות את נייר האפייה. מורחים את העוגה בריבה ומגלגלים לרולדה הדוקה ככל האפשר. עוטפים את הרולדה ביריעה של ניילון נצמד או נייר כסף כדי שלא תתפרק, ומעבירים למקרר.
בזמן שהרולדה מתקררת מרפדים קערה בינונית - גדולה בניילון נצמד (שיהיה אפשר לשלוף את השרלוט מהקערה בקלות). כשהרולדה כבר לא חמה, מוציאים אותה מהמקרר, פורסים לפרוסות בעובי בינוני ומרפדים את הקערה בפרוסות הרולדה. מעבירים למקרר ומכינים את המוס רק כשפרוסות הרולדה קרות לגמרי.

מכינים את המוס:
מניחים את הג'לטין בקערה קטנה, מוסיפים את המים ומשהים 10 דקות עד שהג'לטין סופג את המים. מקציפים את השמנת והסוכר במיקסר במהירות גבוהה, ובינתיים מחממים את הג'לטין במיקרוגל במשך 20-30 שניות עד להמסה. כשהשמנת מגיעה למרקם של קצפת רכה מוסיפים את הריבה ותמצית הוניל, ולאחר מכן את הג'לטין המומס. מקציפים עד שהמוס מגיע למרקם של קצפת יציבה אבל לא נוקשה מדי - עוד כדקה, אולי פחות. מעבירים את המוס לקערה המרופדת ברולדה.

להגשה, הופכים את השרלוט על צלחת יפה, מורידים את הניילון הנצמד, חותכים עודפי רולדה אם יש, כדי שגובה התחתית תהיה פחות או יותר אחידה. אפשר לקשט מסביב בפירות חתוכים כדי להוסיף טעם וצבע ולהסתיר קצוות לא אחידים אם יש.

עדיין בקערה, לפני ההוצאה

שלום שרלוט!

פוסט אורח: בייבי בזול

מכיוון שכאמור, הביזולית הקטנה מעסיקה אותי וקשה לי למצוא זמן לעדכן באופן סדיר, חברתי הטובה שרושקה התנדבה לכתוב פוסט אורח. לה יש לא פחות משלושה ביזולים קטנים, אז לא ברור לי איך לה כן יש זמן. אבל הבה נניח את השאלות הללו בצד כרגע ונעבור לדברי הטעם של שרושקה אודות בישול בזול לקטנטנים. קבלו אותה!


ילדים, עם כל השמחה הכרוכה בהם הם ללא ספק אחת מהנאות החיים היקרות שיש. אפשר לקשט אותם בכל מיני בגדים חמודים לאללה, ויקרים לאללה. הצעצועים שלהם יקרים להפליא, וישנה סכנה ממשית שתמצא את עצמך מוציא מאה ושישים שקלים על פסלון מפלסטיק של ילדה מאכילה שתי עיזים (ותודה לפליימוביל). 
תופעה מוכרת היא שכאשר ילד מקבל מתנה יקרה במיוחד, הוא ממהר לרוקן את תוכן הקופסא בכדי לשחק עם הקרטון. לצערי, קשה לנצל העדפה זו בצורה מכוונת, שכן ילדים איכשהו מוכנים לשחק עם העטיפות רק כשהם יודעים שאמא, אבא או סבתא השקיעו רבות במתנה עצמה (הם גם בד"כ מחליטים לשחק עם זבל, אגב, כשאתה באמצע טלפון חשוב בחדר השני).

מעבר לצעצועים ובגדים, יש כל מיני דרכים להוציא כסף על צרורות השמחה הקטנים שלכם. למשל, מי לא היה מרגיש צורך להוציא שלושים דולר על תוספת שיער איכותית לתינוקת מעט קירחת?  

באתר כתוב: "לילדה שיש לה הכל... חוץ משיער!" (באמת)
"אנחנו אוהבים אותך חמודה, אבל מתביישים להסתובב איתך ברחוב כשאת כה מאותגרת-שיערית"

וכמובן, שעוד לא דיברנו על מצרכים בסיסיים כמו טיטולים, עגלה... ואוכל.
לכבוד הולדת בייבי בזול, החלטתי להקדיש פוסט זה לנושא שמאוד קרוב לליבי – האכלת תינוקות. יכלתי לפרוץ בשירי הלל (רציתי לכתוב to wax lyrical, אבל גוגל טרנסלייט הציע את הביטוי "שעווה לירית," אז וויתרתי) ולהציג פה את אמונותיי העמוקות בנושא פלאי הזנת בן אדם קטנטן שבא לעולם עם גוף נקי וטהור, ואיך שזו חובותינו לשמור על טיהור זה כל עוד שזה אפשרי (למקרה שתיהתם, זה אפשרי עם הילד הראשון עד גיל שנתיים, או אפילו יותר עם סבתות תומכות, או עד שהוא הולך לגן. עם ילד שני והלאה, זה אפשרי עד גיל שישה שבועות), אבל אני אחסוך לכם את ההתפייטות. כאן זה בישול בזול, ולכן אני רוצה לתת לכם כמה רעיונות להכנת אוכל מהיר, מזין, פשוט... וכמובן, זול. 

1. הזוכה בתואר – המתכון הפשוט
הכירו את החבר הכי טוב שלכם.

הייתם מאמינים שהויטמינים בבטטה הם ממש חשובים להתפתחות הראייה, למרות שלא הצלחתי למצוא את החלק של העיניים?

 הבטטה. איזו ברייה שימושית. כמה חביבות וידידותיות למשתמש. כל מה שצריך לעשות הוא להוריד את הקצוות, להניח אותה, אפילו לא מקולפת, בתנור, על נייר אפיה (כי היא מוציאה נוזל דביקי בזמן אפייה), ולאפות בתנור חם (180 מעלות, או אפילו יותר אם אתם ממהרים) במשך 40-50 דקות. הבטטה צריכה להיות רכה למגע. כשהיא מצטננת טיפה, הסירו את את הקליפה, וחיתכו אותה לטבעות דקות לפני שמועכים (ככה חותכים את החוטים הקצת מעצבנים שבה). לתינוקות שמאוד רגישות לגושים, ניתן להעביר דרך מסננת, אבל אני תמיד מעכתי היטב עם מזלג וזה הספיק. השיטה הזו פשוטה וטעימה (הרבה יותר טעימה מבישול, הבטטה מתקרמלת בתנור) והיא שימשה אותי לפחות ארבע פעמים בשבוע.

2. מרק!
 אני אוהבת להכין אוכל לתינוקות שגם אני אוהבת לאכול. ומה יותר פשוט ממרק כתום? לקלף ולחתוך (ואפילו לא צריך לחתוך קטן!) גזרים, בטטות ודלעת, אפשר עם או בלי בצל ו/או שום טרי או טיפה ג'ינג'ר טרי, או גם סלק למרק אדום מפתיע. מוסיפים מים עד שהירקות בקושי מכוסים , מביאים לרתיחה ומבשלים כשעה על אש נמוכה. בגלל חשיבותם של עלים ירוקים לבריאות, אני אוהבת להוסיף שמיר, פטרוזיליה, תרד, מנגולד או כל ירק אחר למרק בדיוק לפני שאני מכבה את האש. זהו. ואז, כמובן, לעשות ז'ה-ז'ה עם הז'ה-ז'ה.

3. שאלת הגרבר ושאר מעוכים
אנשי הפרסום צלחו בהחדרה לתודעתנו הלאומית שאוכל לתינוקות = גרבר. אך האם חשיבה זו נכונה?
האמת היא שגרבר זה פשוט לא משהו. בהחלט לא מבחינה כלכלית, ואפילו לא מבחינה בריאותית! שימו לב : הרבה מהגרברים (ושאר מעוכים) המסתובבים בשוק מכילים סוכר. זה ממש נורא. ראשית - מבחינת הבריאות. אף אחד, ובמיוחד לא ייצור פצפון, לא צריך יותר מדי סוכר. אך יתרה מזו, מבחינה מוסרית – ילדים אוהבים מתוק והם תמיד יאהבו מתוק. מתי תהיה לנו, כהורים, ההזדמנות לפתח את חוש הטעם של ילדינו לכיוונים נוספים, חשובים לא פחות? האם אנו באמת רוצים שילדינו יהיו כל-כך צרי אופקים? רק בשנה הראשונה יש לנו שליטה יחסית על מה שהילד אוכל (בתנאי שניתן לשלוט בסבתא), וזהו הזמן להרחיב את אופקיו. 
לכן, במקום צנצנות גרבר, אני אוהבת לקנות אריזות של רסק תפוחים שנראות כך:

 זה טעים, זה יותר זול מאוכל שמשווק לתינוקות (כ3 עד 4 ש"ח ליחידה) ויש כמה טעמים שונים ללא סוכר (תבדקו את הרכיבים, יש כמה סוגים עם סוכר). כן, אתם יכולים כמובן להכין רסק כזה בעצמיכם, אבל גם לשפיות יש מחיר. משום מה, אני תמיד מתקשה למצוא צנצנות של ירקות – אולי, אם יש לי מזל, אני מוצאת גזר. ואז אני מרגישה מגוחכת להוציא 5 שקלים על צנצנת שמכיל חצי גזר במקום לעשות את מה שניתן לעשות בלא יותר מדי מאמץ – לבשל גזרים, לז'הז'ה, ולהקפיא במגש של קרח לקוביות. אני לא אומרת שאין פעמים בחיים שמתאים לי לקנות את הצנצנות ההן של ירקות אורגניים שווים לתינוקות שניתן למצוא בחנויות טבע, אבל הי, זה בישול בזול פה. 
בנימה זו, אני לא קונה את העוגיות לתינוקות, האלו שנהיות מושיות במגע. ראשית, זה מגעיל אותי. שנית, יש בזה סוכר, שהילד פשוט לא צריך. אם הילד מוכן להחזיק משהו ולהאכיל את עצמו (או לפחות לרייר עליו עד שהוא נהיה מושי ומגעיל) אני נותנת פריכיות אורז (ללא מלח). זה נמס כזה, והילדים שלי אף פעם לא נחנקו מהם. צריך רק להיזהר מגושים שנתקעים בפה, וכמובן שאין להשאיר אותם לבד בחדר עם פריכית. נו באמת, הייתם משאירים את הילד עם סכין חדה? ועם פריכית כן?! כמו שכתוב על כל מוצר לילדים שאי פעם ראיתי: "אין להשאיר את הילד ללא השגחה". טרם נתקלתי במוצר תינוקות שבו זה לא כתוב. על הבוסטר זה כתוב. על העגלה זה כתוב. על כל צעצוע זה כתוב. יום אחד, אני אמצא את המוצר שכתוב עליו "ניתן להשאיר את הילד ללא השגחה" ואז ארקוד משמחה ואלך סופסוף לשירותים.

ובנימה אופטימית זו, הבה ניגש למתכון עצמו.
למה אני אוהבת את המתכון? ראשית, כי הוא פשוט, זול, בריא, והכי חשוב, הוא מספיק טעים לכל המשפחה. המתכון מספיק לכ-4 מבוגרים (בהנחה שמגישים עם תוספת אורז, קינואה וכדומה), שזה אומר שהוא בהחלט מספיק לתינוק לכמה ימים טובים. שנית, הוא נלחם בבעיה המוסרית שהזכרנו לעיל. זהו מתכון שהוא די bastardization של אוכל הודי. המשמעות היא (תחזיקו חזק) – המתכון הזה מתובל. אל דאגה, הוא לא חריף. כבר הזכרנו את החשיבות של הרחבת האופקים. הורים רבים מספקים לילדיהם אוכל אשכנזי חסר-טעם בשנותיהם הראשונות. אל-להם להתפלא שבהמשך ילדיהם מוכנים לאכול רק שניצל ואורז לבן. אני חושבת שחשוב להכין את ילדינו לחיים עשירים יותר.
הבסיס של התבשיל הוא עדשים כתומות. בבישול, עדשים כתומות מאבדות את צורתן ומקבלות מרקם מוצלח לתינוקות. התבשיל מתאים לתינוקות החל מגיל חצי שנה.

תבשיל עדשים עם משמש

מאת: שרושקה (יענו, אני)
עלות: כ-7 ש"ח
כמות: 4 מנות למבוגרים, הרבה יותר לתינוק

מרכיבים
1 בצל קצוץ
1/2 כפית כמון
1/2 כפית שום גבישי
מעט קינמון
פלפל שחור לפי הטעם
כוס עדשים כתומות, שטופות
כ6-8 משמשים יבשים (אני אוהבת את החומים האורגניים, הם יותר רכים ומתוקים)
2 כוסות מים רותחים, ואולי יותר

הוראות הכנה
לחמם מעט שמן בסיר קטן, להוסיף את הבצל ולטגן עד להזהבה. להוסיף את הכמון, השום והקינמון, ולערבב על האש עד שהריח מתחזק (דקה-דקותיים). להוסיף את העדשים, המשמשים, והמים, לכסות ולבשל על אש נמוכה ל-45 דקות. לערבב מדי פעם, ולוודא שיש מספיק מים. בסוף, להוסיף את רוטב הסויה – טיפטיפה לקטנטנים, ולפני שהתינוק בן תשעה חודשים עדיף לוותר. אבל זה ממש משדרג את הטעם לכל הגדולים במשפחה. 
לקשור לו את הסינר ולהגיש!

אפילו המטפלת היתה גונבת טעימות.
ממממ, יאמי. 

זה לא האוכל הכי פוטוגני בעולם. ניסיתי לצלם אותו על רקע הודי יפה אבל נאלצתי לוותר.
אבל מר בטטה-הד ככה"נ חושב שזה טעים.

עוד הערה חשובה לזמן האוכל : כמובן שחשוב מאוד לצלם את הילד אוכל. תמונות אלו יקסימו את ההורים, את הסבתות, ואולי אפילו חברים קרובים. אך זכרו: שאר האנושות יראו תינוק מלא ג'יפה, אז אל תהפכו את זה לתמונת cover שלך בפייסבוק.
 

?There are HOW many calories in this thing 

חיתוכיות גבינה ושוקולד לבן ורגשות אשמה של שבועות

חג השבועות גורם לי לרגשות אשמה. לא בגלל עוגות הגבינה, המוקרמים והפשטידות, הו לא. הם נפלאים, והבטחתי לעצמי לעולם לא להרגיש אשמה בגלל אוכל. רגשות האשמה שלי הם הם מהסוג הרליגיוזי. רוב היהודים הטובים שומרים את רגשות האשמה שלהם ליום כיפור, או לפחות ליום אחרי ההוללות השיכורה של פורים. אבל אצלי הטריגר הוא דווקא שבועות. חג קטן, אבל עם כל כך הרבה ציפיות ומטען שאי אפשר לעמוד בזה.

הכל מתחיל עם ספירת העומר. אני יכולה לספור על 2 אצבעות את מספר הפעמים שספרתי את העומר מההתחלה ועד הסוף, מפסח עד שבועות, בלי לשכוח אף יום. כבר במצווה שנועדה לבנות את המתח לקראת החג, ושצריך סה"כ 20 שניות ביום כדי לקיים אותה, נכשלתי (אבל בנתיים השנה אני עדיין במשחק!). 

אז יש את עניין הלימוד עד הבוקר. מנהג ישראל מימים ימימה הוא להישאר ערים וללמוד תורה כל הלילה בחג השבועות, אבל אני לא טיפוס שבנוי ללילות לבנים. בשעה 1 בבוקר אני כבר מנקרת קשות, ובדרך כלל עד 2-3 בבוקר אני נשברת והולכת הביתה לישון. בבוקר למחרת אני כל כך עייפה שאני קמה בקושי לתפילה, אם בכלל. אז מה עשיתי בזה? גם לא למדתי כל הלילה, וגם לא הייתי בבית כנסת בבוקר. כשהייתי צעירה ומטומטמת עוד הצלחתי להישאר ערה כל הלילה ואף לקנח בתפילת ותיקין בכותל או בטיילת. כנראה הורמוני ההתבגרות החזיקו אותי ערה (כמדומני שבשנה אחת למדנו לבגרות בתנ"ך. לימוד תורה זה לימוד תורה!). אבל גם אז נוכחותי בתפילה היתה פיזית בלבד שכן מהר מאוד הסידור היה נשמט מידי ומלמולי התפילה התחלפו בנחירות קלות. לא נראה לי שאי פעם שמעתי כמו שצריך את מגילת רות. אני תמיד מאחרת מדי או ישנה מדי.

גם הלימוד עצמו גורם לי לרגשות אשמה. מי שחגג שבועות בירושלים מכיר את האופי המיוחד של הלילה הזה - מאות אנשים לבושי חג מסתובבים ברחובות ומתדפקים על דלתות בתי הכנסת והמתנ"סים. כולם באים לשמוע את גדולי הרבנים, הפרופסורים, המחנכים, ואנשי המעשה דורשים בתורה. כל מרכז קהילתי מתהדר במרצים המרתקים ובשיעוריםהמקוריים והפרובוקטיביים ביותר, כדי למשוך את הקהל אליו. ובכל מקרה יש לצפות שתהיה במקום פינת קפה ועוגה מהודרת, שתאפשר ללומדים המסורים לחדש כוחות. אממה, מרוב הרצון שלי לתפוס את השיעור ההוא במרכז בגין, ואת המרצה הזה במתנ"ס בתלפיות וכמובן את הלימוד המעניין בחברותות ביקר, אני מבלה את רוב הערב בלכתת רגלי בין שיעורים שהתחילו לפני רבע שעה או שיתחילו רק בעוד 45 דקות ועכשיו צריך כבר לחטוף איזה עוגייה לדרך וללכת לתחנה הבאה בלו"ז. הרבה יותר מדי הליכה ואכילה, מעט מדי תורה. 

בשנים האחרונות הבנתי שעל אף הפיתוי שמציב בפני לוח השיעורים המרוכז שמתפרסם בעיתון, אם אני רוצה ללמוד, אני צריכה לבחור מקום אחד ולהישאר בו. רצוי שגם יהיה איתי משהו ללמוד בעצמי, למקרה שלא ארצה לשמוע עוד שיעור על נעשה ונשמע לעומת כפה עליהם הר כגיגית או יחסם של חז"ל לגר.

עכשיו יש לי ביזולית קטנה, שמחזיקה אותי ערה בלילות יותר משכל שיעור פרובוקטיבי אי פעם החזיק אותי. רבנים ופרופסורים למדעי היהדות בדרך כלל לא בוכים ומחרחרים כשאני נרדמת להם בשיעורים. אבל זה אומר שאני כנראה נשארת בבית השנה ולא עושה סיבובי בתי כנסת. אולי, אם אהיה מרותקת לבית עם ערות כפויה של כמה וכמה שעות באמצע הלילה, ואם תהיה לצידי איזו מסכת קטנה או ספר עיון, אולי אצליח השנה באמת ללמוד משהו משמעותי.

טוב נו, אני לא באמת יכולה להגיע לשבועות בלי לפרסם איזה מתכון עוגת-גבינה-י. הפעם חיתוכיות עדינות בציפוי עשיר של גבינת שמנת ושוקולד לבן. הבצק פשוט למדי, משהו בין עוגיה לעוגה, ומבוסס על מתכון שמסתובב באינטרנט לעוגיות Lofthouse. מדובר בעוגיות רכות רכות ותעשייתיות תעשייתיות שנמכרות בסופרים בארה"ב, בציפוי נדיב של קרם חמאה צבעוני וספרינקלז. אין לי כוח לרדד בצק ולקרוץ עוגיות בצורות, אז החלטתי לשטח אותו בתנור ולחתוך אחר כך לפרוסות. את ציפוי קרם החמאה החלפתי בציפוי שמבוסס על גבינת שמנת, עם שוקולד לבן בשביל הטעם והייצוב. המתכון קל להכנה, אפילו לא צריך מיקסר, ויחסית לרוב העוגות שמתפרסמות לקראת החג, הוא די שפוי בכמויות הגבינה/חמאה/שוקולד. עוד 2 נקודות אחרונות:
- גבינת שמנת טבעית קונים במעדנייה לפי משקל, אצלנו עולה סביב ה-3.5 ש"ח ל-100 גרם. אפשר גם לקנות אותו בדמות גבינת נפולאון, אבל אז זה יוצא יותר יקר. אם אתם קונים נפולאון שימו לב שבאריזה יש 225 גרם.
- את הבצק יש לאפות רק עד שהוא מתחיל ממש טיפה להזהיב בקצוות ולא יותר. אחרת הוא מתייבש והוא פחות רך וכיפי.

חיתוכיות גבינה ושוקולד לבן
מאת: בישול בזול
עלות: כ-20 ש"ח
כמות: כ-24 חיתוכיות

מרכיבים
לבסיס:
75 גרם חמאה רכה
2/3 כוס סוכר
1 ביצה
1 כפית תמצית וניל
1/2 כוס שמנת חמוצה
2 כוסות קמח
1/2 כפית אבקת אפייה
1/4 כפית סודה לשתייה
1/4 כפית מלח

לציפוי:
100 גרם שוקולד לבן
2 כפיות חלב

200 גרם גבינת שמנת טבעית בטמפ' החדר
6 כפות אבקת סוכר


הוראות הכנה
מכינים את הבסיס: מקציפים במיקסר או מערבבים נמרצות עם מזלג את החמאה והסוכר. מערבבים פנימה את הביצה, אז את הוניל והשמנת החמוצה. מוסיפים את יתר מרכיבי הבסיס (קמח, אבקת אפייה, סודה לשתייה, מלח) ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה. מרפדים תבנית בינונית שטוחה (בערך בגודל של דף A4) בנייר אלומיניום או נייר אפייה, ומשמנים היטב. משטחים את הבצק בתבנית בעזרת אצבעות משומנות (הבצק די דביק, זה השלב המעצבן במתכון, אבל עם אצבעות משומנות זה לא נורא). תתקבל שכבה דקה למדי של בצק, אל דאגה, הוא יתפח בתנור.
אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך כ-10 דקות, רק עד שהמאפה מתחיל להזהיב בקצוות. אתם רוצים להוציא אותו ממש כשהוא מתחיל לשנות את צבעו והוא עוד לבן ברובו. אם נותנים לו להזהיב הוא כבר יתחיל להתייבש.
בזמן שהבסיס מתקרר מכינים את הציפוי: מחממים במיקרוגל את השוקולד הלבן והחלב בפולסים של 20 שניות, עד שהחלב החם מתחיל להמיס את השוקולד (בדרך כלל לא תצטרכו יותר מ-2 פולסים). מערבבים בעדינות עד שהשוקולד מומס.
בקערה נפרדת מערבבים את גבינת השמנת ואבקת הסוכר. מערבבים את השמנת בהדרגה לתוך השוקולד המומס. ושופכים/מורחים את הציפוי מעל הבסיס המקורר. אם הציפוי עבה מדי אפשר לדלל עם מעט חלב.
מעבירים למקרר במשך שעה כדי לתת לציפוי להתייצב, פורסים לריבועים, ומגישים.
את השאריות (?!) שומרים במקרר.

קישואים ממולאים וחישוב סיבוכיות מתכונים

 כשאני מנסה לחשב כמה מתכון כלשהו הוא מסובך ובכמה טרחה מדובר, אני משתמשת ביוריסטיקה פשוטה להערכת קושי ההכנה. פשוט סופרים את מספר הסירים/תבניות/קערות שצריך לשים על האש/בתנור או במיקסר/מעבד מזון. אם מדובר במרק שמכינים בסיר אחד, או עוגה פשוטה ללא ציפוי שבה מערבבים את כל הרכיבים בקערה אחת, הרי שרמת הקושי היא 1. אם מדובר בעוגה שצריך להקציף בה חלבונים במיקסר, אז לקפל אותם לתוך יתר התערובת ואז לאפות, רמת הקושי היא 2. כך גם לגבי קציצות שכוללות מחית תפו"א בתור רכיב, כי צריך לבשל את תפוחי האדמה, ואז לבשל את הקציצות.
לא מדובר באיזו שיטה קוהרנטית בעלת חוקיות ברורה, סתם כלל אצבע שאני משתמשת בו כדי להחליט אם יש לי כוח להכין מתכון מסויים או לא.

ירקות ממולאים שאינם בשריים, לרוב מאיימים עלי בריבוי השלבים שלהם. צריך לבשל אורז ו/או קטניות, לפעמים בסירים נפרדים, ואז ממלאים את הירקות, ומבשלים או אופים שוב, כלומר, מדובר ברמת סיבוכיות גבוהה. זאת בניגוד לממולאים בשריים שאני מכינה בסיר אחד - מערבבים את האורז והבשר, ממלאים את הירקות ומבשלים באותו סיר שבו הרכבנו את הרוטב (מתכון בהזדמנות).  מתישהו לאחרונה התחשק לי להכין קישואים ממולאים בתנור - כדי שהחום היבש ימתיק אותם וימנע מהם להפוך לסמרטוטיים, כמו שקורה לפעמים בבישול על הגז ברוטב. אבל אם כך, צריך לבשל את המילוי בנפרד. אי אפשר לאפות פחמימות בתנור בלי נוזלים. הפתרון - בורגול, שאפשר לבשל על ידי השרייה של 10 דקות במים רותחים תוך כדי הכנת הקישואים. כך המתכון שומר על רמת סיבוכיות 1. הידד לעצלנות!

המתכון הזה מצליח להיות גם ממלא ומשביע, אבל גם קליל ולא מכביד מדי. אוכלים אותו ומרגישים טוב. אפשר להכין אותו חלבי, עם גבינת פטה או בולגרית חמצמצה ומלוחה, ואפשר פרווה, כתוספת לארוחה בשרית, או כעיקרית לצמחונים וטבעונים. אני ממליצה עליו מאוד לקראת חג השבועות הקרב ובא, כאלטרנטיבה בריאה ושפויה יותר לפשטידות ולמוקרמים עם הררי הגבינה החמאה והשמנת.
יש קצת הבדל במרכיבים בין הגרסא החלבית והפרווה, אבל ההכנה די זהה, אז לא רציתי לכתוב הכל פעמיים. אתם רואים שחלק מהמרכיבים צבועים באדום וחלק בכחול? אם אתם מכינים את הגרסא החלבית הכינו עם המרכיב הכחול והתעלמו מהאדומים, אם אתם מכינים פרווה, השתמשו במרכיבים האדומים והתעלמו מהכחול. בכלל, יש במתכון הזה הרבה מלל, כי זה מתכון שקצת קשה להסביר במילים, אבל קל לעשות אותו. בסך הכל מרוקנים את הקישואים ואופים אותם, גם הסירות וגם הבפנים, בתנור, ובזמן האפייה משרים את הבורגול ומוסיפים אליו את יתר מרכיבי המלית.
סבבה?

קישואים ממולאים בבורגול
מאת: בישול בזול
עלות: כ-12 ש"ח
כמות: 4-6 מנות כעיקרית, 12 מנות כתוספת

מרכיבים
3 קישואים גדולים ועבים, או 6 קישואים עגולים
מעט שמן זית, מלח ופלפל
2/3 כוס בורגול
3/4 כוס מים רותחים
50 גרם שזיפים מיובשים
1/4 כפית מלח
1 שן שום קטנה מעוכה
1-2 כוסות עשבי תיבול קצוצים: פטרוזיליה, שמיר, נענע, בזיליקום, או תערובת של כמה עשבים
1 כף שמן זית
1 כף מיץ לימון
50 גרם אגוזי מלך קלויים קצוצים
100 גרם גבינה לבנה מלוחה כמו פטה או בולגרית, מפוררת

שוטפים וחותכים את קצוות הקישואים. אם משתמשים בקישואים רגילים, חוצים את הקישואים לאורך ולרוחב, אם משתמשים בקישואים עגולים, חוצים כל קישוא לחצי. מרוקנים את תוכנם של סירות הקישואים בעזרת כפית (שימו לב, כשכתוב "תוכים" מכאן והלאה הכוונה לבפנוכו של הקישוא, לא לציפור...). השתדלו לשמור על עובי מינימלי של כ-1 ס"מ בדפנות הסירות. מסדרים את הסירות בתבנית גדולה ובפינת התבנית עורמים את תוכי הקישוא שחצבתם החוצה (אם אין מקום בתבנית אפשר כמובן בתבנית נפרדת). מפזרים מעל הסירות ותוכי הקישואים מעט שמן זית, ומורחים את השמן על דפנות סירות הקישואים בעזרת האצבעות. מפזרים מעל מעט מלח ופלפל מעל הסירות ותוכי הקישוא, ואופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך 20-30 דקות, עד שסירות הקישוא מתרככים ומזהיבים מעט בקצוות. מומלץ לערבב מדי פעם את ערימת תוכי הקישוא כדי שייאפו באופן אחיד יותר.


בזמן שהקישואים נאפים מכינים את המלית:
מניחים את הבורגול בקערה חסינת חום, ומערבבים פנימה את השזיפים הקצוצים אם משתמשים. שופכים מעל את המים הרותחים, מכסים את הקערה ומשהים כ-10 דקות. בינתיים אפשר לשטוף ולקצוץ את עשבי התיבול, לקצוץ את שן השום, ולקלות ולקצוץ את האגוזים או לפורר את הגבינה. כשהבורגול ספג את כל המים מערבבים ומאווררים אותו, ומוסיפים פנימה את המלח, השום, עשבי התיבול, שמן הזית, ומיץ הלימון ואגוזי המלך או הגבינה.
כשסירות הקישואים מוכנים, מוציאים אותם ואת תוכי הקישואים מהתנור, וקוצצים את התוכים גס. מערבבים את תוכי הקישואים לתוך מלית הבורגול, ועורמים כמה כפות מהמלית בכל סירת קישוא. ייתכן ויישאר לכם מעט מלית, זה בסדר, אפשר ומומלץ לאכול עם כפית. מחזירים את הקישואים לתנור עוד 5 דקות, כדי שהטעמים יתחברו.
מגישים חם או בטמפ' החדר, עם יוגורט ו/או טחינה.

הורות, חווית משתמש

היי כולם, סליחה על ההיעלמות, למי שלא שמע, הצטרפה אלינו למשפחה ביזולית קטנטנה וחמודה לפני כ-4 שבועות. לוקח קצת זמן להתאקלם, אז קצב הפוסטים פה ירד קצת. 
ועכשיו היא מנמנמת ויש לי כמה דקות פנויות לעצמי. ווהו!
חשבתי שאעלה פוסט עם תובנותי מההורות עד כה, ומתכון בסוף, כהרגלי. אבל עכשיו כשאני עורכת את הפוסט, המתכון נראה לי קצת מוזר ולא קשור. אם כך, בפוסט הבא, מתכון חביב ביותר לקישואים ממולאים, בריאים וקלים להכנה שאפשר להכין או חלבי, או פרווה וטבעוני. צפו פגיעה.

ולהלן תובנותי מהחודש האחרון, ללא יותר מדי סדר פנימי:

האבולוציה פיתחה עבורנו אחלה מנגנוני פיצוי. כמה שעות אחרי הלידה כבר לא יכלתי ממש להתחבר להרגשת הכאב שחוויתי, רק זכרתי שהיא קרתה בצורה מנותקת למדי. זה ממש מרגיש כאילו המוח שלי עובד עלי. "כאב? איזה כאב? תראי תינוקת!"
עוד מנגנון פיצוי - חמידות. היא הופכת את הקימות הליליות, הבכי וההפרשות מכל סוג, לנסבלות ואף מתגמלות. המשפט הנפוץ אצלנו בבית בין השעות 10 בערב ל-7 בבוקר הוא "יש לך מזל שאת חמודה".
היי אבולוציה! אולי במקום לבזבז את הזמן בלפתח מנגנוני פיצוי המחפים על חוסר הנעימות הקיצונית שבהתרבות, אפשר להשקיע את הזמן בשיפור חוויית המשתמש? מה היה רע בהתרבות של הצמחים, עם זרעים ואבקנים וכאלה? הא??

החולצות שמלבישים לתינוקות בבית החולים הם כמו אוריגמי. צריך למתוח, למשוך, לסובב קצה מאחורה ולקפל חצי פנימה... כל פעם שהאחיות באו לעשות סיבוב אצלנו בחדר הן היו צריכות לסדר לה מחדש את החולצה. נראה לי שהעניין הזה נועד לנטוע בהורים הטריים את רגשות חוסר האונים כמה שיותר מוקדם.

כל אנשי הצוות שהייתי באינטראקציה איתם היו ממש נחמדים. גם אם הם היו עייפים וקצרים בזמן והיו להם רק 15 שניות לוודא שהכל בסדר, תמיד נתנו לי הרגשה שאני בנאדם ושאכפת להם משלומי. 

להתאושש מלידה לוקח זמן. משום מה חייתי בסרט שאצא מחדר הלידה בדילוג קליל, ותוך שבוע כבר אצטרך לריב עם החדר כושר שיתנו לי לחזור להתעמל. אז זהו שלא. כלומר, בטח יש גם נשים כאלה, אבל אני לא אחת מהן. ללדת זה כואב,  להיות אחרי לידה זה כואב, ואימוני הכושר שלי בשבועיים הראשונים היו לדדות כמה מאות מטרים לאורך הרחוב שלנו בקצב של חצי קמ"ש, תוך הישענות על העגלה כעל הליכון.
כשאנשים שאלו מה שלומי אמרתי את האמת, והופתעתי לראות שהרבה אנשים דווקא הגיבו לכך בחיוב. בעיני, לספר כמה הכל נפלא ולהסתיר את הקושי לא מראה על חוזק. דווקא היכולת לשתף בקושי (ובכאב, ובהורמונים ובהרגשת ה-"או מיי גאד מה לעזאזל אני עושה???" התמידית) בלי להתבייש בכך, היא לדעתי החוזק האמיתי.

להניק זה ממש לא אינסטינקטיבי ופשוט כמו שזה נראה. לי היה קשה ממש על ההתחלה, וזכיתי להיעזר ביועצת הנקה נהדרת שהשקיעה שעות כדי שאני והילדה נלמד לעשות את זה נכון. כשסיפרתי לחברותי על הקושי שלי, גיליתי שהחברות שלא נעזרו מתישהו ביועצת הנקה היוו מיעוט נרדף. כולן ידעו והבינו שחוויית הנקה טובה לוקחת זמן ושהרבה פעמים נדרשת קצת עזרה מבחוץ.

לסיכום, להיות הורה טרי זה קצת כמו לחזור לגיל ההתבגרות. יש לי קראש על יצור חמוד שבקושי מודע לקיומי, ויש המון בדיחות פיפי קקי פלוצים. המון.

איך לא לפשל במטבח לעולם

זה היה אמור להיות אכיל

כשאנחנו דוהרים אל עבר מפגן הקולינריה השנתי שהוא ליל הסדר, אני רוצה לעצור לרגע ולדבר דווקא על כשלונות במטבח. אוכל מפוייח או נא, טעמים מוזרים, מרקמים משונים, פגיעות ברכוש, בגוף או בנפש, הכל יכול לקרות במטבח. ככל שאתם בשלנים מנוסים יותר, כך תוכלו להנהן בהסכמה ובהזדהות על יותר סעיפים ברשימה הנ"ל. אני עשיתי את כולם! כבוד!

נתחיל בספויילר, התשובה לשאלה בכותרת "איך לא לפשל במטבח לעולם" היא בפשטות, לא להיכנס לשם בכלל. אפילו אם תיכנסו רק כדי להביא את המלחייה, אתם עלולים להיתקע בפינה של השיש, או להחליק על הבלטות ולשבור משהו. חבל. אם אתם טיפוסים פרפקציוניסטים ששונאים כישלונות, אמצו תחביב פחות מסוכן, כמו מקרמה. במילא אף אחד לא יודע מה זה מקרמה ועל כן אף אחד לא ידע לזהות אם נכשלת או לא.

היום, בטרם תיכנסו ללחץ הכל-חייב-להיות-מושלם-לליל-הסדר אני פותחת בפניכם את מאגר הכשלונות האישי שלי. זה שאני בלוגרית וחובבת בישול לא אומר שאני לא נכשלת. להיפך, ככל שמבלים יותר זמן במטבח, ככה מעלים את הסיכוי לנפילות קשות במיוחד. 

הכל התחיל בפרוייקט האפייה העצמוני הראשון שלי. החלטתי להכין בראוניז על פי מתכון הבית, אותו עזרתי, או יותר נכון, "עזרתי", להכין עשרות פעמים. התוצאה הייתה דיקט דק, שטוח, ועם קראנץ' מטריד של סוכר שפירוש לא התמוסס בתערובת. לא נראה לי שזה מנע ממני לזלול את מעשה ידי להתפאר.

פעם ראשונה שהכנתי רוטב קרמל, אי שם בשנות העשרה לחיי, הוצרכתי לערבב שמנת רותחת עם סוכר רותח. מה חבל שיש הפרש של עשרות מעלות בין חומו של שמנת רותחת (=חם מאוד) וחומו של סוכר רותח (=סופר חם אין דברים כאלה), מה שגורם לנוזלים לשחרר אנרגיה בפתאומיות ולקפוץ לכל מקום כשהם נפגשים. התוצאה - כוויה באגודל שצלקתה נשארה עד היום, ופחד מדברים חמים. זה נחשב פגיעה בנפש נכון?

מוס קרמל (יש לי בעיה עם קרמל...) שהוכן על פי הוראותיו המדוקדקות של ספר הקינוחים של הקורדון בלו. הג'לטין איכשהו לא התערבב כמו שצריך, נפגש עם הקרמל שאף הוא לא התערבב לחלוטין, ויצר מעין טקסטורה של מדוזה. באמת, מוס מדוזה. היא טעים, אבל המרקם היה כל כך מטריד שפשוט היה בלתי אפשרי לאכול את זה. אפילו סבי, ניצול שואה שידוע בקרב המשפחה כהכי לא בררן שיש - אוכל מפוחם, אוכל על סף הקלקול ומעבר לו, זה לא מטריד אותו. אז אפילו סבא, לא הצליח לאכול את זה.

מכירים עוף חמוץ מתוק? אז אני ייצרתי איכשהו עוף מר מתוק. הרבה פעמים ראיתי ששמים פרוסות של לימון בתוך עוף וחשבתי כי טוב. אני לא יודעת מה קרה אבל הלימון שחרר לתוך הרוטב מרירות נוראית שהרס את העוף ומצאנו את עצמנו עשר דקות לפני שבת מחממים נקניקיות מהפריזר.

אולי הכישלון הכי דרמטי שלי, וללא ספק הכי מתועד, היה הניסיון שלי להכין ג'לי תפוחים. רציתי להכין סוכריות גומי ביתיות, כמו האלה שקונים לפי משקל בסופר או בשוק. לכאורה המתכון היה נראה קל. מרתיחים מים סוכר וג'לטין, מערבבים פנימה תמצית טעם וצבע, מקררים ופורסים. אהא. זה מה שיצא מזה.

יאמי

אם חשבתם שתוצאה כזו תגרום לי לזרוק את מעשה ידי בבושת פנים, אתם פשוט לא מכירים אתי. הבאתי את תבנית הג'לי הסרבנית למפגש חברתי ונתתי לכולם להתרשם, לטעום ולתקוע בג'לי סכינים בניסיון לחלץ אותו מהתבנית. היה מצחיק, אבל ג'לי אכיל לא יצא מזה. מכיוון שאני כמובן גאה בכל בישולי, גם באלה שלא בדיוק יצאו כמו שצריך, העליתי את אלבום התמונות המתעד את מאבק הג'לי העיקש לפייסבוק. הפלא ופלא, גם פייסבוק בכבודו ובעצמו פירגן לי על היצירה. תודה פייסבוק, חיממת לי את הלב.

יש גם כשלונות פחות דרמטיים. הרבה דברים שפשוט לא יצאו טעימים (אני מדברת עליך קארי סלק), או שיצאו טעימים, אבל רק לדעתי (אני עדיין חושבת שהעוף האפריקאי בעגבניות וחמאת בוטנים היה טעים לאללה. חבל שהייתי היחידה...). יש כמובן את האורז ששכחנו על הגז (יום וחצי של חלונות פתוחים באמצע נובמבר עד שהריח השרוף התפוגג), כמה עוגות אפויות מדי או לא אפויות מספיק, כמה תבשילי בשר במרקם מסטיק, כמה פשטידות הדומות לקיא באופן מחשיד... באמת אי אפשר להיזכר בהכל.
האחרון, לפני שבוע וחצי, היה עוגת רולדה שניסיתי להכין עליה קישוטים בעזרת צביעה של מעט מהבצק בקקאו והזלפה של דוגמאות על התבנית בבצק הכהה לפני שיטוח יתר הבצק בתבנית. לרולדה הראשונה זה באמת עבד. השניה... ובכן, ייתכן שכניסת שבת מצאה אותי יושבת ליד השולחן מנשנשת ערימת קרעי עוגה שנדבקו למגבת ולנייר האפייה עם זיק של טירוף בעיניים. 

מה שאני מנסה להגיד פה זה שטעויות קורות לכולם, והרבה. אם תפחדו מהם לעולם לא תוכלו לבשל. אל תתנו לפחד לשתק אתכם, הצטרפו לחגיגה. במקרה הטוב, יצא לכם משהו טעים, במקרה הרע, פייסבוק ירד עליכם, אבל היי, לפחות קיבלתם אחלה סיפור.

אין על הפוסט הזה מתכון, כי לא רציתי להלאות אתכם בעוד דיבורים. האיש הציע שאעלה מתכון ש"אי אפשר להיכשל בו" אבל אפילו כוס מים אפשר להפיל ולשבור. שלא לדבר על עגבנייה שיכולה להשפריץ לכם בעין, או קופסת טונה שיכולה לחתוך את האצבע בעת הפתיחה...

קבלו את הפוסט הזה כפוסט עידוד. אם אתם מתעסקים במטבח ודואגים להאכיל את האנשים שאתם אוהבים, בין אם אתם נהנים מזה ובין אם לא, בין אם אתם טובים בזה ובין אם לא, אתם עושים עבודת קודש ומגיע לכם כל הכבוד. 

בשלנים, תנו לעצמכם מחיאות כפיים!

אז מה הכשלון הכי מזעזע שלכם במטבח? שתפו! 

עוגת בסקוויטים עם יוגורט, חיסול חמץ #2

היום עוד פוסט קטן שנשען על שלושת העקרונות של הפוסט הקודם: מחסל חמץ, מהיר הכנה, ואפילו טיפה בריא.
תמיד אומרים לנו שיוגורט ביו, שמכיל תוספות של כל מיני חיידקים ידידותיים, הוא טוב לבריאות. אמנם אני עוד לא משוכנעת שהחיידקים האלה הם באמת ידידותיים כמו שמציירים אותם, שכן אף אחד מהם מעולם לא החמיא לי על התספורת החדשה או פתח לי את הדלת, או סתם בירך אותי בבוקר טוב לבבי. אבל הם נמצאים ברשימת ה"דברים בריאים שמדי פעם אני נזכרת לעשות/לצרוך אותם". הם אפילו די גבוהים ברשימה, לצד "לפחות מנה אחת של ירק עלים כל יום" ו"לאכול דג פעם בשבוע" ו"לעזאזל תפסיקי כבר לאכול כל כך הרבה שוקולד! יש לך יכולת שליטה עצמית של ילדה בגן!". הבעיה היא שאני לא כל כך מתה על יוגורט, ויוגורט ממותק עם פירות אני בכלל לא סובלת. האיש שלי גם שותף, הן לרצון התיאורטי לאכול את החיידקי החיים להנאתם ביוגורט, והן לחוסר החיבה למאכל עצמו (על אף שכפיזיולוג הוא סובר שאין שום הבדל בין יוגורט רגיל ליוגורט ביו). לאחרונה עליתי על משהו אדיר - אפשר לעשות עוגת בסקוויטים מיוגורט! במעבר על המקרר מצאתי כמה יוגורטי ביו שקניתי בפרץ של רצון טוב, שהיו על סף תאריך התפוגה (לא מתחייבת מאיזה כיוון), והחלטתי לנסות לערבב עם פודינג וניל ולראות אם אפשר ליצור מהם משהו. תוספת של כמה ביסקוויטים ומנוחה ללילה במקרר הניבה עוגת בסקוויטים לתפארת, עם טעם טיפה חמצמץ, כמו של עוגת גבינה. אוכל בריאות זה לא, אבל יחסית לקינוח העוגה הזאת די בריאה. אחוזי שומן נמוכים - בלי שמנות וקצפות, ובלי כמויות מטורפות של סוכר.
מי מכם שזוכר שיש לי בעיה אקוטית בהערכת כמויות בכל הנוגע לקניית פתי בר (אריזת קילו אני אומרת לכם! מה חשבתי לעצמי??), יבין מדוע אני מעלה את המתכון הזה דווקא עכשיו, שבוע ושנקל לפני פסח.
אם גם אתם מחפשים דרך לאכול יותר יוגורט, או שסתם יש לכם כמה יוגורטים מיותמים במקרר שמחפשים בית, מומלץ לנסות. 
שימו לב שיש כמה חברות שמייצרות יוגורט ביו. עד כה ראיתי שבדרך כלל תנובה הכי זולה, אבל שווה להשוות, כי המחירים משתנים בין החנויות ולפעמים יש מבצעים.

עוגת בסקוויטים על בסיס יוגורט ביו
מאת: בישול בזול 
עלות: כ-15 ש"ח
כמות: 1 תבנית אינגליש קייק

מרכיבים
2 יוגורט ביו, 3% של תנובה
1 חבילה אינסטנט פודינג וניל
כ-18 ביסקוויטים
לקישוט: רוטב שוקולד, שוקולד מגורר, סוכריות וכדומה

הוראות הכנה
טורפים בקערה את היוגורט והפודינג עד שהתערובת מתעבה.
מסדרים בתבנית אינגליש קייק 6 ביסקוויטים, ומעליהם חצי מהקרם. מסדרים מעל עוד 6 בסקוויטים, מורחים מעל את יתר הקרם, ומצפים ב-6 הביסקוויטים האחרונים. מקשטים ברוטב שוקולד, סוכריות ו/או שאר מתוקים המשמחים לבב אנוש.
מעבירים למקרר ומצננים ללילה, או לפחות כמה שעות, עד שהביסקוויטים מתרככים.

עוד ביסקוויט אחד של אהבה, לפני שמוכרים את החמץ

נודלס עם קוטג' ותרד, חיסול חמץ מהיר

כפי שראיתם בפוסט הסמי קוהרנטי האחרון שלי, בית משפחת ביזול היה במצב צינון לאחרונה. שבוע קשה עבר על כוחותינו. כעת אנחנו משפשפים את העיניים, מנסים להבין מי לכלך את כל הכלים האלה בכיור, ומי הולך לנקות לפסח.
לפחות השנה הייתי קצת פחות אגרנית משהייתי בשנה שחלפה, אז גיליתי בסריקת פוסט-פורים שלל אריזות פסטה, בייגלה, וופלים, וכמובן, קופסת קילו של פתי בר שישבה לה בנחת בארון. אבל כנראה שאי אפשר להימנע לגמרי מלצבור חמץ כשצריך גם לאכול ארוחות פחות או יותר סדירות.
השנה נתקענו עם נודלס שלא יצא לי להשתמש בהם, והם התאימו בול למצב ה"אהה אין לי כוח לזוז אבל צריך לאכול כדי לא למות מרעב" ששרר פה. יצא לי מתכון סופר מהיר ומינימליסטי לארוחה זוגית, שמצריכה בערך 7 דקות עבודה, אבל באמת 7 דקות. מכירים את אריזות הנודלס המלבניות שמכילות 3 שורות של נודלס ומצריכות דקות בישול בודדות? באריזות האלה יש בדרך כלל 400 גרם, ולארוחה זוגית השתמשתי בשורה אחת, כלומר בשליש אריזה. אם יש לכם נודלס באריזה בגודל אחר, נסו לשערך ולהשתמש ב-130 גרם. את המתכון הזה אפשר לשדרג בהמון דרכים. אפשר להוסיף תבלינים כמו אגוז מוסקט או תימין, או עשבי תיבול טריים אם יש. אפשר להוסיף שלוק של יין לבן. אפשר להוסיף גבינה מגוררת. יש פה בסיס ואתם מוזמנים לשכלל עליו כאוות נפשכם, או לשמור על המקור העצלני/מינימליסטי. אפשר גם כמובן להכפיל את המתכון כדי שיתאים ליותר אנשים.

נודלס מהירים עם תרד וקוטג'
מאת: בישול בזול
עלות: כ-7 ש"ח
כמות: 2 מנות

מרכיבים
1 "שורה" של נודלס, כ-130 גרם
1/2 מיכל קוטג'
2 כוסות תרד שטוף וקרוע
מלח ופלפל לפי הטעם

הוראות הכנה
מרתיחים מים בסיר קטן ומבשלים את הנודלס על פי הוראות היצרן.
מסננים את המים (אל תסננו לגמרי, השאירו מעט מים בסיר), מוסיפים את הקוטג' והתרד, ומחזירים לאש קטנה.
מבשלים כדקה, עד שהתרד משנה את צבעו לירוק עז ומאבד מנפחו.
ממליחים ומפלפלים לפי הטעם ומגישים חם.

מדגמנת מאחורה: שרה המלחייה

פנקייקס שוקולד וקוקוס באתגר של מנטקה

יש בבלוגוספירת האוכל הרבה התארגנויות פופולריות סביב אתגרי בישול ואפייה. מדי תקופה מעלים משימה חדשה, וכל בלוגר שמעוניין להשתתף, מנסה את ידו במשימה, ומדווח בבלוג. מי מכם שמסתובב בבלוגי האוכל הגדולים מכיר בוודאי את Daring Bakers ו- Tuesdays with Dorrie, ויש עוד המון התארגנויות ואתגרים סביב סגנונות בישול שונים, מתכונים שמתאימים לצמחונים, טבעונים, אלרגים לגלוטן וכו' וכו'. אתגר מגניב במיוחד שנתקלתי בו הוא Cook the Books בו בוחרים ספר, בדרך כלל פרוזה עם אוריינטציה קולינרית, והמשתתפים באתגר קוראים את הספר ומבשלים מתכונים שהוזכרו בספר.

במנטקה, פורטל הקונדיטוריה הישראלי, החליטו שנמאס להיות כל הזמן אור לגויים, והגיע הזמן שהגויים גם יאירו לנו קצת, ועל כן נתארגן אנחנו, בלוגרי האוכל הישראלים, לאתגרים קולינריים תקופתיים סביב חומר גלם נבחר. עוד מעט פסח, ולכן הוחלט שהאתגר הראשון יעסוק בקוקוס, חומר גלם מעט שנוי במחלוקת.
מכיוון שאני חובבת קוקוס על צורותיו השונות, אפילו את ממתקי הקוקוס הוורודים הזוהרים האלה (כמדומני שיש בערך 17 מאיתנו, חובבי הממתק, בארץ), הצטרפתי בחדווה לאתגר.

כדי לסבר את האוזן נתחיל בכמה עובדות שקריות על קוקוס:
הקוקוס הוא אגוז הגדל באיזורים טרופיים ושמוצאו, כמו בני האדם, מהקוף. אביו הביולוגי הקדמון של אגוז הקוקוס היה קוף חום, שעיר ועגלגל בעל שלושה עיניים שחורות. במשך מליוני שנות אבולוציה קופי הקוקוס הקדמונים גילו שעדיף להם להיצמד לעצי דקל גבוהים בכדי להימנע מטורפים, וכך פיתחו עם העצים סימביוזה. סימביוזה זו הובילה בסופו של דבר להתפתחותו של דקל הקוקוס האחוד כפי שאנו מכירים היום.

התאמתו של אגוז הקוקוס למאכל אדם נתגלתה רק בשנת 1843, אך דקל הקוקוס גודל בצורה מסודרת במשך מאות שנים קודם לכן שכן פתיתי אגוז הקוקוס שימשו למילוי פופים בימי הביניים.

קליפות אגוז הקוקוס שימשו גם כחזיות פוש אפ בקרב כמה שבטים ילידיים במלזיה.

בן גוריון הגה תוכנית להקמת אתר סקי בנגב, בו השלג יוחלף בפתיתי קוקוס. בעקבות לחץ מצד אשתו פולה הרעיון נגנז ובמקום הוקם קיבוץ.

סורבה קוקוס הוא טעם הסורבה השלישי הכי פחות אהוד על הצרכן הישראלי, רק סורבה וניל פרווה וסורבה גויאבה נחשבים לפחות פופולרים.

ועכשיו למתכון. 
ובכן הקטע עם אתגרים הוא שלא תמיד עומדים בהם בצורה מזהירה. נורא רציתי להביא לכם מתכון מעולה לקרפים של שוקולד וקוקוס שאפשר להגיש כקינוח רב רושם בליל הסדר. מה לעשות שהבלילה שיצאה לי התפרקה לגמרי כשניסיתי להפוך אותה, אולי בגלל היעדר הגלוטן (כאמור, כשר לפסח). כשטיגנתי את הבלילה כפנקייקס קטנים יותר ולא כקרפ אחד גדול היה כבר אפשר להפוך אותם, ולכן אתם מקבלים מתכון לפנקייקס ולא לקרפים. את הפנקייקס מומלץ להגיש עם פירות חתוכים ורוטב שוקולד כי כל מאכל כמעט משתדרג כשמשדכים אותו לפירות חתוכים ורוטב שוקולד. כן גם עוף. אמרתי כבר שאני קצת חולה ועייפה? לא משנה.
רוצים לראות מה יתר הבלוגרים, שרובם בתקווה מעט יותר קוהרנטיים ממני, הכינו באתגר? לכו לפה.

פנקייקס שוקולד וקוקוס כשר לפסח
מאת: בישול בזול
עלות: כ-9 ש"ח
כמות: כ-15 פנקייקס קטנים-בינוניים

מרכיבים
לפנקייקס:
1/2 כוס קרם קוקוס
1 ביצה
1/4 כוס אבקת סוכר
2 כפות קקאו
2 כפות קמח תפו"א
מעט פתיתי קוקוס (אופציונלי)

לרוטב שוקולד:
רבע כוס קרם קוקוס
50 גרם שוקולד מריר

הוראות הכנה
טורפים את קרם הקוקוס והביצה, ובקערה נפרדת מערבבים את אבקת הסוכר, הקקאו וקמח תפוחי האדמה. טורפים את הנוזלים לתוך המרכיבים היבשים בהדרגה ומנסים להימנע מיצירת גושים.
מטגנים את הפנקייקס במחבת משומנת, 2-3 דקות מכל צד. אם אתם רוצים לקבל אפקט קוקוס קלוי, זורים מעט קוקוס מעל הפנקייקס כדקה אחרי שמכניסים אותם למחבת, כשהחלק העליון מתחיל להתייצב. ככה כשהופכים את הפנקייקס לצד השני הקוקוס שזריתם יקלה על המחבת ויהיה לכם ציפוי של קוקוס קלוי על הפנקייק. 
להכנת רוטב השוקולד, מניחים את קרם הקוקוס והשוקולד בקערה, מחממים במיקרו כ-30 שניות ומערבבים עד שהרוטב נמס וחלק.
מגישים את הפנקייקס חמים עם פירות חתוכים ורוטב שוקולד. 

עוגת תותים בחושה, פרווה ללא מרגרינה

בשישי שעבר הסתובבתי להנאתי בשוק מחנה יהודה. היו שם פירות וירקות של אביב, ומוכרים חצי מחופשים שחרזו בצעקות אודות טיב סחורתם המשובחת. היו משלוחי מנות ארוזים בצלופן, דוכני ממתקים עם מבצעי 4 ב-10, שקיות קילו של סוכריות גומי בשלל צורות וצבעים, והכל עטוף בהמולה שמחה ועליזה. כל דוכן קורץ עם איזה פינוק אחר שאני חייבת לנסות, הכל כל כך יפה וטרי, ואני תוהה למה לעזאזל אני לא הולכת לשוק כל שבוע. קניתי תותים (9 שקל לקילו! סוף סוף ירדנו למחירים סבירים), שישיית קרמבולות גם במחיר סבבה לגמרי, תפוזי דם מהממים (אז אה... מה עושים איתם חוץ מלחתוך, להתפעל, ואז להבין שיש להם טעם די דומה לתפוזים רגילים...?). קניתי זיתים עם לימון, עגבניות מיובשות, פטרוזיליה, שטויות למשלוחי מנות, ועוד כהנה וכהנה, וכשהגעתי הביתה ופרקתי הכל נזכרתי למה אני *לא* הולכת לשוק כל שבוע. כי אם אלך אין שום דבר שימנע ממני לקנות תותים וקרמבולות ותפוזי דם וזיתים וכו' וכו'.
טוב לנפש, קצת פחות טוב לחשבון הבנק.

קראו לי בלוגרית רעה, אבל אין לי תמונות לתיעוד החוויה. אף פעם לא הייתי מאלה שמסתובבים עם מצלמה מחוברת לעין, כי כשאני עם מצלמה אני לחוצה על איך זה יראה, ואם היא תיפול לי ומה יקרה אם ידחפו אותי והאם יש פה מספיק אור.... אני מרגישה שהמצלמה הופכת אותי לזאתי שמצלמת במקום זאתי שחווה. גם בטיולים, אני תמיד צריכה להזכיר לעצמי לעצור, להוציא את המצלמה ולתעד קצת, שבעוד כמה שנים אזכור שהייתי שם בכלל.

אז אמרנו עונת התותים נכון? נכון! כולי בהתרגשות, וככה"נ אכלתי כבר כמה וכמה קילוגרמים של תותים בכוחות עצמי. טוב להיות נשואה לבחור שלא ממש מחבב אותם ולא מתחרה איתי על הסחורה.
נכון שלפעמים עושים את הקטע המעצבן הזה עם חבילות התותים, שהתותים שבשכבה העליונה אדומות ויפות ומבריקות, ואז השכבה למטה קצת מהוהה ומצ'וקמקת ולא ממש כיף לאכול אותם? אז היום יש מתכון דווקא לתותים המעוכים/זקנים/מתפרקים שהם בהחלט אכילים, אבל לא בדיוק פוטוגנים, ולפעמים מצריכים חיתוך וסילוק של האיזורים הפגועים. מדובר בעוגת תותים בחושה, פרווה ללא מרגרינה כמובן, שמתאימה בול לשבת אביבית. העוגה לחה, פירותית ומתוקה, מאלה שכיף לחזור ליישר.
אם אתם מקפידים לאכול רק תותים טחונים מטעמי כשרות, גם לכם המתכון הזה מתאים. טוחנים כ-300 גרם תותים לקבלת כוס מחית תותים כמו שכתוב במתכון, ואת יתר התותים שפורסים ומוסיפים לבלילה אפשר להחליף בבננות, או בפרי רך אחר.

עוגת תותים בחושה (פרווה, ללא מרגרינה)

מאת: בישול בזול

עלות: כ-12 ש"ח (בהתאם למחיר התותים)

כמות: 1 תבנית אינגליש קייק

מרכיבים:

500 גרם תותים שטופים ומנוקים

1 ביצה

1/2 כוס שמן

1 כפית תמצית וניל

1 כוס סוכר

1 ו-3/4 כוס קמח

2 כפיות אבקת אפייה

1/2 כפית מלח

הוראות הכנה:

טוחנים כ-300 גרם מהתותים במעבד מזון לקבלת כוס של מחית תותים. את יתר התותים חותכים לפרוסות בינוניות ושומרים בצד. 

מערבבים בקערה את מחית התותים, הביצה, השמן, הוניל והסוכר. מוסיפים את הקמח, אבקת האפייה והמלח ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה. מערבבים פנימה בעדינות את התותים הפרוסים.

מעבירים את הבלילה לתבנית אינגליש קייק משומנת, ואופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך כ-40 דקות, עד שהעוגה מזהיבה מעט, וקיסם שננעץ במרכזה יוצא נקי.

תות בפוזה פתיינית אופיינית