מבוא לבישול בזול #5 - השוואת מחירים

עד כה בסדרת מבוא לבישול בזול דיברנו על תיאוריה - יותר זול לאכול בבית מאשר בחוץ, יותר זול להכין אוכל לבד, מאשר לקנות מאכלים מוכנים/מעובדים. דיברנו גם על ערך הזמן שלנו, וניסינו להיזכר שבסופו של דבר, כסף הוא לא המטרה בחיים, הוא רק אמצעי, ושאת רוב מה שצריך לחיים טובים - משפחה, חברים, בריאות וכו', אי אפשר לקנות בכסף.

כעת הגיע הזמן להפסיק עם התיאוריה . היום  נדבר על הצעד הפרקטי הראשון שאתם יכולים לעשות כדי לחסוך כסף באוכל. מדובר בצעד שדורש כמות מזערית של זמן ומאמץ, ופוטנציאל החיסכון שלו עצום - השוואת מחירים.
בואו נתחיל מדוגמא.
מוצר שאני משתמשת בו די הרבה בבית הוא שוקולד מריר פשוט. יש המון חברות שמייצרות שוקולד - עלית, ורד הגליל, כרמית, מילקה, קדבורי, לינדט...
איך בוחרים איזה שוקולד לקנות?
רוב האנשים פשוט לוקחים את מה שהכי נוח, את מה שהם מכירים ורגילים אליו, ושהכי קל למצוא. בדרך כלל מדובר בעלית, שהמוצרים שלהם איכשהו נמצאים תמיד במדף בגובה העיניים.
האם השוקולד של עלית יותר טעים מכל השאר? לדעתי השוקולד של ורד הגליל טעים באותה מידה. רק מה, צריך להוריד את המבט ולחפש אותו במדפים התחתונים יותר, מתחת למוצרים של עלית. לקחתם 5 שניות כדי להוריד את המבט ולחפש את השוקולד של ורד הגליל? מזל טוב! חסכתם כסף!
השוקולד של ורד הגליל עולה 19 ש"ח לאריזת שישייה של טבלאות 100 גרם. עלית לעומתם מוכרים שישייה ב-21.5 ש"ח.
כרגע חסכתם 2.5 ש"ח ב-10 שניות. לא רע אה?
ומה אתם חושבים שיקרה לחשבון הקניות שלכם אם תחסכו כמה שקלים על חצי מהמוצרים ברשימה שלכם?
החסכון שלכם יתחיל להצטבר למימדים מרשימים.

בואו נסתכל על עוד דוגמא: עלי לזניה. כשאתם נמצאים באיזור של הפסטות תמצאו בקלות את עלי הלזניה של אוסם (Perfecto), שיעלו לכם בערך 15 ש"ח, לפעמים יותר. העלים של וויליפוד לעומת זאת, עולים רק 10 ש"ח אצלנו בסופר. גם מותג הבית של שופרסל מייצר עלי לזניה שעולים פחות מאלה של אוסם. צריך רק להסיט את העיניים מ-3 המדפים האמצעיים ולהסתכל למעלה ולמטה. 
בהרבה מקרים, הגרסאות הזולות יותר למוצרים שאתם קונים "מסתתרים" במדפים הגבוהים או הנמוכים יותר. רק 30 ס"מ מעל או מתחת למדפים האמצעיים, אבל הרוב לא רואים אותם בכלל, וממשיכים לקנות את הגרסאות היקרות בלי לדעת שיש אלטרנטיבה.

כמעט כל מוצר שתצטרכו לקנות מיוצר על ידי יותר מחברה אחת. מוצרי חלב? יש את טרה, את שטראוס ואת תנובה. נקניקים? יש את עוף טוב, יחיעם, זוגלובק, טירת צבי. לחם? יש את ברמן, את אנג'ל ועוד המון מאפיות קטנות יותר. אפשר לעבור ככה על כל תכולת הסופר. כמעט ואין דבר כזה שיש לחברה מונופול על מוצר מסויים.
יש גם המון סוגים של מוצרים. רוצים לקנות ביצים? איזה גודל אתם רוצים? אתם רוצים ביצים אורגניות? ביצי חופש? ביצים מועשרות באומגה 3? לכולם מחיר שונה, חלק יקרים יותר, חלק זולים יותר. מה לגבי עגבניות משומרות? אתם רוצים עגבניות שלמות? קצוצות? בקוביות? מרוסקות? בתוספת סידן? אולי עם בצל או שום או בזיליקום או או או...
יש לכם המוני אפשרויות בחירה לכל מוצר ברשימת הקניות שלכם, ויש פערי מחיר, לפעמים משמעותיים, בין חברות שונות ובין סוגי מוצר שונים.

השוואת מחירים, כמו כל יכולת בחיים,  מצריכה קצת תרגול. אם אתם רגילים לקנות רק את המוצרים מהחברות שאתם מכירים,  בלי להוריד את העיניים מהמדפים האמצעיים, תצטרכו בהתחלה לעצור את עצמכם בצורה מודעת. לפני שאתם שמים מוצר בעגלה תגידו לעצמכם - "רגע, עצור. אני יודע/ת שכבר מצאתי את המוצר שחיפשתי. אבל עכשיו אני אקח עוד 20 שניות להסתכל מסביב ולחפש אלטרנטיבות".

כל העניין הזה נשמע מאיים ומסובך מדי? הנה תרגיל התחלתי קטן למסע הקניות הבא שלכם: בחרו 3 מוצרים מרשימת הקניות שלכם, ונסו למצוא לפחות 2 חברות שונות שמייצרות את המוצר הזה. חשבו כמה כסף אתם יכולים לחסוך על ידי קניית הגרסאות הזולות יותר של המוצרים. 
אין כמו ההרגשה של "חסכתי היום 10 ש"ח בהשקעה של דקה" כדי לתמרץ אתכם להמשיך בהשוואת המחירים.
תוך כמה שבועות אתם תשוו מחירים בלי לחשוב בכלל. אתם תפזלו  אוטומטית למדפים הפחות מרכזיים ולמוצרים של החברות הפחות מוכרות כי תדעו שזה חוסך לכם כסף.

בונוס נוסף מהשוואת מחירים הוא שבשלב כלשהו אתם כבר תכירו את המחירים ותדעו להעריך שינויים במחיר. אם יש מבצע, אתם תוכלו לדעת אם המבצע באמת שווה או שזה סתם יחסי ציבור בלי חסכון אמיתי לצרכן. אם מחיר של מוצר עולה, אתם תדעו ותחפשו אלטרנטיבות, ולא סתם תמשיכו לקנות אותו על אוטומט בלי לשים לב בכלל (עיין ערך, עליית מחירי הקוטג').


אתם מכירים מוצרים ספציפיים בהם ההפרש בין חברות או סוגים שונים של המוצר בולט במיוחד? שתפו אותנו!

סלט חציל קלוי

אחד הסלטים הביתיים שהכי קל להכין הוא חציל קלוי. דוקרים את החציל קצת עם מזלג, עוטפים אותו בנייר כסף, וזורקים אותו לתנור ל-40 דקות בערך. אחרי זה כל מה שנשאר זה לקצוץ בגסות את בשר החציל הרך ולהוסיף מעט תיבול. 
אפשר גם לעשות את כל הקלייה על הגז, כדי לקבל טעם מעושן ושרוף - עוטפים את החציל בכמה שכבות נייר כסף, פשוט מניחים אותו על הגז, ומדי כמה דקות מסובבים, עד שכל החציל קלוי ורך. 
שיטת הקלייה על הגז קצת מלחיצה אותי- אני לא בטוחה מתי החציל מוכן, ומתי צריך להפוך אותו, צריך להתעסק איתו ולזכור כל פעם לסובב אותו, זה קצת מלכלך לפעמים, צריך הרבה יותר נייר כסף... זה לא שזה סופר מסובך או קשה, אבל זה קצת יותר התעסקות.
לכן מצאתי לעצמי דרך אמצע: אני קולה את החציל כמה דקות על הגז כדי לקבל קצת טעם מעושן, בלי להתעסק איתו או לסובב אותו, ואז אני מעבירה אותו לתנור ליתר הקלייה. 
אתם מוזמנים לבחור את צורת הקלייה המועדפת עליכם.


סלט חציל קלוי
מבוסס על: גרסא שלי למתכון עממי
עלות: כ-3 ש"ח
כמות: מלוא הקערה, תספיק כסלט פתיחה לארוחה בת 8 משתתפים (לפחות)


מרכיבים
1 חציל
1 שן שום
חופן גבעולי פטרוזיליה
1 כפית שמן זית
1/4 כפית מלח
פלפל שחור גרוס


הוראות הכנה
קולים את החציל על הגז או בתנור (ראו הסבר לעיל), ונותנים לחציל להתקרר קצת (לא כיף לשרוף את האצבעות ממיץ חציל רותח). חוצים את החציל, מוציאים את תוכנו עם כף, וקוצצים גס.
קוצצים דק את השום והפטרוזיליה ומוסיפים לחציל הקצוץ, יחד עם שמן הזית, המלח, ומעט פלפל גרוס.
משהים מעט כדי שהטעמים יתמזגו, ומתקנים תיבול אם צריך (יכול להיות שתרצו להוסיף עוד מלח. תלוי בגודל החציל).
מגישים קר או בטמפ' החדר, עם לחם. 

סטיילינג - ז'ורז'ט כמובן...

מבוא לבישול בזול #4 - כסף הוא אמצעי

בפוסטים הקודמים דיברנו על חסכון באוכל על ידי הכנת אוכל ביתי, במקום אכילה במסעדות וקניית אוכל מוכן ומעובד. ניסינו גם לעשות סוויץ' בראש ולהבין שכשאנחנו קונים אוכל או מוצרים מעובדים, אנחנו בעצם משלמים כסף כדי לקנות לעצמנו זמן פנוי. 

כמה מגיבים על הפוסט הקודם האירו שכשאנחנו קונים אוכל מוכן, מוצרי נוחות, או בעצם, כל מוצר או שירות שיכלנו לעשות בעצמנו, אנחנו לא קונים רק זמן. חלקנו קונים אנרגיה - שנוכל לתת את המטלות המעייפות והלא משמעותיות למישהו אחר, שלנו יהיה כוח לדברים החשובים. חלקנו קונים איכות חיים - אם אנחנו שונאים מטלות מסוימות ומוכנים לשלם למישהו אחר כדי להימנע מהם.

אפשר להמיר את מונח הזמן בפוסט הקודם ברצון, או באנרגיה, או בכל מדד אחר שחשוב לנו. יש מוצרים ושירותים שעולים יותר אבל הם משפרים את איכות חיינו. אם אנחנו שלמים עם המחיר שנשלם עבורם, ובטוחים במידה שבה הם ישפרו את חיינו, לגיטימי להוציא עליהם כסף.
אנחנו לא חיים כדי להרוויח כסף או לחסוך. אנחנו מרוויחים וחוסכים כדי לחיות - שיהיה לנו בית, וחשמל ומים ואוכל ובגדים, ושנוכל ליהנות מהם עם מי שאנחנו אוהבים. 
מכיוון שלרובנו אין המון כסף, אנחנו צריכים לפעמים להקריב מאיכות חיינו - זמן, רצון, אנרגיה וכו' - כדי לחסוך כסף לדברים שחשובים לנו. ההקרבה הזאת של איכות החיים הנוכחית מיועדת לשיפור את איכות החיים שלנו בטווח הארוך - כדי שיהיה לנו כסף לבית, לחינוך, לאוטו...

אבל כשאנחנו כן מחליטים לשלם יותר כסף כדי להטיב את חיינו עכשיו, זה בסדר. כל עוד יש לנו את הכסף הזה ואנחנו יכולים להוציא אותו (מינוס בבנק וטלפונים מנושים זה ממש לא איכות חיים, אפילו אם יש לנו המון אוכל טעים ובגדים יפים וזמן פנוי, לפחות לדעתי). 

המטרה היא לחיות - שנבלה עם המשפחה, שנראה חברים, שיהיו לנו את הזמן הכוחות ליהנות ולצמוח וללמוד ולחוות. 
הכסף הוא רק אמצעי להשגת כל הדברים האלה. אי אפשר לאכול כסף, אי אפשר ללבוש אותו, ואי אפשר לבנות איתו קשרי אהבה וחברות. 

אם החלום שלכם בחיים הוא להרוויח מספיק כסף כדי שתוכלו לשחות
בו פיזית, כמו סקרוג' מק'דאק אז עבורכם כסף הוא גם מטרה. זה בסדר.
אני לא שופטת אתכם. זה תמיד היה נראה לי כיף. אני רק ממליצה
לכם להתמקד במטבעות של 10 אגורות. כך תגיעו ליעד מהר יותר.

לפעמים אני מאבדת את הפוקוס על הנקודה הזאת, במיוחד בגלל שאני כותבת בלוג שמתעסק כל כך הרבה בכסף וחיסכון, אבל כסף הוא אמצעי. רק אמצעי. 
אני בטוחה שאני לא היחידה שמאבדת ככה את הפוקוס. אנחנו חיים בחברה חומרנית. קשה לזכור מה המטרות האמיתיות שלנו בחיים כשאנחנו מוקפים במסרים שמעודדים אותנו רק לצרוך ולצרוך -להרוויח עוד כסף כדי שנוכל להוציא עוד כסף, כדי שנוכל להרוויח עוד כסף... עד אינסוף.

מטרת הפוסט הקודם הייתה שאנשים יחשבו באמת כמה הם מוכנים לשלם תמורת איכות חיים, ושיעשו חישובים נכונים. שלא יגידו לעצמם שהם קונים אוכל יקר כדי לחסוך בזמן, ואז ימצאו את עצמם עובדים יותר שעות כדי לממן את הצריכה שלהם. שלא יגידו שהם משלמים יותר כדי שיהיה להם פנאי נפשי, ואז נכנסים למינוס בבנק ולסטרס מטורף מכל החובות שהם צוברים.
אני רוצה שכולנו נוכל לראות מה המחירים האמיתיים שאנחנו משלמים על ההתנהלות שלנו בחיים, כדי שנוכל לתעל את המשאבים שלנו (זמן, כסף, אנרגיה וכו') לטובת הדברים שחשובים לנו באמת.

----

באחת הפעמים הראשונות שאירחנו חברים לארוחת שבת בדירה שלנו חשבתי לעצמי שתכלס', את מה שבאמת חשוב בחיים, כבר יש לנו. יש לנו קורת גג, אוכל ואנשים שאוהבים אותנו. אנחנו יכולים לשבת כולנו סביב השולחן בליל שבת, לאכול אוכל טעים, לדבר ולצחוק. כשיהיה לנו יותר כסף אז אולי הדירה תהיה שלנו ולא שכורה, אולי היא תהיה גדולה יותר. אולי השולחן יהיה מעץ מהודר ולא מפלסטיק. אולי נאכל סטייקים וצלעות טלה במקום שניצלים. אבל בשורה התחתונה, בשביל מה אנחנו עובדים קשה כל השבוע? כדי שיהיה לנו מקום וזמן וכסף לכנס את מי שאנחנו אוהבים סביב השולחן. ואת זה יש לנו כבר עכשיו.
זאת תובנה שאני מנסה בכל כוחי לשמר.
כשאני עושה ג'וגינג, אני עוברת ליד בתים יפים עם גינות מטופחות וארכיטקטורה מהממת, וקשה לזכור את התובנה הזאת. יש בית אחד במיוחד שכשאני עוברת לידו רגש ה"יש לי את כל מה שאני צריכה בחיים" פשוט מתאדה - כשאני שומעת את פכפוך המזרקה שלהם... אוח... המזרקה הזאת משגעת אותי. גם אני רוצה מזרקה בגינה! או בכלל, שתהיה לי גינה...

יש הרבה דברים בעולם שאין לי, והמון מתוכם כנראה לעולם לא יהיו לי.
אני חיה במתח בין שתי קולות בראש שלי. יש את הקול הקפיטליסטי שאומר שאני יכולה להשיג כל דבר בעולם אם רק אנסה מספיק, אם אעבוד מספיק קשה. לעומתו יש את הקול הצנוע והפרקטי יותר שמזכיר לי שככל הנראה לא אהיה לעולם עשירה מופלגת, וזה בסדר. את רוב מה שאני רוצה בחיים כבר יש לי, אפילו אם הוא ארוז בצורה קצת פחות נוצצת ממה שהייתי רוצה. ובמילא את הדברים החשובים באמת - אהבה, חברות, בריאות וכולי, אי אפשר לקנות בכסף.

נראה לי שזה בסדר לחיות במתח הזה.
חז"ל אמרו מזמן שהעשיר הוא זה ששמח בחלקו. אם הפתגם הזה היה קל ליישום כנראה שהם לא היו צריכים להגיד אותו.
אז כשאני מקשקשת פה בבלוג מבוקר ועד ערב על כסף, חסכון, השוואת מחירים, וכו' וכו', זכרו שכסף הוא אמנם חשוב, אבל בסופו של דבר, הוא רק אמצעי שנועד לעזור לנו לחיות את חיינו בצורה טובה. 
זכרו להסתכל מסביב מדי פעם ולראות כמה ממה שחשוב באמת בחיים כבר יש לכם. 

מבוא לבישול בזול #3 - על זמן וכסף

בפוסטים הקודמים דיברנו על זה שיותר זול להכין אוכל בבית מאשר לקנות אותו בחוץ, ושיותר זול להכין אוכל לבד מאשר לקנות מוצרים מוכנים ומעובדים בסופר.
אני כבר שומעת את השאלה הזאת שמנקרת לכם במוח. איזה מנקרת? מנופפת בידיים וברגליים ודופקת לכם בעצבים על פנים הגולגולת: 
אבל מה עם ערך הזמן?? לוקח זמן להכין אוכל בבית, והזמן שלי שווה כסף!
אתם צודקים לגמרי. הזמן שלכם בהחלט שווה כסף, אבל אולי לא בצורה שבה אתם חושבים.

מתי משהו שווה כסף? כשמישהו מוכן לשלם עבורו. אני לא מנסה להיות צינית, זו פשוט משמעות הביטוי.
התמונה המהממת שהפעוט שלכם עמל עליו בגן? בטוחני שהיא בעלת ערך סנטימנטלי עצום ומהווה פריצת דרך מונומנטלית מצד האמן, אבל כנראה שמי שעובר במקרה ליד המקרר שלכם לא הולך לשלוף את פנקס הצ'קים.
לא כל דבר שווה כסף, אפילו אם הוא יקר לכם מאוד.
שמרו את המחשבה הזאת בצד לרגע.

בואו נדמיין אשת עסקים מוצלחת בטירוף. כל שיחת טלפון שלה מגלגלת מליונים, ואחוז ניכר מהם נכנסים ישירות לכיסה הפרטי. ברור שמבחינת כסף נטו, עדיף לה שלא תבלה שנייה במטבח ותאכל רק אוכל שאחרים הכינו לה. הרי בזמן שהיה לוקח להכין ארוחת ערב היא הייתה יכולה להרוויח יותר מהשכר השנתי שלי.
מהצד השני של הסקאלה, בואו נדמיין סטודנט תפרן לפילוסופיה המקבל מלגה שאוסרת עליו לעבוד בזמן לימודיו. מבחינת כסף נטו, עדיף שהסטודנט יעשה כמה שיותר דברים לעצמו, במקום לשלם לאחרים שיעשו אותם, כי אם אין לו שום דרך להרוויח עוד כסף, הדבר היחיד שהוא יכול לעשות זה להתקמצן עם מה שכבר יש לו. עדיף שילך לקניות במקום הכי זול, שיכין לעצמו אוכל ולא יקנה אוכל בקפיטריה, כי זאת הדרך היחידה שלו לחסוך. 

למי אתם יותר דומים? לסטודנט או לאשת העסקים?
רובנו, העובדים בעבודה מסודרת בשעות קבועות, דומים הרבה יותר לסטודנט מאשר לאשת העסקים. בשעות העבודה עלינו להיות בעבודה ולעבוד. מחוץ לשעות העבודה, אין לנו דרך לנצל את הזמן כדי להרוויח עוד כסף. יש לכם עסק עצמאי שאתם יכולים לעבוד עליו בכל שעות היום? אתם עובדים כבייביסיטר בלילות? אם לא, אף אחד לא הולך לשלם לכם על השעות הללו, ומהבחינה הזאת הזמן שלכם מחוץ לשעות העבודה פשוט לא שווה כסף. 
אבל רגע, בתחילת הפוסט אמרתי שהזמן שלכם כן שווה כסף. אז מי בכל זאת מוכן לשלם כסף על השעות האלה שלכם מחוץ לעבודה?
התשובה היא, אתם בעצמכם.
בכל פעם שאתם קונים אוכל מוכן כי אין לכם זמן להכין ארוחת ערב, אתם קונים לכם זמן פנוי. כשאתם מחליטים להזמין פיצה במקום להכין חביתות וסלט, הפרש המחירים ביניהם הוא המחיר ששילמתם כדי לא לבלות 20 דקות במטבח. אם פיצה משפחתית עולה 50 ש"ח וחביתות וסלט לכל המשפחה עולות כ-15 ש"ח, אתם כרגע שילמתם 35 ש"ח כדי לקבל עוד 20 דקות פנויות הערב.

עכשיו אתם יכולים להגיד לי "ביזול, לא אכפת לי. אני עובד/ת קשה כל היום כדי להרוויח משכורת, בערב אני רוצה לחזור הביתה, לבלות זמן איכות עם המשפחה וחבל לי על כל שנייה שתתבזבז במטבח". 
אם כך אתם מחליטים, זה לגיטימי לגמרי. 
אני רוצה רק לוודא שכשאתם מזמינים אוכל מטייק אווט או קונים מוצר נוחות אתם עושים את זה מתוך החלטה מודעת. פשוט תעשו את החישוב: אני קונה עכשיו מוצרים מוכנים שעולים 35 שקל, במקום להכין ארוחה בבית שעולה 15 שקל ותיקח לי 25 דקות להכין, כלומר, אני משלם 20 שקל על 25 דקות פנויות. 
כשמנסחים את זה ככה אתם עשויים לחשוב מחדש על הרגלי הצריכה שלכם.

כשאני מדברת פה בבלוג על דברים שאתם יכולים לעשות כדי לחסוך בכסף, חלקם ידרשו מכם יותר זמן מאשר האלטרנטיבה היקרה יותר. אין להתכחש לכך. אבל אני מנסה לעשות לכם סוויץ' בראש. השאלה היא לא "כמה הזמן שלי שווה?" כי כאמור, אצל רובנו היחיד שישלם על הזמן הזה הוא אתם בעצמכם. לא משנה מה השכר השעתי שלכם בעבודה, אם אתם מורים, או עובדי היי טק, או לוליינים בקרקס. אם אין לכם דרך להרוויח כסף מחוץ לשעות העבודה, אתם יכולים רק לנצל את הזמן הזה כדי לשמור על מה שכבר הרווחתם.
לכן, השאלה האמיתית היא "האם אני מוכן לשלם כדי לא לעשות את הפעולה הזאת, שתחסוך לי כסף?"

התשובה לשאלה של כמה אתם מוכנים לשלם על זמן פנוי ונוחות היא לא שחור לבן, היא יכולה להשתנות עם הזמן, ובעיקר, היא אישית. כל אחד מחליט לעצמו על איזו נוחות הוא מוכן לשלם, ועל איזו נוחות הוא מעדיף לוותר כדי לחסוך כסף.
אצלנו, מכיוון שאנחנו זוג צעיר שעובד ולומד ואין בבעלותנו בית או אוטו, אנחנו מוכנים לוותר על די הרבה נוחות כדי לחסוך כסף לדברים שנצטרך בהמשך. אנחנו אופים חלות לשבת, עוגות ועוגיות במקום לקנות חלות ומאפים מוכנים. אנחנו קונים עופות שלמים ומפרקים אותם בעצמנו כי זה יותר זול. אנחנו מעדיפים מים מהברז על פני משקאות קנויים. אבל יש גם נוחות שאנחנו כן מוכנים לשלם בשבילה. לכל אחד יש. אנחנו מחזיקים צ'יפס ונקניקיות קפואות בפריזר לדוגמא, כי מדי פעם בא לנו ארוחה זריזה ולא בריאה במיוחד. ייתכן שבעתיד, נהיה מוכנים לשלם יותר תמורת זמן פנוי, כשמצבנו הכלכלי יהיה יותר מבוסס ו/או כשיהיה לנו פחות זמן לעצמנו. 

אז לסיכום, לפני שאתם פוסלים רעיון כלשהו שאתם קוראים פה על הסף כי אין לכם כוח לבזבז על זה זמן, שאלו את עצמכם 3 שאלות:
(1) - כמה זמן נוסף זה ייקח לי?
(2)- כמה כסף זה יחסוך לי?
(3)- האם אני מוכן לשלם את הכסף של (2) כדי להרוויח את הזמן הפנוי של (1)?

מבוא לבישול בזול #2 - מוצרים מעובדים

בפוסט הקודם ביססנו את הטענה שיותר זול לבשל אוכל בבית מאשר לקנות אותו בחוץ. 
דעו לכם שהעיקרון הזה נכון גם כשמשווים בין המחיר של מוצרים מוכנים ומעובדים בסופר, לבין מחיר הכנת המוצרים האלה לבד. 
בואו ניקח שניצל בתור דוגמא. אתם יכולים לקנות אריזה של 700 גרם שניצלים קפואים במחיר של 27 ש"ח בערך. לעומת זאת, אתם יכולים לקנות 700 גרם חזה עוף פרוס שנמכר ב-25 ש"ח לקילו, תמורת רק 17.5 ש"ח. תוסיפו לזה את העלות של 2 ביצים, פירורי לחם וקצת שמן, עדיין תקבלו מחיר של כ-22 ש"ח (וגם קיבלתם יותר שניצל, כי במקרה שלנו 700 גרם היה משקל העוף נטו. השד יודע כמה מהשניצל הקנוי זה עוף וכמה זה פירורי לחם ושומנים מן הצומח). 
הסיפור דומה עם עוגות ועוגיות מוכנות. קצת קשה להשוות ביחידות בודדות, כי אי אפשר לקנות ביצה אחת וכוס וחצי קמח. אז בואו נסתכל על כמויות גדולות יותר. אם תקנו תבנית ביצים (13 ש"ח) +1 קילו קמח (4 ש"ח) + 1 קילו סוכר (4 ש"ח) + 1 בקבוק שמן (9 ש"ח) +חבילת אבקת אפייה (2 ש"ח) +1 ליטר חלב (5 ש"ח), תוציאו 37 ש"ח. עם המרכיבים הללו אתם יכולים להכין לפחות שמונה עוגות בתבנית אינגליש קייק, בעלות של 4.63 ש"ח לעוגה. 
אם תרצו לקנות עוגת הבית לעומת זאת, תצטרכו לשלם כ-9 ש"ח לעוגה בגודל זהה. כלומר, המחיר כמעט כפול. ובינינו, מה הייתם מעדיפים, עוגת הבית, או עוגה ביתית טרייה מהתנור?


בשורה התחתונה, כמעט כל מוצר "מעובד" שאפשר לקנות בסופר, יצא לכם יותר זול אם תכינו אותו לבד בבית - עוגות ועוגיות, קציצות ושניצלים קפואים, תערובות למרק, רטבים לסלט ולבישול, לחם, סלטים מוכנים כמו חומוס ומטבוחה, והרשימה עוד ארוכה.
גם למוצרים מעובדים שאי אפשר באמת להכין בבית, כמו דגני בוקר, משקאות קלים, ביסלי, במבה ודומיהם, יש תחליפים מעשה בית. אולי כדאי להחליף את הדגנים היקרים שאתם אוכלים לארוחת הבוקר בטוסט או חביתה? אולי אפשר לתת לילד עוגיות שוות מעשה בית, במקום ביסלי, לטיול השנתי? אולי הגיע הזמן לשתות קצת פחות דיאט קולה וקצת יותר מים, שבריאים וזולים מכל משקה קנוי?
כשאני מנסה לקנות ולבשל בזול, אני משתדלת להימנע כמה שאני יכולה ממוצרים מעובדים, שפשוט יקרים יותר, ולקנות כמה שיותר מוצרים בסיסיים.
למה אני מתכוונת כשאני אומרת מוצרים בסיסיים? פירות וירקות, קטניות יבשות כמו עדשים וחומוס, דגנים כמו אורז וגריסים, ביצים, מוצרי חלב זולים כמו לבן, שמנת חמוצה וחלב בשקית, וחומרי גלם כמו קמח, סוכר, שמן וכדומה.  

אם רוב עגלת הסופר שלכם תהיה מורכבת ממוצרים בסיסיים יותר, אתם תוציאו משמעותית פחות כסף בסופר. אתם לא חייבים לקנות רק מוצרים בסיסיים. אבל כל פעם שאתם באים לשים מוצר מעובד יותר בעגלה שלכם, נסו לחשוב - אני באמת צריך את הרוטב הזה? אולי בעצם אכין רוטב לסלט ב-2 שניות עם קצת שמן זית ולימון. אני אני באמת צריכה את הפיצה מקפיצה הזה? אולי פשוט נכין פיצה-פיתה עם ירקות וגבינה במיקרו? פחות טעים מפיצה מקפיצה זה לא יכול להיות...

ברגע שתתחילו לחשוב במונחים של מוצרים בסיסיים (זולים) לעומת מוצרים מעובדים (יקרים), אתם תוכלו לסנן החוצה את המוצרים שעולים לכם ביוקר, ושאתם לא באמת חייבים בבית. 

יש לגישה הזאת גם יתרונות בריאותיים כמובן. כשאתם אוכלים יותר פירות וירקות, דגנים וקטניות, אתם אוכלים פחות שומן, פחות סוכר, יותר סיבים תזונתיים, ובכלל יש לכם הרבה יותר שליטה על מה שנכנס לכם לפה. אם אתם מהאנשים שמקבלים חררה כשאתם קוראים את רשימת המרכיבים על החטיפים של הילדים ("חומרי טעם וריח, צבע מאכל אדום אלורה E129, חומר מעכב חמצון בוטילטיד הידרוקסיאניזול E320..."), אתם בכלל חייבים לאמץ את הגישה הזאת.

הרעיון של צמצום השימוש במוצרים מעובדים עובר כחוט השני בבלוג: מתכוני המאפים מתבססים על בצק ביתי ולא על בצק קנוי. אין פה כמעט מתכונים עם ירקות קפואים, שהם אולי טעימים, אבל לרוב יקרים בהרבה מירקות טריים. הבשר והעוף שיופיעו פה יהיו מהסוגים הזולים יותר (אם אתם מחפשים מתכון לסטייק פילה הגעתם לבלוג הלא נכון), וכנ"ל הגבינות ומוצרי החלב.

נוסחה לסלט עגבניות

עכשיו העונה רבותי! העגבניות מבשילות והמשבר במחירן חלף עבר לו.
אין כמו סלט עגבניות קטן ומתובל בפשטות כדי לאפשר לעגבנייה להשוויץ בטעמי הקיץ המתוקים שלה.
אין לי מתכון אחד יחיד לסלט עגבניות, כי יש כל כך הרבה וורסיות אפשריות - עם עשבי תיבול שונים, עם בצל, עם חומץ או לימון... 
לכן היום, במקום מתכון, תקבלו נוסחה שאפשר לשחק איתה בהתאם למה שיש בבית.

נוסחה לסלט עגבניות
כמות: סלט קטן שיספיק ל-1-2 סועדים. אתם מוזמנים כמובן להכפיל כמויות. 
עלות: פחות מ-1 ש"ח, תוספות יקרות יותר כמו גבינה ואגוזים יעלו את המחיר קצת כמובן

הנוסחה:
על כל עגבנייה אחת גדולה, או 2 עגבניות קטנות-בינוניות הוסיפו לסלט:

• 1/2 כפית שמן זית
• 1/8 כפית מלח (או לפי הטעם)

אפשר להפסיק פה אם אתם מינימליסטים - רק חותכים את העגבניות לקוביות, ומוסיפים שמן זית ומלח. 
אם אתם רוצים טעמים קצת יותר מורכבים, בחרו לכם כמה תוספות. אפשר לבחור אחד, או שניים או את כולם:

• מעט עשבי תיבול קצוצים: בזיליקום ו/או פטרוזיליה ו/או כוסברה ו/או בצל ירוק ו/או שמיר...
• משהו חרפרף: שן שום קצוצה ו/או רבע בצל קצוץ (לבן או סגול) ו/או גבעול בצל ירוק קצוץ ו/או מעט פלפל חריף קצוץ
• משהו חמצמץ: 1/2 כפית מיץ לימון סחוט או חומץ בלסמי או כל חומץ שאוהבים
• משהו עשיר: מעט גבינה מלוחה מפוררת ו/או אגוזי מלך קלויים ו/או קוביות אבוקדו טרי...

אוכלים את הסלט עם לחם, או טוסט, או כתוספת לפסטה, או... או...

הוורסיות האהובות עלי 
עגבניות עם פטרוזיליה ומיץ לימון (חמצמץ, מרענן ונקי)
עגבניות עם בזיליקום, בלסמי, ומעט גבינת פטה מפוררת (קלאסי)
עגבניות עם כוסברה, בצל סגול, שום ופלפל חריף (סלסה טרייה ופשוטה)
עגבניות עם לימון ואבוקדו (עם לחם מדובר בארוחה שלמה)

איך אתם אוהבים את סלט העגבניות שלכם?

מסתבר שז'ורז'ט היא לא רק עוגה, היא גם סטייליסטית אוכל מולדת. בשבוע שעברה היא ביקשה להצטרף אלי לראות איך עובד סשן צילומים, ואני הסכמתי בכיף. אחרי צילום אחד או שניים גיליתי שהיא פשוט רואה דברים שאני לא. היא בחרה מפות ומפיות, סידרה סכו"ם, עיצבה צלחות ואני פשוט מצאתי את עצמי עומדת שם וממלמלת "איך לא ראיתי את זה...?"
אז תודה לך ז'ורז'ט, כולי תקווה שתרשי לי להמשיך ולנצל את כישורייך.

נ.ב.- האיש התלונן שאם אני אומרת נוסחה, אז צריך שיהיה נוסחה אמיתית. לכן, קבלו (ברוב אדיבותו) נוסחה לסלט עגבניות בגרסת מדעי הטבע:

שימו לב לווקטור התיבול

מבוא לבישול בזול #1 - עדיף לבשל בבית

כל הבלוג הזה נשען על הנחת יסוד אחת, מאוד בסיסית:
כל אוכל יהיה יותר זול אם תכין אותו בעצמך
להכין ארוחת ערב בבית יהיה יותר זול מלצאת למסעדה, לאפות עוגה בבית יהיה יותר זול מלקנות אותה בקונדיטוריה. 
לא משוכנעים? בואו נסתכל על כמה דוגמאות:


על ארוחת בוקר ישראלית לזוג תשלמו כ-80 ש"ח בבית קפה. הבה נחשב את העלויות להכנת ארוחת בוקר מפנקת בבית: 13 ש"ח לתבנית ביצים, 4 ש"ח ל-2 לחמניות, כ-16 ש"ח לקופסת גבינה בולגרית, 6 ש"ח לזוג עגבניות ומלפפונים, 15 ש"ח לשקית של תערובת חסות ועלי בייבי, 10 ש"ח לבקבוק מיץ תפוזים סחוט, ובואו נגיד 4 ש"ח ל-2 כוסות קפה. הוצאנו בסך הכל 68 ש"ח, והשתמשנו בפחות מחצי ממה שקנינו. עלות ארוחת הבוקר עצמה הייתה פחות מ-30 ש"ח לזוג, ונשארו לנו ביצים, גבינה, ירקות ומיץ שיהפכו בקלות לעוד כמה ארוחות בוקר בימים למחרת.


בואו נסתכל על עוד דוגמא: 
פאי תפוחים בקונדיטוריה יעלה לכם כ-45 ש"ח, בקונדיטוריות המפונפנות אפשר גם לקנות ב-70 ש"ח ויותר. 
לעומת זאת, אם תכינו את הפאי בבית תשלמו כ-10 ש"ח לקילו תפוחים, 4 ש"ח לקילו קמח, 4 ש"ח לקילו סוכר ו-8 ש"ח לחבילת חמאה גדולה, כלומר 26 ש"ח לפאי ביתי, ויישאר לכם גם קמח וסוכר לפאי הבא.


אתם מוזמנים להתנסות בעצמכם בחישובים - אני מבטיחה לכם שכמעט כל ארוחה או דבר מאכל שאפשר לקנות בחוץ, יצא זול יותר להכין אותו בבית.


אבל בישול ביתי לא רק חוסך 12 ש"ח פה ו-19 ש"ח שם, הוא מוביל לחיסכון מאסיבי בתקציב האוכל.
למה? בואו נשאל שאלה אחרת: 
מה הארוחה הכי זולה שאפשר לקנות במסעדה, לעומת הארוחה הכי זולה שאפשר להכין בבית?


אם אתם קונים אוכל בחוץ, תתקשו למצוא ארוחה שעולה פחות מ-24 ש"ח לאדם. אולי אם תלכו לדוכני הפלאפל בשוק תוכלו לקנות מנה ב-15 ש"ח. 
בבית, לעומת זאת, אתם יכולים להכין מה שאתם רוצים ולקנות באיזה איכות שאתם רוצים. חייבים לחסוך בטירוף? קנו לעצמכם קילו אורז (8 ש"ח) , קילו עדשים (10 ש"ח), בקבוק שמן(9 ש"ח) וכמה  בצלים(5 ש"ח), ותכינו לעצמכם מג'דרה. מהכמות הזאת תוכלו להכין *המון* מג'דרה, לפחות איזה 15 מנות, ושילמתם בסך הכל 32 ש"ח. כלומר, כל ארוחה תעלה לכם קצת יותר מ-2 שקל. 2 שקל!!
רוצים להשקיע קצת יותר? אין בעיה. קנו לכם תבנית ביצים ב-13 ש"ח, כיכר לחם אחיד ב-5 ש"ח, ירקות לסלט ב-8 ש"ח ושש יחידות לבן ב-9 ש"ח. מהמצרכים הללו אתם יכולים להכין שש ארוחות עם חביתה גדולה, סלט ירקות, טוסט ולבן כשכל ארוחה עולה פחות מ-6 ש"ח.
רוצים עוף? ארבעה כרעי עוף יעלו לכם בסביבות ה-24 ש"ח. תוסיפו לתבנית תפוחי אדמה (3 ש"ח) וכמה ירקות חתוכים- קישוא, גמבה, בצל וכדומה (6 ש"ח), וקיבלתם 4 מנות של עוף בתנור עם תפוחי אדמה וירקות ב-8.25 ש"ח למנה. אתם מכירים מסעדה שמוכרת ארוחה שלמה עם עוף בתנור עם ירקות ב-8 ורבע ש"ח? 
כן, גם אני לא.


הבנתם את הקטע? כשמבשלים בבית יש לכם הרבה יותר שליטה. אתם יכולים ללכת לשוק ולסופרמרקטים הזולים כדי לקנות מוצרים שעולים פחות. אתם יכולים להחליט לצמצם את השימוש ברכיבים יקרים כמו בשרים וגבינות. אתם יכולים לקנות מוצרים שימושיים במבצע ולהשתמש בהם לאורך זמן. מי שרוצה לחסוך, יש לו איך. 
במסעדות זה פשוט לא ככה. יש לכם מחיר שמתחתיו פשוט אי אפשר לרדת. 
ולכן לבלוג שלי קוראים "בישול בזול" ולא "לאכול במסעדות זולות" (קליט אה?). 
כשאתם מבשלים בבית יש לכם שליטה ויש לכם בחירה. 


שליטה ובחירה הם עקרונות חשובים מאוד לחסכון ולהתנהלות כלכלית נבונה.
כשיש לכם שליטה אתם יכולים לקבוע איך יראו החיים שלכם. אתם מחליטים מה נכנס לעגלת הקניות שלכם ומה לא, על מה אתם מוכנים לשלם, ועל מה אתם מוותרים. אף אחד לא יגיד לכם כמה "צריכים" להוציא  על אוכל, מה "חייבים" לקנות ועל מה "אסור" לוותר.
כשיש לכם בחירה, אתם יכולים להסתכל על כל האופציות שעומדות בפניכם ולהחליט מה מתאים לכם. יש לכם מינוס בחשבון שאתם מנסים לכסות? אתם יכולים לבחור מוצרים זולים יותר השבוע כדי לצמצם הוצאות. בשנה שעברה הוצאתם הון תועפות על האוכל לפסח, ושילמתם עליו בתשלומים עד ראש השנה? השנה אתם יכולים לבחור להכין אוכל צנוע יותר, בכמויות קטנות יותר.
יש המוני מוצרים בסופר, המוני סופרים, מכולות, שווקים וחנויות ברחבי הארץ, וזה מעניק לכם מרחב תמרון ענקי  - מה אתם אוכלים? איפה אתם קונים? כמה? באיזה איכות? מתי? 
כל זה נתון לבחירתכם.


ושם אני נכנסת. 
הבלוג שלי מיועד לאנשים שיודעים שיש סקאלה של מחיר בבישול הביתי, ושרוצים למקם את הצריכה שלהם בצד החסכוני של הסקאלה.
אני מחפשת מתכונים, משווה מחירים, מחשבת עלויות, מבשלת, אופה, מתנסה... הכל כדי להביא לכם את המתכונים הזולים והמשתלמים ביותר, שהם גם טעימים כמובן. דפדפו לכם פה בבלוג ותגלו אוסף מתכונים מגוונים וחסכוניים שגדל מדי שבוע, ושלל טיפים לצמצום עלויות בקנייה ובבישול.


מוכנים לקחת את השליטה על האוכל לידים שלכם? 
מוכנים לבחור בדרך של חסכון, של רווחה ושל חוסן כלכלי?
הצטרפו אלי למסע!

עדכון בלוח השידורים

חשבתי לאחרונה שכשאני כותבת את בישול בזול, אני כותבת בעצם לאנשים שבאים כבר עם הבנה כלשהי בתחום. 

כשאני אומרת שמצאתי מתכון שווה לעוגת גבינה שמתבססת על מוצרים בפיקוח, יש באמירה שלי המון הנחות יסוד אודות הידע המוקדם שלכם. אני מניחה שאתם יודעים מה זה מוצרים בפיקוח, ולמה עוגת גבינה שמבוססת עליהם עשויה להיות זולה יותר. אני מניחה שאתם יודעים שאפשר להשוות את המחיר של מתכונים על פי סכום מחירי המרכיבים, ושהמחירים האלה ישפיעו על גובה החשבון בסופר. אני מניחה שאתם מקבלים בכלל את הטענה שיותר זול להכין עוגת גבינה בעצמך מאשר לקנות אותו מוכן בסופר או בקונדיטוריה.

המון הנחות, שכדאי לפרוס אותם בצורה יותר מסודרת, לטובת אלה שנכנסים רק עכשיו לעולם החסכון באוכל.

לכן בשבועות הקרובים אני אתחיל להעלות סדרת פוסטים שתשטח את העקרונות הבסיסיים שמנחים אותי בעולם הבישול בזול.

מבוא לבישול בזול, אם תרצו.

אני מתנצלת בפני מי שהדברים כבר ברורים לו. על אף שכיף לי מאוד לנהל שיח עם אנשים שחולקים איתי ערכים משותפים - צניעות, התנהלות כלכלית אחראית, חוסר נכונות לתת לצרכנות להשתלט על החיים וכולי - אני לא רוצה רק לשכנע את המשוכנעים. אני רוצה להשפיע על הצורה שבה המוני אנשים קונים ומבשלים ואוכלים. אני רוצה לתת כלים לאנשים שמרגישים את המצוקה בקופה של הסופר, אבל לא יודעים איך, או אם אפשר בכלל, לשפר את המצב.

כדי לעשות את זה, כדאי שאתחיל מההתחלה, בצורה מסודרת.

אם אי פעם תהיתם מה המחשבה שעומדת מאחורי בישול בזול, מה מנחה אותי כשאני כותבת, קונה ובוחרת מתכונים, אתם מוזמנים להצטרף.

בינות לפוסטים הקצת כבדים יותר, אנצל את הזמן להעלות כמה מתכונים פשוטים ובסיסיים. כאלה שאני רוצה שיהיו בבלוג, אבל שלא מצריכים המון מלל או הסברים, ושהייתי מרגישה קצת מצחיק להעלות בתור פוסט בלעדי.

פעם שביעית עוגת גבינה

בחודש האחרון אני מכינה עוגות גבינה כמו מטורפת. לפחות אחת בשבוע, לפעמים יותר. אני מסתובבת אחוזת תזזית, מתקשה להתרכז במטלותי היומיומיות, הכל מפאת כובד המשימה שרובצת עלי - אני חייבת למצוא את המתכון המושלם לעוגת גבינה עם מוצרים בפיקוח.
אני שונאת את הביטוי הזה "המתכון המושלם". הוא תמיד נשמע לי מלא יומרה מזוייפת ולא מתחשב בעובדה הפשוטה שלכולנו מטבחים שונים, צורות עבודה, ואמות מידה שונות. ובכל זאת, רציתי עוגת גבינה מושלמת. קרמית, נימוחה, עשירה, כזאת שלאף אחד לא יהיה מושג שהיא עשויה מרכיבים פשוטים וזולים כל כך. וכמובן שהמחיר יעמוד בציפיות. 
ידעתי שהבסיס שלי היא שמנת חמוצה מסוננת מנוזלים, שהופכת לאחר סינון לגבינת שמנת שווה. משם, הכל היה פתוח. ניסיתי להוסיף לסינון גם אשל (יותר מדי מים, זה לא משתלם). התנסיתי בבסיס ביסקוויטים (הוא נהיה מושי אחרי עמידה ממושכת במקרר), בצק פריך מתוק (טעים אבל קצת חד מימדי מכדי לשאת את טעם הגבינה החמצמצה), עד שלבסוף הבנתי שאני רוצה בסיס בראוניז. הבסיס הזה גם יציב ומוצק מספיק כדי לשאת את המלית, וגם מורכב ועמוק מספיק בשביל להוות קונטרה נעימה לחמצמצות. 
אז צריך לגלות באיזה חום לאפות את העוגה ולכמה זמן. עוד בניסיון הראשון הבנתי ששיר המסעות הוותיק "אחרי העליות עוד תבואנה ירידות" רלוונטי גם לעוגות גבינה. עוגת גבינה שמזהיבה ותופחת תשחרר נוזלים, תיפרד מהדפנות בצורה לא ממש חיננית ולבסוף תצנח חזרה למטה, כמו חניכת בני עקיבא שמתגלגלת במורד הר (לא שזה קרה לי אי פעם). לכן, עוגת הגבינה המושלמת שלי לא תופחת ולא צונחת. היא נאפית בעדינות, מקבלת הזהבה קלה שבקלים ונשארת בדיוק בגובה שבה היא הוכנסה לתנור לאורך כל הדרך.
הניסיון החמישי והראשון עם בצק הבראוניז הראה שעל אף שלעוגת הגבינה מתאימה אפייה ארוכה בחום נמוך, לבראוניז זה קצת פחות מתאים. הגעתי למסקנה הזאת מכיוון שהתוצאה הייתה עוגת גבינה אפויה מצויינת, על בסיס של *בצק* בראוניז. לא ממש מה שחיפשתי...
בגרסא 6 החלטתי לעשות לבראוניז אפייה מקדימה, וגיליתי שגם לאפות אותם עד הסוף לפני שמוסיפים את הגבינה זה לא רעיון כל כך טוב.
לבסוף, עם הכנת גרסא מס' 7, לאחר סינון של עשרות גביעי שמנת חמוצה, ושטיפת התבנית המתפרקת שלי הרבה יותר מדי פעמים, הגעתי לזמנים, לטמפרטורות, לרכיבים ולפרופורציות שאני שלמה איתם. 
סוף סוף!!!!

אז הבה אספר לכם על עוגת הגבינה שלי, שאני כה גאה בה. הבסיס הוא כאמור, בסיס בראוניז, על פי המתכון האהוב עלי, שפרסמתי אותו כאן בפורים. הבסיס נאפה במשך 15-20 דקות, ואז מוסיפים מעליו את שכבת הגבינה וממשיכים לאפות בחום נמוך יותר עוד כ-50 דקות. שכבת הגבינה היא פשוטה מאוד ומכילה רק 4 מרכיבים: שישה גביעי שמנת חמוצה מסוננות, שלוש ביצים, כוס סוכר וכפית תמצית וניל. זהו.
את העוגה אתם מוזמנים לקשט ולעטר כאוות נפשכם. אני רק גיררתי קצת שוקולד מעל לקישוט, אבל אתם מוזמנים להוסיף קצפת, גלידה, רוטב שוקולד ועוד כהנה וכהנה.
האם עמדתי ביעדי המחיר? נראה לי שכן. העוגה יצאה במחיר של כ-27 ש"ח ללא מבצעי שבועות, ובמחיר של כ-23 ש"ח עם מבצעים שהעיקרי ביניהם הוא 4 גביעי שמנת חמוצה של טרה ב-6 ש"ח, במקום 9.40. ראוי לציון גם שהחמאה של טרה נמכרה ב-3.40 במקום 3.70, ואת המבצע הזה שווה בהחלט לנצל אם אתם מתכוונים להכין עוד מאפים ובצקים חלביים לחג.
לא מדובר בעוגה הכי זולה בעולם, אבל היא זולה יחסית לעוגות גבינה, והיא מושחתת ומפנקת ברמות.

לסיום, שום עוגה שאפו אותה שבע פעמים עד שהיו מרוצים איננה שלמה ללא שם חגיגי. כאות הוקרה לחברתי מ' שעזרה לי להתמודד עם השלכותיהן של שבע עוגות הגבינה הללו (את יודעת למה אני מתכוונת ;) וגם עשתה לי קניות (!!), ואחראית ללפחות 12 מגביעי השמנת שנשפכו על תהליך פיתוח העוגה, אני גאה להציג בפניכם: עוגת ז'ורז'ט! (עוגת פוקית במקור, אבל זה נשמע... אהמ... קצת פחות זוהר)

עוגת ז'ורז'ט - עוגת גבינה קרמית ועשירה על בסיס בראוניז
מאת: בישול בזול (שלא רוצה לאפות יותר עוגות גבינה בחיים שלה)
עלות: כ-23 ש"ח עם מבצעי שבועות, כ-27 ש"ח במחירים רגילים
כמות: כ-16 מנות

מרכיבים
לבסיס הבראוניז:
110 גרם חמאה
7 כפות קקאו
2 ביצים 
1 כוס סוכר
1 כפית תמצית וניל
3/4 כוס קמח
1/2 כפית אבקת אפייה
1/2 כפית מלח

למלית הגבינה:
6 גביעי שמנת חמוצה, מסוננת מנוזלים במשך הלילה (להוראות מדוייקות לסינון ראו פה)
1 כוס סוכר
3 ביצים
1 כפית תמצית וניל

הוראות הכנה
ממיסים במיקרוגל את החמאה והקקאו ומערבבים עד שהתערובת אחידה.
טורפים את הביצים והסוכר ומערבבים פנימה את תערובת הקקאו והוניל.
מוסיפים את הקמח, אבקת האפייה והמלח, ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה.
משטחים את הבצק בתבנית 22 או 24 (עדיף מתפרקת, אבל לא חובה), משומנת, ואופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות. אופים 15-20 דקות, רק עד שמתפתח קרום אפוי על החלק העליון. הבפנים עדיין יהיה קצת לא יציב.
בזמן שהבסיס נאפה מכינים את מלית הגבינה. בקערה נקייה מקרימים את השמנת המסוננת (=מערבבים אותה עם מרית או מטרפה כדי שלא תהיה קשיחה מדי), ומערבבים פנימה את הסוכר. מוסיפים את הוניל ואת הביצים אחד אחרי השני ומערבבים אחרי כל ביצה, רק עד שהתערובת חלקה ואחידה. הכי נוח להשתמש בשילוב של מטרפה ומרית לתהליך הזה - מטרפה לאיחוד התערובת ופירוק גושי השמנת שאוהבים להישאר ביחד, ומרית כדי לגרוף את השמנת שנדבקת לצידי הקערה.
כשבסיס הבראוניז מוכן, מורידים את חום התנור לבינוני נמוך, 160 מעלות, מוציאים את התבנית, מוסיפים את בלילת הגבינה ומחזירים את התבנית לתנור.
אופים כ-50 דקות, עד שהעוגה יציבה בשוליים ועדיין רוטטת במרכז (כמו המערכת הפוליטית שלנו!). אם במקרה אתם רואים שהעוגה מתחילה להזהיב ולטפוח לפני תום ה-50 דקות הוציאו אותה מיד מהתנור. היא יותר ממוכנה.
נותנים לעוגה להתקרר לטמפרטורת החדר, ומעבירים אותה למקרר ללילה כדי שתתייצב.

חג שמח!

עשה זאת בעצמך, מהדורת המחלבה

שוקלים להכין גבינות מעשה בית לקראת חג השבועות?
הכנת גבינות בבית היא לא רק כיפית ("תראו! זאת גבינה! ואני הכנתי אותה!! כשרונותיי הלקטוזיים עולים על כל דמיון!!!") ופשוטה, היא בדרך כלל גם זולה משמעותית מקנייה של גבינות מוכנות בסופר. אמנם כמעט תמיד יותר זול להכין משהו בעצמך מאשר לקנות אותו, אבל במוצרי חלב זה בולט במיוחד. הסיבה לכך היא שיש כמה מוצרי חלב בסיסיים שהם בפיקוח - שהמדינה קובעת עבורם מחיר מקסימלי. לכן לדוגמא, אתם יכולים להכין חצי קילו ריקוטה עם 2 ליטר חלב ו-500 מ"ל רוויון תמורת כ-16 ש"ח, חצי ממחיר הריקוטה המוכנה. רוצים לדעת עוד על המוצרים בפיקוח? יש לי פה פוסט עם הסברים, רשימת כל המוצרים בפיקוח, ורעיונות פשוטים ליישום שעזרו לכם לחסוך המון כסף בקלות.


לקראת הילולת מוצרי החלב השנתית אני מרכזת לנוחיותכם כמה מתכונים לגבינות ומוצרי חלב אחרים שאתם יכולים להכין בעצמכם בבית. חלק מהמתכונים ניסיתי, חלק לא, אבל הם מגיעים ממקורות מהימנים. יש לכם עוד מתכונים מוצלחים למוצרי חלב ביתיים? שתפו!


גבינת שמנת ביתית - קרמי, עשיר ומקבל באהבה שלל תוספות (שום שמיר, בזיליקום, סלמון מעושן ועירית...). כל מה שצריך זה שמנת חמוצה ובד חיתול או מגבת מטבח. לא צריך אפילו להדליק את הגז. הנה ההסברים שלי.


גבינת ריקוטה - יש המון וורסיות ברשת (חומץ או לימון, רוויון, או שמנת או רק חלב...). אני עוד לא הספקתי לנסות, אבל מצאתי לכם כמה לינקים טובים, של בצק עלים ושל Pastaghetti.


יוגורט - חמצמץ וים תיכוני, בהחלט שווה לנסות להכין. לאוהבי המתכונים המפורטים והמדייקים יש את המתכון של גיק במטבח, וב-xnet ילנה ויינברג מביאה גרסא למשקיענים וגרסא לעצלנים.


לבנה - נו? הכנתם כבר יוגורט? גם אם לא הכנתם בעצמכם, אתם יכולים לרכוש כד של 1.5 ליטר יוגורט ולהכין ממנו לבנה. אכן כן, כד 1.5 ליטר יוגורט. יש דבר כזה. לשם ההשוואה, אם תקנו 8 גביעי יוגורט אישיים של 200 מ"ל תשלמו לפחות 18.4 ש"ח, כשהכד עולה רק כ-15 ש"ח. וגם קצת מעצבן לפתוח ולרוקן 8 גביעי יוגורט. סורו לבישולוג להוראות.

שמנת מתוקה - קוראת אדיבה הפנתה את תשומת לבי למתכון שמסתובב ברשת לשמנת מתוקה: מערבלים 100 גרם חמאה ו-200 מ"ל חלב רותח בבלנדר לכמה עשרות שניות. מי שעוקב אחר העמוד של בישול בזול בפייסבוק הבחין שלא יכולתי להישאר אדישה למידע החדש הזה ואצתי רצתי לנסות את הפטנט. ההצלחה היתה מעורבת. השמנת שנוצרה תיפקדה סבבה הן בתערובת של טראפלים, והן בתבנית של ירקות מוקרמים בתנור. תוך כדי קירור השמנת, היא התחילה להיפרד מעט ונוצרה שכבה שומנית יותר למעלה ונוזלית יותר למטה. אמנם הצלחתי להקציף את השמנת וליצור קצפת, אבל בתחתית הקערה הצטברו גם נוזלי חלב והקצפת יצאה לא משהו. מסקנה - אם אתם נתקעים בלי שמנת ב-3 לפנות בוקר ואתם חייבים להכין איתה משהו למחר, זה פטנט מעניין. אבל למען שלוות הנפש שלכם והצלחת עוגות המוס שלכם, עדיף לקנות שמנת מתוקה.


זה מה שהצלחתי לקושש ברחבי הרשת, אשמח אם תעשירו את האוסף שלי. 
המיקרופון עובר אליכם חברים.


(ולקינוח: פינת הכותרת האלטרנטיבית: 
"עשה זאת בעצמך יא פרה!", נגנז בשל חוסר עקביות זכר/נקבה, ומחשש לרגישות הציבור)

חריצי הרשע

אני הולכת לדבר היום על נושא שקצת שנוי במחלוקת בעולם האוכל - גבינת פטינה. את הפטינה הכרתי לפני שנתיים כששאלתי את הבחור בדלפק הגבינות מה הגבינות הזולות ביותר שיש לו להציע לי. הוא הסתכל עלי במבט חצי תמהה וחצי מרחם, פנה לאחד המקררים מאחורה ושלף לי קובייה של פטינה, פחות מ-3 ש"ח ל-100 גרם. אני די התלהבתי מהגילוי שלי, וכשטעמתי את הפטינה בכלל שמחתי. היא הייתה מלוחה, חמצמצה, שמנה בצורה נעימה וחלקה על הלשון. כמו פטה רק קצת יותר עדין וקרמי. מושלם לא?
אז עשיתי כמה חיפושי אינטרנט וגיליתי שגבינת הפטינה היא... לא לגמרי גבינה. שומן החלב שאמור להיות בגבינה, מוחלף בשומן צמחי. כך היצרניות חוסכות כסף גם בייצור, כי הן יכולות להשתמש בשומן החלב היקר למשהו אחר, וגם במיסי ייבוא, מכיוון שהמוצר לא מוגדר כגבינה (מכילה 100% שומן מן החי על פי התקן הישראלי), המיסים עליו נמוכים יותר.
יש כאלה שמנסים לתת לזה ספין חיובי, כמו גבינת "הצהובה הטובה" לדוגמא. הגבינה משווקת כאופציה בריאה יותר, שלא מכילה כולסטרול (כי יש כולסטרול בשומן חלב, ואין כולסטרול בשומן צמחי).
בכל זאת, נוצרה קצת היסטרייה סביב הנושא הזה, עם שלל כתבות שעושות דמוניזציה ל'לא-גבינות' הללו. הכתבה של ynet בשם "הגבינה שהתחפשה" כוללת משפטים כמו "תהליך ייצור מיוחד שהוציא את נשמתן החלבית" ו-"...חריץ פטה לבנבן שהביט אליכם בתמימות מדלפק המעדנייה השכונתית... שכל קשר בינו לבין גבינה אמיתית היה, כך מתברר, מקרי בהחלט.". לא נסחפנו בכלל.


אימה במעדנייה בערב שבועות / ב. בזול
הישמרו לכם קוראים תמימים 
מערפדי הגבינה 
חריצי הרשע


בעורקיהם חלב דמה יזרום
ערמומיים כנחש ללא כולסטרול


הם יחדרו לכם
לקיש (!!)
וישאבו את נשמתו


הופס, יצא לי על זה שיר. יש משהו בערפדיות שכנראה גורמת לשירה לפרוץ מתוכי. בכל מקרה... 
זה כנראה לא בסדר לשווק מוצר שלא מכיל שומן חלב, כגבינה לכל דבר. ליצרנים עולה יותר כסף לייצר גבינה עם שומן חלב וראוי לסמן בבירור את המוצרים שלא מכילים שומן חלב לטובת מי שרוצה להימנע מהם. שופרסל אפילו חטפו תביעה ייצוגית על חוסר הבדלה שכזאת. 
אבל בהינתן שאני יודעת מה יש בפטינה, אני יכולה לשאול את עצמי בצורה מפוקחת - האם אני רוצה לקנות אותה בכל זאת? האם אכפת לי שלקחו ממנה את שומן החלב? 
נראה לי שהתשובה שלי היא - כן, אני רוצה, ולא, לא אכפת לי. הפטינה מאוד טעימה לי, ואני מוצאת את עצמי קונה אותה שוב ושוב (לעומת הצהובה הטובה שהזכרתי לעיל, שהיא גם יקרה יותר, וגם לא ממש ערבה לחיכי). אין לי שום צורך לקנות מוצר שעולה כפול ושהוא לא טעים יותר מהאלטרנטיבה הזולה, רק בגלל שהוא "אמיתי" יותר. ואם אני רוצה באמת להתפנק, אני אשלם עוד כמה שקלים ואקנה פטה עיזים או כבשים איכותי, שאת ההבדל בטעם אני מרגישה ומעריכה (ואני לא אזרוק אותו לתוך תבשיל או מאפה שיקהה את טעמיו).


עכשיו שנתתי לכם את כל המידע, אתם יכולים להחליט בעצמכם. בפעם הבאה שאתם קונים גבינות במעדנייה (אני מקווה לטובתכם שאתם קונים גבינות במעדנייה, ולא גבינות ארוזות מראש, שהן כמעט תמיד יקרות יותר), שאלו אם יש להם פטינה ובקשו לטעום. אולי תגלו דרך חדשה וטעימה לחסוך בכסף. 
אז יאללה. נעבור למתכון השבועות-י והמרשים במיוחד שלנו - צמות שמרים במילוי פלפלים, חצילים וגבינות. בצק שמרים ריחני ועדין שמחביא בתוכו חצילים ופלפלים קלויים, מעושנים ומתקתקים, וגבינות נמסות ועשירות. מצורף גם הסבר מצולם ליצירת האפקט הקלוע של המאפים. אני כבר שומעת את מצולקי שיעור מלאכה ובעלי הידיים השמאליות מוותרים מראש, אז אל דאגה, זה יותר פשוט מלקלוע צמה. 


אם בכל זאת אתם לא רוצים לקלוע (או אתם פתאום מגלים שיש עוד 20 דקות לשבת ועוד לא התקלחתם ואתם חייבים להכניס את המאפה לתנור *עכשיו*, סתם דוגמא תיאורטית), אפשר פשוט לרדד את הבצק לצורה בערך מלבנית, לשטח על חצי ממנו את המלית, לקפל את הבצק מעל המלית, להדק, ולזרוק לתנור. פחות יפה אבל טעים באותה מידה :)


צמות שמרים במילוי פלפלים, חצילים וגבינות
מאת: בישול בזול
עלות: כ-22 ש"ח 
כמות: כ-12 מנות


מרכיבים
לבצק:
3 כוסות קמח
3 כפות שמן
2 כפות סוכר
1 כפית מלח
3/4 כף שמרים
קצת פחות מכוס מים
למלית:
2 פלפלים אדומים (גמבה) גדולים 
2 חצילים קטנים-בינוניים
200 גרם גבינה מלוחה (פטינה, פטה, בולגרית וכדומה)
150 גרם גבינה צהובה מגוררת


הוראות הכנה
מכינים את בצק השמרים - מערבבים את כל המרכיבים למעט המים בקערה גדולה. מוסיפים את המים עד לקבלת בצק אחיד ולא דביק מדי. לשים 3 דקות, מעבירים לקערה משומנת קלות, מכסים ומתפיחים עד להכפלת הנפח, שעה-שעתיים (ככל שהחדר חמים יותר יקח פחות זמן).
בינתיים, קולים את החצילים והפלפלים בתנור או על האש, מקררים, מקלפים וקוצצים גס. מפוררים את הגבינה המלוחה ומוסיפים אותה ואת הגבינה הצהובה לירקות הקלויים.
כשהבצק הכפיל את נפחו והמלית מוכנה, מרכיבים את המאפה. מחלקים את הבצק ל-3 חלקים שווים. מרדדים כל חלק למלבן (פחות או יותר). מסמנים בעדינות על עלה הבצק 2 קווים לרוחב כך שהבצק יהיה מחולק ל-3. בעזרת סכין יוצרים חתכים אלכסוניים על 2 השלישים החיצוניים של העלה, ברוחב של 3-4 ס"מ.

כפי שאתם רואים, לא חייבים מלבן מדוייק. וגם לא ממש דייקתי בסימון
השלישים. וגם את רוחב הפסים לא בדיוק מדדתי עם סרגל...

מעבירים שליש מהמלית לחלק האמצעי של עלה הבצק, ומקפלים קצה אחד של העלה מעל המלית - הקצה שלכיוונו נוטים פסי הבצק האלכסוניים.

חדי העין יבחינו שזאת לא המלית מהמתכון הזה. התמונות משלבים
ראשוניים יותר של פיתוח המתכון, כשהיה לי שם פטרוזיליה במקום פלפלים.

ליצירת הצמה - מקפלים את פסי הבצק שחתכנו מעל המלית, פעם פס מימין, פעם פס משמאל.

אם חתכתם פסים רחבים יותר בצד כך שהפסים האלה "מובילים" על הפסים בצד השני (כמו שהולך לקרות בתמונה - יש רק עוד 4 פסים מלמעלה, ו-7 מלמטה, אז הלמעלה יתחיל להוביל על הלמטה), פשוט קפלו 2 פסים ברציפות מהצד שבו הפסים דקים יותר כדי שתהיו באותו מקום ב-2 הצדדים. אל דאגה, אף אחד לא ישים לב. כשמסיימים לקפל את כל פסי הבצק, מהדקים את הקצה השני של הצמה ומעבירים אתה לתבנית אפייה משומנת.

זה מהודק. בערך...

חוזרים על שלבי המילוי והקליעה עם יתר הבצק והמלית. השאירו רווח בין המאפים אם אתם אופים אותן באותו התבנית, כי הם מתרחבים ותופחים.
אופים כ-25 דקות בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, עד שהמאפים מפיצים ריח ומתחילים להזהיב.

חזון החלב הרגוע

אפשר כבר להתחיל לדבר על שבועות נכון? כולם כבר מורידים את האבק מעל ספרי הבישול החלביים, מחטטים בבוידעם בחיפוש אחר בגדי החג הלבנים, והמחלבות מתחילות בטפטוף ראשוני של קמפיינים ומבצעים, טפטוף שיהפוך בקרוב לזרם אדיר וחסר פרופורצייה. 
איזה חג דפוק זה למי שאלרגי לחלב אה? שלא לדבר על טבעונים. בכל מקום יש תחרויות לעוגת הגבינה הטובה ביותר, ספיישלים בכל המגזינים עם תפריטים על טהרת החלב, גבינה לבנה נמכרת בעונה זו באריזות של קילו...
יש משהו מאוד מפתה (מאוד!) בארוחה שלמה עם מרקים מוקרמים, פשטידות, סלטים ולחמים עמוסות בשלל גבינות, ולקינוח מוסים עטירי שמנת ועוגות גבינה כמובן. אבל תיזכרו שנייה איך אתם מרגישים אחרי ארוחת שחיתות כזאת. החולצה הלבנה קצת הדוקה משהייתה, הלאות וכהות החושים מעיקים, והס מלהזכיר את התור לשירותים. 
אתם באמת רוצים לעשות לעצמכם את זה? 

שבועות הוא גם חג של ביכורים - של ראשית הפירות החדשים שזה עתה הבשילו. לפחות אצלי, הסיבות לאכילת פירות וירקות (שבועות מתואר במפורש בתורה כחג חקלאי- "חג הקציר" ו-"יום הביכורים") הרבה יותר משכנעות מאשר הסיבות לאכילת מאכלי חלב (בגלל שכשבני ישראל קיבלו את התורה עם הלכות השחיטה והכשרות הכלים שלהם מלפני לא היו כשרים אז הם יכלו לאכול אז רק חלבי? או בגלל שהגימטרייה של חלב היא 40, כמו מס' הימים בהם משה היה בהר סיני? או בגלל שהתורה משולה לחלב, על פי הפסוק "דבש וחלב תחת לשונך"? כלל טוב למדתי מרבותי, כשיש המון תשובות שונות לשאלה, אזי אף אחת מהתשובות לא באמת טובה ומשכנעת).


לכן הצעה לי אליכם. בחרו לכם מעט מנות חלביות מושחתות לגמרי, השקיעו בהם, ותנו ליתר המנות להיות קלילות יותר (הצעה זו רלוונטית במיוחד אם חלק מאורחיכם אלרגיים לחלב או טבעונים). אתם לא צריכים לשים גבינה גם במרק וגם בלחם וגם בסלט וגם בפשטידה וגם בדג וגם בקינוח. לדוגמא, אפשר לבחור להכין פשטידה מטורפת עם המון גבינה נמסה ומבעבעת, עוגת מוס גבינה מושחתת, ושיתר המנות יהיו רגועות יותר עם מוצרי החלב - מרק ירקות קליל או מרק פירות מתקתק, לחם טרי וריחני מעוטר בזרעונים ודגנים, דג אפוי בטריאקי או עשבי תיבול, וסלט ירוק עם פירות ופיצוחים. 
עוד דרך להירגע עם מוצרי החלב היא להפוך את הגבינה לתוספת אופציונאלית, כדי שכל אחד יקח כמה שמתאים לו, ומי שרוצה יכול להימנע.  לדוגמא, להכין מרק ירקות ללא מוצרי חלב ולהעביר בשולחן קערה של גבינה צהובה מגוררת, או להגיש את קוביות הבולגרית לסלט בצלחת נפרדת.
גם הכיס שלכם, גם הקיבה שלכם, וגם אורחיכם בעלי ההעדפות המיוחדות יודו לכם.


אם כך, ברוח חזון החלב הרגוע לשבועות, קבלו עיקריות מלאה בירקות, קטניות ודברים בריאים, אבל מפוצצת בטעמים. מדובר בגרסא צמחונית וחגיגית לתבשיל הצ'ילי קון קארנה, צ'ילי נון קארנה אם תרצו. יש שם בצלים ופלפלים מטוגנים, כמון, פפריקה חריפה וצ'ילי גרוס שנותנים בעיטת תבלון מקסיקנית, יש שם 2 סוגי שעועית ובורגול שנותנים לתבשיל גוף וטעמי אדמה (באמת אמרתי את זה?), יש שם עגבניות שקושרות הכל ביחד, ותירס, שנותן פצפוצים קטנים של מתיקות וטקסטורה. כולם ביחד יוצרים תבשיל צבעוני, טעים, משביע וממלא שלא יגרום לכם לרגשות אשמה. מרוב חגיגת הטעמים שהולכת שם בכלל לא תשימו לב שאין בתבשיל מוצרים מן החי. כן כן, במקרה הצ'ילי גם טבעוני למהדרין. אם כי אתם בהחלט מוזמנים להגיש לאורחיכם גם גבינה צהובה מגוררת ו/או שמנת חמוצה לשים מעל. וכוסברה כמובן, למי שאוהב.
הצ'ילי יכול לתפקד כעיקרית בארוחה חלבית, כתוספת או עיקרית-לצמחונים בארוחה בשרית, או פשוט כארוחה שלמה בקערה אחת (מישהו אמר להקפיא במנות אישיות ולהביא לעבודה?).
כן, אני די מתה על המתכון הזה.
אתם תצטרכו להתכונן קצת מראש - צריך להשרות ולבשל את השעועית - אבל ברגע שהשעועית מוכנה יש לכם צ'ילי בפחות מחצי שעה. ההשרייה והבישול אמנם לוקחים זמן, אבל מאמץ, לא ממש.


צ'ילי צמחוני וצבעוני
מבוסס על: מתכון מתוך הספר Moosewood Restaurant Cooks at Home Cookbook, עם שינויים שלי
עלות: כ-25 ש"ח
כמות: כ-8 מנות


מרכיבים

1 כוס שעועית שחורה יבשה, מושרית במים ללילה
1 כוס שעועית אדומה יבשה, מושרית במים ללילה
1/2 כוס בורגול
1/2 כוס מים רותחים
2 בצלים קצוצים
3 שיני שום קצוצות
1 כפית כמון
1/2 כפית פפריקה חריפה
1/2 כפית צ'ילי גרוס
2 פלפלים ירוקים קצוצים
800 גרם עגבניות מרוסקות (1 קופסא גדולה)
100 גרם רסק עגבניות (1 קופסא קטנה)
1 קופסא (550 גרם) שימורי תירס מסוננים 
1 כוס מים
1 כפית מלח, או לפי הטעם


הוראות הכנה
מבשלים את השעועיות, כל סוג בסיר נפרד כי הן עשויות להזדקק לזמני בישול שונים, עם מים בגובה כמה ס"מ מעל השעועית. מבשלים עד שהשעועית רכה, שעה עד שעתיים (השחורה צריכה בדרך כלל קצת פחות זמן מהאדומה, כי היא קטנה יותר). מסננים מהמים.
כשהשעועיות מבושלות, או כמעט מבושלות מתחילים להרכיב את יתר הצ'ילי.
מעבירים את הבורגול לקערה, שופכים מעל את המים הרותחים ומכסים.
מטגנים בסיר בינוני-גדול את הבצל, השום, הכמון הפפריקה, והצ'ילי, עד שהבצלים רכים, כ-7 דקות.
מוסיפים את הפלפלים ומטגנים עוד 3 דקות.
מוסיפים לסיר את יתר המרכיבים (העגבניות המרוסקות, רסק העגבניות, התירס, המים, המלח, הבורגול המושרה והשעועיות המבושלות), מביאים לרתיחה ומבשלים 10 דקות.
מגישים חם עם כוסברה טרייה קצוצה ו/או גבינה צהובה מגוררת ו/או שמנת חמוצה למעלה.

קוראת בקוואקר

נכון שבא לכם לחם עכשיו? משהו חם וממלא, קצת פריך מבחוץ רך ומתקתק מבפנים... 
אהא! אני לגמרי קולטת אתכם.
יש לי כשרון כזה, אני סוג של קוראת בקפה. רק שהיום אנחנו נכין לחם עם קוואקר, אז נקרא לזה קוראת בקוואקר. נראה לי שזה הגיוני באותה מידה. יש גרגרים, אפשר לנענע אותם בכוס, לעשות פרצוף מבועת ולאיים על לקוחותיך במשהו עמום כמו "אני רואה כאב בעתיד שלך" או "אתה הולך להידרס מחר ב-10:42 בבוקר על ידי פורד פוקוס שנת 2006 יד ראשונה מרופא". 
מה אתם אומרים? שאשקול הסבת מקצוע?


עד שאתחיל את הקריירה המהוללת שלי כמגדת עתידות (בזול, בטח בזול), אני מנסה להתקדם קצת בתחום הצילום. את התמונות של הפוסט היום צילמתי באור יום, והתלהבתי עד מאוד מזה שאני יכול סוף סוף לשלוט על עומק השדה של התמונה. פתאום אני יכולה לפקס כמו שצריך על האובייקט שלי (לחם קוואקר מהיר, שיוצג עוד מעט), והרקע מתעמעם ויוצר את אפקט ה"בוקה" המיוחל. אני כבר לא צריכה לפנות את כל החפצים הלא ממש אסטטיים בחלל החדר שנכנסים לתוך הפריים, כי הם פשוט מתעמעמים להם. ארונות, מטבחים מלוכלכים ומתלי כביסה הופכים כולם לטשטוש חביב ובלתי מחייב. מרוב התלהבות השתמשתי בערך המינימלי של הצמצם, וכך גיליתי שיש דבר כזה טו מאץ' אוב איי גוד טינג.

טשטוש קצת מוגזם, אפילו בשביל חובבת טשטוש שכמותי

אבל אני לומדת.
עכשיו שקשקשתי לכם קצת יותר מדי בשכל נעבור ללחם הקוואקר. לחמים עם שמרים אתם מכירים - לישה, תפיחה וכל הג'ז הזה שגורם לשמרים לפלוט פחמן דו חמצני שמתפיח את הלחם . לחם מהיר לעומת זאת מותפח באמצעים כימיים - אבקת אפייה ו/או סודה לשתייה, שמגיבים עם מרכיבי הבצק (מים ו/או מרכיבים חומציים) ופולטים פחמן דו חמצני שגורם ללחם לתפוח. בדיוק אותו המכניזם שפועל כשאתם אופים עוגה בחושה או מאפינס.
לחם מהיר נשמר פחות טוב מאשר לחם שמרים. עדיף לאכול אותו באותו יום, גג יום למחרת. אבל אם אתם מחפשים מאפה מהיר וטעים לארוחת ערב, או פינוק טרי וריחני לפיקניק ספונטני, לחמים מהירים הם חבריכם הטובים ביותר. מערבבים את המרכיבים היבשים, מוסיפים את הרטובים, מערבבים פנימה תוספות, והופ לתנור.
המתכון של היום מבוסס על קמח מלא וקוואקר, עם מעט פירות יבשים לעניין ולהמתקה קלה. הוא בריא למדי, אבל עדיין מצליח להיות מאוד טעים, במיוחד כשהוא מוגש בפרוסות עבות וחמימות, מרוחות בחמאה. אחלה ארוחת בוקר (ואתם כבר זוכרים כמה אני קשה עם ארוחות בוקר...).


לחם מהיר עם קוואקר ופירות יבשים

מבוסס על: המתכון הזה מהאתר allrecipes.com עם שינויים קלים שלי

עלות: כ-5 ש"ח

כמות: 1 כיכר בגודל של תבנית אינגליש קייק

מרכיבים

1 כוס קוואקר (להכנה מהירה, כזאת שהפתיתים בה קטנים יחסית, ולא שלמים. אפשר גם להשתמש בשיבולת שועל רגילה ולטחון אותה במעבד מזון במשך כמה עשרות שניות)
1 כוס קמח מלא
2 כפיות אבקת אפייה

1/2 כפית מלח

1 כוס חלב
2 כפות שמן
1 וחצי כפות סילאן
כ-1/2 כוס פירות יבשים קצוצים (אני השתמשתי ב-2 תאנים, 2 תמרים ו-2 משמשים)


הוראות הכנה

מערבבים בקערה את הקוואקר, הקמח, אבקת האפייה והמלח. מערבבים פנימה את החלב, השמן, והסילאן, רק עד שהתערובת אחידה. מקפלים פנימה בעדינות את הפירות היבשים הקצוצים, ומעבירים את הבצק לתבנית אינגליש קייק משומנת.

אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות במשך כ-25 דקות, עד שהלחם זהוב ותפוח.