חיים בלי אוטו, ומוקפץ שהתעצל מלהיות ממולא

אחת מההוצאות הגדולות של משקי בית היא אוטו. יש ביטוח, דלק, טסט, תיקונים, שלא לדבר על עלות האוטו עצמו. כל פעם שאני רואה חבר לעבודה יוצא למוסך, אני יודעת שהוא יחזור עוד שלוש שעות עם מבט מבואס ומבולבל של "איך לעזאזל דפקו אותי ככה?".

עד כה הצלחנו להסתדר בלי אוטו, ואנחנו מתניידים בעיקר ברגל ובאוטובוסים. בחודש האחרון לווינו אוטו מבני משפחה שנסעו לחו"ל, וראיתי איך זה שינה לנו את המנטליות, ומחק תוך שבוע הרגלים חסכוניים ובריאים. למסיבה אצל חברה שגרה 15 דקות הליכה ממני פתאום רציתי לקחת את האוטו. כי זה יחסוך לי איזה 20 דקות! אותם בטח אבלה בעוד בהייה פרודוקטיבית באינטרנט! לבסוף בעטתי לעצמי בתחת והלכתי ברגל, אבל הדהים אותי שתוך שנייה המוח שלי ניסה לשכנע אותי להתעצל ככה.

כשיש לנו אוטו פתאום אנחנו עושים קנייה גדולה כל שבוע, כי אפשר. בהיעדר אוטו אנחנו מנסים למשוך עם מה שיש בבית, כדי לא להצטרך להיסחב לשם באוטובוס או ברגל לעיתים קרובות מדי.  בנוסף, כשאנחנו עושים את הקניות ללא אוטו, אנחנו מוגבלים למשקל שאפשר לסחוב בכוחות עצמנו. מעט מעצבן, אך אפקטיבי. לא סתם קונים קילו פלפלים, קילו עגבניות, קילו מלפפונים ומקווים לטוב. קונים 3 פלפלים, 6 עגבניות ו-2 מלפפונים כי דוגרי יותר מזה לא נאכל, ואין יותר מקום בעגלה.
בחודש האחרון הבנתי שלא רק האוטו עצמו עולה כסף, אלא הוא מאפשר הוצאה של יותר כסף בתחומים אחרים. בעיקר, הוא מאפשר לעשות הרבה יותר קניות.

בכלל, שמתי לב שכשיש לי אוטו אני מצפה מעצמי ליותר. למה לבלות את אחר הצהרים בבית או בגינה עם הילדה? אפשר לעשות סידורים! קניות! אפשר לנסוע למרכז לבקר חברים! יש משהו בהיעדר אוטו שכופה עלינו האטת קצב. לפעמים זה מציק, אבל בסך הכל אני אוהבת את הקצב הזה. לוקח לי 20 דקות להגיע לגן כל בוקר, אבל אלה 20 דקות הליכה שאני עושה קבוע. יש אנשים שמשלמים כדי ללכת בקביעות.

ייתכן שבקרוב נצטרך לצרף אוטו לשורותינו. אנחנו מנסים לדחות את הקץ, אבל כנראה שזה יקרה בשלב מסויים. אני מקווה שנצליח לזכור וליישם את היתרונות ואת ההרגלים הטובים שבאי אחזקת אוטו, לטובת הבריאות והשורה התחתונה שלנו.

מה איתכם קוראים? איך היעדר אוטו (או קיומו) משפיע לכם על ההוצאות?

ובשינוי נושא חד. בתמונה, אניצים ירוקים שגדלו לי על הבצל. השתמשתי בהם בתור בצל ירוק. לא יודעת אם זה קטע כזה ידוע שאני מגלה רק עכשיו, או שמא יש סיבה שלא כולם עושים את זה וזה עלול להרוג אותי. בכל מקרה, אם יש לכם אניצים כאלה ואתם צריכים טיפה בצל ירוק קצוץ לקישוט, זה יחסוך לכם קנייה של חבילה שלמה וממה שראיתי עד כה, ככה"נ לא יהרוג אתכם.

ועכשיו למוקפץ האחד לפני האחרון. המוקפץ הזה רצה להיות כרוב ממולא אבל פשוט לא היה לו (לי...) כוח. לוקחים את הטעמים של כרוב ממולא קלאסי - כרוב, בשר, עגבניות, צימוקים - ומקפיצים הכל ביחד, במקום להתעסק בגלגולים ומילויים. אם אתם מחפשים תבשיל ביתי ומנחם שאפשר להכין במינימום מאמץ הגעתם למקום הנכון.

הפוסט הבא יהיה פוסט המוקפצים האחרון ובו תהיה נוסחת פלא ליצירת אינסוף ארוחות מוקפצות מהירות ומקוריות, שימנעו מכם להיגרר חזרה לשגרת השניצל-עוף-קציצות המשעממת.
ואז נוכל לעבור לכמה פוסטים מתוקים לקראת פורים! ווהו!

בשר וכרוב מוקפצים ברוטב אדום מתקתק

מאת: בישול בזול
עלות: כ-28 ש"ח
כמות: 4-6 מנות

מרכיבים
3 כפות שמן
1 בצל פרוס
2 שיני שום פרוסות
3 גזרים חתוכים לקוביות
5 עלי כרוב גדולים פרוסים לרצועות
1 חבילה קטנה רסק עגבניות
1/4 כוס מים
1 כף סוכר חום
1 כף חומץ תפוחים
1/2 כפית מלח
1/4 כוס צימוקים
500 גרם בשר טחון

הוראות הכנה
מחממים את השמן בסיר בינוני על אש גבוהה, מוסיפים את הבצל ומטגנים עד שהוא מתחיל להשקיף, כ-5 דקות, ובוחשים מדי פעם. מוסיפים את השום ומטגנים עוד דקה. מוסיפים את הגזר והכרוב ומטגנים 3-4 דקות עד שהכרוב מקבל צבע חזק יותר. מוסיפים את הרסק, המים, הסוכר, החומץ, המלח והצימוקים, מערבבים, מביאים לרתיחה, מכסים ומבשלים 5-7 דקות עד שהגזר מתרכך מעט. מגלים ומוסיפים את הבשר, ומטגנים תוך כדי בחישה עד שהבשר מבושל.

הסולידית והמוקפצת ההודית

מסתבר שפספסתי את הסערונת בבלוגוספירה הישראלית סביב בלוג הסולידית, שמנסה להפיץ את שיטת ה-ERE - early retirement extreme. השיטה דוגלת בתקופה של עבודה וחסכון אגרסיבי, תוך השקעה נבונה של כספי ההשקעה, כשהמטרה היא להגיע כמה שיותר מהר למצב בו אפשר לחיות מההכנסות על החיסכון בלי לפגוע בקרן. כך אפשר לפרוש מהעבודה הרבה לפני גיל הפנסיה שמוגדר על ידי המדינה. גם בתקופת העבודה וגם בתקופה בה חיים על ההכנסות מהחיסכון, המטרה היא לצמצם הוצאות בצורה קיצונית, או לפחות קיצונית ביחס לסביבתינו המעודדת צריכה בלתי פוסקת.

את השיטה הזאת הכרתי לפני אי אלו שנים בשיטוטי האינטרנטיים, ושמחתי לגלות שיש מישהי שבאמת חיה את זה בארץ הקודש. למעשה תוך כמה ימים מגילוי הבלוג כבר קראתי אותו מההתחלה עד הסוף, ואני חושבת שכדאי גם לכם לפחות להעיף מבט, מכמה סיבות.

קודם כל, יש לה המון הסברים על איך משקיעים בתכלס. חושבים שבורסה זה רק לכרישים שיודעים לעשות סיבוב ולא לאנשים בינוניים וסבירים כמונו? נכון שאחרי שאתם קוראים איזו כתבה על בורסה והשקעות אתם רק יוצאים יותר מבולבלים עם כל הטרמינולוגיה, שגם אם במקרה הבנתם אותה, אין לכם צל של מושג ירוק איך מתרגמים את זה לפרקטיקה? בבלוג יש הסברים של צעד אחר צעד, כולל צילומי מסך, של איך משקיעים, איך קונים ניירות ערך, והמון הסברים על מה ואיך כדאי לקנות. אני מזמן יודעת שאני צריכה לתת לחסכונות שלנו טיפול יותר מושכל, ובכל זאת, עד כה לא עשיתי כמעט כלום בעניין חוץ מההצעות הדיפולטיביות שהבנק נותן. הבלוג הזה נתן לי את הכלים והאומץ לקחת את העניינים לידיים.

חוץ מזה, יש את עניין צמצום הצריכה. לחלקכם זה יהיה לא נעים לקרוא. לא כיף כשמישהו אומר לך שהדברים שאתה חושב שאתה חייב הם בעצם מותרות. הפוסט שעורר את הסערה דלעיל הוא 3873 ש"ח בחודש וחיה כמו מלכה, והוא גרר תגובות נזעמות ברחבי הרשת. אנשים לא יכלו להתעלם, ולעבור הלאה. הם היו חייבים להגיד שהיא שקרנית או הזויה או חיה כמו הומלסית מגעילה, כי אחרת הם מודים בכך שאולי יש משהו במה שהיא אומרת. אל תהיו חלק מהעדר נעדר המודעות העצמית. כן, היא מרוצה מעצמה, כן, הטון נוטה לזחיחות, כן היא בחרה לא להביא ילדים לעולם השם ירחם. בכל זאת, אני מתערבת איתכם שיש לכם משהו ללמוד מהבלוג הזה. אז תעשו לעצמכם טובה ואל תסגרו את חלון הבראוזר בזעם.

יאללה טחנתי לכם מספיק בראש. עכשיו עוד מוקפץ, הפעם בסגנון הודי, לא בדיוק הכי אותנטי, בכל זאת משתמשים באבקת קארי מוכנה, אבל טעים ומהיר ושונה. אסיה זה לא רק סויה.

עוף וירקות מוקפצים ברוטב קוקוס וקארי

 

מאת: בישול בזול

עלות: כ-28 ש"ח
כמות: 4-6 מנות

מרכיבים
3 כפות שמן
1 בצל פרוס
3 גזרים חתוכים לקוביות
1 בטטה חתוכה לקוביות
1 עגבניות חתוכות לקוביות
1 כפית אבקת קארי
1/2 כוס חלב קוקוס
500 גרם חזה עוף חתוך לרצועות או קוביות
1/4 כפית מלח

הוראות הכנה
מחממים את השמן בסיר בינוני על אש גבוהה, מוסיפים את הבצל ומטגנים עד שהוא מתחיל להשקיף, כ-5 דקות, ובוחשים מדי פעם. מוסיפים את הגזר, הבטטה העגבנייה והקארי ומקפיצים 3-4 דקות. מוסיפים את חלב הקוקוס, מביאים לרתיחה, מכסים ומבשלים 5-7 דקות, עד שהגזר והבטטה רכים. מגלים, מוסיפים את העוף והמלח ומקפיצים עוד 5 דקות עד שהעוף מבושל.

בשלב הזה די איבדתי את ההשראה בנוגע לאיך מצלמים מוקפץ בחושך בלי שייראה זוועה. לפחות האמינו לי שהיה טעים טוב?

מבצעי לוס לידר - ככה תדפקו את המערכת, ומוקפץ עם שרי וחצילים

מכירים את המושג של לוס לידר? לוס לידר הוא מוצר שנמכר בהנחה משמעותית ואף בהפסד, כדי למשוך את הקונים. התקווה היא שהקונים יגיעו לחנות כדי לקנות את המוצר, יעשו שם גם את יתר הקניות, ועליהם החנות כבר תרוויח יפה. לפעמים המבצע מותנה בסכום קנייה כלשהו (לא כולל את המוצר במבצע כמובן), כדי להבטיח שהחנות אכן תרוויח מקנייה של מוצרים רגילים.

נכון שאמרתי בפוסט הקודם שאין לי סנטימנטים למותגים? אז גם לסופרמרקטים אין לי סנטימנטים.
בעקרון אנחנו קונים ברמי לוי. אני מוצאת ששם אני מקבלת את המחירים הכי טובים על סל הקניות שלי. אממה, לאחרונה מחיר העוף עלה, ואין כמעט מבצעים עליו ברמי לוי. בשופרסל ובמגה דווקא יש מבצעים שבועיים טובים על בשר ועוף, אבל כאמור, הם יקרים יותר, והמבצע מותנה בקנייה מינימלית. לכן לאחרונה אני ממעטת בקניית עוף ברמי לוי, וממלאת את הפריזר כשיש מבצע בשופרסל או מגה.

את הקנייה בסופרים היקרים יותר אני מתכננת בקפידה: אני קונה את מינימום המוצרים ההכרחי כדי לקבל את המבצע, ורק מהמוצרים המשתלמים ביותר.
לדוגמא:
היה מבצע במגה: בשר טחון ב-20 לקילו, כרעיים ב-15 לקילו, מוגבל ל-4 קילו לקנייה. המבצע מותנה בקניית 150 שקל ממוצרי החנות לא כולל המוצר במבצע. אבל 150 השקלים ההלו יכולים לכלול מוצרים שבמבצעים אחרים, רק לא מוצרים ממבצע הבשר. אז קניתי חבילה ענקית שלחיתולים במבצע ב-80 שקל, כמה ק"ג של ירקות ממבצעי הירקות, ואת יתר הסכום השלמתי עם ביצים, חלב וגבינה צהובה, כולם מוצרים בפיקוח, שמחירם זהה בכל הסופרים. וכמובן שקניתי את הכמות המקסימלית מהבשר והעוף, שהספיק לנו לשבועיים שלושה.

אני לא עושה את המשחקים האלה כל שבוע. אנחנו רק זוג ותינוקת, אנחנו לא צריכים עד כדי כך הרבה בשר ועוף, וכאמור, אני מעדיפה שלא לעשות יותר מדי קניות בחנויות האלה כי זה באמת יותר יקר. מה גם שאין לנו אוטו, אז כל הרפתקה כזאת מסתיימת כשאני מעמיסה 10+ קילו של בשר, עוף, מוצרים בפיקוח, חיתולים ומטרנה בתיק גדול ועל העגלה ודוחפת את כל הכבודה במעלה ההר הביתה. אבל פעם ב- 2-3 שבועות זה בהחלט משתלם לנו.

רוצים גם לנצל מבצעי לוס לידר? אלה הכללים שלי עם מקסימום חיסכון של זמן וכסף:
1. עוברים על המבצעים השבועיים. מגה ושופרסל מפרסמים כל שבוע, בדרך כלל בשני או שלישי, את המבצעים השבועיים שלהם. את של מגה אפשר למצוא כאן, את של שופרסל כאן.
2. מחליטים על קנייה כזאת רק אם יש לפחות 2 מבצעי בשר/עוף טובים במיוחד, ורצוי שיהיו בנוסף עוד מבצעים רלוונטים, שיעזרו להגיע למחיר המינימום. אחרת חבל על הזמן והכסף.
3. מתכננים איך תגיעו למחיר המינימום. כן ככה, ליד המחשב, לפני שמגיעים בכלל לסופר. עוברים על יתר המבצעים, בודקים מה צריך בבית ורואים אם בכלל אפשר להגיע למחיר המינימום בלי לבזבז כסף סתם.
4. מוצרים מומלצים להשגת מינימום בקנייה: מוצרים אחרים שבמבצע, מוצרים בפיקוח (שמחירם ממילא אותו דבר גם בסופר הזול), מוצרים גדולים באריזות חיסכון - חיתולים, מטרנה, נייר טואלט, אבקת כביסה ודומיהם. אם תשלמו 5 שקל יותר על חיתולים בחנות היקרה יותר אבל זה יאפשר לכם לחסוך 30 שקל על העוף, יוצא משתלם.
5. המבצעים בשופרסל הם לעיתים קרובות רק לחברי מועדון. אם אתם הולכים לשופרסל, הירשמו למועדון בקופה הראשית. זה בחינם וזה *לא* כרטיס אשראי. ככל שידוע לי למגה אין כרטיס מועדון שאיננו אשראי.
6. מוצאים זמן ללכת. עדיף לא ביום רביעי בערב, בטח ובטח לא בחמישי בצהרים-ערב או בשישי. הכי טוב ביום שלישי, אני עושה את זה בדרך הביתה מהגן עם הילדה.
7. אם אין לכם אוטו מצטיידים בתיק גדול ו/או עגלת סבתא ו/או עגלת תינוק, עם או בלי תינוק.
8. הולכים לסופר, קונים רק את מה שהחלטנו, בלי להתפתות. נכנסים, אוספים, משלמים, יוצאים. אפשר לסיים את זה ב-15 דקות אם אתם הולכים בזמן לא עמוס.
9. מסנג'רים את בן הזוג שימצא מקום בפריזר.

מוקפצינו היום בכלל לא אסייאתי, הוא מאמץ בהצלחה טעמים איטלקיים. קל, מלא טעם, ושינוי מרענן מהמוקפצים הסטנדרטיים.

עוף בעגבניות שרי וחצילים
מאת: בישול בזול
עלות: כ-26 ש"ח
כמות: 4-6 מנות

מרכיבים
3 כפות שמן זית
1 בצל פרוס
כ-400 גרם עגבניות שרי (קצת פחות מחבילה קטנה), חצויות
1/2 חציל חתוך לקוביות
500 גרם חזה עוף חתוך לרצועות או קוביות
1/2 כפית אורגנו
1/2 כפית טימין
1/2 כפית מלח

הוראות הכנה
מחממים את השמן בסיר בינוני על אש גבוהה ומטגנים את הבצל במשך כ-5 דקות עד שהוא מתרכך. מוסיפים את עגבניות השרי והחצילים ומקפיצים 3 דקות תוך כדי ערבוב, מכסים ומבשלים 5 דקות עד שהחצילים רכים. מגלים, מוסיפים עוף ותבלינים, מבשלים תוך בחישה 5 דקות עד שהעוף מבושל.

אורז מטוגן והעדר סנטימנטים

בסיס צבאי אי שם במדבר. צעירים בירוק זית מבצעים תרגילים צבאיים למראה. חיילת אחת מטפסת לגבעה. היא רוצה לברוח מהכל, לנשום קצת את שקט המדבר. אך אויה, היא איננה יודעת שמשפחתה מתדפקת ברגע זה ממש על שער הבסיס, מטעמים בידיהם. החיילת איננה. מה עושים? האמא הנבונה פותחת את סיר המרק, וריח התבשיל נישא באוויר. החיילת נושמת עמוק, שואפת את ריח הניחוח, ופתאום פוקחת עיניים בלחישה: "אמא!". מיד היא אצה רצה לפגוש את משפחתה בש"ג והדברים באים על מקומם בשלום. הכל הודות לתבשיל של אמא וליתר דיוק, לאבקת המרק של אמא.
זוכרים את הפרסומת הזו?
אצלנו בבית עדיין צוחקים עליה. אני נכנסת למטבח, פותחת את סיר המרק (נטול אבקת המרק יש לציין) לוקחת לריאות ומכריזה בשאיפה "אמא..." . ולפעמים אני פותחת חבילה של מצות או מיונז, או משהו פרוזאי ותעשייתי אחר, שואפת ונושפת: "מממ... אמא". אמא שלי מאוד משועשעת מהעניין.

הפרסומות האלה שמנסות לפרוט על מיתרי הלב הם סוג של בדיחה בעיני. רואים שם חיילים אמיצים שבסוף היום רוצים רק את אבקת המרק של אמא. את הישראלים בחו"ל שמתגעגעים לאוכל הישראלי המתועש והמוכר. את הילדים החמודים והמשפחות המתוקות שמתאחדות סביב הקוטג' שמסמל את הבית. רק הקוטג' הנכון אגב, יכול לסמל את הבית. קוטג' אחר לגמרי לא יעבוד.

הפרסומות מנסות להגיע אלינו דרך הרגש וליצור נאמנות למותג, כך שברגע שנראה קוטג' של תנובה נוצף ברגשות נוסטלגיה וביתיות, ונקנה רק אותו, תמיד. אבל אתם יודעים מה? אני מעדיפה לקנות את הקוטג' שלי על פי פרמטרים מעט פחות הורמונליים. פרמטרים מצחיקים כאלה כמו טעם ומחיר. בעיקר מחיר. כי זה קוטג' לעזאזל. לא כל כך מסובך להכין קוטג'. יש כל מיני יצרנים שעושים את זה סבבה ולעיתים בפחות כסף מאשר תנובה.

אני, אין לי נאמנות למותגים, ואין לי סנטימנטים כשאני נכנסת לסופר. רוצים שאקנה את המוצר שלכם? אל תנסו למכור לי אותו עם ילדים חמודים, כלבלבים מתוקים או חיילים אמיצים (אלא אם כן המוצר שלכם ליטרלי עשוי מילדים, כלבלבים או חיילים, ואם כן, איכס. ונראה לי שזה לא חוקי.). נסו למכור לי אותו עם מחיר תחרותי. עם מבצעים או קופונים משתלמים. אולי עם אריזת חיסכון.
בסופר אני מחפשת אוטומטית את היצרנים הפחות מוכרים בכל קטגוריה. אני קונה שנים את השוקולד של ורד הגליל באריזות שישייה. הוא זול יותר מזה של עלית (אולי כי הם לא מוציאים מלא כסף על פרסומות עם פרות מרקדות?) וטעים באותה מידה. אני קונה שמן זית נטו על פי המחיר, כל פעם יצרן אחר, לפי מי שבמבצע. אני קונה פסטה של המותג או של טעמן או של הקנייה החכמה. כל אלה מותגים שיש ברמי לוי, והם זולים בעשרות אחוזים מהפסטה של אוסם. ולמקרה שתהיתם, כמעט אף פעם לא "שילמתי את המחיר" על מוצר זול יותר. נפילות יש מדי פעם, לא יותר מאשר אצל היצרנים הגדולים והמוכרים יותר.

אז בפעם הבאה שאתם עושים קניות, חפשו את המותגים שמנסים למשוך אתכם בצורה עניינית, ולא בצורה רגשית ומניפולטיבית.

וכעת למוקפץ החמישי שלנו, שכולל את התוספת כבר בתוך המנה, כך שמדובר באמת בארוחה בסיר. יש לכם שאריות אורז מאתמול? הכינו איתו אורז מטוגן. אפשר לגוון את הירקות עם מה שיש לכם במקרר, את שלי אני בחרתי בעיקר לפי הצבע. אורז מטוגן הוא לא אחד מהמנות הפוטוגניות והאסטטיות ביותר, אבל הוא טעים וביתי וקל מאוד להכנה.

אורז מטוגן
מאת: גרסא שלי למתכון מוכר
עלות: כ-30 ש"ח
כמות: כ-4 מנות

מרכיבים
3 כפות שמן
1 בצל סגול קצוץ
1 כוס אפונה ירוקה
2 כוסות דלעת חתוכה לקוביות
500 גרם בשר טחון
2 כוסות אורז מבושל
1 ביצה
1 כף סוכר
3 כפות סויה

הוראות הכנה
מחממים את השמן בסיר בינוני על אש גבוהה ומטגנים את הבצל במשך כ-5 דקות עד שהוא מתרכך. מוסיפים את הדלעת והאפונה ומקפיצים עוד כ-5 דקות עד שהדלעת מתרככת. מוסיפים את הבשר הטחון, ומקפיצים 3-4 דקות עד שרוב הבשר משנה את צבעו מאדום לחום. מוסיפים את האורז, הביצה, הסוכר והסויה ומטגנים תוך כדי בחישה כ-3 דקות עד שהביצה מבושלת והאורז חם.

האשמה שבסגירה החוזרת ומוקפצים עם פירות

בואו נדבר על הפיקציה של האריזות עם סגירה חוזרת לשמירה על הטריות. לא זכורה לי אריזה כזו שבאמת נשארה סגורה לאחר הפתיחה. יעידו על כך הגריסים והעדשים הכתומות שאני מוצאת על הרצפה בכל פעם שאני מנקה.
אז מילא השקר הלבן הזה, אבל עכשיו היצרנים מנסים לגרום לי לרגשות אשמה, וזה לא קול. אמש רכשתי חטיף שוקולד, וגיליתי שגם לו יש אריזה שמאפשרת סגירה חוזרת לשמירת הטריות. ההנחה המובלעת בעיצוב הזה הוא שהאדם הנורמטיבי לא יאכל את כל השוקולד בבת אחת, אלא יאכל מעט, וישמור את היתר לפעם אחרת. איזה אדם נורמטיבי לא אוכל את כל השוקולד בבת אחת?? יש אנשים כאלה שאוכלים קצת שוקולד ואז אומרים, אוקי, היה לי מספיק כיף, אני אפסיק לאכול אפילו שהשוקולד לא נגמר. אולי אלך עכשיו לשלם ארנונה או לקבוע לעצמי תור לשיננית! ווהו!
נראה לי שהרעיון הדבילי הזה נהגה על ידי חבורת קופירייטרים אופנתיים ושדופים שפיהם לא טעם טעם שוקולד מאז שנת 1998. אם עד כה יכלתי לאכול חטיף שוקולד שלם עם כמות מינימלית מדי של רגשות אשמה, כיום זה כבר לא מתאפשר. "גברת", אומר לי החטיף "שתדעי לך שרוב האנשים שומרים קצת לאחר כך כן? כאלה עם מינימום של שליטה עצמית". דברים כאלה גורמים לי לרצות לקנות שני חטיפים, לאכול את שניהם מיד ולעזאזל עם הטריות ושמירתה. 
ואולי... אולי בעצם זו היתה המטרה לכתחילה? 
מתוחכם חברה'. מתוחכם.

ונחזור כעת לסדרת המוקפצים עם מוקפצים מספר 3 ו-4, רק היום! שניים במחיר אחד! באריזה לסגירה חד פעמית המבטיחה פיזור אחיד של ג'יפה על רצפת ביתכם!
טוב אולי לא. אבל כן 2 מוקפצים. קצת פספסתי את ט"ו בשבט השנה. בחיי חשבתי שזה השבוע. אז בואו נעשה כאילו זה השבוע ונעלה לכבוד אסרו ט"ו בשבט 2 מתכוני מוקפצים פירותיים. נכון נכון, מוקפץ לא חייב להיות על טהרת הירקות. אפשר לגוון את המוקפץ הרגיל עם מתיקות עסיסית וטבעית של פרי.

עוף מוקפץ עם שומר ותפוזים
מאת: בישול בזול
עלות: כ-21 ש"ח
כמות: 4-6 מנות

מרכיבים
2 כפות שמן
1 בצל פרוס
1 שומר פרוס
1 תפוז - מורידים את הגרידה, אז מקלפים, מחלקים לפלחים וחותכים לקוביות
500 גרם חזה עוף חתוך לרצועות או קוביות
1/2 כפית מחוקה מלח

הוראות הכנה
מחממים את השמן בסיר בינוני על אש גבוהה, מוסיפים את הבצל ומטגנים עד שהוא מתחיל להשקיף, כ-5 דקות, ובוחשים מדי פעם. מוסיפים את השומר ומטגנים עוד 5 דקות. מוסיפים את העוף, את הגרידה ואת קוביות התפוז ואת המלח, ומקפיצים עוד 5 דקות עד שהעוף מבושל.

עוף מוקפץ בסלרי ואגסים
מאת: בישול בזול
עלות: כ-27 ש"ח
כמות: 4-6 מנות

מרכיבים
2 כפות שמן
1 בצל פרוס
3 גבעולי סלרי גדולים, הגבעול פרוס, העלים קצוצים בנפרד
3 אגסים חתוכים לקוביות
1 שן שום קצוצה
1 חתיכת ג'ינג'ר קצת יותר גדולה מהשום, קצוצה
500 גרם חזה עוף חתוך לרצועות או קוביות 
2 כפות סויה

הוראות הכנה
מטגנים בצל תוך בחישה על חום גבוה 3 דקות, מוסיפים את גבעולי הסלרי, ג'ינג'ר ושום ומקפיצים עוד 3 דקות. מוסיפים את האגסים ועלי הסלרי ומקפיצים עוד 3 דקות. מוסיפים את העוף והסויה ומקפיצים עוד 5 דקות עד שהעוף מבושל.

מוקפצים פרק ב' - בשר טחון ופלפלים

זוכרים שטענתי שאני עושה סדרת מוקפצים? מאז העליתי לחם תירס, עוגת גבינה, ומוקפץ אחד בלבד. הפעם אנסה לחזור לפוקוס עם המוקפץ השני בסדרה. אבל לפני שניגש למוקפץ עצמו, אני רוצה לדבר על נושא שברוב טמטומי התוודעתי אליו רק לאחרונה - פירות וירקות סוג ב' (רואים איך זה קשור לכותרת? הא? איזה תחכומיישן). 

עד לאחרונה גרנו די קרוב לסופר שכונתי ופקדנו אותו מעת לעת, שכן מחירי הפירות/ירקות והבשר היו דווקא סבירים. יותר משלוש שנים קניתי שם, ואף פעם לא חשבתי לשאול מה הקטע שלפעמים יש קופסאות עם פירות או ירקות מתחת לדוכנים/ערימות הרגילות. חשבתי שזו  סחורה שלא פרקו, שלא נשאר להם מקום, אנא ערף. לפני כמה שבועות קראתי בקבוצת פייסבוק שבחלק מהדוכנים בשוק ולפעמים בסופר אפשר למצוא סחורה סוג ב'. הם הוסיפו שבדרך כלל מדובר בפירות/ירקות סבירים לגמרי, במיוחד אם משתמשים בהם לבישול או אפייה.

בשבוע שעבר עברתי במקרה בשכונה הישנה שלנו ועשיתי קניות. לקחתי לי כמה פלפלים מהקופסא למטה, במקום מהדוכן למעלה, ושאלתי בקופה מה הקטע. מסתבר שאכן מדובר בסוג ב' כך ששילמתי 3 ש"ח על קילו פלפלים! ווהו! הפלפלים אכן היו ממש סבבה. אולי טיפה יותר מקומטים, אבל שליש מהמחיר, אז למי אכפת? ממילא הם נכנסו למוקפץ עוד באותו הערב ובאמת שלא היה שום דרך להרגיש בהבדל.
מעכשיו החלטתי שאני יותר מודעת לנושא של סוג ב'. כל סופר שאני הולכת אליו אני מתכוונת לשאול אם יש להם סוג ב' ואיפה הוא נמצא. לא לכולם יש, אבל גם כשיש, בדרך כלל לא מפרסמים את זה בשום מקום, וצריך פשוט להיות מיודעי הח"ן.

ועכשיו למוקפץ מספר 2 בסדרת המוקפצים שלנו, עם טעמים קלאסיים - סויה, פלפלים וטיפה מתוק. פה אנחנו מתמקדים בירק אחד בלבד ונמנעים מלזרוק פנימה את כל תכולת המקרר. ככה מקבלים טעמים מובחנים יותר ולא כל פעם יוצא פחות או יותר אותו מוקפץ עם אותם ירקות שיש תמיד. כשמשתמשים בכמה פלפלים בצבעים שונים יוצא תבשיל צבעוני וכיפי, מלבד היותו טעים וקל להכנה כמובן. שימו לב שאני משתמשת פה בבשר טחון. מוקפץ זה אחלה דרך למתוח בשר טחון כשמרווחים אותו עם מרכיבים זולים יותר כמו ירקות.

בשר ופלפלים מוקפצים בסויה
מאת: בישול בזול 
עלות: כ-30 ש"ח 
כמות: 4-6 מנות

מרכיבים

2 כפות שמן

1 בצל פרוס

4 פלפלים בצבעים שונים, פרוסים

קמצוץ צ'ילי גרוס, או יותר אם אתם אוהבים חריף

500 גרם בשר טחון

1 כף סוכר

3 כפות רוטב סויה

הוראות הכנה

מחממים את השמן בסיר בינוני על אש גבוהה, מוסיפים את הבצל ומטגנים עד שהוא מתחיל להשקיף, כ-5 דקות, ובוחשים מדי פעם. מוסיפים את הפלפלים והצ'ילי ומטגנים עוד 5 דקות עד שהפלפלים מתחילים להתרכך. מוסיפים את הבשר הטחון, מקפיצים ומפרידים את גושי הבשר, עד שרוב הבשר שינה את צבעו מאדום לחום. מוסיפים את הסוכר והסויה ומקפיצים עוד דקה או שתיים, עד שכל הבשר מבושל.

יאיר תעשה לי עוגת גבינה

לא יודעת אם שמתם לב, אבל לכבוד השנה האזרחית החדשה קיבלנו שי צנוע - גבינה לבנה ושמנת מתוקה 38% נכנסים לפיקוח. על פי משרד התמ"ת מחיר השמנת המתוקה יעמוד כעת על 6.60 ש"ח, ומחיר הגבינה הלבנה על 5.11 ש"ח, כשלפני ההכנסה המחירים היו סביב 8 ש"ח לשמנת, ו-6 ש"ח לגבינה הלבנה. את הרשימה המלאה של המוצרים בפיקוח ומחיריהם אפשר (וכדאי!) לראות כאן.

האם ההחלטה הזו תהיה טובה למשק? אני לא כלכלנית, אז אני לא באמת יודעת להגיד (לא שהכלכלנים כן יודעים תמיד...). אבל האמת שההכנסה של השמנת המתוקה לפיקוח נראית לי מעט תמוהה. מסכנים העניים האלה, לא אוכלים מספיק עוגות מוס. בואו נפרגן להם. מצד שני מחירי השמנת באמת עלו באופן מוגזם בשנים האחרונות, אז אולי יהיה טוב שכמות הרווח על המוצרים האלה תהיה מוגבלת.

רק תעשו לי טובה ותגידו לי שאתם לא מסכימים עם הטענה שההכנסה של גבינה לבנה לפיקוח תפגע במעמד הביניים. לא יכולתי שלא לקשר למאמר הזה כי הוא כל כך עצבן אותי. הכותב טוען שמעמד הביניים יתפדחו לקנות מוצר בפיקוח ו"ייאלצו" לקנות גבינות יקרות יותר שאינן בפיקוח. הקופאית בסופר תדפוק להם מבט מרחם כשתראה את הגבינה הלבנה 5% שלהם ובפעם הבאה, כדי להגן על כבודם, הם יקנו גבינת שקר כלשהי שתעלה כפול (בתוספת תרכובת H2O החיונית לתפקוד תקין של הגוף!). אני לא יודעת אם הכותב הנכבד באמת מאמין במה שהוא כותב, או שהוא סתם מנסה להיות סנסציוני, אבל אני רוצה להאמין שהצרכן הישראלי הוא קצת פחות מטומטם מזה. הרי זו הסיבה שאני כותבת את הבלוג בישול בזול. אני מאמינה שהנסיון לחסוך כסף הוא משהו שראוי להיות גאים בו. לא משהו שצריך להסתיר ולהיות נבוך ממנו. חוץ זה שהזמן היחיד שקופאית תדפוק לך מבט מרחם זה אחרי תקלה שתצריך אותך לחכות עוד 20 דקות תוך הקשבה לצעקות "כרטיס מנהל לקופה 6!!", וגם זה רק אולי.

אבל עזבו אתכם רגע מכלכלה וקופאיות. הלו! יש לנו פה שמנת מתוקה וגבינה לבנה בהוזלה של 20%. זה כאילו שיאיר לפיד שלח לי בקשה אישית שאעלה לבלוג מתכון לעוגת גבינה. אז לכבוד המאורע עצרתי אתמול בסופר היקר ליד הבית וקניתי שמנת מתוקה, גבינה לבנה ו-2 שמנת חמוצה במחיר של 16.59 ש"ח. אני הכי אוהבת לקנות מוצרים בפיקוח בסופרים היקרים. בתוספת של פודינג וניל, סוכר וכמה בסקוויטים הכנתי תוך 10 דקות קינוח גבינה קליל, טעים ועשיר. כולי תקווה שחבריכם ממעמד הביניים יסכימו לטעום ממנו ללא פאדיחות מיותרות. בכל זאת, כמעט כולו מוצרים בפיקוח.
אם אין לכם כוח לחלק למנות אישיות, פשוט השתמשו בקרם להכנת עוגת ביסקוויטים טעימה במיוחד. אה ותעשו לי טובה. אם אתם משתמשים באינסטנט פודינג יותר מפעם פעמיים בשנה, קנו את אריזת החיסכון הגדולה. כן זה קצת הזוי, אבל מדובר בחיסכון של כ-60%. במחיר של פחות מ-5 אריזות פודינג אתם מקבלים קילו שלם.

מוס גבינה וביסקוויטים
מאת: בישול בזול
עלות: כ-26 ש"ח
כמות: 10-12 מנות אישיות

מרכיבים
1 מיכל שמנת מתוקה 38%
250 גרם גבינה לבנה 5% (חבילה קטנה רגילה)
2 גביעי שמנת חמוצה 15%
3/4 כוס סוכר
6 כפות אינסטנט פודינג וניל (הדעות באינטרנט חלוקות על כמה שקיות זה, כאמור, אני קונה את האריזה הענקית, אז אני לא יודעת להגיד בדיוק , אבל נראה לי שזה יותר משקית)
10-12 ביסקוויטים

הוראות הכנה
מעבירים את השמנת המתוקה לקערה בינונית ומקציפים לקצפת יציבה. שומרים בצד.
בקערה נוספת מערבלים את הגבינה, השמנת החמוצה והסוכר עד שהתערובת אחידה. מוסיפים את הפודינג ומערבלים עד שהתערובת אחידה ומתעבה.
מקפלים את תערובת הגבינה לתוך הקצפת.
על כל כוס קינוח לוקחים ביסקוויט - מפוררים שליש לתחתית הכוס, אז עורמים מעל כף מקרם הגבינה, אז מפוררים עוד מהביסקוויט, עורמים עוד מהקרם ומפוררים מעל את יתר הביסקוויט.

לחם תירס קלאסי

הפעם האתגר החודשי של מנטקה הציל לי פוסט שהוכן וצולם לפני יותר משנה, ואיכשהו נפל בין הכיסאות. תירס, הנושא החודשי שלנו, הוציא מכולם מתכונים יצירתיים במיוחד. ברצינות, כדאי לכם להעיף מבט יש שם כמה דברים מטורפים. אני החלטתי דווקא על מתכון פשוט ובסיסי - לחם תירס. לחם תירס פחות מוכר בארץ אבל בארה"ב הוא נכס צאן ברזל קולינרי, בעיקר בדרום. אוכלים אותו לצד בשר בברבקיו, עם צ'ילי קון קארנה, או סתם כך מרוח בחמאה ודבש. כפי שאתם רואים בתמונות, אני חסידה גדולה של האופציה האחרונה. יש משהו בשילוב טעמי התירס-חמאה-דבש שמתעלה על סך חלקיו. אז הבה נעבור למתכון, ובפוסט הבא נחזור כבר לסדרת המוקפצים שהבטחתי לכם.

לחם תירס קלאסי

מבוסס על: מתכון של מארק ביטמן עם טיפה'לה שינויים שלי

עלות: כ-8 ש"ח

כמות: 1 תבנית אינגליש קייק

מרכיבים

40 גרם חמאה

1 ו-1/2 כוסות קמח תירס

1/2 כוס קמח

1 ו-1/2 כפית אבקת אפייה

1 כפית מלח

2 כפות סוכר

1ו-1/4 כוס רוויון (אפשר להכין עם מעט פחות מכוס ורבע חלב מעורבב עם כפית לימון/חומץ. נותנים לו לעמוד דקה שתיים והוא מתעבה ומתגבשש לכדי רוויון. כי כמה מאיתנו באמת מחזיקים רוויון בבית?)

1 ביצה

הוראות הכנה

מצאו לכם תבנית אינגליש קייק מחרס או מברזל, אפשר חד פעמי או אם אין אופציה אחרת, סיליקון, אבל אז יש פחות קראסט בתחתית ובצדדים. מניחים בתבנית את החמאה, מדליקים את התנור בחום בינוני, 180 מעלות, ומעבירים את התבנית לתנור. 

מערבבים בקערה את המרכיבים היבשים, מוסיפים את הרוויון והביצה ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה.

מוציאים בזהירות את התבנית מהתנור, החמאה אמורה כבר להיות נמסה ומבעבעת, ושופכים פנימה את הבלילה. אופים כ-30 דקות, עד שהלחם תפוח וזהוב.

הלחם יוצא כבד משהו. מומלץ לאכול לצד כוס חלב (או לחילופין, קערה מהבילה של צ'ילי...)

פתיחת סדרת המוקפצים - עוף וירקות ירוקים מוקפצים בשום ולימון

מכירים שיש לכם כל כך הרבה מה לעשות ומרוב שאתם לא יודעים איפה להתחיל אתם פשוט לא עושים כלום? זה מה שקורה אצלי בשבועות האחרונים, הצטברו אצלי בקנה המון מתכונים , ואני כל הזמן דוחה ודוחה.
ובכן, הגיע הזמן לקפוץ פנימה.

היום נפצח בסדרה חדשה שתנער פה קצת את האבק. הסדרה בהשראת הקוראת החמודה א', שכתבה לי מייל וביקשה רעיונות לארוחות בשריות במחיר שפוי, שאפשר גם להקפיא ולהביא לעבודה בחמגשית.
כפי שפירטתי לעומק באחד מפוסטי המבוא שלי העקרון בהכנת אוכל זול הוא פשוט: משתמשים יותר במוצרים זולים יותר, ופחות במוצרים יקרים יותר. לכן, כשניגש להכין עיקריות בשריות, ננסה לרווח את הבשר היקר עם רכיבים זולים יותר, כמו ירקות, פחמימות וקטניות.

אחת הדוגמאות הבולטות ליישום העיקרון הזה הוא מוקפץ. עיקרית נהדרת, טעימה ובריאה, בה הבשר/עוף נמתח עם שפע ירקות ולפעמים גם אורז או נודלז, וזו היתה אחת ההצעות שהצעתי לקוראת א'. 
אבל כמה כבר אפשר לאכול מוקפץ? פעם בשבוע? פעמיים? נמאס לא?
אז זהו, שאם מגוונים בירקות, בבשר ובתיבול אפשר להכין המוני ווריאציות, שעל אף הדמיון בהכנה ממש לא תרגישו שמדובר במאכלים דומים.

רוצים רעיונות? יופי. כי בשבועות הקרובים אני הולכת להעלות כמה וכמה (עוד לא החלטתי בדיוק כמה... עד כה יש 7) מתכונים מוקפצים מעניינים ומגוונים שתוכלו להכין בלי להשתעמם. בסוף אעלה גם סיכום עקרונות ורעיונות כדי שתוכלו לנצל כמה שיותר את צורת הבישול הנהדרת הזאת עם המרכיבים שיש לכם בבית.

אז יאללה, נתחיל עם המוקפץ הראשון שלנו, ונשתחרר מהקונספציה שמוקפץ חייב להיות בסגנון סיני עם סויה. המוקפץ של היום מונע מכוחו של השילוב האלמותי - שמן זית, שום ולימון, והוא פשוט, חמצמץ ונהדר.

חזה עוף וירקות ירוקים מוקפצים בשום ולימון
מאת: בישול בזול
עלות: כ-25 ש"ח 
כמות: 4-6 מנות

מרכיבים
3 כפות שמן זית
1 בצל פרוס
4 שיני שום פרוסות
3 גבעולי סלרי - את הגבעולים פורסים ואת העלים קוצצים גס
1 קישוא חתוך למקלות 
1 פלפל ירוק פרוס 
4 עלי כרוב ירוק פרוסים
500 גרם חזה עוף חתוך לרצועות או קוביות
1/2 כפית מלח או יותר לפי הטעם
מעט פלפל שחור גרוס
מיץ מלימון אחד קטן

הוראות הכנה
מחממים את השמן בסיר בינוני על אש גבוהה, מוסיפים את הבצל ומטגנים עד שהוא מתחיל להשקיף, כ-5 דקות, ובוחשים מדי פעם. מוסיפים את השום ואת גבעולי הסלרי הקצוצים ומטגנים עוד כ-3 דקות עד שהסלרי מתחיל לקבל צבע ירוק חזק יותר. מוסיפים את הקישוא והפלפל ומקפיצים עוד כ-3 דקות עד שהקישוא והפלפל מתחילים להתרכך. מוסיפים את הכרוב ועלי הסלרי ומקפיצים עוד 1-2 דקות. מוסיפים את העוף המלח והפלפל, מבשלים ובוחשים לעיתים קרובות עד שהעוף מבושל ברובו. מוסיפים את הלימון מבשלים עוד דקה או 2 עד שהעוף מבושל לגמרי.

התמונה צולמה כשחושך בחוץ, לאור תאורה פלורוסנטית, על רקע משטח הפעילות של ביזולית.
למקרה שתהיתם איך עברנו את הסופה הירושלמית, נראה לי שזה משקף את מצבנו.
תודה לאל היה מספיק אוכל, רוב הזמן היה חשמל, והיה המון זמן עם הילדה. גם כששנינו היינו צריכים
כבר לחזור לעבודה. משטח פעילות עם ילדה קווצ'ית זה אחלה מקום לכתיבת קוד.

טבולה

לא סיפרתי לכם על זה בצורה מסודרת, אבל בשנה האחרונה התחלתי לכתוב במגזין הלל המיועד לנשים דתיות. זה קצת מוזר לי. אני דתיה. ואני אישה. אבל לכתוב ב"ירחון נשים לראשי חודשים" שם עלי תווית מסויימת.
כאילו אני בטח מהאלה שעוטות על ראשן 2 צעיפים, 3 פשמינות, 29 סיכות ראש נוצצות ואיכשהו מייצרות מזה קונסטרוקציה מלכותית ומרשימה. ואני לא.
כאילו אני מסתובבת עם הרגשה תמידית של אושר וסיפוק על מילוי תפקידי בעולם. ובכן, כפי שאולי שמתם לב, האושר והסיפוק שאני חשה בחיי הם בהחלט לא תמידיים, יעידו על כך הראנטים ושלל התלונות שאני מעלה פה לבלוג.
כשמישהו דוחף אותי באוטובוס אני לא מחייכת במתיקות ומלמדת עליו זכות, אני מסננת לעברו כמה קללות עסיסיות (אבל בלחש. כי אני לא מטומטמת).
בגדול אני מרגישה שככותבת במגזין לנשים דתיות, אני אמורה להיות אישה דתייה למופת, סוג של מורה באולפנה משודרגת שמפיצה אור נגוהות לכל עבר. כך גם התחלתי לכתוב לשם. בטון קורקטי וללא שמץ של ציניות. כי המורות בתיכון תמיד אמרו לי שאני צינית מדי. לאחר כמה טורים, בעצת העורכת אני מנסה קצת יותר להשתחרר, וממילא כשיש לי רק 400 מילים, ורובם הם המתכון, אני לא צריכה לעטות על עצמי דימויים שהם לא אני.

מוזר לכתוב לעיתון. זה לא כמו הבלוג שאני יכולה לקשקש בשכל כמה שבא לי, ומתוך מאות המילים שאני שופכת אפשר (אם לא מדלגים ישר למתכון, ומי שכן, אני לא שופטת אותו...) לזקק איזה תמונה יותר מהימנה של מי שאני. יש לי כמה מילים ומתכון וזהו. מה שאני משדרת זה בעיקר מה שהעיתון עצמו משדר.

בחודשיים האחרונים, חלק מהמתכונים מהבלוג שמתפרסמים ב-xnet, מתפרסמים גם בעיתון לאישה. וזה כבר ממש מצחיק. קודם כל כי זה עושה לחמים נחת. מי שמע על הירחון הזה שאת מפרסמת בו? נו איך קוראים לו? הילה? הללויה? אבל לאישה! זה כבר סטטוס! כתב עת מהוגן שמוצאים בחדר ההמתנה לרופא השיניים! (בישול בזול! בחדר ההמתנה של רופא השיניים הקרוב אליכם!)
זה מצחיק גם בגלל הניגוד בין שני כתבי העת שפרי עטי מתפרסם בהם. במחזיק העיתונים שלנו חיים גליונות של הלל, עם כריכות של נוף וילדים וחגים, לצד גליונות לאישה שעל כריכותיהן מתנוסס בדרך כלל חזה (וגם פנים, אבל זה כנראה משני) של ידוענית כלשהי.
ועל אף שזה מגוחך, עם זה אני כבר יותר מרוצה. אני בנאדם מורכב, עם סתירות. קצת הלל וקצת לאישה. מה שחסר שם זה רק איזה גליון של נייצ'ר או משהו כדי להשלים את הצד האינטלקטואלי יותר שלי. אבל ככל שידוע אין להם טור בישול.

המתכון הזה פורסם לפני אי אלו חודשים בהלל, ועכשיו הגיע הזמן להעלות אותו לבלוג. את הטור כתבתי בחופשת הלידה, וסיפרתי שאת הטבולה אפשר להכין בהפסקות: לעבור במטבח ולהשרות את הבורגול, עוד 20 דקות לעבור שם שוב ולחתוך עגבנייה... עכשיו הימים שלי שונים לגמרי, אבל טבולה אני עדיין אוהבת. במיוחד בגלל שמחירי העוף אסטרונומיים, אז אני מנסה לדחוף יותר מתמיד ארוחות בלי בשר או עוף. 
אם אתם רוצים מנה שלמה יותר, עם חלבונים, אפשר להוסיף גרגרי חומוס מבושלים ו/או גבינה מלוחה מפוררת. הסלט הזה הולך טוב בכל כך הרבה סיטואציות - ארוחה אישית בריאה וטעימה, תוספת שמתאימה לצמחונים או טבעונים בארוחה בשרית, וכמובן מדובר במנת פיקניקים מנצחת.

סלט טבולה

מאת: בישול בזול (הגרסא שלי למתכון מוכר...)

כמות: ארוחה אחת גדולה או 3-4 מנות כתוספת לארוחה

עלות: כ-5 ש"ח

מרכיבים

1/4 כוס בורגול דק (ג'ריש)

1/3 כוס מים רותחים

1 מלפפון

1 עגבניה

חופן עלי נענע

חופן גבעולי פטרוזיליה

מיץ מחצי לימון

1 כף שמן זית

מעט מלח ופלפל שחור גרוס

אופציונאלי: חופן גרגרי חומוס ו/או מעט פטה או בולגרית מפוררת

הוראות הכנה

מניחים את הבורגול בקערה, שופכים מעל את המים הרותחים, מכסים ומשהים כ-10 דקות עד שהבורגול סופג את כל הנוזלים. חותכים את הירקות לקוביות, קוצצים את העשבים ומוסיפים לבורגול. מערבבים פנימה מיץ לימון, שמן זית, מלח ופלפל, ומפזרים מעל פטה ו/או גרגרי חומוס אם משתמשים. 

מגישים קר או בטמפ' החדר.

עוגת קפה וחלבה

 חטאתי עוויתי ופשעתי. פספסתי את האתגר של מנטקה בחודש שעבר. להגנתי אטען שהוא היה בנושא שומשום, חומר גלם שהוא לא מהפופולריים במחוזותינו עקב אלרגיות וסתם חוסר חיבה של חלק מבני המשפחה. אלרגייה לשומשום זה דבר בעייתי בארץ ה-"כן לגמרי הגיוני לפזר שומשום בשולי הפיצה" וה-"קודם כל נזליף על הצלחת סילאן וטחינה ואז נראה איזה קינוח הם הזמינו". ובכל זאת האלרגי  דלעיל חי על הקצה, יוצא למסעדות ואוכל רוגעלך מקונדיטוריות. 

בעקבות זאת, כל המשפחה פיתחה רגישות מיוחדת למראה השומשום ולטעם הטחינה. בנקל נוכל להבחין האם בתפזורת הזרעונים שעל לחם הבריאות מתחבא גם שומשום, או שאלה סתם זרעי פשטן. האם בציפוי השניצל יש רק פירורי לחם, או שמא מדובר בפירורי לחם מועשרים מהסוג הקטלני.

אני אוהבת לחשוב שההכשרה המוקדמת באיתור ונטרול של שומשום העניק לי סוג של כוח על. זכורה לי חתונה בה אני וחברותי אכלנו מהקינוח וניסינו להבין איזה טעם זה הפרפה הלבן. אמנם היה קשה לזהות מאחורי טעם הריץ' המהתל, אבל לי לא היה כל ספק - מדובר בפרפה חלבה. פתאום נזכרתי שאחת מהחברות שישבה שם רגישה לשומשום. רק כאבי בטן, ולא שוק אנפילקטי, אבל בכל זאת, לא נעים. מיד זינקתי לעבר חברתי האלרגית התמימה, הנפתי את ידי באוויר והעפתי מידה את הכפית העמוסה פרפה, שבדיוק היתה בדרך אל פיה, תוך צעקות "לאאאאא!!! זה חלללללבבבבבהההההה!!". אני אוהבת לחשוב שכל זה קרה גם בסלואו מושן.
או אז האלרגית המדוברת פרצה בבכי, חיבקה אותי לחיקה והודתה לי על שהצלתי את חייה. כאות להערכתה האינסופית היא נשבעה שתקרא לבתה הבכורה על שמי. 
טרו סטורי.

אבל האתגר החודש הוא בכלל קפה, לא שומשום. רק מה? קפה ושומשום, בדמות חלבה, הולכים יופי ביחד. כל עוד אתם לא אלרגים כמובן, ואם כן אז קבלו "לאאאאאאא!!!! יש בזה חללללבבבבההההה!!!". ככה זה כשיש לך כוחות על. אין חופשות ותמיד עסוקים בלהציל את חסרי הישע.

קבלו אם כן עוד עוגה פרווה ללא מרגרינה, פשוטה ומהירה להכנה. את החלבה פיזרתי מעל הבלילה והיא ייצרה את החורים/בקיעים האלה שאתם רואים בתמונה. אם אתם רוצים קרום חלק אפשר פשוט לערבב את החלבה לתוך הבלילה.

רוצים לראות את יתר מתכוני הקפה של הבלוגרים המשתתפים? ברור שאתם רוצים!

עוגת קפה וחלבה בחושה, פרווה ללא מרגרינה
מאת: בישול בזול
עלות: כ-10 ש"ח
כמות: תבנית בינונית, כ-12 מנות

מרכיבים
1 ביצה
1/2 כוס שמן
1 כוס קפה חזק
1 כפית תמצית וניל
1 ו-1/4 כוס סוכר
1 ו-3/4 כוסות קמח
2 כפיות אבקת אפייה
1/2 כפית מלח
100 גרם חלבה

הוראות הכנה
מערבבים בקערה את הביצה, השמן, הקפה, הוניל והסוכר. מוסיפים את הקמח, אבקת האפייה והמלח ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה. מעבירים את הבלילה לתבנית בינונית משומנת (לא ממש משנה איזה צורה...), ומפוררים את החלבה מעל הבלילה. לחלופין, אפשר לערבב את החלבה המפוררת לתוך הבלילה לפני ההעברה לתבנית.
אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך כ-40 דקות, עד שהעוגה מזהיבה מעט, וקיסם שננעץ במרכזה יוצא נקי.

זה מה שקורה כשמצלמים 10 דקות לפני שבת. הסטיילינג לא בדיוק מעורר השראה...

כנפי הודו בתנור - כשנמאס מכרעיים

לקראת ראש השנה התבשרנו שמחירי העוף, שבדרך כלל יורדים לקראת החג כדי למשוך קונים, דווקא יעלו השנה. מאז המצב לא השתפר בהרבה, למעשה, הוא בעיקר החמיר. הייתי רגילה לקנות חזה עוף בעשרים וקצת לקילו, לפעמים היינו קונים כרעיים אם הם היו במבצע באיזור החמשה עשר, כנפיים היה אפשר לקנות בפחות מעשר שקל לקילו. ועכשיו? נאחס. חזה עוף עולה בערך 30 שקל לקילו, כנפיים בארבע עשרה פלוס, עופות שלמים בעשרים ומשהו.

מאז עליות המחירים השנה ממש מיעטנו בקניית עוף. הרי ברמת המחיר הזאת אפשר כבר לקנות בשר - מס' 2, 3 או 8 קפואים. אפשר לקנות דגים כמו בקלה, זהבון, סול ונסיכת הנילוס. על כן, העוף מוחרם עד שיועיל בטובו לחזור למחיר שפוי. זה כמו מחאת הקוטג'. אוו! אולי נקרא לזה מחאת השניצל? ואז אנשים יצטרפו אלינו והמחירים ירדו?

עד שזה יקרה, את המשבצת הבשרית תופס כאמור הבשר הקפוא שאפשר להשיג בפחות מ-30 שקל לקילו. אופציה נוספת, כי יש גבול לכמה בשר אדום אפשר לאכול, היא הודו. יציאה מוצלחת שעלינו עליה לפני כמה זמן אבל עוד לא יצא לי לספר לכם עליה (כי התמונות לא משהו בלשון המעטה), היא כנפי הודו. הם עולים פחות מכרעיים, אבל ממלאים צורך דומה - כשבא לכם משהו שאפשר לזרוק לתנור עם תיבול מינימלי ואחרי שעה וחצי יש מנה עיקרית. בשבוע שעבר קניתי אותם ב-15 ש"ח לקילו, שזה מחיר מעולה יחסית לכרעיים כרגע. בניגוד לכנפי עוף, שיש שיתלוננו עליהם שיש בהם יותר מדי עור ועצמות ושהם לא שווים את המאמץ, כנפי הודו הם גדולים ויש עליהם הרבה בשר. כנף אחת תספיק למבוגר רעב, חצי כנף זה גם אחלה אם יש עוד מנה עיקרית או סתם עוד מנות בארוחה. 

לטעמי האישי בשר הודו מתאים יותר לטעמים פיקנטיים מאשר לטעמים מתוקים. אנחנו פשוט שמים אותם בתבנית, מפזרים מעל קצת פפריקה, פלפל שחור ואבקת שום ואופים. ובכך די סיפרתי לכם מה המתכון היום, אבל אני אכתוב לכם את זה בצורה מסודרת כמו שאתם רגילים. שימו לב - הפוסט לא נגמר עם התמונה, אחרי התמונה אספר על אפליקציה בתחום השוואת המחירים שהתחלתי להשתמש בה.

כנפי הודו בתנור
מאת: בישול בזול 
עלות: כ-18 ש"ח במחיר ההודו הנוכחי
כמות: 4-6 מנות

מרכיבים
4 כנפי הודו
פפריקה מתוקה ו/או חריפה
אבקת שום
פלפל שחור

הוראות הכנה
מניחים את הכנפיים בתבנית בינונית. מפזרים מעל את התבלינים (בערך חצי כפית מכל סוג, או סתם מה שיוצא), ואופים בחום בינוני, 180 מעלות, במשך כשעה וחצי עד שהכנפיים זהובים וריחניים.

ביצוע סטיילינג למאכלי בשר ועוף זה לא הצד החזק שלי...

אם כבר אנחנו מדברים על השוואות מחירים בסופר, התוודעתי לאחרונה לאפליקציה בשם פרייסז - Pricez, שמנסה לעקוב אחרי מחירי מוצרים בסופרים שונים. אפשר ליצור לעצמך רשימות קניות ולשתף אותם, אפשר לראות את העלות של הרשימה בחנויות שונות, אפשר לראות את העלות של הרשימה ושל מוצרים ספציפיים לאורך זמן, ויש גם מידע על מבצעים מומלצים והתרעות... די מעניין (ומדכא לעיתים) להסתכל על גרף מחיר של מוצר ולראות איך הוא השתנה לאורך זמן ברשתות השונות.
לא כל הפיצ'רים עובדים בצורה מושלמת, וזה בעיקר קורה כשאין מספיק מידע. האפליקציה מקבלת מחירים משופרסל אונליין, רמי לוי באינטרנט וכדומה, אבל הם לא בהכרח משקפים את מה שקורה בסניפים, מה גם שיש הבדלים בין סניף לסניף. כדי שהאפליקציה תהיה באמת טובה צריך שמשתמשים יסרקו מחירים של מוצרים כדי שיהיו דיווחים מהשטח, סוג של ווייז לסופר. לא צריך לסרוק את כל עגלת הקניות, אבל לאחר שנעזרתי במידע של פרייסז כדי לתכנן את רשימת הקניות, רציתי לתת קצת בחזרה לקהילה, וביליתי את זמן ההמתנה (הארוכה!! 2 אנשים לפני עשו משלוח!!) בקופות בסריקת מוצרים. אחלה דרך להעביר את הזמן במקום לקלל את מי שעומד לפניך.
אם יש לכם סמארטפון, שווה להעיף מבט, וגם אם לא - את רוב המידע אפשר לראות בלי להירשם באתר האינטרנט - pricez.co.il. אם אתם רוצים לקבל רעיון של מה המחירים יהיו על מוצרים שונים לפני שאתם מתכננים את התפריט ואת רשימת הקניות, זו אחלה דרך.

למה סיפרתי לכם את כל זה? כאמור, מידת הדיוק של המערכת מסתמכת על דיווחי משתמשים. אם יש לכם סמארטפון, ואם אתם אוהבים את בישול בזול, ובמיוחד אם אתם גרים בירושלים, תעשו טובה, תורידו את האפליקציה ותסרקו כמה מוצרים בקנייה הבאה שלכם. אני ממש רוצה שיהיה במערכת מידע אמין על המוצרים בסופרים שלי. שאני לא אצטרך להגיע לסופר, לגלות שמה שתכננתי בעצם סופר יקר ולתכנן מחדש את התפריט. אם תהיה לנו קהילה פעילה של סורקים, נוכל לתכנן את הקניות שלנו בצורה הרבה יותר מושכלת. ולהחרים את השניצל אם צריך...

אה ועוד דבר אחד - מפתחי האפליקציה פיתחו פלאגין לבלוגי אוכל שאיתו אפשר לייצר ולייצא רשימת קניות למתכונים. זה פיצ'ר שאתם הקוראים הייתם רוצים לראות בבלוג? או שזה נראה לכם מיותר?

נזיד וקיטורים

תקופה מאתגרת עברה על כוחותינו בחודשים האחרונים. חזרתי לעבודה אחרי חופשת הלידה, עברנו דירה, התמודדנו לראשונה עם אוגוסט והחגים על ריבוי חופשותיהם, ובסך הכל הבלוג נדחק קצת הצידה בתקופה האחרונה. אני מקווה שהחזרה לשגרה תאפשר לי לחזור לכתיבה, ונתחיל בלהתלונן כראוי על כל הנ"ל.

על חזרה לעבודה אין יותר מדי מה לפרט. טוב להיות מאותגרת, לחזור לעשות דברים מעניינים, ולהיות בחברת מבוגרים. באסה שעד שהתחלתי באמת לקלוט את הקטע הזה של ההורות, עכשיו אני צריכה לעשות את זה כשלרשותי רק 2/3 מהזמן. כמו ליצן מתלמד שזה עת למד לג'גלל ומנהל הקרקס אומר שזה נהדר, כעת עליו לעשות זאת תוך רכיבה על חד אופן.

ולעבור דירה. פיכס. אין כמו מעבר דירה כדי לפתות אותך לוותר על כל רכושך החומרי ולהצטרף לכת נזירית המקציבה לכל חבר רק חלוק בלוי וקערה. מאז שהתחלנו לארוז אני פשוט לא מצליחה לענות לעצמי על השאלה- איך צברנו כל כך הרבה דברים? בגדים וספרים וכלי מטבח וסיכומים מהאוניברסיטה ומתנות חתונה שאמרנו שבטח נשתמש בהם מתישהו ודחפנו לערימה בחדר הכביסה... גם סטוקים של חומרי ניקוי יש לנו. לעזאזל עם כמות כזאת של סמרטוטים וסבונים וספריי-ים ותכשירים הייתם חושבים שהבית שלנו יהיה קצת יותר נקי.

ארזנו ופרקנו כל מיני שטויות שאף אחד בחיים לא משתמש בהם אבל שומרים אותם בכל מקרה כמו סלסלות קש של משלוחי מנות . חבל לזרוק, אז תוקעים אותם מעל ארונות המטבח בתור סוג של קישוט כפרי עאלק. כמובן שבחיים לא נשמש בסלסלות כי הם מתמלאים באבק, וברגע האמת, כשפתאום יש צורך בסלסלה, למי יש כוח לעמוד על כסא כדי להוריד אחת?

ואוגוסט! והחגים! מה נסגר עם המדינה הזאת שמקציבה 10 ימי חופש לעובדים, ולילדיהם פי 5 בערך, אבל מתנהגת כאילו ההפרש המטורף הוא בסך הכל בעיה פרטנית של כל עובד ועובד. הילד בחופש? נו צאו גם אתם. אה, אין לך ימי חופש? ולבן/בת זוגך? מה שניכם עובדים? הזוי... טוב נו תמצאו איזה סבתא לדחוף אצלה את הילדים. זה ממש לא בעיה שלנו שהחלטתם לנהל את חייכם בצורה כל כך לא שגרתית. 
המשק רץ על סבתות. ברצינות. מישהו צריך לעשות על זה דוקטורט שיכמת את השווי העצום של הזמן שמעניקים הסבים והסבתות והדודים והדודות. כל האנשים הטובים שמתגייסים לסחוב את היישורת האחרונה של הקיץ כשאין כבר קייטנה, ימי החופש נגמרו והטריק של לקחת את הילד למשרד ו-"לעבוד" כשהוא "יושב לידך בשקט ורואה סרטים ביו טיוב" כבר לא מרשים אף אחד. אני בטוחה שזה יצא כמה מיליארדים טובים. ותחשבו כמה היינו יכולים להיות יעילים אילולי היינו צריכים להיהפך ללולייני סידורים לילדים ויכלנו פשוט לעבוד בחצי השני של אוגוסט. טירוף!

נו? התלוננתי כראוי?

עכשיו אוכל. מזג האוויר הסתווי מצדיק תבשילים מחממים שמתבשלים לאט. לשם כך הלכתי על תבשיל עם בשר מס' 8 - שריר הזרוע, אבל אפשר להשתמש בכל בשר שמתאים לבישול ארוך בנוזלים: מס' 2 - צלעות, מס' 3 - חזה, מס' 7, מכסה הצלע ומס' 10, צוואר. אפשר גם להשתמש בנתחים 4,5,6 אבל הם בדרך כלל יקרים יותר. התבשיל מכיל גם שעועית לבנה שמוסיפה יותר נפח בפחות כסף, מלבד הערכים הבריאותיים והרכות המנחמת שלה. יש פה גם כמות נדיבה של תבלון שמושך הכל לכיוון מזרחי, בהחלט לא מדובר בנזיד תפל ואנמי.
המתכון כמעט ולא מצריך עבודה מצידכם (אפילו בצל לא צריך לחתוך!), זורקים הכל לסיר, מבשלים כמה שעות ולבסוף מתענגים.

בשר שעועית ועגבניות בבישול איטי
מאת: בישול בזול
עלות: כ-45 ש"ח
כמות: 8-10 מנות

מרכיבים
1 קילו בשר מס' 8 (או בשר אחר המתאים לבישול ארוך בנוזלים, ראו פירוט לעיל)
2 כוסות שעועית לבנה, מושרית ללילה
1 עלה דפנה
מים לכיסוי
8 עגבניות חתוכות לרבעים
1 חבילה קטנה רסק עגבניות
1/2 כפית פלפל שחור
1/2 כפית פלפל אנגלי
2 כפיות מלח
1 כפית כמון 
1 כפית ג'ינג'ר 
1 כפית כורכום

הוראות הכנה
שמים בסיר את הבשר, השעועית המושרית ועלה הדפנה, מוסיפים מים עד ל-3 ס"מ מעל הבשר והשעועית. מכסים, מביאים לרתיחה ומבשלים על אש קטנה במשך כשעתיים. כדאי מדי פעם לבדוק שעדיין יש מספיק מים בסיר ושהשעועית לא מתייבשת.
בתום השעתיים מוציאים את נתח הבשר לקרש חיתוך וחותכים או פורסים אותו. מחזירים את הבשר החתוך לסיר יחד עם יתר המרכיבים, ומבשלים עוד שעה לפחות, אפשר בהחלט יותר, עד שהשעועית והבשר רכים.
מגישים חם עם אורז או לחם לספיגת הרוטב/מרק הטעים.

פאי תפוחים לראש השנה

מכל היצירות שהכנו לקראת החגים - שנות טובות, קישוטים לסוכה, הגדות מאויירות וכולי, בפתקי הסליחה הכי השקענו. בניגוד ליצירות הרגילות שניפקנו מדי חג ומועד, פתקי הסליחה לא יוצרו בהנחיית המורה למלאכה בחדר האומנות. הם היוו יצירה מחתרתית ובלתי פורמלית. את הציוד הנדרש היה צריך לקושש מהקלמרים של החברות ומאחורי המחברות. עבודת הגזירה, הכתיבה וההדבקה נעשתה מתחת לשולחן תוך כדי שיעור, אך לא בבית חס וחלילה. חשוב שכולם יראו כמה השקעת. הנוסח היה קאנוני:

לנמענת,

סליחה אם פגעתי בך.

ב-3>

השולחת

אין הודאה באשמה ספציפית. מדובר במעין תעודת ביטוח של בין אדם לחברו. גם אם השולחת אירגנה חרם רבתי על הנמענת אך לפני כמה ימים, פשעי העבר כוסו במעטה המעמעם "אם פגעתי בך".

את פתקי הסליחה, שלא כמו הזמנות לבת מצווה, כולן שלחו וכולן קיבלו. פעם אחת בשנה בה כולן, מאצולת הכיתה ועד היורמיות שבתחתית הסולם החברתי, יצרו מרצונן קשר אחת עם השניה. "בטח בטח" הייתי ממלמלת ומהנהנת כשמלכת הכיתה ביקשה את סליחתי אחת לשנה, מלאת פליאה והתפעמות. "וסליחה אם פגעתי בך". כאילו שיכולתי.

למה אף פעם לא שאלתי אותה עם זה אומר שמעכשיו היא תגיד לי שלום ולא תחלוף לידי כאילו הייתי אוויר? אם תשקול לשבת לידי באוטובוס בטיול השנתי, ואולי אפילו להיות איתי בחדר? לא העליתי על דעתי אפילו.

וממילא ידוע שאם מבקשים סליחה שלוש פעמים ואתה מסרב אז החטא עליך.

הבטחתי ולכן אקיים. היום גרסה לפאי הפירות שהעליתי לפני ראש השנה, שמתאימה בדיוק לחג. המלית היא של תפוחים כמובן, עם כל מיני תוספות אופציונאליות ברוח הסימנים. אפשר להוסיף למלית תמרים, שיתמו אויבנו. אפשר להוסיף לציפוי אגוזי מלך, לכבוד המלכת מלך מלכי המלכים עלינו. אפשר להוסיף מעט ג'ינג'ר מסוכר קצוץ, שיחטפו אויבנו ג'ננה. טוב זה לא ממש עובד. אז אפשר להוסיף אותו סתם כי הוא עוקצני ומעניין. הוספת התמרים יוצרת אפקט מעט חרוסת-י, אז אם אתם חוששים מערבוב שמחה בשמחה, או סתם לא חובבי חרוסת, מומלץ לוותר. הפאי, בנוהל, פרווה ללא מרגרניה ובתור קינוח הוא שפוי יחסית (יחסית!).

פאי תפוחים עם סימני ראש השנה

מאת: בישול בזול

עלות: כ-20 ש"ח, קצת יותר אם משתמשים בכל התוספות, קצת פחות אם משמיטים את כולם

כמות: כ-12 מנות

מרכיבים

לקלתית:

1.5 כוסות קוואקר

3/4 כוס קמח

1 כפית אבקת אפייה

קורט מלח

1/2 כוס סוכר חום

1 ביצה

1/2 כוס שמן

3-4 כפות מים

למילוי:

5 תפוחים ירוקים חמוצים קלופים וחתוכים לקוביות

8 תמרים מגולענים קצוצים גס (אופציונאלי)

1 כף קמח

2 כפות מיץ לימון

6 כפות סוכר

1/2 כפית קינמון

1/2 כפית אגוז מוסקט

1/2 כפית ציפורן

1/2 כפית ג'ינג'ר או אם אתם מרגישים הרפתקנים, כמה קוביות ג'ינג'ר מסוכר, קצוצות

לציפוי אופציונאלי: 50 גרם אגוזי מלך קצוצים

הוראות הכנה

מערבבים בקערה את הקוואקר, הקמח, אבקת האפייה המלח והסוכר. מערבבים פנימה את הביצה והשמן. מוסיפים את המים בהדרגה עד לקבלת בצק לא דביק מדי. משטחים בערך 80% מהבצק בתבנית עגולה בינונית ואת היתר שומרים בצד לפירורים למעלה. אם משתמשים באגוזי המלך מערבבים אותם לתוך הבצק ששמרנו בצד.

מערבבים את כל חומרי המלית ושופכים לקלתית.

אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, חצי שעה.

מפוררים מעל הפאי את הבצק ששמרנו בצד, ואופים עוד 15-20 דקות עד שהציפוי זהוב

שנה טובה חברייה!